שמות 5:1-23
ה אַחֲרֵי כֵן נִכְנְסוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְאָמְרוּ לְפַרְעֹה: ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ’שַׁלַּח אֶת עַמִּי כְּדֵי שֶׁיַּחְגְּגוּ לִי חַג בַּמִּדְבָּר’”.
2 אַךְ פַּרְעֹה אָמַר: ”מִי הוּא יְהֹוָה שֶׁאֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ לְשַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל? אֵינֶנִּי מַכִּיר כְּלָל אֶת יְהֹוָה, וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”.
3 אוּלָם הֵם אָמְרוּ: ”אֱלֹהֵי הָעִבְרִים דִּבֵּר אֵלֵינוּ. נֵצֵא נָא לְמַסָּע שֶׁל שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶל הַמִּדְבָּר וְנִזְבַּח לִיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ; אַחֶרֶת יַכֶּה אוֹתָנוּ בְּדֶבֶר אוֹ בַּחֶרֶב”.
4 הֵשִׁיב לָהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם: ”לָמָּה, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אַתֶּם גּוֹרְמִים לָעָם לַחְדֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ? חִזְרוּ לַעֲמַלְכֶם!”*
5 וּפַרְעֹה הוֹסִיף: ”רְאוּ מָה רַב עַם הָאָרֶץ, וְהִנֵּה אַתֶּם רוֹצִים שֶׁיִּשְׁבְּתוּ מֵעֲמָלָם”.
6 בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם צִוָּה פַּרְעֹה עַל הַנּוֹגְשִׂים וְעַל מְנַהֲלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם:
7 ”לֹא תּוֹסִיפוּ לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לַהֲכָנַת הַלְּבֵנִים. שֶׁיֵּלְכוּ הֵם וִיקוֹשְׁשׁוּ לְעַצְמָם תֶּבֶן.
8 אַךְ הָטִילוּ עֲלֵיהֶם אֶת אוֹתָהּ מִכְסַת לְבֵנִים שֶׁהֵכִינוּ בֶּעָבָר. אַל תַּפְחִיתוּ אוֹתָהּ לָהֶם, כִּי הֵם מִתְעַצְּלִים.* עַל כֵּן הֵם צוֹעֲקִים, ’אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָלֶכֶת, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִזְבֹּחַ לֶאֱלֹהֵינוּ!’
9 הַכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה וְהַעֲסִיקוּ אוֹתָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ לֵב לְדִבְרֵי שֶׁקֶר”.
10 לָכֵן הַנּוֹגְשִׂים וּמְנַהֲלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם יָצְאוּ וְאָמְרוּ לָעָם: ”כָּךְ אָמַר פַּרְעֹה, ’אֵינֶנִּי נוֹתֵן לָכֶם עוֹד תֶּבֶן.
11 לְכוּ וְהַשִּׂיגוּ בְּעַצְמְכֶם אֶת הַתֶּבֶן הֵיכָן שֶׁתּוּכְלוּ לִמְצֹא אוֹתוֹ, אַךְ עֲבוֹדַתְכֶם לֹא תֻּפְחַת כְּלָל’”.
12 אָז נָפוֹץ הָעָם בְּכָל רַחֲבֵי אֶרֶץ מִצְרַיִם לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לְתֶבֶן.
13 וְהַנּוֹגְשִׂים הִמְשִׁיכוּ לְהָאִיץ בָּהֶם: ”הַשְׁלִימוּ אֶת עֲבוֹדַתְכֶם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, כְּפִי שֶׁעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר סֻפַּק לָכֶם הַתֶּבֶן”.
14 וְגַם מְנַהֲלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִנּוּ עֲלֵיהֶם נוֹגְשֵׂי פַּרְעֹה, הֻכּוּ. הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתָם: ”מַדּוּעַ לֹא עֲמַדְתֶּם בְּמִכְסַת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵכַנְתֶּם בֶּעָבָר? זֶה קָרָה גַּם אֶתְמוֹל וְגַם הַיּוֹם”.
15 לְפִיכָךְ מְנַהֲלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ וְהִתְלוֹנְנוּ אֶל פַּרְעֹה: ”לָמָּה אַתָּה נוֹהֵג כָּךְ בַּעֲבָדֶיךָ?
16 לֹא נִתָּן תֶּבֶן לַעֲבָדֶיךָ, אַךְ אוֹמְרִים לָנוּ, ’הָכִינוּ לְבֵנִים!’ עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, אַךְ הָאַשְׁמָה הִיא בְּעַמְּךָ”.
17 אוּלָם הוּא אָמַר: ”אַתֶּם מִתְעַצְּלִים,* אַתֶּם מִתְעַצְּלִים!* עַל כֵּן אַתֶּם אוֹמְרִים, ’אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָלֶכֶת, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִזְבֹּחַ לִיהֹוָה’.
18 כָּעֵת לְכוּ, חִזְרוּ לָעֲבוֹדָה! לֹא יִנָּתֵן לָכֶם תֶּבֶן, אַךְ בְּכָל זֹאת עֲלֵיכֶם לְסַפֵּק אֶת מִכְסַת הַלְּבֵנִים שֶׁלָּכֶם”.
19 אָז רָאוּ מְנַהֲלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּצָרָה חֲמוּרָה בְּשֶׁל הַצַּו: ”לֹא תַּפְחִיתוּ כְּלָל אֶת מִכְסַת הַלְּבֵנִים הַיּוֹמִית שֶׁלָּכֶם”.
20 אַחֲרֵי כֵן פָּגְשׁוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, אֲשֶׁר נִצְּבוּ שָׁם כְּדֵי לִפְגֹּשׁ אוֹתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה.
21 מִיָּד אָמְרוּ לָהֶם: ”יַבִּיט יְהֹוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, כִּי הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַּרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו* וְשַׂמְתֶּם חֶרֶב בְּיָדָם לַהֲרֹג אוֹתָנוּ”.
22 אָז פָּנָה מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה וְאָמַר: ”יְהֹוָה, לָמָּה הֵרַעְתָּ לָעָם הַזֶּה? לָמָּה שָׁלַחְתָּ אוֹתִי?
23 מֵאָז נִכְנַסְתִּי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בְּשִׁמְךָ, הֵרַע הוּא אַף יוֹתֵר לָעָם הַזֶּה, וּכְלָל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמְּךָ”.
