שמואל א׳ 29:1-11
-
הפלשתים אינם בוטחים בדוד (1–11)
כט הַפְּלִשְׁתִּים קִבְּצוּ אֶת כָּל צִבְאוֹתֵיהֶם בַּאֲפֵק, וְאִלּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָנוּ לְיַד הַמַּעְיָן בְּיִזְרְעֶאל.
2 וְסַרְנֵי* הַפְּלִשְׁתִּים עָבְרוּ עִם מֵאוֹתֵיהֶם וְאַלְפֵיהֶם, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו צָעֲדוּ מֵאָחוֹר עִם אָכִישׁ.
3 אַךְ שָׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים אָמְרוּ: ”לָמָּה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה כָּאן?” הֵשִׁיב אָכִישׁ לְשָׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים: ”זֶה דָּוִד, עַבְדּוֹ שֶׁל שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִמְצָא אִתִּי זֶה שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר. לֹא מָצָאתִי בּוֹ שׁוּם דֹּפִי מִן הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָרַק אֵלַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.
4 אַךְ שָׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים זָעֲמוּ עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ: ”הַחְזֵר אֶת הָאִישׁ. יָשׁוּב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתָּ לוֹ. אַל יֵרֵד אִתָּנוּ אֶל הַקְּרָב, פֶּן יִפְנֶה נֶגְדֵּנוּ* בְּמַהֲלַךְ הַקְּרָב. כִּי אֵיזוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנוֹ מֵאֲשֶׁר לָקַחַת אֵלָיו אֶת רָאשֵׁי אֲנָשֵׁינוּ?
5 הַאֵין זֶה דָּוִד אֲשֶׁר עָלָיו שָׁרוּ כַּאֲשֶׁר רָקְדוּ וְאָמְרוּ:
’הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו,וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו’?”
6 עַל כֵּן אָכִישׁ קָרָא אֵלָיו אֶת דָּוִד וְאָמַר לוֹ: ”חַי יְהֹוָה, יָשָׁר אַתָּה, וְטוֹב בְּעֵינַי שֶׁתֵּצֵא עִם צְבָאִי לַמַּעֲרָכָה, כִּי לֹא מָצָאתִי בְּךָ כָּל דֹּפִי מִן הַיּוֹם שֶׁבָּאתָ אֵלַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אֲבָל הַסְּרָנִים אֵינָם בּוֹטְחִים בְּךָ.
7 לָכֵן חֲזֹר בְּשָׁלוֹם, וְאַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה רַע בְּעֵינֵי סַרְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים”.
8 וְדָוִד אָמַר אֶל אָכִישׁ: ”אֲבָל מָה עָשִׂיתִי? אֵיזֶה דֹּפִי מָצָאתָ בְּעַבְדְּךָ מִן הַיּוֹם שֶׁבָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה? לָמָּה לֹא אָבוֹא אִתְּךָ וְאֶלָּחֵם בְּאוֹיְבֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ?”
9 הֵשִׁיב אָכִישׁ לְדָוִד וְאָמַר: ”בְּעֵינַי הָיִיתָ טוֹב כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים. אַךְ שָׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים אָמְרוּ, ’אַל יַעֲלֶה אִתָּנוּ לַקְּרָב’.
10 כָּעֵת קוּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר עִם עַבְדֵי אֲדוֹנְךָ שֶׁבָּאוּ אִתְּךָ; קוּמוּ וּלְכוּ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר עִם אוֹר הַשַּׁחַר”.
11 לְפִיכָךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קָמוּ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר כְּדֵי לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ הַפְּלִשְׁתִּים, וְהַפְּלִשְׁתִּים עָלוּ אֶל יִזְרְעֶאל.
