איוב 20‏:1‏-29

  • נאומו השני של צופר ‏(‏1–29‏)‏

    • טוען שדברי איוב מעליבים אותו ‏(‏2,‏ 3‏)‏

    • רומז שאיוב רשע ‏(‏5‏)‏

    • טוען שאיוב נהנה מהחטא ‏(‏12,‏ 13‏)‏

כ  הֵשִׁיב צוֹפַר+ הַנַּעֲמָתִי וְאָמַר:‏   ‏”‏מִסִּבָּה זוֹ מַחְשְׁבוֹתַי הַמַּטְרִידוֹת דּוֹחֲקוֹת בִּי לְהָשִׁיב,‏בְּשֶׁל חֹסֶר הַמְּנוּחָה שֶׁבְּקִרְבִּי.‏   שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי מוּסָר הַמַּעֲלִיבִים אוֹתִי;‏וַהֲבָנָתִי* מְנִיעָה אוֹתִי לַעֲנוֹת.‏   וַדַּאי יָדַעְתָּ זֹאת מֵאָז וּמִתָּמִיד,‏כִּי כָּךְ הָיָה מֵאָז הוּשַׂם הָאָדָם* עֲלֵי אֶרֶץ,‏+   שֶׁקְּרִיאַת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הָרְשָׁעִים קְצָרָה הִיא,‏וְשִׂמְחַת הָרָשָׁע* הִיא אַךְ לְרֶגַע.‏+   גַּם אִם תַּעֲלֶה גְּדֻלָּתוֹ אֶל הַשָּׁמַיִםוְרֹאשׁוֹ יַגִּיעַ אֶל הֶעָבִים,‏   יֹאבַד הוּא לָנֶצַח כִּגְלָלָיו שֶׁלּוֹ;‏אֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּהוּ יֹאמְרוּ,‏ ’‏אַיֵּה הוּא?‏’‏   כַּחֲלוֹם יָעוּף לוֹ,‏ וְלֹא יִמְצָאוּהוּ;‏יְגֹרַשׁ כְּחֶזְיוֹן לַיְלָה.‏   הָעַיִן אֲשֶׁר חָזְתָה בּוֹ לֹא תּוֹסִיף לִרְאוֹתוֹ,‏וּמְקוֹמוֹ לֹא יַבִּיט בּוֹ עוֹד.‏+ 10  יְלָדָיו יְבַקְּשׁוּ לְרַצּוֹת דַּלִּים,‏וְיָדָיו יָשִׁיבוּ אֶת עָשְׁרוֹ.‏+ 11  עַצְמוֹתָיו הָיוּ מְלֵאוֹת מֶרֶץ עֲלוּמִים,‏אַךְ בֶּעָפָר יִשְׁכַּב הוּא* עִמּוֹ.‏ 12  אִם הָרָעָה מְתוּקָה בְּפִיו,‏אִם יַסְתִּירֶהָ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ,‏ 13  אִם יִתְעַנֵּג עַל טַעֲמָהּ וְלֹא יַרְפֶּה מִמֶּנָּהאֶלָּא יוֹסִיף לִשְׁמֹר אוֹתָהּ בְּפִיו,‏ 14  יַחְמִיץ מְזוֹנוֹ בְּמֵעָיו;‏יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת כְּאֶרֶס* פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ.‏ 15  הוּא בָּלַע עֹשֶׁר,‏ אַךְ יָקִיא אוֹתוֹ;‏אֱלֹהִים יְרוֹקְנוֹ מִבִּטְנוֹ.‏ 16  אֶת אֶרֶס הַפְּתָנִים יִינַק;‏שִׁנֵּי* אֶפְעֶה יַהַרְגוּהוּ.‏ 17  לֹא יִרְאֶה אֶת פַּלְגֵי הַמַּיִם,‏אֶת נַחֲלֵי הַדְּבַשׁ וְהַחֶמְאָה.‏ 18  יָשִׁיב אֶת רְכוּשׁוֹ מִבְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ;‏*לֹא יֵהָנֶה מֵעֹשֶׁר מִסְחָרוֹ.‏+ 19  כִּי רוֹצֵץ וְנָטַשׁ אֶת הַדַּלִּים;‏גָּזַל בַּיִת אֲשֶׁר לֹא בָּנָה.‏ 20  אַךְ הוּא לֹא יָחוּשׁ שַׁלְוָה בְּתוֹכוֹ;‏עָשְׁרוֹ לֹא יְמַלְּטֵהוּ.‏ 21  לֹא נוֹתַר לוֹ דָּבָר לֶאֱכֹל;‏עַל כֵּן לֹא תִּמָּשֵׁךְ הַצְלָחָתוֹ.‏ 22  בְּהַגִּיעַ עָשְׁרוֹ לְשִׂיאוֹ,‏ תַּשִּׂיגֵהוּ חֲרָדָה;‏אָסוֹן יַכֶּה בּוֹ בִּמְלוֹא הָעָצְמָה.‏ 23  בְּעוֹדוֹ מְמַלֵּא בִּטְנוֹ,‏יְשַׁלֵּחַ בּוֹ אֱלֹהִים* אֶת כַּעֲסוֹ הַבּוֹעֵר,‏וְיַמְטִיר אוֹתוֹ עָלָיו אֶל תּוֹךְ מֵעָיו.‏ 24  בְּבָרְחוֹ מִנֶּשֶׁק בַּרְזֶל,‏יִדְקְרוּהוּ חִצִּים מִקֶּשֶׁת נְחֹשֶׁת.‏ 25  שׁוֹלֵף הוּא חֵץ מִגַּבּוֹ,‏נֶשֶׁק בּוֹהֵק מִמָּרָתוֹ,‏*וְאֵימָה אוֹחֶזֶת בּוֹ.‏+ 26  חֲשֵׁכָה מֻחְלֶטֶת מְצַפָּה לְאוֹצְרוֹתָיו;‏תֹּאכְלֵהוּ אֵשׁ אֲשֶׁר אִישׁ לֹא לִבָּה;‏אָסוֹן צָפוּי לְכָל שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ.‏ 27  הַשָּׁמַיִם יְגַלּוּ אֶת עֲווֹנוֹ;‏הָאָרֶץ תִּתְקוֹמֵם עָלָיו.‏ 28  מַבּוּל יִסְחַף אֶת בֵּיתוֹ;‏שִׁטָּפוֹן כָּבֵד יִהְיֶה בְּיוֹם כַּעֲסוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.‏* 29  זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם רָשָׁע מֵאֵת אֱלֹהִים,‏הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר קָבַע לוֹ הָאֵל”‏.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏רוח מבינתי”‏.‏
או ”‏אדם”‏,‏ אדם הראשון.‏
או ”‏הכופר”‏.‏ נה״מ,‏ ”‏חָנֵף”‏.‏
כלומר,‏ מרצו.‏
או ”‏מרת”‏,‏ נוזל המרה.‏ נה״מ,‏ ”‏מרורת פתנים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לשון”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ולא יבלע”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ישלח בו”‏.‏
כלומר,‏ נוזל המרה.‏
נה״מ,‏ ”‏ביום אפו”‏.‏