שמואל א׳ 3:1-21
-
שמואל נקרא להיות נביא (1–21)
ג בְּאוֹתָהּ עֵת שֵׁרֵת הַיֶּלֶד שְׁמוּאֵל אֶת יְהֹוָה לִפְנֵי עֵלִי, אַךְ דָּבָר* מֵאֵת יְהֹוָה נַעֲשָׂה נָדִיר בַּיָּמִים הָהֵם; חֲזוֹנוֹת לֹא הָיוּ נְפוֹצִים.
2 יוֹם אֶחָד שָׁכַב עֵלִי בִּמְקוֹמוֹ הָרָגִיל, וְעֵינָיו כְּבָר כָּהוּ; הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִרְאוֹת.
3 מְנוֹרַת אֱלֹהִים טֶרֶם כָּבְתָה, וּשְׁמוּאֵל שָׁכַב בְּהֵיכַל* יְהֹוָה, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה אֲרוֹן אֱלֹהִים.
4 אָז קָרָא יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל, וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר: ”הִנְנִי”.
5 הוּא רָץ אֶל עֵלִי וְאָמַר: ”הִנְנִי, כִּי קָרָאתָ לִי”. אָמַר לוֹ: ”לֹא קָרָאתִי. שְׁכַב שׁוּב”. וְהוּא הָלַךְ וְשָׁכַב.
6 וִיהֹוָה קָרָא שׁוּב: ”שְׁמוּאֵל!” וּשְׁמוּאֵל קָם וְהָלַךְ אֶל עֵלִי וְאָמַר: ”הִנְנִי, כִּי קָרָאתָ לִי”. אַךְ הוּא אָמַר: ”לֹא קָרָאתִי, בְּנִי. שְׁכַב שׁוּב”.
7 (וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם הִכִּיר אֶת יְהֹוָה, וּדְבַר יְהֹוָה טֶרֶם נִגְלָה אֵלָיו.)
8 וִיהֹוָה קָרָא שׁוּב, בַּשְּׁלִישִׁית: ”שְׁמוּאֵל!” וְהוּא קָם וְהָלַךְ אֶל עֵלִי וְאָמַר: ”הִנְנִי, כִּי קָרָאתָ לִי”.
אָז הֵבִין עֵלִי שֶׁיְּהֹוָה הוּא הַקּוֹרֵא לַיֶּלֶד.
9 עַל כֵּן עֵלִי אָמַר לִשְׁמוּאֵל: ”לֵךְ, שְׁכַב, וְאִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, אֱמֹר, ’דַּבֵּר, יְהֹוָה, כִּי מַקְשִׁיב עַבְדְּךָ’”. וּשְׁמוּאֵל הָלַךְ וְשָׁכַב בִּמְקוֹמוֹ.
10 יְהֹוָה בָּא וְהִתְיַצֵּב שָׁם וְקָרָא כְּמוֹ בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת: ”שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל!” וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ”דַּבֵּר, כִּי מַקְשִׁיב עַבְדְּךָ”.
11 וִיהֹוָה אָמַר לִשְׁמוּאֵל: ”הִנֵּה אֲנִי עוֹשֶׂה דָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שׁוֹמְעוֹ תְּצִלֶּינָה* שְׁתֵּי אָזְנָיו.*
12 בַּיּוֹם הַהוּא אֲקַיֵּם אֶת כָּל מָה שֶׁאָמַרְתִּי בַּאֲשֶׁר לְעֵלִי וּבֵיתוֹ, מִן הַהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף.
13 אֱמֹר לוֹ שֶׁאֲנִי שׁוֹפֵט אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בְּשֶׁל הֶעָווֹן שֶׁיָּדַע עָלָיו, כִּי מְקַלְּלִים בָּנָיו אֶת אֱלֹהִים, וְהוּא לֹא גָּעַר בָּהֶם.
14 לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי שֶׁעֲווֹן בֵּית עֵלִי לֹא יְכֻפַּר עַל־יְדֵי זְבָחִים אוֹ מְנָחוֹת עַד עוֹלָם”.
15 שְׁמוּאֵל שָׁכַב עַד הַבֹּקֶר, וְאָז פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהֹוָה. שְׁמוּאֵל פָּחַד לְסַפֵּר לְעֵלִי עַל הַמַּרְאֶה.
16 אַךְ עֵלִי קָרָא אֶל שְׁמוּאֵל וְאָמַר: ”שְׁמוּאֵל, בְּנִי!” וְהוּא אָמַר: ”הִנְנִי”.
17 שָׁאַל אוֹתוֹ: ”מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֶיךָ? אַל נָא תַּסְתִּיר מִמֶּנִּי. אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְךָ וְלָזֹאת יוֹסִיף אִם תַּסְתִּיר מִמֶּנִּי מִלָּה אַחַת מִכָּל מָה שֶׁאָמַר לְךָ”.
18 לָכֵן שְׁמוּאֵל סִפֵּר לוֹ הַכֹּל וְלֹא הִסְתִּיר מִמֶּנּוּ דָּבָר. אָמַר עֵלִי: ”יְהֹוָה הוּא. אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה”.
19 שְׁמוּאֵל הוֹסִיף לִגְדֹּל, וִיהֹוָה עַצְמוֹ הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל דָּבָר מִדְּבָרָיו אַרְצָה.*
20 וְכָל יִשְׂרָאֵל, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, הִכִּירוּ בְּכָךְ שֶׁשְּׁמוּאֵל הֻסְמַךְ כִּנְבִיא יְהֹוָה.
21 וִיהֹוָה הוֹסִיף לְהֵרָאוֹת בְּשִׁילֹה, כִּי יְהֹוָה נִגְלָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁילֹה בְּאֶמְצָעוּת דְּבַר יְהֹוָה.
