שמות 16‏:1‏-36

  • העם מתלונן שאין מזון ‏(‏1–3‏)‏

  • יהוה שומע את התלונות ‏(‏4–12‏)‏

  • אלוהים מספק את השליו ואת המן ‏(‏13–21‏)‏

  • המן לא יימצא בשבת ‏(‏22–30‏)‏

  • המן נשמר כתזכורת ‏(‏31–36‏)‏

טז  לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מֵאֵילִם בָּאוּ לְבַסּוֹף כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין,‏ אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינַי,‏ בַּיּוֹם הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.‏  וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵחֵלּוּ לְהִתְלוֹנֵן עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר.‏  בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹסִיפוּ לוֹמַר לָהֶם:‏ ”‏לוּ רַק מַתְנוּ בְּיַד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ לְיַד סִירֵי הַבָּשָׂר,‏ בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע.‏ כָּעֵת הוֹצֵאתֶם אוֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב”‏.‏  אָמַר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה:‏ ”‏הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם,‏ וְכָל אֶחָד בָּעָם צָרִיךְ לָצֵאת לְלַקֵּט אֶת הַכַּמּוּת עֲבוּרוֹ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ,‏ כְּדֵי שֶׁאֲנַסֶּה אוֹתָם וְאֶרְאֶה אִם יֵלְכוּ בְּתוֹרָתִי אוֹ לֹא.‏  אֲבָל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי,‏ כַּאֲשֶׁר יָכִינוּ אֶת מָה שֶׁאָסְפוּ,‏ צְרִיכָה הַכַּמּוּת לִהְיוֹת כְּפוּלָה מִמָּה שֶׁלִּקְּטוּ בְּכָל אֶחָד מִשְּׁאַר הַיָּמִים”‏.‏  לְפִיכָךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אָמְרוּ אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ”‏בָּעֶרֶב תֵּדְעוּ בְּוַדָּאוּת שֶׁיְּהֹוָה הוּא שֶׁהוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.‏  בַּבֹּקֶר תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד יְהֹוָה,‏ כִּי הוּא שָׁמַע אֶת תְּלוּנוֹתֵיכֶם עַל יְהֹוָה.‏ מִי אֲנַחְנוּ שֶׁתִּתְלוֹנְנוּ עָלֵינוּ?‏”‏  הוֹסִיף מֹשֶׁה וְאָמַר:‏ ”‏כַּאֲשֶׁר יִתֵּן לָכֶם יְהֹוָה בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וּבַבֹּקֶר לֶחֶם לָשֹׂבַע,‏ תִּרְאוּ שֶׁשָּׁמַע יְהֹוָה אֶת תְּלוּנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מִתְלוֹנְנִים עָלָיו.‏ אַךְ מִי אֲנַחְנוּ?‏ תְּלוּנוֹתֵיכֶם אֵינָן עָלֵינוּ אֶלָּא עַל יְהֹוָה”‏.‏  אָמַר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן:‏ ”‏אֱמֹר לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,‏ ’‏קִרְבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה,‏ כִּי שָׁמַע אֶת תְּלוּנוֹתֵיכֶם’‏”‏.‏ 10  מִיָּד לְאַחַר שֶׁדִּבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,‏ הֵם הִסְתּוֹבְבוּ וּפָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר,‏ וְהִנֵּה נִרְאָה כְּבוֹד יְהֹוָה בֶּעָנָן.‏ 11  וִיהֹוָה הוֹסִיף וְאָמַר אֶל מֹשֶׁה:‏ 12  ‏”‏שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.‏ אֱמֹר לָהֶם,‏ ’‏בֵּין הָעַרְבַּיִם* תֹּאכְלוּ בָּשָׂר,‏ וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לֶחֶם,‏ וְאָכֵן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם’‏”‏.‏ 13  לְפִיכָךְ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב בָּאוּ שַׂלְוִים וְכִסּוּ אֶת הַמַּחֲנֶה,‏ וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת טַל סְבִיב הַמַּחֲנֶה.‏ 14  כַּאֲשֶׁר הִתְאַדְּתָה שִׁכְבַת הַטַּל,‏ הָיָה חֹמֶר דַּק וּמְחֻסְפָּס עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר,‏ דַּק כִּכְפוֹר עַל הָאָרֶץ.‏ 15  כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,‏ הֵחֵלּוּ לוֹמַר זֶה לָזֶה,‏ ”‏מָה הוּא?‏”‏* כִּי לֹא יָדְעוּ מָה הוּא.‏ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה:‏ ”‏זֶהוּ הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהֹוָה לֶאֱכֹל.‏ 16  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה,‏ ’‏לַקְּטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ אִישׁ לְפִי הַכַּמּוּת שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לֶאֱכֹל.‏ קְחוּ עֹמֶר* לְכָל אִישׁ לְפִי מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים* אֲשֶׁר יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִכֶּם בְּאָהֳלוֹ’‏”‏.‏ 17  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן;‏ הֵם לִקְּטוּ אוֹתוֹ,‏ חֶלְקָם הַרְבֵּה וְחֶלְקָם מְעַט.‏ 18  כַּאֲשֶׁר מָדְדוּ אוֹתוֹ לְפִי הָעֹמֶר,‏ לְמִי שֶׁלִּקֵּט הַרְבֵּה לֹא הָיָה עֹדֶף וּלְמִי שֶׁלִּקֵּט מְעַט לֹא חָסַר מְאוּמָה.‏ אִישׁ אִישׁ לִקֵּט כְּפִי יְכָלְתּוֹ לֶאֱכֹל.‏ 19  אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה:‏ ”‏אַל יוֹתִיר אִישׁ מִמֶּנּוּ עַד הַבֹּקֶר”‏.‏ 20  אַךְ הֵם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל מֹשֶׁה.‏ כַּאֲשֶׁר כַּמָּה אֲנָשִׁים הוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד הַבֹּקֶר,‏ הוּא הֶעֱלָה תּוֹלָעִים וְהִבְאִישׁ,‏ וּמֹשֶׁה זָעַם עֲלֵיהֶם.‏ 21  הֵם הָיוּ מְלַקְּטִים אוֹתוֹ מִדֵּי בֹּקֶר,‏ אִישׁ אִישׁ כְּפִי יְכָלְתּוֹ לֶאֱכֹל.‏ וּבְחֹם הַשֶּׁמֶשׁ הוּא נָמַס.‏ 22  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הֵם לִקְּטוּ פִּי שְׁנַיִם לֶחֶם,‏ שְׁנֵי עֳמָרִים לְאָדָם.‏ וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בָּאוּ וְדִוְּחוּ זֹאת לְמֹשֶׁה.‏ 23  אָמַר לָהֶם:‏ ”‏כָּךְ אָמַר יְהֹוָה.‏ מָחָר תִּהְיֶה מְנוּחָה מֻחְלֶטֶת,‏* שַׁבַּת קֹדֶשׁ לִיהֹוָה.‏ אֱפוּ אֶת מָה שֶׁעֲלֵיכֶם לֶאֱפוֹת וּבַשְּׁלוּ אֶת מָה שֶׁעֲלֵיכֶם לְבַשֵּׁל;‏ וְאֶת כָּל הַנּוֹתָר הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר”‏.‏ 24  לְפִיכָךְ הֵם שָׁמְרוּ אוֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר,‏ כְּפִי שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה,‏ וְהוּא לֹא הִבְאִישׁ וְלֹא הָיוּ בּוֹ רִמּוֹת.‏ 25  אָמַר מֹשֶׁה:‏ ”‏אִכְלוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם,‏ כִּי הַיּוֹם שַׁבָּת לִיהֹוָה.‏ הַיּוֹם לֹא תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ עַל הָאֲדָמָה.‏ 26  בְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה יָמִים תְּלַקְּטוּ אוֹתוֹ,‏ אַךְ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי,‏ בְּשַׁבָּת,‏ הוּא לֹא יִמָּצֵא”‏.‏ 27  אוּלָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ כַּמָּה מִן הָעָם לְלַקֵּט אוֹתוֹ,‏ אַךְ לֹא מָצְאוּ דָּבָר.‏ 28  לָכֵן יְהֹוָה אָמַר אֶל מֹשֶׁה:‏ ”‏עַד מָתַי תְּסָרְבוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתַי וְחֻקַּי?‏ 29  רְאוּ שֶׁיְּהֹוָה נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת.‏ מִשּׁוּם כָּךְ הוּא נוֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם לְיוֹמַיִם.‏ אִישׁ אִישׁ יִשָּׁאֵר הֵיכָן שֶׁהוּא;‏ אַל יַעֲזֹב אִישׁ אֶת מְקוֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי”‏.‏ 30  לָכֵן הָעָם שָׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת* בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.‏ 31  בֵּית יִשְׂרָאֵל קָרְאוּ לַלֶּחֶם ”‏מָן”‏.‏* הוּא הָיָה לָבָן כְּזֶרַע הַגַּד,‏* וְטַעֲמוֹ הָיָה כְּצַפִּיחִית* בִּדְבַשׁ.‏ 32  אָמַר מֹשֶׁה:‏ ”‏זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה,‏ ’‏מַלְּאוּ עֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדוֹרוֹתֵיכֶם,‏ לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם לֶאֱכֹל בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם’‏”‏.‏ 33  לְפִיכָךְ מֹשֶׁה אָמַר אֶל אַהֲרֹן:‏ ”‏קַח כַּד וְשִׂים בּוֹ מְלוֹא הָעֹמֶר מָן וְהַפְקֵד אוֹתוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדוֹרוֹתֵיכֶם”‏.‏ 34  כְּפִי שֶׁצִּוָּה יְהֹוָה עַל מֹשֶׁה,‏ הִנִּיחַ אוֹתוֹ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת* לְמִשְׁמֶרֶת.‏ 35  בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה,‏ עַד בּוֹאָם אֶל אֶרֶץ מְיֻשֶּׁבֶת.‏ הֵם אָכְלוּ אֶת הַמָּן עַד בּוֹאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנַעַן.‏ 36  וְהָעֹמֶר הוּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.‏*

הערות שוליים

או ”‏בין שני הערבים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏מָן הוא”‏.‏
מידת נפח ליבש השווה לכ־2.‏2 ליטר.‏
או ”‏הנפשות”‏.‏
או ”‏שמירת שבת”‏.‏ נה״מ,‏ ”‏שבתון”‏.‏
או ”‏שבתו;‏ נחו”‏.‏
ככל הנראה נגזר מהשאלה ”‏מה (‏מן)‏ הוא?‏”‏
גד השדה.‏ ידוע גם בשם כוסברה.‏
מעין עוגה דקה.‏
ככל הנראה הייתה זו תיבה ששימשה כארכיון לשמירת מסמכים חשובים.‏
מידת נפח ליבש השווה לכ־22 ליטר.‏