שמואל א׳ 20:1-42
-
נאמנותו של יהונתן לדוד (1–42)
כ אָז בָּרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בְּרָמָה. אוּלָם הוּא בָּא אֶל יְהוֹנָתָן וְאָמַר: ”מָה עָשִׂיתִי? מַהוּ עֲווֹנִי, וּבְמָה חָטָאתִי לְאָבִיךָ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי?”*
2 אָמַר לוֹ יְהוֹנָתָן: ”חָלִילָה! לֹא תָּמוּת. הִנֵּה אָבִי לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטָן מִבְּלִי לְגַלּוֹת לִי. מַדּוּעַ יַסְתִּיר זֹאת אָבִי מִמֶּנִּי? לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה”.
3 אַךְ דָּוִד נִשְׁבַּע עוֹד וְאָמַר: ”אָבִיךָ אָכֵן יוֹדֵעַ שֶׁמָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְהוּא יֹאמַר, ’אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן, פֶּן יִתְעַצֵּב’. אַךְ חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ, כִּי כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת!”
4 וִיהוֹנָתָן אָמַר אֶל דָּוִד: ”כָּל מָה שֶׁתֹּאמַר* אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ”.
5 אָמַר דָּוִד לִיהוֹנָתָן: ”מָחָר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמְצַפִּים שֶׁאָבוֹא וְאֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל; שַׁלַּח אוֹתִי, וְאֶסְתַּתֵּר בַּשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.
6 אִם אָבִיךָ אָכֵן יַרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנִי, אֱמֹר לוֹ, ’דָּוִד הִפְצִיר בִּי לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְמַהֵר אֶל בֵּית לֶחֶם עִירוֹ, כִּי יֵשׁ זֶבַח שְׁנָתִי שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה’.
7 אִם יֹאמַר, ’טוֹב הַדָּבָר’, מַשְׁמָעוֹ כִּי שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ. אַךְ אִם יִתְמַלֵּא כַּעַס, דַּע לְךָ שֶׁהוּא נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ לִפְגֹּעַ בִּי.
8 עֲשֵׂה חֶסֶד עִם עַבְדְּךָ, כִּי הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמְּךָ בִּבְרִית יְהֹוָה. אַךְ אִם יֵשׁ בִּי עָווֹן, הָמֵת אוֹתִי אַתָּה. לָמָּה תַּסְגִּיר אוֹתִי לִידֵי אָבִיךָ?”
9 אָמַר יְהוֹנָתָן: ”חָלִילָה לְךָ לוֹמַר זֹאת! אִם יִוָּדַע לִי שֶׁאָבִי נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ לִפְגֹּעַ בְּךָ, הַאִם לֹא אַגִּיד זֹאת לְךָ?”
10 אָמַר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן: ”מִי יֹאמַר לִי אִם אָבִיךָ יְדַבֵּר אֵלֶיךָ קָשׁוֹת?”
11 אָמַר יְהוֹנָתָן לְדָוִד: ”בּוֹא וְנֵצֵא אֶל הַשָּׂדֶה”. וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה.
12 וִיהוֹנָתָן אָמַר אֶל דָּוִד: ”יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה עֵד שֶׁאֶשְׁאַל אֶת אָבִי בְּעֵרֶךְ בַּזְּמַן הַזֶּה מָחָר אוֹ עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. אִם כַּוָּנוֹתָיו טוֹבוֹת כְּלַפֵּי דָּוִד, הַאִם לֹא אֶשְׁלַח לְהוֹדִיעַ לְךָ עַל כָּךְ?
13 אֲבָל אִם מִתְכַּוֵּן אָבִי לִפְגֹּעַ בְּךָ, אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִיהוֹנָתָן וְלָזֹאת יוֹסִיף אִם לֹא אוֹדִיעַ לְךָ עַל כָּךְ וַאֲשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ בְּשָׁלוֹם. יִהְיֶה יְהֹוָה עִמְּךָ, כְּפִי שֶׁהָיָה עִם אָבִי.
14 וְהַאִם לֹא תַּעֲשֶׂה עִמִּי אֶת חֶסֶד יְהֹוָה בְּעוֹדֶנִּי חַי וְאַף לְאַחַר מוֹתִי?
15 לְעוֹלָם אַל תַּכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מִבֵּיתִי, גַּם כַּאֲשֶׁר יַכְרִית יְהֹוָה אֶת כָּל אוֹיְבֵי דָּוִד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”.
16 וִיהוֹנָתָן כָּרַת בְּרִית עִם בֵּית דָּוִד בְּאָמְרוֹ, ”יִדְרֹשׁ יְהֹוָה דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מֵאוֹיְבֵי דָּוִד”.
17 וִיהוֹנָתָן הִשְׁבִּיעַ שׁוּב אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ, כִּי אָהַב אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁאָהַב אֶת נַפְשׁוֹ.*
18 אָמַר לוֹ יְהוֹנָתָן: ”מָחָר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְחֶסְרוֹנְךָ יֻרְגַּשׁ כִּי מוֹשָׁבְךָ יִהְיֶה רֵיק.
19 בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תֶּחְסַר אַף יוֹתֵר; בּוֹא אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהִסְתַּתַּרְתָּ בּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא* וְהִשָּׁאֵר בְּקִרְבַת הָאֶבֶן כָּאן.
20 אָז אִירֶה שְׁלוֹשָׁה חִצִּים אֶל צִדָּהּ הָאֶחָד, כְּאִלּוּ אֲנִי יוֹרֶה לְמַטָּרָה.
21 כַּאֲשֶׁר אֶשְׁלַח אֶת הַמְּשָׁרֵת אֹמַר אֵלָיו, ’לֵךְ, מְצָא אֶת הַחִצִּים’. אִם אֹמַר לַמְּשָׁרֵת, ’הִנֵּה הַחִצִּים בְּצִדְּךָ הַזֶּה, קַח אוֹתָם’, תּוּכַל לָשׁוּב; סִימָן הוּא שֶׁשָּׁלוֹם לְךָ וְאֵין סַכָּנָה — חַי יְהֹוָה.
22 אֲבָל אִם אֹמַר לָעֶלֶם, ’הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה’, לֵךְ, כִּי שָׁלַח אוֹתְךָ יְהֹוָה לְדַרְכְּךָ.
23 וּבַאֲשֶׁר לַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְנוּ אֲנִי וְאַתָּה, יִהְיֶה יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם”.
24 לְפִיכָךְ דָּוִד הִסְתַּתֵּר בַּשָּׂדֶה. בְּהַגִּיעַ רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ אֶל הַסְּעוּדָה לֶאֱכֹל.
25 הַמֶּלֶךְ יָשַׁב בְּמוֹשָׁבוֹ הָרָגִיל לְיַד הַקִּיר. יְהוֹנָתָן הָיָה מוּלוֹ, וְאַבְנֵר יָשַׁב לְצַד שָׁאוּל, אַךְ מְקוֹמוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה רֵיק.
26 שָׁאוּל לֹא אָמַר דָּבָר בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמַר לְעַצְמוֹ: ’קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁגָּרַם לוֹ לִהְיוֹת בִּלְתִּי טָהוֹר. כֵּן, הוּא וַדַּאי לֹא־טָהוֹר’.
27 מִמָּחֳרַת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, הָיָה מְקוֹמוֹ שֶׁל דָּוִד עֲדַיִן רֵיק. אָמַר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: ”מַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי גַּם אֶתְמוֹל וְגַם הַיּוֹם אֶל הַסְּעוּדָה?”
28 הֵשִׁיב יְהוֹנָתָן לְשָׁאוּל: ”דָּוִד הִפְצִיר בִּי לְהַרְשׁוֹת לוֹ לָלֶכֶת לְבֵית לֶחֶם.
29 הוּא אָמַר, ’אָנָּא הַרְשֵׁה לִי לָלֶכֶת, כִּי יֵשׁ לָנוּ זֶבַח מִשְׁפַּחְתִּי בָּעִיר, וְאָחִי בְּעַצְמוֹ קָרָא לִי. לָכֵן אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הַרְשֵׁה נָא לִי לַעֲזֹב בִּמְהֵרָה כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת אַחַי’. מִשּׁוּם כָּךְ הוּא לֹא בָּא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ”.
30 זָעַם שָׁאוּל עַל יְהוֹנָתָן וְאָמַר לוֹ: ”בֶּן אִשָּׁה מַרְדָנִית שֶׁכָּמוֹךָ, הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה בּוֹחֵר לְצַדֵּד בְּבֶן יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת אִמְּךָ?*
31 כָּל עוֹד חַי בֶּן יִשַׁי עַל הָאֲדָמָה, לֹא תִּתְקַיְּמוּ אַתָּה וּמַלְכוּתְךָ. שְׁלַח כָּעֵת מִישֶׁהוּ לְהָבִיא אוֹתוֹ אֵלַי, כִּי בֶּן מָוֶת הוּא”.*
32 אַךְ יְהוֹנָתָן אָמַר לְשָׁאוּל אָבִיו: ”לָמָּה יוּמַת? מָה עָשָׂה?”
33 וְאָז הֵטִיל עָלָיו שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית כְּדֵי לִפְגֹּעַ בּוֹ, וְלָכֵן יְהוֹנָתָן יָדַע שֶׁאָבִיו נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ לְהָמִית אֶת דָּוִד.
34 מִיָּד קָם יְהוֹנָתָן מִן הַשֻּׁלְחָן בַּחֲמַת זַעַם, וְהוּא לֹא אָכַל מָזוֹן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ, כִּי נֶעֱצַב עַל דָּוִד, וְאָבִיו הִשְׁפִּיל אוֹתוֹ.
35 בַּבֹּקֶר יָצָא יְהוֹנָתָן אֶל הַשָּׂדֶה כְּדֵי לְהִפָּגֵשׁ עִם דָּוִד, וּמְשָׁרֵת צָעִיר הָיָה אִתּוֹ.
36 וְהוּא אָמַר לִמְשָׁרְתוֹ: ”רוּץ וּמְצָא נָא אֶת הַחִצִּים שֶׁאֲנִי יוֹרֶה”. וְהַמְּשָׁרֵת רָץ, וִיהוֹנָתָן יָרָה אֶת הַחֵץ מֵעֵבֶר לוֹ.
37 כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַמְּשָׁרֵת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו יָרָה יְהוֹנָתָן אֶת הַחֵץ, קָרָא יְהוֹנָתָן אֶל הַמְּשָׁרֵת וְאָמַר: ”הַאִם הַחֵץ אֵינוֹ מִמְּךָ וָהָלְאָה?”
38 קָרָא יְהוֹנָתָן אֶל הַמְּשָׁרֵת: ”הִזְדָּרֵז! לֵךְ מַהֵר! אַל תִּתְעַכֵּב!” וּמְשָׁרְתוֹ שֶׁל יְהוֹנָתָן הֵרִים אֶת הַחִצִּים וְחָזַר אֶל אֲדוֹנוֹ.
39 הַמְּשָׁרֵת לֹא הֵבִין מְאוּמָה לְגַבֵּי הָעִנְיָן; רַק יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ מָה כַּוָּנַת הַדָּבָר.
40 אָז נָתַן יְהוֹנָתָן אֶת כְּלֵי נִשְׁקוֹ לִמְשָׁרְתוֹ וְאָמַר לוֹ: ”לֵךְ, קַח אוֹתָם אֶל הָעִיר”.
41 כַּאֲשֶׁר עָזַב הַמְּשָׁרֵת, קָם דָּוִד מִמָּקוֹם קָרוֹב דְּרוֹמִית לְשָׁם. אָז נָפַל אַפַּיִם אַרְצָה וְהִשְׁתַּחֲוָה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וְהֵם נָשְׁקוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּבָכוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וְדָוִד בָּכָה יוֹתֵר.
42 וִיהוֹנָתָן אָמַר לְדָוִד: ”לֵךְ לְשָׁלוֹם, שֶׁכֵּן שְׁנֵינוּ נִשְׁבַּעְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה וְאָמַרְנוּ, ’יְהֹוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינְךָ וּבֵין זַרְעִי* וּבֵין זַרְעֲךָ* עַד עוֹלָם’”.
וְדָוִד קָם וְהָלַךְ, וִיהוֹנָתָן שָׁב אֶל הָעִיר.
