שמואל א׳ 9:1-27
-
שמואל פוגש את שאול (1–27)
ט וְהָיָה אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ, בֶּן אֲבִיאֵל, בֶּן צְרוֹר, בֶּן בְּכוֹרַת, בֶּן אֲפִיחַ, מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, שֶׁהָיָה עָשִׁיר מְאוֹד.
2 הָיָה לוֹ בֵּן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר צָעִיר וִיפֵה תֹּאַר — אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה יָפֶה מִמֶּנּוּ — וּמִשִּׁכְמוֹ* וָמַעְלָה הָיָה גָּבוֹהַּ מִכָּל הָעָם.
3 כַּאֲשֶׁר אָבְדוּ אֲתוֹנוֹתָיו שֶׁל קִישׁ, אָבִיו שֶׁל שָׁאוּל, אָמַר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ: ”קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד הַמְּשָׁרְתִים וְלֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֲתוֹנוֹת”.
4 הֵם עָבְרוּ בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם וּבְאֶרֶץ שָׁלִשָׁה, וְלֹא מָצְאוּ אוֹתָן. הֵם עָבְרוּ בְּאֶרֶץ שַׁעֲלִים, אַךְ הָאֲתוֹנוֹת לֹא הָיוּ שָׁם. הֵם עָבְרוּ בְּכָל אֶרֶץ בִּנְיָמִין וְלֹא מָצְאוּ אוֹתָן.
5 הֵם נִכְנְסוּ אֶל אֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לִמְשָׁרְתוֹ אֲשֶׁר הָיָה אִתּוֹ: ”בּוֹא וְנַחְזֹר, פֶּן יַתְחִיל אָבִי לִדְאֹג לָנוּ בִּמְקוֹם לָאֲתוֹנוֹת”.
6 אַךְ הַמְּשָׁרֵת הֵשִׁיב לוֹ וְאָמַר: ”הִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים נִמְצָא בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד. כָּל דְּבָרָיו מִתְקַיְּמִים בְּוַדָּאוּת. הָבָה נֵלֵךְ לְשָׁם כָּעֵת. אוּלַי יוּכַל לוֹמַר לָנוּ לְאָן לָלֶכֶת”.
7 אָמַר שָׁאוּל לִמְשָׁרְתוֹ: ”אִם נֵלֵךְ, מָה נוּכַל לְהָבִיא לָאִישׁ? אֵין לֶחֶם בְּתִיקֵינוּ; אֵין לָנוּ דָּבָר שֶׁנּוּכַל לְהָבִיא כְּמַתָּנָה לְאִישׁ הָאֱלֹהִים. מָה יֵשׁ בִּרְשׁוּתֵנוּ?”
8 וְהַמְּשָׁרֵת הוֹסִיף וְעָנָה לְשָׁאוּל וְאָמַר: ”הִנֵּה יֵשׁ בְּיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל* כֶּסֶף. אֶתֵּן אוֹתוֹ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהוּא יֹאמַר לָנוּ לְאָן לָלֶכֶת”.
9 (בֶּעָבָר בְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת אֱלֹהִים: ”בּוֹאוּ וְנֵלֵךְ אֶל הָרוֹאֶה”. כִּי הַנָּבִיא שֶׁל הַיּוֹם נִקְרָא בֶּעָבָר הָרוֹאֶה.)
10 אָמַר שָׁאוּל לִמְשָׁרְתוֹ: ”דְּבָרֶיךָ טוֹבִים. הָבָה נֵלֵךְ”. וְהֵם הָלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר הָיָה בָּהּ אִישׁ הָאֱלֹהִים.
11 בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הָעִיר, פָּגְשׁוּ נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מַיִם. אָמְרוּ לָהֶן: ”הַאִם הָרוֹאֶה נִמְצָא כָּאן?”
12 וְהֵן הֵשִׁיבוּ: ”כֵּן. הִנֵּה הוּא מַמָּשׁ לְפָנֶיךָ. מַהֵר כָּעֵת, כִּי הַיּוֹם הוּא בָּא אֶל הָעִיר, כִּי הָעָם זוֹבְחִים הַיּוֹם בַּבָּמָה.
13 בָּרֶגַע שֶׁתִּכָּנְסוּ אֶל הָעִיר תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁיַּעֲלֶה אֶל הַבָּמָה לֶאֱכֹל. הָעָם לֹא יֹאכַל לִפְנֵי בּוֹאוֹ, כִּי הוּא הַמְּבָרֵךְ אֶת הַזֶּבַח. אַחֲרֵי כֵן יְכוֹלִים הַמֻּזְמָנִים לֶאֱכֹל. כָּעֵת עֲלוּ מִיָּד וְתִמְצְאוּ אוֹתוֹ”.
14 לְפִיכָךְ הֵם עָלוּ אֶל הָעִיר. וּבְעוֹדָם נִכְנָסִים אֶל אֶמְצַע הָעִיר, יָצָא שְׁמוּאֵל לִקְרָאתָם כְּדֵי לַעֲלוֹת אֶל הַבָּמָה.
15 בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי בּוֹא שָׁאוּל אָמַר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל:*
16 ”מָחָר, בְּעֵרֶךְ בַּזְּמַן הַזֶּה, אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִין. עָלֶיךָ לִמְשֹׁחַ אוֹתוֹ לְמַנְהִיג עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּים. כִּי רָאִיתִי אֶת סֵבֶל עַמִּי, וְהִגִּיעָה צַעֲקָתוֹ אֵלַי”.
17 כַּאֲשֶׁר רָאָה שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל, אָמַר לוֹ יְהֹוָה: ”הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו אָמַרְתִּי לְךָ, ’זֶה יִמְשֹׁל בְּעַמִּי’”.*
18 נִגַּשׁ שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל בְּאֶמְצַע הַשַּׁעַר וְאָמַר: ”אֱמֹר נָא לִי, הֵיכָן בֵּיתוֹ שֶׁל הָרוֹאֶה?”
19 וּשְׁמוּאֵל הֵשִׁיב לְשָׁאוּל וְאָמַר: ”אֲנִי הָרוֹאֶה. עֲלֵה לְפָנַי אֶל הַבָּמָה, וְאַתֶּם תֹּאכְלוּ אִתִּי הַיּוֹם. אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לְדַרְכְּךָ בַּבֹּקֶר, וְאַגִּיד לְךָ אֶת כָּל מָה שֶׁבִּרְצוֹנְךָ לָדַעַת.*
20 וּבַאֲשֶׁר לָאֲתוֹנוֹת שֶׁאָבְדוּ לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים, אַל תִּדְאַג לָהֶן כִּי הֵן נִמְצְאוּ. וּלְמִי שַׁיָּכִים כָּל דִּבְרֵי הַחֶמְדָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל? הַאִם לֹא לְךָ וּלְכָל בֵּית אָבִיךָ?”
21 וְשָׁאוּל הֵשִׁיב וְאָמַר: ”הַאִם אֵינֶנִּי מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, הַקָּטָן בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַנִּקְלֵית בְּיוֹתֵר מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין? לָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כָּךְ?”
22 לְאַחַר מִכֵּן לָקַח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת מְשָׁרְתוֹ וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל חֲדַר הָאֹכֶל וְנָתַן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַמֻּזְמָנִים; הָיוּ שָׁם כִּשְׁלוֹשִׁים אִישׁ.
23 וּשְׁמוּאֵל אָמַר לַטַּבָּח: ”הָבֵא אֶת הַמָּנָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ וְשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, ’שְׁמֹר אוֹתָהּ בַּצַּד’”.
24 לְפִיכָךְ הַטַּבָּח הֵרִים אֶת הַשּׁוֹק עִם מָה שֶׁעָלֶיהָ וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ לִפְנֵי שָׁאוּל. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ”מָה שֶׁנִּשְׁמַר הֻנַּח לְפָנֶיךָ. אֱכֹל, כִּי הֵם שָׁמְרוּ זֹאת עֲבוּרְךָ לְרֶגֶל הַמְּאֹרָע הַזֶּה. כִּי אָמַרְתִּי לָהֶם, ’הִזְמַנְתִּי אוֹרְחִים’”. עַל כֵּן שָׁאוּל אָכַל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא.
25 אָז יָרְדוּ מִן הַבָּמָה אֶל הָעִיר, וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגַּג.
26 הֵם קָמוּ מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר קָרָא שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל עַל הַגַּג וְאָמַר לוֹ: ”הִתְכּוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁאֶשְׁלַח אוֹתְךָ לְדַרְכְּךָ”. וְשָׁאוּל הִתְכּוֹנֵן, וְהוּא וּשְׁמוּאֵל יָצְאוּ הַחוּצָה.
27 בְּעוֹדָם יוֹרְדִים אֶל פַּאֲתֵי הָעִיר אָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל: ”אֱמֹר לַמְּשָׁרֵת לְהִתְקַדֵּם לְפָנֵינוּ”, וְהוּא הִתְקַדֵּם. ”אַךְ אַתָּה, עֲמֹד כָּעֵת כְּדֵי שֶׁאַשְׁמִיעַ לְךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים”.
