שמות 2‏:1‏-25

  • לידת משה ‏(‏1–4‏)‏

  • בת פרעה מאמצת את משה ‏(‏5–10‏)‏

  • משה נס למדיין ומתחתן עם ציפורה ‏(‏11–22‏)‏

  • אלוהים שומע את נאקת בני ישראל ‏(‏23–25‏)‏

ב  בְּעֵרֶךְ בְּאוֹתָם יָמִים הָיָה אִישׁ מִבֵּית לֵוִי אֲשֶׁר נָשָׂא לְאִשָּׁה בַּת לֵוִי.‏  וְהָאִשָּׁה הָרְתָה וְיָלְדָה בֵּן.‏ בִּרְאוֹתָהּ כַּמָּה יָפֶה הוּא,‏ הִסְתִּירָה אוֹתוֹ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים.‏  כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה עוֹד לְהַסְתִּירוֹ,‏ לָקְחָה תֵּבַת* גֹּמֶא,‏* צִפְּתָה אוֹתָהּ בְּחֵמָר* וּבְזֶפֶת,‏ הִנִּיחָה בְּתוֹכָהּ אֶת הַיֶּלֶד וְשָׂמָה אוֹתָהּ בֵּין קְנֵי הַסּוּף לְיַד שְׂפַת הַיְּאוֹר.‏  אֲבָל אֲחוֹתוֹ עָמְדָה מֵרָחוֹק כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יִקְרֶה לוֹ.‏  וּבַת פַּרְעֹה יָרְדָה לִרְחֹץ בַּיְּאוֹר,‏ וּמְשָׁרְתוֹתֶיהָ הָלְכוּ עַל יַד הַיְּאוֹר.‏ כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ קְנֵי הַסּוּף,‏ מִיָּד שָׁלְחָה אֶת אֲמָתָהּ לַהֲבִיאָהּ.‏  הִיא פָּתְחָה אוֹתָהּ וְרָאֲתָה אֶת הַיֶּלֶד,‏ וְהוּא בָּכָה.‏ הִיא חָמְלָה עָלָיו,‏ אַךְ אָמְרָה:‏ ”‏זֶה אֶחָד מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים”‏.‏  אָמְרָה אֲחוֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה:‏ ”‏הַאִם תִּרְצִי שֶׁאֵלֵךְ וְאֶקְרָא לְמֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּוֹת לְהֵינִיק עֲבוּרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד?‏”‏  אָמְרָה לָהּ בַּת פַּרְעֹה:‏ ”‏לְכִי!‏”‏ וּמִיָּד הָלְכָה הַנַּעֲרָה וְקָרְאָה לְאִמּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד.‏  וּבַת פַּרְעֹה אָמְרָה לָהּ:‏ ”‏קְחִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִיקִי אוֹתוֹ עֲבוּרִי,‏ וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לָךְ”‏.‏ לָכֵן הָאִשָּׁה לָקְחָה אֶת הַיֶּלֶד וְהֵינִיקָה אוֹתוֹ.‏ 10  וְהַיֶּלֶד גָּדַל,‏ וְהִיא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְבַת פַּרְעֹה,‏ וְהוּא הָיָה לָהּ לְבֵן.‏ הִיא קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ מֹשֶׁה וְאָמְרָה:‏ ”‏כִּי מִן הַמַּיִם מָשִׁיתִי אוֹתוֹ”‏.‏ 11  בַּיָּמִים הָהֵם,‏ לְאַחַר שֶׁבָּגַר מֹשֶׁה,‏* יָצָא אֶל אֶחָיו לְהַבִּיט בַּמַּעֲמָסוֹת אֲשֶׁר נָשְׂאוּ,‏ וְרָאָה אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי,‏ אֶחָד מֵאֶחָיו.‏ 12  לָכֵן הוּא הִבִּיט הֵנָּה וָהֵנָּה וּכְשֶׁרָאָה שֶׁאֵין אִישׁ,‏ הָרַג אֶת הַמִּצְרִי וְטָמַן אוֹתוֹ בַּחוֹל.‏ 13  לְמָחֳרָת יָצָא וְהָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים שֶׁרָבוּ זֶה עִם זֶה.‏ לָכֵן הוּא אָמַר לָאִישׁ הָאָשֵׁם:‏ ”‏לָמָּה אַתָּה מַכֶּה אֶת רֵעֲךָ?‏”‏ 14  אָמַר לוֹ:‏ ”‏מִי שָׂם אוֹתְךָ לְשַׂר וּלְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ?‏ הַאִם אַתָּה מְתַכְנֵן לַהֲרֹג אוֹתִי כְּפִי שֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?‏”‏ פָּחַד מֹשֶׁה וְאָמַר:‏ ”‏אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר!‏”‏ 15  וּפַרְעֹה שָׁמַע עַל כָּךְ וְנִסָּה לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה;‏ אַךְ מֹשֶׁה בָּרַח מִפְּנֵי פַּרְעֹה וְהָלַךְ לְהִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן,‏ וְיָשַׁב לְיַד בְּאֵר.‏ 16  וּלְכֹהֵן מִדְיָן הָיוּ שֶׁבַע בָּנוֹת,‏ וְהֵן בָּאוּ לִשְׁאֹב מַיִם וּלְמַלֵּא אֶת הָרְהָטִים* כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶן.‏ 17  אֲבָל אָז בָּאוּ הָרוֹעִים כְּמִנְהָגָם וְגֵרְשׁוּ אוֹתָן.‏ מִיָּד קָם מֹשֶׁה וְעָזַר לָהֶן* וְהִשְׁקָה אֶת צֹאנָן.‏ 18  בְּבוֹאָן הַבַּיְתָה אֶל רְעוּאֵל* אֲבִיהֶן,‏ קָרָא הוּא וְאָמַר:‏ ”‏מַדּוּעַ בָּאתֶן הַבַּיְתָה מַהֵר כָּל כָּךְ הַיּוֹם?‏”‏ 19  הֵשִׁיבוּ לוֹ:‏ ”‏אִישׁ מִצְרִי הִצִּיל אוֹתָנוּ מִיַּד הָרוֹעִים,‏ וַאֲפִלּוּ שָׁאַב לָנוּ מַיִם וְהִשְׁקָה אֶת הַצֹּאן”‏.‏ 20  אָמַר אֶל בְּנוֹתָיו:‏ ”‏אֲבָל הֵיכָן הוּא?‏ לָמָּה הִשְׁאַרְתֶּן אֶת הָאִישׁ מֵאָחוֹר?‏ קִרְאוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אִתָּנוּ”‏.‏ 21  אַחֲרֵי כֵן הִסְכִּים מֹשֶׁה לְהִשָּׁאֵר עִם הָאִישׁ,‏ וְהוּא נָתַן לְמֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.‏ 22  בַּחֲלוֹף זְמַן מָה יָלְדָה בֵּן,‏ וְהוּא קָרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם,‏* כִּי אָמַר:‏ ”‏גֵּר* נִהְיֵיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה”‏.‏ 23  כַּעֲבֹר זְמַן רַב* מֵת מֶלֶךְ מִצְרַיִם,‏ אַךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹסִיפוּ לְהֵאָנַח בִּגְלַל עַבְדוּתָם וְלִזְעֹק,‏ וְשַׁוְעָתָם בְּשֶׁל עַבְדוּתָם הוֹסִיפָה לַעֲלוֹת אֶל הָאֱלֹהִים.‏ 24  בְּבוֹא הָעֵת שָׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם,‏ וֶאֱלֹהִים זָכַר אֶת בְּרִיתוֹ עִם אַבְרָהָם,‏ עִם יִצְחָק וְעִם יַעֲקֹב.‏ 25  לְפִיכָךְ אֱלֹהִים הִבִּיט בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל;‏ וֶאֱלֹהִים שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם.‏

הערות שוליים

או ”‏סל”‏.‏
או ”‏פפירוס”‏.‏
או ”‏אספלט;‏ ביטומן”‏.‏
או ”‏כאשר משה הלך והתחזק”‏.‏
או ”‏שקתות”‏.‏
או ”‏הגן עליהן”‏.‏
כלומר,‏ יתרו.‏
פירושו ”‏גֵּר (‏תושב זר)‏ שם”‏.‏
או ”‏תושב זר”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ויהי בימים הרבים ההם”‏.‏