שמות 4:1-31
ד אַךְ מֹשֶׁה הֵשִׁיב: ”וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ, ’לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהֹוָה’?”
2 אָמַר לוֹ יְהֹוָה: ”מָה זֶה בְּיָדְךָ?” הֵשִׁיב לוֹ: ”מַטֶּה”.
3 אָמַר לוֹ: ”הַשְׁלֵךְ אוֹתוֹ אַרְצָה”. וְהוּא הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אַרְצָה, וְהַמַּטֶּה הָפַךְ לְנָחָשׁ; וּמֹשֶׁה נָס מִפָּנָיו.
4 אָמַר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: ”שְׁלַח אֶת יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ”. וְהוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחְזִיק בּוֹ, וְהוּא הָפַךְ לְמַטֶּה בְּיָדוֹ.
5 אָמַר אֱלֹהִים: ”כָּךְ הוּא לְמַעַן יַאֲמִינוּ שֶׁנִּרְאָה אֵלֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֶאֱלֹהֵי יַעֲקֹב”.
6 עוֹד אָמַר לוֹ יְהֹוָה: ”הַכְנֵס נָא אֶת יָדְךָ אֶל חֵיקְךָ”.* וְהוּא הִכְנִיס אֶת יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ. וְהוּא הוֹצִיא אוֹתָהּ, וְהִנֵּה הִיא מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג!
7 אָמַר לוֹ: ”הָשֵׁב אֶת יָדְךָ אֶל חֵיקְךָ”. וְהוּא הֵשִׁיב אֶת יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ. כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא אוֹתָהּ מֵחֵיקוֹ, שָׁבָה לִהְיוֹת כִּשְׁאַר בְּשָׂרוֹ!
8 אָמַר לוֹ: ”אִם לֹא יַאֲמִינוּ לְךָ וְלֹא יָשִׂימוּ לֵב לָאוֹת הָרִאשׁוֹן, לָבֶטַח יִשָּׁמְעוּ לָאוֹת הָאַחֲרוֹן.
9 וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה וִיסָרְבוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלְךָ, תִּקַּח מִמֵּי הַיְּאוֹר וְתִשְׁפֹּךְ אוֹתָם עַל הַיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְּאוֹר יַהַפְכוּ לְדָם עַל הַיַּבָּשָׁה”.
10 אָמַר מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה: ”סְלַח נָא לִי, יְהֹוָה, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי אִישׁ דְּבָרִים, לֹא בֶּעָבָר וְלֹא מֵאָז דִּבַּרְתָּ אֶל עַבְדְּךָ, כִּי כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אֲנִי”.
11 אָמַר לוֹ יְהֹוָה: ”מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ אִלֵּם, חֵרֵשׁ, חַד רְאִיָּה אוֹ עִוֵּר? הַאִם לֹא אֲנִי, יְהֹוָה?
12 עַל כֵּן לֵךְ כָּעֵת, וַאֲנִי אֶהְיֶה אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר תְּדַבֵּר,* וַאֲלַמֵּד אוֹתְךָ מָה עָלֶיךָ לוֹמַר”.
13 אֲבָל הוּא אָמַר: ”סְלַח נָא לִי, יְהֹוָה, שְׁלַח נָא אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ”.
14 אָז בָּעַר כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה נֶגֶד מֹשֶׁה, וְהוּא אָמַר לוֹ: ”מָה בַּאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי? אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר הֵיטֵב. וְהוּא כָּעֵת בְּדַרְכּוֹ לְכָאן לִקְרָאתְךָ. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אוֹתְךָ, יִשְׂמַח לִבּוֹ.
15 לָכֵן דַּבֵּר אִתּוֹ וְשִׂים אֶת הַמִּלִּים בְּפִיו, וַאֲנִי אֶהְיֶה אִתְּךָ וְאִתּוֹ כַּאֲשֶׁר תְּדַבְּרוּ, וַאֲלַמֵּד אֶתְכֶם מָה לַעֲשׂוֹת.
16 הוּא יְדַבֵּר עֲבוּרְךָ אֶל הָעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לְדוֹבֵר, וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֶאֱלֹהִים.*
17 וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ וְתַעֲשֶׂה בְּאֶמְצָעוּתוֹ אֶת הָאוֹתוֹת”.
18 לְפִיכָךְ מֹשֶׁה שָׁב אֶל יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ וְאָמַר לוֹ: ”אֵלֵךְ נָא וְאָשׁוּב אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה אִם עוֹדָם בַּחַיִּים”. אָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: ”לֵךְ לְשָׁלוֹם”.
19 אַחֲרֵי כֵן אָמַר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן: ”לֵךְ, שׁוּב אֶל מִצְרַיִם, כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְּבַקְּשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ”.
20 וּמֹשֶׁה לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְהִרְכִּיב אוֹתָם עַל חֲמוֹר, וְהֵחֵל בְּמַסָּעוֹ חֲזָרָה אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם. וּמֹשֶׁה גַּם לָקַח אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
21 אָמַר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: ”אַחֲרֵי שׁוּבְךָ אֶל מִצְרַיִם, עֲשֵׂה לִפְנֵי פַּרְעֹה אֶת כָּל הַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר הִסְמַכְתִּי אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת. אַךְ אֲנִי אָנִיחַ לְלִבּוֹ לְהִתְקַשּׁוֹת, וְהוּא לֹא יְשַׁלֵּחַ אֶת הָעָם.
22 אֱמֹר לְפַרְעֹה, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה: ”יִשְׂרָאֵל הוּא בְּנִי, בְּכוֹרִי.
23 אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, שַׁלַּח אֶת בְּנִי כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתִי. אַךְ אִם תְּסָרֵב לְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ, הִנֵּה אֲנִי הוֹרֵג אֶת בִּנְךָ, אֶת בְּכוֹרְךָ”’”.
24 וּבַדֶּרֶךְ, בִּמְקוֹם הַלִּינָה, פָּגַשׁ אוֹתוֹ יְהֹוָה וְרָצָה לַהֲמִיתוֹ.
25 לְבַסּוֹף לָקְחָה צִפֹּרָה אֶבֶן צֹר* וְכָרְתָה אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וְגָרְמָה לָהּ לָגַעַת בְּרַגְלָיו וְאָמְרָה: ”כִּי אַתָּה חֲתַן דָּמִים לִי”.
26 לָכֵן הוּא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ. אָז הִיא אָמְרָה ”חֲתַן דָּמִים” בִּגְלַל הַמִּילָה.
27 אָמַר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן: ”לֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר לִקְרַאת מֹשֶׁה”. וְהוּא הָלַךְ וּפָגַשׁ אוֹתוֹ בְּהַר הָאֱלֹהִים וְנָשַׁק לוֹ.
28 וּמֹשֶׁה סִפֵּר לְאַהֲרֹן עַל כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה, אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ, וְעַל כָּל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו לַעֲשׂוֹת.
29 לְאַחַר מִכֵּן הָלְכוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְאָסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
30 אַהֲרֹן סִפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה, וְהוּא עָשָׂה אֶת הָאוֹתוֹת לְנֶגֶד עֵינֵי הָעָם,
31 וְהָעָם הֶאֱמִין. כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שֶׁזָּכַר יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשֶׁרָאָה אֶת סִבְלָם, הֵם קַדּוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.
