שמואל ב׳ 12:1-31
יב לְפִיכָךְ יְהֹוָה שָׁלַח אֶת נָתָן אֶל דָּוִד. הוּא נִכְנַס אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: ”בְּעִיר אַחַת הָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים. הָאֶחָד עָשִׁיר וְהַשֵּׁנִי עָנִי.
2 לֶעָשִׁיר הָיוּ צֹאן וּבָקָר רַבִּים מְאוֹד;
3 אַךְ לֶעָנִי לֹא הָיָה דָּבָר מִלְּבַד כִּבְשָׂה קְטַנָּה אַחַת אֲשֶׁר קָנָה. הוּא טִפֵּל בָּהּ, וְהִיא גָּדְלָה יַחַד אִתּוֹ וְעִם בָּנָיו. הִיא אָכְלָה מִמְּעַט הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה לוֹ וְשָׁתְתָה מִכּוֹסוֹ וְיָשְׁנָה בְּחֵיקוֹ. וְהִיא הָיְתָה לוֹ כְּבַת.
4 כַּעֲבֹר זְמַן מָה בָּא אוֹרֵחַ אֶל הָאִישׁ הֶעָשִׁיר, אַךְ הוּא לֹא רָצָה לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ כְּדֵי לְהָכִין אֲרוּחָה לַמְּבַקֵּר שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, וְלָכֵן לָקַח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הֶעָנִי וְהֵכִין אוֹתָהּ עֲבוּר הָאִישׁ שֶׁבָּא אֵלָיו”.
5 כָּעַס דָּוִד מְאוֹד עַל הָאִישׁ וְאָמַר לְנָתָן: ”חַי יְהֹוָה, הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה זֹאת בֶּן מָוֶת הוּא!
6 וַעֲבוּר הַכִּבְשָׂה עָלָיו לְשַׁלֵּם פִּי אַרְבָּעָה, כִּי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא גִּלָּה חֶמְלָה”.
7 אָמַר נָתָן לְדָוִד: ”אַתָּה הָאִישׁ! כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ’אֲנִי מָשַׁחְתִּי אוֹתְךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי הִצַּלְתִּי אוֹתְךָ מִיַּד שָׁאוּל.
8 הָיִיתִי מוּכָן לָתֵת לְךָ אֶת בֵּית אֲדוֹנְךָ וְלָתֵת אֶת נְשֵׁי אֲדוֹנְךָ בְּחֵיקְךָ, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. וְאִם לֹא הָיָה דַּי בְּכָךְ, הָיִיתִי מוּכָן לְהוֹסִיף לְךָ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה.
9 מַדּוּעַ בַּזְתָּ לִדְבַר יְהֹוָה בַּעֲשׂוֹתְךָ אֶת הָרַע בְּעֵינָיו? אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכֵּיתָ בַּחֶרֶב! וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי שֶׁאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.
10 כָּעֵת לְעוֹלָם לֹא תָּסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ, כִּי בַּזְתָּ לִי כַּאֲשֶׁר לָקַחְתָּ אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה’.
11 כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה: ’הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ אָסוֹן מִתּוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁלְּךָ; וּלְנֶגֶד עֵינֶיךָ אֶקַּח אֶת נְשׁוֹתֶיךָ וְאֶתֵּן אוֹתָן לְאִישׁ אַחֵר,* וְהוּא יִשְׁכַּב עִם נְשׁוֹתֶיךָ לְאוֹר הַיּוֹם.*
12 אַף שֶׁאַתָּה פָּעַלְתָּ בַּסֵּתֶר, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וּלְאוֹר הַיּוֹם’”.*
13 אָמַר דָּוִד אֶל נָתָן: ”חָטָאתִי לִיהֹוָה”. וְנָתָן הֵשִׁיב לְדָוִד וְאָמַר: ”יְהֹוָה סוֹלֵחַ עַל חֶטְאֲךָ.* לֹא תָּמוּת.
14 לַמְרוֹת זֹאת, הוֹאִיל וְגִלִּיתָ חֹסֶר כָּבוֹד מְשַׁוֵּעַ כְּלַפֵּי יְהֹוָה בַּדָּבָר הַזֶּה, מוֹת יָמוּת הַבֵּן שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלַד לְךָ”.
15 אָז הָלַךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ.
וִיהֹוָה נָגַף אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד, וְהוּא חָלָה.
16 דָּוִד הִתְחַנֵּן בִּפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּעַד הַיֶּלֶד. וְדָוִד צָם צוֹם מַחְמִיר, וְהוּא נִכְנַס וְלָן בְּשָׁכְבוֹ עַל הָאָרֶץ.
17 לָכֵן זִקְנֵי בֵּיתוֹ עָמְדוּ לְיָדוֹ וְנִסּוּ לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ, אַךְ הוּא סֵרֵב וְלֹא הִסְכִּים לֶאֱכֹל אִתָּם.
18 בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מֵת הַיֶּלֶד, אַךְ עַבְדֵי דָּוִד פָּחֲדוּ לְסַפֵּר לוֹ שֶׁהַיֶּלֶד מֵת. הֵם אָמְרוּ: ”עוֹד כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְהוּא לֹא הִקְשִׁיב לָנוּ. אִם כֵּן, אֵיךְ נוּכַל לוֹמַר לוֹ שֶׁהַיֶּלֶד מֵת? הוּא עָלוּל לַעֲשׂוֹת דָּבָר נוֹרָא”.
19 כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁעֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם, הֵבִין שֶׁהַיֶּלֶד מֵת. אָמַר דָּוִד לַעֲבָדָיו: ”הַאִם מֵת הַיֶּלֶד?” וְהֵם הֵשִׁיבוּ: ”הוּא מֵת”.
20 לְפִיכָךְ דָּוִד קָם מִן הָאָרֶץ. הוּא הִתְרַחֵץ, מָשַׁח אֶת גּוּפוֹ בְּשֶׁמֶן, הֶחְלִיף אֶת בְּגָדָיו וְהָלַךְ אֶל בֵּית יְהֹוָה וְהִשְׁתַּחֲוָה. לְאַחַר מִכֵּן בָּא אֶל בֵּיתוֹ* וּבִקֵּשׁ שֶׁיּוּבָא לוֹ מָזוֹן, וְהוּא אָכַל.
21 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עֲבָדָיו: ”לָמָּה נָהַגְתָּ כָּךְ? כַּאֲשֶׁר הָיָה הַיֶּלֶד חַי, צַמְתָּ וּבָכִיתָ; אַךְ בְּמוֹת הַיֶּלֶד, קַמְתָּ וְאָכַלְתָּ מָזוֹן”.
22 הֵשִׁיב לָהֶם: ”בְּעוֹד הָיָה הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וּבָכִיתִי כִּי אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, ’מִי יוֹדֵעַ אִם יְהֹוָה יְרַחֵם עָלַי וְיִתֵּן לַיֶּלֶד לִחְיוֹת?’
23 וְכָעֵת כְּשֶׁהוּא מֵת, לָמָּה אָצוּם? הַאִם אוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ? אֲנִי אֵלֵךְ אֵלָיו, אֲבָל הוּא לֹא יָשׁוּב אֵלַי”.
24 אַחֲרֵי כֵן נִחֵם דָּוִד אֶת בַּת־שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ. הוּא בָּא אֵלֶיהָ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְכַעֲבֹר זְמַן מָה הִיא יָלְדָה בֵּן, וּשְׁמוֹ נִקְרָא שְׁלֹמֹה.* וִיהֹוָה אָהַב אוֹתוֹ,
25 וְהוּא שָׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא לִקְרֹא לוֹ יְדִידְיָהּ,* בַּעֲבוּר יְהֹוָה.
26 וְיוֹאָב הוֹסִיף לְהִלָּחֵם נֶגֶד רַבָּה שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן, וְהוּא לָכַד אֶת הָעִיר הַמַּלְכוּתִית.*
27 שָׁלַח יוֹאָב שְׁלִיחִים אֶל דָּוִד וְאָמַר: ”נִלְחַמְתִּי נֶגֶד רַבָּה וְגַם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמַּיִם.*
28 כָּעֵת אֱסֹף אֶת שְׁאַר הַחַיָּלִים וְהָקֵם מַחֲנֶה נֶגֶד הָעִיר וּלְכֹד אוֹתָהּ. אַחֶרֶת אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר וְהַדָּבָר יִזָּקֵף לִזְכוּתִי”.*
29 לָכֵן דָּוִד אָסַף אֶת כָּל הַחַיָּלִים וְהָלַךְ אֶל רַבָּה וְנִלְחַם בָּהּ וְלָכַד אוֹתָהּ.
30 וְהוּא לָקַח אֶת כֶּתֶר מַלְכָּם* מֵעַל רֹאשׁוֹ. מִשְׁקָלוֹ הָיָה כִּכַּר* זָהָב, וְהָיוּ בּוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת, וְהוּא הֻנַּח עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל דָּוִד. הוּא גַּם לָקַח כַּמּוּת עֲצוּמָה שֶׁל שָׁלָל מִן הָעִיר.
31 וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוּא הוֹצִיא וְהֶעֱבִידָם בְּנִסּוּר אֲבָנִים, בַּעֲבוֹדָה בִּכְלֵי בַּרְזֶל חַדִּים וְגַרְזִנֵּי בַּרְזֶל וּבַעֲשִׂיַּת לְבֵנִים. כָּךְ עָשָׂה לְכָל עָרֵי בְּנֵי עַמּוֹן. לְבַסּוֹף חָזְרוּ דָּוִד וְכָל הַחַיָּלִים לִירוּשָׁלַיִם.
הערות שוליים
^ או ”לרעך”.
^ נה״מ, ”לעיני השמש הזאת”.
^ נה״מ, ”נגד השמש”.
^ או ”מעביר את חטאך”.
^ או ”ארמונו”.
^ מלשון ”שלום”.
^ פירושו ”אהוב יה”.
^ או ”את עיר הממלכה”.
^ ככל הנראה הכוונה היא למקורות המים של העיר.
^ נה״מ, ”ונקרא שמי עליה”.
^ ככל הנראה אל של בני עמון.
^ כיכר הייתה שווה ל־2.34 קילוגרם.
