שמות 32:1-35
לב בֵּינְתַיִם רָאָה הָעָם שֶׁמֹּשֶׁה בּוֹשֵׁשׁ לָרֶדֶת מִן הָהָר. לָכֵן הָעָם נִקְהַל סְבִיב אַהֲרֹן, וְהֵם אָמְרוּ לוֹ: ”קוּם, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלֵךְ לְפָנֵינוּ, כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה קָרָה לְמֹשֶׁה הַזֶּה, הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אוֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”.
2 אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן: ”הָסִירוּ אֶת עֲגִילֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אוֹתָם אֵלַי”.
3 לְפִיכָךְ הָעָם הֵחֵלּוּ לְהָסִיר אֶת עֲגִילֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וְלַהֲבִיאָם אֶל אַהֲרֹן.
4 וְהוּא לָקַח אֶת הַזָּהָב מִיָּדָם וְעִצֵּב אוֹתוֹ בִּכְלִי חֲרִיטָה וְהָפַךְ אוֹתוֹ לְצֶלֶם* שֶׁל עֵגֶל. וְהֵם הֵחֵלּוּ לוֹמַר: ”זֶה אֱלֹהֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אוֹתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”.
5 כַּאֲשֶׁר רָאָה זֹאת אַהֲרֹן, בָּנָה מִזְבֵּחַ לְפָנָיו. וְאַהֲרֹן קָרָא וְאָמַר: ”חַג לִיהֹוָה מָחָר”.
6 וְהֵם הִשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָת וְהֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עוֹלוֹת וּלְהַגִּישׁ זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְהָעָם יָשַׁב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. אַחֲרֵי כֵן קָמוּ לֵהָנוֹת לָהֶם.
7 וִיהֹוָה אָמַר לְמֹשֶׁה: ”לֵךְ, רֵד, כִּי נִשְׁחַת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
8 הֵם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי עֲלֵיהֶם לָלֶכֶת בָּהּ. הֵם עָשׂוּ לָהֶם צֶלֶם* שֶׁל עֵגֶל, וְהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ וְזוֹבְחִים לוֹ וְאוֹמְרִים, ’זֶה אֱלֹהֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אוֹתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם’”.
9 וִיהֹוָה הוֹסִיף וְאָמַר לְמֹשֶׁה: ”רָאִיתִי שֶׁהָעָם הַזֶּה הוּא עַם קְשֵׁה עֹרֶף.
10 לָכֵן הָנַח לִי כָּעֵת וְאַשְׁמִיד אוֹתָם בְּכַעֲסִי הַבּוֹעֵר, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְאֻמָּה גְּדוֹלָה”.
11 וּמֹשֶׁה הִתְחַנֵּן אֶל יְהֹוָה אֱלֹהָיו* וְאָמַר: ”לָמָּה, יְהֹוָה, יִבְעַר כַּעַסְךָ נֶגֶד עַמְּךָ לְאַחַר שֶׁהוֹצֵאתָ אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכוֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה?
12 לָמָּה יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים, ’הָיוּ לוֹ כַּוָּנוֹת רָעוֹת בְּהוֹצִיאוֹ אוֹתָם; רָצָה הוּא לְהָרְגָם בֶּהָרִים וּלְכַלּוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה’? שׁוּב מִכַּעַסְךָ הַבּוֹעֵר וַחֲזֹר בְּךָ מֵהַחְלָטָתְךָ* לְהָבִיא אֶת הָאָסוֹן הַזֶּה עַל עַמְּךָ.
13 זְכֹר אֶת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּךָ וְאָמַרְתָּ לָהֶם: ’אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם* כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם,* לְמַעַן יִנְחֲלוּ אוֹתָהּ לְעוֹלָם’”.
14 לְפִיכָךְ יְהֹוָה חָזַר בּוֹ מִן* הָאָסוֹן אֲשֶׁר אָמַר שֶׁיָּבִיא עַל עַמּוֹ.
15 וּמֹשֶׁה פָּנָה לְאָחוֹר וְיָרַד מִן הָהָר, וּשְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת בְּיָדוֹ. הַלּוּחוֹת הָיוּ כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם; הֵם הָיוּ כְּתוּבִים מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר.
16 הַלּוּחוֹת הָיוּ מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, וְהַכְּתָב הָיָה כְּתַב אֱלֹהִים, חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת.
17 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּשֶׁל צַעֲקוֹתֵיהֶם, אָמַר אֶל מֹשֶׁה: ”קוֹל קְרָב נִשְׁמָע בַּמַּחֲנֶה”.
18 אַךְ מֹשֶׁה אָמַר:
”אֵין זֶה קוֹל שִׁירַת נִצָּחוֹן,*וְאֵין זֶה קוֹל קִינָה עַל תְּבוּסָה;קוֹל שִׁירָה אַחֶרֶת אֲנִי שׁוֹמֵעַ”.
19 מִיָּד כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה וְרָאָה אֶת הָעֵגֶל וְאֶת הַמְּחוֹלוֹת, בָּעַר כַּעֲסוֹ וְהוּא הִשְׁלִיךְ מִיָּדָיו אֶת הַלּוּחוֹת וְשָׁבַר אוֹתָם לְמַרְגְּלוֹת הָהָר.
20 הוּא לָקַח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וְשָׂרַף אוֹתוֹ בָּאֵשׁ וְטָחַן אוֹתוֹ עַד דַּק; אָז פִּזֵּר אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהִשְׁקָה בָּהֶם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
21 וּמֹשֶׁה אָמַר אֶל אַהֲרֹן: ”מָה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה שֶׁהֵבֵאתָ עָלָיו חֵטְא גָּדוֹל?”
22 הֵשִׁיב אַהֲרֹן: ”אַל תִּזְעַם, אֲדוֹנִי. אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהָעָם נוֹטֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע.
23 לָכֵן הֵם אָמְרוּ לִי, ’עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלֵךְ לְפָנֵינוּ, כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה קָרָה לְמֹשֶׁה הַזֶּה, הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אוֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם’.
24 וְאָמַרְתִּי לָהֶם, ’כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָהָב צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ וְלָתֵת אוֹתוֹ לִי’. וְאָז הִשְׁלַכְתִּי אוֹתוֹ אֶל הָאֵשׁ, וְיָצָא הָעֵגֶל הַזֶּה”.
25 וּמֹשֶׁה רָאָה שֶׁהָעָם הָיוּ חַסְרֵי מַעֲצוֹרִים, כִּי אַהֲרֹן הֵנִיחַ לָהֶם לִהְיוֹת חַסְרֵי מַעֲצוֹרִים, וְעַל כֵּן נַעֲשׂוּ לְחֶרְפָּה לִפְנֵי מִתְנַגְּדֵיהֶם.
26 אָז הִתְיַצֵּב מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְאָמַר: ”מִי לְצַד יְהֹוָה? בּוֹאוּ אֵלַי!” וְנֶאֶסְפוּ סְבִיבוֹ כָּל הַלְּוִיִּים.
27 אָמַר לָהֶם: ”כָּךְ אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ’חִגְרוּ אִישׁ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, וְעִבְרוּ בְּכָל הַמַּחֲנֶה מִשַּׁעַר לְשַׁעַר וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרוֹבוֹ’”.
28 וְהַלְּוִיִּים עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וּבַיּוֹם הַהוּא נֶהֶרְגוּ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ.
29 אָמַר מֹשֶׁה: ”הִבָּדְלוּ* הַיּוֹם לִיהֹוָה, כִּי כָּל אֶחָד מִכֶּם פָּעַל נֶגֶד בְּנוֹ וְנֶגֶד אָחִיו; הַיּוֹם יִתֵּן הוּא לָכֶם בְּרָכָה”.
30 בַּיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת אָמַר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: ”אַתֶּם חֲטָאתֶם חֵטְא גָּדוֹל מְאוֹד, וְכָעֵת אֶעֱלֶה אֶל יְהֹוָה וְאֶרְאֶה אִם אוּכַל לְכַפֵּר עַל חֶטְאֲכֶם”.
31 לְפִיכָךְ מֹשֶׁה שָׁב אֶל יְהֹוָה וְאָמַר: ”מָה גָּדוֹל הַחֵטְא אֲשֶׁר חָטָא הָעָם הַזֶּה! הֵם עָשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב!
32 אַךְ כָּעֵת, אִם לִרְצוֹנְךָ הַדָּבָר, מְחַל עַל חֶטְאָם; וְאִם לֹא, מְחֵה נָא אוֹתִי מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ”.
33 אוּלָם יְהֹוָה אָמַר אֶל מֹשֶׁה: ”מִי שֶׁחָטָא לִי, אֶמְחֶה אוֹתוֹ מִסִּפְרִי.
34 לֵךְ כָּעֵת, הוֹבֵל אֶת הָעָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עַל אוֹדוֹתָיו דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ. הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ, וּבַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ אֶדְרֹשׁ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן אַעֲנִישׁ אוֹתָם עַל חֶטְאָם”.
35 אָז הֵחֵל יְהֹוָה לִנְגֹּף אֶת הָעָם, כִּי עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן.
