שמואל א׳‏ 26‏:1‏-25

  • דוד שוב חס על חיי שאול ‏(‏1–25‏)‏

    • דוד מכבד את משיחו של יהוה ‏(‏11‏)‏

כו  כַּעֲבֹר זְמַן מָה בָּאוּ אַנְשֵׁי זִיף אֶל שָׁאוּל בְּגִבְעָה וְאָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏הַאֵין דָּוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה מוּל יְשִׁימוֹן?‏”‏*  לָכֵן שָׁאוּל קָם וְיָרַד אֶל מִדְבַּר זִיף עִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֲנָשִׁים נִבְחָרִים מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אַחַר דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף.‏  שָׁאוּל הֵקִים מַחֲנֶה לְצַד הַדֶּרֶךְ בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה,‏ אֲשֶׁר מוּל יְשִׁימוֹן.‏ דָּוִד חַי בְּאוֹתָהּ עֵת בַּמִּדְבָּר,‏ וְנוֹדַע לוֹ שֶׁשָּׁאוּל בָּא אַחֲרָיו אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר.‏  עַל כֵּן דָּוִד שָׁלַח מְרַגְּלִים כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁשָּׁאוּל אָכֵן בָּא.‏  מְאֻחָר יוֹתֵר בָּא דָּוִד אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ חָנָה שָׁאוּל,‏ וְדָוִד רָאָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁכְבוּ וְיָשְׁנוּ שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר,‏ שַׂר צְבָאוֹ;‏ שָׁאוּל שָׁכַב בְּמִתְחַם הַמַּחֲנֶה וְהַחַיָּלִים חָנוּ סְבִיבוֹ.‏  אָמַר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְלַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה,‏ אָחִיו שֶׁל יוֹאָב:‏ ‏”‏מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל מַחֲנֵה שָׁאוּל?‏”‏ הֵשִׁיב אֲבִישַׁי:‏ ”‏אֲנִי אֵרֵד אִתְּךָ”‏.‏  לְפִיכָךְ דָּוִד וַאֲבִישַׁי הָלְכוּ אֶל הַחַיָּלִים בַּלַּיְלָה וּמָצְאוּ אֶת שָׁאוּל שׁוֹכֵב יָשֵׁן בְּמִתְחַם הַמַּחֲנֶה וַחֲנִיתוֹ נְעוּצָה בָּאֲדָמָה לְיַד רֹאשׁוֹ;‏ וְאַבְנֵר וְהַחַיָּלִים שָׁכְבוּ סְבִיבוֹ.‏  אָמַר אֲבִישַׁי לְדָוִד:‏ ”‏הַיּוֹם הִסְגִּיר אֱלֹהִים אֶת אוֹיֶבְךָ לְיָדְךָ.‏ כָּעֵת הָנַח נָא לִי לִנְעֹץ אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה פַּעַם אַחַת בִּלְבַד בַּחֲנִית,‏ וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת שׁוּב”‏.‏  אַךְ דָּוִד אָמַר לַאֲבִישַׁי:‏ ”‏אַל תִּפְגַּע בּוֹ,‏ כִּי מִי יוּכַל לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה וּלְהִשָּׁאֵר נָקִי מֵאַשְׁמָה?‏”‏ 10  הוֹסִיף דָּוִד וְאָמַר:‏ ”‏חַי יְהֹוָה,‏ כִּי יְהֹוָה עַצְמוֹ יַהֲרֹג אוֹתוֹ,‏ אוֹ יָבוֹא יוֹמוֹ וְהוּא יָמוּת,‏ אוֹ יֵרֵד לַקְּרָב וְיֵהָרֵג.‏ 11  חָלִילָה לִי מִיְּהֹוָה לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה!‏ לָכֵן קַח נָא כָּעֵת אֶת הַחֲנִית שֶׁלְּצַד רֹאשׁוֹ וְאֶת כַּד הַמַּיִם וְנֵלֵךְ לָנוּ”‏.‏ 12  וְדָוִד לָקַח אֶת הַחֲנִית וְאֶת כַּד הַמַּיִם אֲשֶׁר לְיַד רֹאשׁוֹ שֶׁל שָׁאוּל,‏ וְהֵם הָלְכוּ לָהֶם.‏ אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָם אוֹ הִבְחִין בָּהֶם אוֹ הִתְעוֹרֵר,‏ שֶׁכֵּן כֻּלָּם הָיוּ יְשֵׁנִים,‏ כִּי תַּרְדֵּמָה מֵאֵת יְהֹוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם.‏ 13  וְדָוִד עָבַר אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי וְנֶעֱמַד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחוֹק,‏ וּמֶרְחָק רַב הָיָה בֵּינֵיהֶם.‏ 14  קָרָא דָּוִד אֶל הַחַיָּלִים וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר וְאָמַר:‏ ”‏אַבְנֵר,‏ הַאִם לֹא תַּעֲנֶה?‏”‏ וְאַבְנֵר הֵשִׁיב:‏ ”‏מִי אַתָּה,‏ הַקּוֹרֵא אֶל הַמֶּלֶךְ?‏”‏ 15  אָמַר דָּוִד אֶל אַבְנֵר:‏ ”‏הַאִם אֵינְךָ גֶּבֶר?‏ וּמִי כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל?‏ אִם כֵּן,‏ לָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ עַל אֲדוֹנְךָ הַמֶּלֶךְ?‏ הֲרֵי אַחַד הַחַיָּלִים בָּא לַהֲרֹג אֶת אֲדוֹנְךָ הַמֶּלֶךְ.‏ 16  לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ.‏ חַי יְהֹוָה,‏ בְּנֵי מָוֶת אַתֶּם,‏ כִּי לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדוֹנְכֶם,‏ עַל מְשִׁיחַ יְהֹוָה.‏ כָּעֵת הִתְבּוֹנֵן סְבִיבְךָ!‏ הֵיכָן חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְכַד הַמַּיִם אֲשֶׁר הָיוּ לְיַד רֹאשׁוֹ?‏”‏ 17  אָז זִהָה שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר:‏ ”‏הַאִם זֶה קוֹלְךָ,‏ בְּנִי דָּוִד?‏”‏ הֵשִׁיב דָּוִד:‏ ”‏זֶה קוֹלִי,‏ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”‏.‏ 18  הוּא הוֹסִיף:‏ ”‏לָמָּה אֲדוֹנִי רוֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ,‏ כִּי מָה עָשִׂיתִי,‏ וּבְמָה אֲנִי אָשֵׁם?‏ 19  הַקְשֵׁב נָא,‏ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,‏ לְדִבְרֵי עַבְדּוֹ:‏ אִם יְהֹוָה הוּא שֶׁהֵסִית אוֹתְךָ נֶגְדִּי,‏ יְקַבֵּל* נָא אֶת מִנְחָתִי.‏ אֲבָל אִם אֲנָשִׁים הֵסִיתוּ אוֹתְךָ,‏ אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהֹוָה,‏ כִּי גֵּרְשׁוּ אוֹתִי הַיּוֹם וּמָנְעוּ מִמֶּנִּי לִהְיוֹת חֵלֶק מִנַּחֲלַת יְהֹוָה,‏ בְּאָמְרָם,‏ ’‏לֵךְ,‏ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים!‏’‏ 20  וְכָעֵת אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה הַרְחֵק מִפָּנָיו שֶׁל יְהֹוָה,‏ כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְחַפֵּשׂ אַחַר פַּרְעוֹשׁ אֶחָד,‏ כְּאִלּוּ הוּא רוֹדֵף אַחֲרֵי קוֹרֵא* בֶּהָרִים”‏.‏ 21  אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏חָטָאתִי.‏ חֲזֹר,‏ בְּנִי דָּוִד,‏ כִּי לֹא אֶפְגַּע בְּךָ עוֹד,‏ כִּי חַיַּי* הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה.‏ הִנֵּה נָהַגְתִּי בְּסִכְלוּת וְעָשִׂיתִי טָעוּת אֲיֻמָּה”‏.‏ 22  וְדָוִד הֵשִׁיב וְאָמַר:‏ ”‏הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ.‏ יַעֲבֹר נָא אַחַד הַבַּחוּרִים וְיִקַּח אוֹתָהּ.‏ 23  יְהֹוָה הוּא שֶׁיָּשִׁיב לְכָל אֶחָד לְפִי צִדְקָתוֹ שֶׁלּוֹ וְנֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁלּוֹ,‏ כִּי הַיּוֹם נָתַן אוֹתְךָ יְהֹוָה בְּיָדִי,‏ אַךְ לֹא רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה.‏ 24  הִנֵּה כְּפִי שֶׁחַיֶּיךָ* הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינַי הַיּוֹם הַזֶּה,‏ מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ חַיַּי* יְקָרִים בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְהוּא יַצִּיל אוֹתִי מִכָּל צָרָה”‏.‏ 25  הֵשִׁיב שָׁאוּל לְדָוִד וְאָמַר:‏ ”‏תְּבֹרַךְ,‏ בְּנִי דָּוִד.‏ לְלֹא סָפֵק תַּעֲשֶׂה דְּבָרִים גְּדוֹלִים וּלְלֹא סָפֵק תַּצְלִיחַ”‏.‏ אָז הָלַךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ,‏ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ.‏

הערות שוליים

או אולי ”‏הישימון”‏,‏ כלומר המדבר.‏
נה״מ,‏ ”‏יָרַח [‏יריח]‏”‏.‏
או ”‏חוגלה”‏.‏
או ”‏נפשי”‏.‏
או ”‏נפשך”‏.‏
או ”‏נפשי”‏.‏