שמואל א׳ 21:1-15
כא מְאֻחָר יוֹתֵר בָּא דָּוִד אֶל נֹב אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן. כִּרְאוֹתוֹ אֶת דָּוִד, נֶחְרַד אֲחִימֶלֶךְ וְאָמַר לוֹ: ”מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדְּךָ וְאֵין אִישׁ אִתְּךָ?”
2 הֵשִׁיב דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן: ”הַמֶּלֶךְ צִוָּה עָלַי לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, אַךְ אָמַר לִי, ’אַל יֵדַע אִישׁ מְאוּמָה עַל הַמְּשִׂימָה שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֵלֶיהָ וְעַל הַהוֹרָאוֹת שֶׁמָּסַרְתִּי לְךָ’. קָבַעְתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִם הַבַּחוּרִים שֶׁלִּי בְּמָקוֹם מְסֻיָּם.
3 וְכָעֵת אִם יֵשׁ בְּיָדְךָ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם תֵּן אוֹתָן לִי, אוֹ מָה שֶׁיֵּשׁ בַּנִּמְצָא”.
4 אַךְ הַכֹּהֵן הֵשִׁיב לְדָוִד וְאָמַר: ”אֵין בְּיָדִי לֶחֶם רָגִיל, אֶלָּא לֶחֶם קֹדֶשׁ — בִּתְנַאי שֶׁהַבַּחוּרִים נִשְׁמְרוּ מִנָּשִׁים”.*
5 וְדָוִד הֵשִׁיב לַכֹּהֵן: ”אָכֵן נִמְנַעְנוּ מִנָּשִׁים כְּבַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת שֶׁבָּהֶן יָצָאתִי לַמַּעֲרָכָה. אִם גּוּפָם שֶׁל הַבַּחוּרִים קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר הַמְּשִׂימָה רְגִילָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הוּא קָדוֹשׁ הַיּוֹם!”
6 לְפִיכָךְ הַכֹּהֵן נָתַן לוֹ אֶת לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ, כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מִלְּבַד לֶחֶם הַפָּנִים, אֲשֶׁר הוּסַר מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כְּדֵי שֶׁיֻּחְלַף בְּלֶחֶם טָרִי בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נִלְקַח.
7 וְאֶחָד מֵעַבְדֵי שָׁאוּל הָיָה שָׁם בַּיּוֹם הַהוּא, עָצוּר* לִפְנֵי יְהֹוָה, וּשְׁמוֹ דּוֹאֵג הָאֱדוֹמִי, הַמְּמֻנֶּה עַל רוֹעֵי שָׁאוּל.
8 אָמַר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ: ”הַאִם יֵשׁ פֹּה בְּיָדְךָ חֲנִית אוֹ חֶרֶב? לֹא לָקַחְתִּי אֶת חַרְבִּי אוֹ אֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלִּי אִתִּי, כִּי מְשִׂימַת הַמֶּלֶךְ הָיְתָה דְּחוּפָה”.
9 וְהַכֹּהֵן אָמַר: ”חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי, אֲשֶׁר הָרַגְתָּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, נִמְצֵאת כָּאן, עֲטוּפָה בְּבַד מֵאֲחוֹרֵי הָאֵפוֹד. אִם בִּרְצוֹנְךָ לָקַחַת לְךָ אוֹתָהּ, קַח, כִּי אֵין אַחֶרֶת מִלְּבַדָּהּ כָּאן”. וְדָוִד אָמַר: ”אֵין כָּמוֹהָ. תֵּן לִי אוֹתָהּ”.
10 וְדָוִד קָם בַּיּוֹם הַהוּא וְהִמְשִׁיךְ בִּמְנוּסָתוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל, וּלְבַסּוֹף בָּא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.
11 אָמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי אָכִישׁ: ”הַאֵין זֶה דָּוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ? הַאִם לֹא עָלָיו שָׁרוּ כַּאֲשֶׁר רָקְדוּ וְאָמְרוּ,’הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו,וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו’?”
12 וְדָוִד שָׂם אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ בִּלְבָבוֹ וְהִתְמַלֵּא פַּחַד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.
13 לָכֵן הוּא הִסְוָה אֶת שְׁפִיּוּתוֹ בְּנוֹכְחוּתָם וְהִתְנַהֵג כִּמְשֻׁגָּע בִּהְיוֹתוֹ בְּקִרְבָּם.* הוּא הִתְוָה סִימָנִים עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְהִזִּיל רִיר עַל זְקָנוֹ.
14 לְבַסּוֹף אָמַר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו: ”אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהָאִישׁ מְשֻׁגָּע! לָמָּה אַתֶּם מְבִיאִים אוֹתוֹ אֵלַי?
15 הַאִם חֲסֵרִים לִי מְשֻׁגָּעִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה יִשְׁתַּגֵּעַ לְפָנַי? הַאִם הָאִישׁ הַזֶּה צָרִיךְ לְהִכָּנֵס אֶל בֵּיתִי?”
