שמואל ב׳‏ 3‏:1‏-39

  • בית דוד הולך ומתחזק ‏(‏1‏)‏

  • בניו של דוד ‏(‏2–5‏)‏

  • אבנר עורק לשורות דוד ‏(‏6–21‏)‏

  • יואב הורג את אבנר ‏(‏22–30‏)‏

  • דוד מתאבל על אבנר ‏(‏31–39‏)‏

ג  הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד הִתְאָרְכָה;‏ וְדָוִד הָלַךְ וְהִתְחַזֵּק,‏ וּבֵית שָׁאוּל הָלַךְ וְנֶחְלַשׁ.‏  בֵּינְתַיִם נוֹלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן.‏ בְּכוֹרוֹ הָיָה אַמְנוֹן מֵאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית.‏  הַשֵּׁנִי הָיָה כִּלְאָב מֵאֲבִיגַיִל,‏ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל נָבָל הַכַּרְמְלִי;‏ וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה,‏ בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר.‏  הָרְבִיעִי הָיָה אֲדֹנִיָּה בֶּן חַגִּית,‏ וְהַחֲמִישִׁי הָיָה שְׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטָל.‏  הַשִּׁשִּׁי הָיָה יִתְרְעָם מֵעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד.‏ אֵלֶּה נוֹלְדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.‏  בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְשְׁכָה הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד,‏ הוֹסִיף אַבְנֵר לְחַזֵּק אֶת מַעֲמָדוֹ בְּבֵית שָׁאוּל.‏  וּלְשָׁאוּל הָיְתָה פִּילֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה,‏ בַּת אַיָּה.‏ וְאִישׁ־בֹּשֶׁת אָמַר כַּעֲבֹר זְמַן מָה לְאַבְנֵר:‏ ”‏מַדּוּעַ קִיַּמְתָּ יְחָסִים עִם פִּילֶגֶשׁ אָבִי?‏”‏  הִתְמַלֵּא אַבְנֵר כַּעַס עַל דִּבְרֵי אִישׁ־בֹּשֶׁת וְאָמַר:‏ ”‏הַאִם רֹאשׁ כֶּלֶב אֲנִי מִיְּהוּדָה?‏ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עָשִׂיתִי חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ וְעִם אֶחָיו וְעִם רֵעָיו,‏ וְלֹא הִסְגַּרְתִּי אוֹתְךָ לִידֵי דָּוִד;‏ וְלַמְרוֹת זֹאת אַתָּה דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי הַיּוֹם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל עָווֹן בְּקֶשֶׁר לְאִשָּׁה.‏  אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְלָזֹאת יוֹסִיף אִם לֹא אֶעֱשֶׂה לְמַעַן דָּוִד כְּפִי שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ יְהֹוָה:‏ 10  לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְבַסֵּס אֶת כִּסֵּא דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה,‏ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע”‏.‏ 11  וְהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר עוֹד מִלָּה אַחַת בִּתְגוּבָה לְאַבְנֵר,‏ כִּי פָּחַד מִמֶּנּוּ.‏ 12  מִיָּד שָׁלַח אַבְנֵר שְׁלִיחִים אֶל דָּוִד וְאָמַר:‏ ”‏לְמִי שַׁיֶּכֶת הָאָרֶץ?‏”‏ וְהוֹסִיף:‏ ”‏כְּרֹת אִתִּי בְּרִית,‏ וְאֶעֱשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתִּי* לְהַעֲבִיר לְצִדְּךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל”‏.‏ 13  וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר:‏ ”‏טוֹב!‏ אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית.‏ רַק דָּבָר אֶחָד אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ:‏ אַל תְּנַסֶּה לִרְאוֹת אֶת פָּנַי אֶלָּא אִם כֵּן תָּבִיא תְּחִלָּה אֶת מִיכַל,‏ בַּת שָׁאוּל,‏ בְּבוֹאֲךָ לִרְאוֹת אוֹתִי”‏.‏ 14  אָז שָׁלַח דָּוִד שְׁלִיחִים אֶל אִישׁ־בֹּשֶׁת,‏ בֶּן שָׁאוּל,‏ וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏תֵּן לִי אֶת אִשְׁתִּי מִיכַל,‏ אֲשֶׁר הִתְאָרַסְתִּי לָהּ תְּמוּרַת מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים”‏.‏ 15  לְפִיכָךְ אִישׁ־בֹּשֶׁת שָׁלַח לָקַחַת אוֹתָהּ מִבַּעֲלָהּ,‏ פַּלְטִיאֵל בֶּן לַיִשׁ.‏ 16  אַךְ בַּעֲלָהּ הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת אִתָּהּ וּבָכָה בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ אַחֲרֶיהָ עַד בַּחוּרִים.‏ אָז אָמַר לוֹ אַבְנֵר:‏ ”‏לֵךְ,‏ חֲזֹר!‏”‏ וְהוּא חָזַר.‏ 17  בֵּינְתַיִם שָׁלַח אַבְנֵר לְהוֹדִיעַ לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר:‏ ”‏זֶה זְמַן מָה שֶׁרְצִיתֶם שֶׁדָּוִד יִהְיֶה מֶלֶךְ עֲלֵיכֶם.‏ 18  כָּעֵת פַּעֲלוּ,‏ כִּי יְהֹוָה אָמַר לְדָוִד:‏ ’‏בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי אוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אוֹיְבֵיהֶם’‏”‏.‏ 19  וְאַבְנֵר דִּבֵּר גַּם בְּאָזְנֵי בְּנֵי בִּנְיָמִין.‏ אַבְנֵר גַּם הָלַךְ לְדַבֵּר בִּפְרָטִיּוּת עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן וְלוֹמַר לוֹ מָה הֻסְכַּם עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל בֵּית בִּנְיָמִין.‏ 20  כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אַבְנֵר אֶל דָּוִד בְּחֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים,‏ עָרַךְ דָּוִד מִשְׁתֶּה לְאַבְנֵר וְלָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.‏ 21  אָמַר אַבְנֵר לְדָוִד:‏ ”‏אֵלֵךְ וַאֲקַבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,‏ כְּדֵי שֶׁיִּכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית,‏ וְאַתָּה תִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל כָּל מָה שֶׁתֶּחְפַּץ”‏.‏* לְפִיכָךְ דָּוִד שִׁלֵּחַ אֶת אַבְנֵר,‏ וְהוּא הָלַךְ לְדַרְכּוֹ בְּשָׁלוֹם.‏ 22  בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן חָזְרוּ עַבְדֵי דָּוִד וְיוֹאָב מִפְּשִׁיטָה וְהֵבִיאוּ עִמָּם שָׁלָל רַב.‏ אַבְנֵר כְּבָר לֹא הָיָה עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן,‏ כִּי הוּא שָׁלַח אוֹתוֹ לְדַרְכּוֹ בְּשָׁלוֹם.‏ 23  כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יוֹאָב וְכָל הַצָּבָא שֶׁהָיָה אִתּוֹ,‏ דֻּוַּח לְיוֹאָב:‏ ”‏אַבְנֵר בֶּן נֵר בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ,‏ וְהוּא שָׁלַח אוֹתוֹ וְהוּא הָלַךְ לְדַרְכּוֹ בְּשָׁלוֹם”‏.‏ 24  לָכֵן יוֹאָב נִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר:‏ ”‏מָה עָשִׂיתָ?‏ הִנֵּה בָּא אֵלֶיךָ אַבְנֵר.‏ לָמָּה שִׁלַּחְתָּ אוֹתוֹ?‏ כָּעֵת הוּא הִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵּק וְלָלֶכֶת!‏ 25  אַתָּה מַכִּיר אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר!‏ הוּא בָּא לְכָאן כְּדֵי לְשַׁטּוֹת בְּךָ וּלְהִתְחַקּוֹת אַחַר כָּל צְעָדֶיךָ וּלְגַלּוֹת אֶת כָּל מַעֲשֶׂיךָ”‏.‏ 26  וְיוֹאָב עָזַב אֶת דָּוִד וְשָׁלַח שְׁלִיחִים אַחֲרֵי אַבְנֵר,‏ וְהֵם הֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ מִבּוֹר סִרָה;‏ אַךְ דָּוִד לֹא יָדַע עַל כָּךְ דָּבָר.‏ 27  כַּאֲשֶׁר שָׁב אַבְנֵר לְחֶבְרוֹן,‏ לָקַח אוֹתוֹ יוֹאָב הַצִּדָּה אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר כְּדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ בִּפְרָטִיּוּת.‏ אַךְ שָׁם הוּא דָּקַר אוֹתוֹ בְּבִטְנוֹ וְהוּא מֵת;‏ הָיָה זֶה עַל כָּךְ שֶׁהָרַג אֶת עֲשָׂהאֵל אָחִיו.‏* 28  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַל כָּךְ דָּוִד מְאֻחָר יוֹתֵר,‏ אָמַר:‏ ”‏אֲנִי וּמַמְלַכְתִּי נְקִיִּים לִפְנֵי יְהֹוָה עַד עוֹלָם מִדַּם אַבְנֵר בֶּן נֵר.‏ 29  יָשׁוּב הוּא עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְעַל כָּל בֵּית אָבִיו.‏ וְאַל יֶחְדַּל לִהְיוֹת בְּבֵית יוֹאָב זָב* אוֹ מְצֹרָע אוֹ אִישׁ הָעוֹבֵד בַּפֶּלֶךְ* אוֹ אִישׁ הַנּוֹפֵל בַּחֶרֶב אוֹ חֲסַר לֶחֶם!‏”‏ 30  וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ אֶת אַבְנֵר כִּי הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בַּקְּרָב בְּגִבְעוֹן.‏ 31  אָמַר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ:‏ ”‏קִרְעוּ אֶת בִּגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְקוֹנְנוּ עַל אַבְנֵר”‏.‏ וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד עַצְמוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי אֲלוּנְקַת הַמֵּת.‏ 32  וְהֵם קָבְרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן;‏ וְהַמֶּלֶךְ נָשָׂא קוֹלוֹ וּבָכָה בְּקִבְרוֹ שֶׁל אַבְנֵר,‏ וְכָל הָעָם בָּכוּ.‏ 33  הַמֶּלֶךְ קוֹנֵן עַל אַבְנֵר וְאָמַר:‏ ‏”‏הַאִם אַבְנֵר צָרִיךְ לָמוּת מוֹת אֱוִיל?‏ 34  יָדֶיךָ לֹא נִקְשְׁרוּ,‏וְרַגְלֶיךָ לֹא הָיוּ בִּכְבָלִים.‏* נָפַלְתָּ כְּאִישׁ הַנּוֹפֵל לִפְנֵי פּוֹשְׁעִים”‏.‏* וְכָל הָעָם בָּכוּ עָלָיו שׁוּב.‏ 35  לְאַחַר מִכֵּן בָּא כָּל הָעָם לָתֵת לְדָוִד לֶחֶם לְנֶחָמָה* כְּשֶׁעֲדַיִן הָיָה יוֹם,‏ אַךְ דָּוִד נִשְׁבַּע:‏ ”‏אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה לִי אֱלֹהִים וְלָזֹאת יוֹסִיף אִם לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר!‏”‏ 36  וְכָל הָעָם שָׂמוּ לֵב לְכָךְ,‏ וְהַדָּבָר הָיָה טוֹב בְּעֵינֵיהֶם.‏ כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ,‏ הַדָּבָר הָיָה טוֹב בְּעֵינֵי כָּל הָעָם.‏ 37  וְכָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל יָדְעוּ בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה אַחְרַאי לַהֲרִיגָתוֹ שֶׁל אַבְנֵר בֶּן נֵר.‏ 38  אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו:‏ ”‏הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי שַׂר וְאָדָם גָּדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל?‏ 39  וַאֲנִי הַיּוֹם חַלָּשׁ,‏ אַף שֶׁאֲנִי מָשׁוּחַ כְּמֶלֶךְ,‏ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,‏ בְּנֵי צְרוּיָה,‏ אַכְזָרִיִּים מִדַּי עֲבוּרִי.‏ יְשַׁלֵּם יְהֹוָה לְעוֹשֵׂה הָרָעָה לְפִי רָעָתוֹ שֶׁלּוֹ”‏.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏והנה ידי עימך”‏.‏
או ”‏כל מה שתחפץ נפשך”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏וימות בדם עשהאל אחיו”‏.‏
או ”‏איש הסובל מהפרשות”‏.‏
ייתכן כי הכוונה היא לאיש נכה הנאלץ לעבוד בטווייה ולעשות מלאכה של נשים.‏
נה״מ,‏ ”‏לנחושתיים”‏,‏ כלומר בנחושת.‏
נה״מ,‏ ”‏בני עוולה”‏.‏
או ”‏לחם התאבלות”‏.‏