שמואל ב׳ 9:1-13
-
חסדו של דוד כלפי מפיבושת (1–13)
ט לְאַחַר מִכֵּן אָמַר דָּוִד: ”הַאִם עוֹד נוֹתַר מִישֶׁהוּ מִבֵּית שָׁאוּל, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד לְמַעַן יְהוֹנָתָן?”
2 וּלְבֵית שָׁאוּל הָיָה עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא. לְפִיכָךְ קָרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד, וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ: ”הַאִם אַתָּה צִיבָא?” וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר: ”עַבְדְּךָ אֲנִי”.
3 הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ”הַאִם נוֹתַר מִישֶׁהוּ מִבֵּית שָׁאוּל, אֲשֶׁר אֲגַלֶּה כְּלַפָּיו אֶת חֶסֶד אֱלֹהִים?” וְצִיבָא הֵשִׁיב לַמֶּלֶךְ: ”יֵשׁ עוֹד בֵּן אֶחָד לִיהוֹנָתָן; הוּא נָכֶה* בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו”.
4 שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: ”אֵיפֹה הוּא?” הֵשִׁיב צִיבָא לַמֶּלֶךְ: ”הוּא בְּבֵית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְּבָר”.
5 מִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַהֲבִיאוֹ, וְהוּא לָקַח אוֹתוֹ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְּבָר.
6 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד, מִיָּד נָפַל עַל פָּנָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה. אָמַר דָּוִד: ”מְפִיבֹשֶׁת!” וְהוּא הֵשִׁיב: ”הִנֵּה עַבְדְּךָ”.
7 אָמַר אֵלָיו דָּוִד: ”אַל תִּפְחַד, כִּי לָבֶטַח אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד לְמַעַן יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וְאָשִׁיב לְךָ אֶת כָּל אַדְמַת שָׁאוּל סָבְךָ, וְאַתָּה תֹּאכַל* בְּשֻׁלְחָנִי תָּמִיד”.
8 וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמַר: ”מַהוּ עַבְדְּךָ, שֶׁהִפְנֵיתָ אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ* אֶל כֶּלֶב מֵת שֶׁכָּמוֹנִי?”
9 וְהַמֶּלֶךְ שָׁלַח לִקְרֹא לְצִיבָא, מְשָׁרְתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וְאָמַר לוֹ: ”אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ אֲנִי נוֹתֵן לְנֶכֶד אֲדוֹנְךָ.
10 אַתָּה תְּעַבֵּד עֲבוּרוֹ אֶת הָאֲדָמָה — אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ — וְתֶאֱסֹף אֶת יְבוּלָהּ כְּדֵי לְסַפֵּק לְאֵלֶּה הַשַּׁיָּכִים לְנֶכֶד אֲדוֹנְךָ מָזוֹן לְמַאֲכָל. אֲבָל מְפִיבֹשֶׁת, נֶכֶד אֲדוֹנְךָ, יֹאכַל תָּמִיד בְּשֻׁלְחָנִי”.
וּלְצִיבָא הָיוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.
11 אָמַר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: ”עַבְדְּךָ יַעֲשֶׂה אֶת כָּל מָה שֶׁמְּצַוֶּה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עַל עַבְדּוֹ לַעֲשׂוֹת”. לְפִיכָךְ מְפִיבֹשֶׁת אָכַל בְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל דָּוִד* כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
12 וְלִמְפִיבֹשֶׁת הָיָה גַּם בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא; וְכָל מִי שֶׁגָּרוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל צִיבָא הָפְכוּ לַעֲבָדָיו שֶׁל מְפִיבֹשֶׁת.
13 וּמְפִיבֹשֶׁת גָּר בִּירוּשָׁלַיִם, כִּי הוּא תָּמִיד אָכַל בְּשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ; וְהוּא הָיָה נָכֶה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו.
