שמואל א׳ 26:1-25
כו כַּעֲבֹר זְמַן מָה בָּאוּ אַנְשֵׁי זִיף אֶל שָׁאוּל בְּגִבְעָה וְאָמְרוּ לוֹ: ”הַאֵין דָּוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה מוּל יְשִׁימוֹן?”*
2 לָכֵן שָׁאוּל קָם וְיָרַד אֶל מִדְבַּר זִיף עִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֲנָשִׁים נִבְחָרִים מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אַחַר דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף.
3 שָׁאוּל הֵקִים מַחֲנֶה לְצַד הַדֶּרֶךְ בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה, אֲשֶׁר מוּל יְשִׁימוֹן. דָּוִד חַי בְּאוֹתָהּ עֵת בַּמִּדְבָּר, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁשָּׁאוּל בָּא אַחֲרָיו אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר.
4 עַל כֵּן דָּוִד שָׁלַח מְרַגְּלִים כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁשָּׁאוּל אָכֵן בָּא.
5 מְאֻחָר יוֹתֵר בָּא דָּוִד אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ חָנָה שָׁאוּל, וְדָוִד רָאָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁכְבוּ וְיָשְׁנוּ שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר, שַׂר צְבָאוֹ; שָׁאוּל שָׁכַב בְּמִתְחַם הַמַּחֲנֶה וְהַחַיָּלִים חָנוּ סְבִיבוֹ.
6 אָמַר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְלַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, אָחִיו שֶׁל יוֹאָב: ”מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל מַחֲנֵה שָׁאוּל?” הֵשִׁיב אֲבִישַׁי: ”אֲנִי אֵרֵד אִתְּךָ”.
7 לְפִיכָךְ דָּוִד וַאֲבִישַׁי הָלְכוּ אֶל הַחַיָּלִים בַּלַּיְלָה וּמָצְאוּ אֶת שָׁאוּל שׁוֹכֵב יָשֵׁן בְּמִתְחַם הַמַּחֲנֶה וַחֲנִיתוֹ נְעוּצָה בָּאֲדָמָה לְיַד רֹאשׁוֹ; וְאַבְנֵר וְהַחַיָּלִים שָׁכְבוּ סְבִיבוֹ.
8 אָמַר אֲבִישַׁי לְדָוִד: ”הַיּוֹם הִסְגִּיר אֱלֹהִים אֶת אוֹיֶבְךָ לְיָדְךָ. כָּעֵת הָנַח נָא לִי לִנְעֹץ אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה פַּעַם אַחַת בִּלְבַד בַּחֲנִית, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת שׁוּב”.
9 אַךְ דָּוִד אָמַר לַאֲבִישַׁי: ”אַל תִּפְגַּע בּוֹ, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה וּלְהִשָּׁאֵר נָקִי מֵאַשְׁמָה?”
10 הוֹסִיף דָּוִד וְאָמַר: ”חַי יְהֹוָה, כִּי יְהֹוָה עַצְמוֹ יַהֲרֹג אוֹתוֹ, אוֹ יָבוֹא יוֹמוֹ וְהוּא יָמוּת, אוֹ יֵרֵד לַקְּרָב וְיֵהָרֵג.
11 חָלִילָה לִי מִיְּהֹוָה לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה! לָכֵן קַח נָא כָּעֵת אֶת הַחֲנִית שֶׁלְּצַד רֹאשׁוֹ וְאֶת כַּד הַמַּיִם וְנֵלֵךְ לָנוּ”.
12 וְדָוִד לָקַח אֶת הַחֲנִית וְאֶת כַּד הַמַּיִם אֲשֶׁר לְיַד רֹאשׁוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וְהֵם הָלְכוּ לָהֶם. אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָם אוֹ הִבְחִין בָּהֶם אוֹ הִתְעוֹרֵר, שֶׁכֵּן כֻּלָּם הָיוּ יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמָה מֵאֵת יְהֹוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם.
13 וְדָוִד עָבַר אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי וְנֶעֱמַד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחוֹק, וּמֶרְחָק רַב הָיָה בֵּינֵיהֶם.
14 קָרָא דָּוִד אֶל הַחַיָּלִים וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר וְאָמַר: ”אַבְנֵר, הַאִם לֹא תַּעֲנֶה?” וְאַבְנֵר הֵשִׁיב: ”מִי אַתָּה, הַקּוֹרֵא אֶל הַמֶּלֶךְ?”
15 אָמַר דָּוִד אֶל אַבְנֵר: ”הַאִם אֵינְךָ גֶּבֶר? וּמִי כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל? אִם כֵּן, לָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ עַל אֲדוֹנְךָ הַמֶּלֶךְ? הֲרֵי אַחַד הַחַיָּלִים בָּא לַהֲרֹג אֶת אֲדוֹנְךָ הַמֶּלֶךְ.
16 לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ. חַי יְהֹוָה, בְּנֵי מָוֶת אַתֶּם, כִּי לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדוֹנְכֶם, עַל מְשִׁיחַ יְהֹוָה. כָּעֵת הִתְבּוֹנֵן סְבִיבְךָ! הֵיכָן חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְכַד הַמַּיִם אֲשֶׁר הָיוּ לְיַד רֹאשׁוֹ?”
17 אָז זִהָה שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר: ”הַאִם זֶה קוֹלְךָ, בְּנִי דָּוִד?” הֵשִׁיב דָּוִד: ”זֶה קוֹלִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”.
18 הוּא הוֹסִיף: ”לָמָּה אֲדוֹנִי רוֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ, כִּי מָה עָשִׂיתִי, וּבְמָה אֲנִי אָשֵׁם?
19 הַקְשֵׁב נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְדִבְרֵי עַבְדּוֹ: אִם יְהֹוָה הוּא שֶׁהֵסִית אוֹתְךָ נֶגְדִּי, יְקַבֵּל* נָא אֶת מִנְחָתִי. אֲבָל אִם אֲנָשִׁים הֵסִיתוּ אוֹתְךָ, אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהֹוָה, כִּי גֵּרְשׁוּ אוֹתִי הַיּוֹם וּמָנְעוּ מִמֶּנִּי לִהְיוֹת חֵלֶק מִנַּחֲלַת יְהֹוָה, בְּאָמְרָם, ’לֵךְ, עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים!’
20 וְכָעֵת אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה הַרְחֵק מִפָּנָיו שֶׁל יְהֹוָה, כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְחַפֵּשׂ אַחַר פַּרְעוֹשׁ אֶחָד, כְּאִלּוּ הוּא רוֹדֵף אַחֲרֵי קוֹרֵא* בֶּהָרִים”.
21 אָמַר שָׁאוּל: ”חָטָאתִי. חֲזֹר, בְּנִי דָּוִד, כִּי לֹא אֶפְגַּע בְּךָ עוֹד, כִּי חַיַּי* הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה. הִנֵּה נָהַגְתִּי בְּסִכְלוּת וְעָשִׂיתִי טָעוּת אֲיֻמָּה”.
22 וְדָוִד הֵשִׁיב וְאָמַר: ”הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ. יַעֲבֹר נָא אַחַד הַבַּחוּרִים וְיִקַּח אוֹתָהּ.
23 יְהֹוָה הוּא שֶׁיָּשִׁיב לְכָל אֶחָד לְפִי צִדְקָתוֹ שֶׁלּוֹ וְנֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי הַיּוֹם נָתַן אוֹתְךָ יְהֹוָה בְּיָדִי, אַךְ לֹא רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה.
24 הִנֵּה כְּפִי שֶׁחַיֶּיךָ* הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינַי הַיּוֹם הַזֶּה, מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ חַיַּי* יְקָרִים בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְהוּא יַצִּיל אוֹתִי מִכָּל צָרָה”.
25 הֵשִׁיב שָׁאוּל לְדָוִד וְאָמַר: ”תְּבֹרַךְ, בְּנִי דָּוִד. לְלֹא סָפֵק תַּעֲשֶׂה דְּבָרִים גְּדוֹלִים וּלְלֹא סָפֵק תַּצְלִיחַ”. אָז הָלַךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ, וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ.
