דברי הימים א׳‏ 21‏:1‏-30

  • דוד עורך מפקד אוכלוסין פסול ‏(‏1–6‏)‏

  • העונש מיהוה ‏(‏7–17‏)‏

  • דוד מקים מזבח ‏(‏18–30‏)‏

כא  אָז עָמַד הַשָּׂטָן* נֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְהֵסִית אֶת דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל.‏+  אָמַר דָּוִד אֶל יוֹאָב+ וְאֶל שָׂרֵי הָעָם:‏ ”‏לְכוּ,‏ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן,‏+ וּלְאַחַר מִכֵּן דַּוְּחוּ לִי לְמַעַן אֵדַע אֶת מִסְפָּרָם”‏.‏  אַךְ יוֹאָב אָמַר:‏ ”‏יַרְבֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת עַמּוֹ פִּי מֵאָה!‏ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,‏ הַאֵין כֻּלָּם כְּבָר עֲבָדָיו שֶׁל אֲדוֹנִי?‏ לָמָּה אֲדוֹנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת?‏ לָמָּה יָמִיט אַשְׁמָה עַל יִשְׂרָאֵל?‏”‏  אַךְ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הָיָה חָזָק מִיּוֹאָב.‏ עַל כֵּן יוֹאָב יָצָא וְהִתְהַלֵּךְ בְּכָל רַחֲבֵי יִשְׂרָאֵל,‏ וְאַחֲרֵי כֵן בָּא לִירוּשָׁלַיִם.‏+  וְיוֹאָב נָתַן לְדָוִד אֶת מִסְפַּר הָעָם אֲשֶׁר הִתְפַּקֵּד.‏ מִסְפָּרָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל הָיָה מִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ נוֹשְׂאֵי חֲרָבוֹת,‏ וּמִסְפָּרָם שֶׁל יְהוּדָה הָיָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ נוֹשְׂאֵי חֲרָבוֹת.‏+  אַךְ אֶת לֵוִי וּבִנְיָמִין לֹא פָּקַד בְּתוֹכָם,‏+ כִּי דְּבַר הַמֶּלֶךְ הָיָה מְתֹעָב בְּעֵינֵי יוֹאָב.‏+  וְהַדָּבָר הָיָה רַע מְאוֹד בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים,‏ וְלָכֵן הִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.‏  אָמַר דָּוִד אֶל הָאֱלֹהִים:‏ ”‏חָטָאתִי+ מְאוֹד בַּעֲשׂוֹתִי זֹאת.‏ וְכָעֵת,‏ סְלַח נָא עַל עֲווֹן עַבְדְּךָ,‏+ כִּי נָהַגְתִּי בְּסִכְלוּת רַבָּה”‏.‏+  אָז דִּבֵּר יְהֹוָה אֶל גָּד,‏+ חוֹזֵה דָּוִד,‏ וְאָמַר לוֹ:‏ 10  ‏”‏לֵךְ וֶאֱמֹר לְדָוִד,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ”‏שָׁלוֹשׁ בְּרֵרוֹת אֲנִי נוֹתֵן לְךָ.‏ בְּחַר אֶת זוֹ אֲשֶׁר אָבִיא עָלֶיךָ”‏’‏”‏.‏ 11  נִכְנַס גָּד אֶל דָּוִד וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏ ’‏בְּחַר לְךָ 12  אִם יָבוֹאוּ שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת רָעָב,‏+ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁבָּהֶם תִּסָּפֶה מִפְּנֵי צוֹרְרֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁתַּשִּׂיגְךָ חֶרֶב אוֹיְבֶיךָ,‏+ אוֹ שְׁלוֹשָׁה יְמֵי חֶרֶב יְהֹוָה — מַגֵּפָה בָּאָרֶץ+ — אֲשֶׁר בָּהֶם יַשְׁחִית מַלְאַךְ יְהֹוָה+ בְּכָל שֶׁטַח יִשְׂרָאֵל’‏.‏ כָּעֵת שְׁקֹל מָה עָלַי לְהָשִׁיב לְשׁוֹלְחִי”‏.‏ 13  אָמַר דָּוִד לְגָד:‏ ”‏צַר לִי עַד מְאוֹד.‏ אֶפֹּל נָא בְּיַד יְהֹוָה,‏ כִּי גְּדוֹלִים רַחֲמָיו מְאוֹד;‏+ אַךְ אַל אֶפֹּל בְּיַד אָדָם”‏.‏+ 14  וִיהֹוָה שָׁלַח מַגֵּפָה+ בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעִקְבוֹתֶיהָ נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.‏+ 15  וְהָאֱלֹהִים שָׁלַח מַלְאָךְ לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַשְׁמִידָהּ;‏ אַךְ כַּאֲשֶׁר עָמַד לַעֲשׂוֹת כֵּן,‏ רָאָה זֹאת יְהֹוָה וְהִתְחָרֵט* עַל הָאָסוֹן,‏+ וְאָמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁמִיד:‏ ”‏דַּי!‏+ הַנַּח כָּעֵת אֶת יָדְךָ”‏.‏ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה עָמַד בְּקִרְבַת גֹּרֶן אָרְנָן+ הַיְּבוּסִי.‏+ 16  כַּאֲשֶׁר נָשָׂא דָּוִד אֶת עֵינָיו,‏ רָאָה אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה עוֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה+ בְּיָדוֹ וּמוּשֶׁטֶת אֶל יְרוּשָׁלַיִם.‏ מִיָּד נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם דָּוִד וְהַזְּקֵנִים,‏+ וְהֵם מְכֻסִּים בְּשַׂקִּים.‏+ 17  אָמַר דָּוִד אֶל הָאֱלֹהִים:‏ ”‏הַאִם לֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת אֶת הָעָם?‏ אֲנִי חָטָאתִי,‏ וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הָרַע;‏+ אֲבָל הַצֹּאן הָאֵלֶּה מָה עָשׂוּ?‏ יְהֹוָה אֱלֹהַי,‏ תִּהְיֶה נָא יָדְךָ נֶגְדִּי וְנֶגֶד בֵּית אָבִי;‏ אַךְ אַל תָּבִיא אֶת הַמַּגֵּפָה הַזּוֹ עַל עַמְּךָ”‏.‏+ 18  וּמַלְאַךְ יְהֹוָה אָמַר אֶל גָּד+ לוֹמַר לְדָוִד לַעֲלוֹת וּלְהָקִים מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְּבוּסִי.‏+ 19  וְדָוִד עָלָה כִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּשֵׁם יְהֹוָה.‏ 20  בֵּינְתַיִם הִסְתּוֹבֵב אָרְנָן וְרָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ,‏ וְאַרְבַּעַת בָּנָיו אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ הִתְחַבְּאוּ.‏ בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה אָרְנָן דָּשׁ חִטָּה.‏ 21  כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלָיו דָּוִד,‏ הִבִּיט אָרְנָן וְרָאָה אֶת דָּוִד וּמִיָּד יָצָא מִן הַגֹּרֶן וְהִשְׁתַּחֲוָה לְדָוִד אַפַּיִם אַרְצָה.‏ 22  אָמַר דָּוִד אֶל אָרְנָן:‏ ”‏מְכֹר לִי* אֶת שֶׁטַח הַגֹּרֶן כְּדֵי שֶׁאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה.‏ מְכֹר לִי אוֹתוֹ בִּמְחִיר מָלֵא,‏ עַל מְנַת שֶׁתֵּעָצֵר הַמַּגֵּפָה הַמַּכָּה בָּעָם”‏.‏+ 23  אַךְ אָרְנָן אָמַר אֶל דָּוִד:‏ ”‏קַח אוֹתוֹ לְךָ,‏ וְיַעֲשֶׂה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו.‏ הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַבָּקָר לְעוֹלוֹת וְאֶת הַמּוֹרַג*+ לְעֵצִים וְאֶת הַחִטָּה לְמִנְחָה.‏ אֶת הַכֹּל אֲנִי נוֹתֵן”‏.‏ 24  אַךְ הַמֶּלֶךְ דָּוִד אָמַר לְאָרְנָן:‏ ”‏לֹא;‏ עָלַי לִקְנוֹתוֹ בִּמְחִיר מָלֵא,‏ כִּי לֹא אֶקַּח אֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ וְאֶתֵּן אוֹתוֹ לִיהֹוָה אוֹ אַעֲלֶה עוֹלוֹת חִנָּם”‏.‏+ 25  לְפִיכָךְ דָּוִד נָתַן לְאָרְנָן שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁקְלֵי* זָהָב בְּמִשְׁקָל עֲבוּר הַשֶּׁטַח.‏ 26  וְדָוִד בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ+ לִיהֹוָה וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים וְקָרָא אֶל יְהֹוָה,‏ וְהוּא עָנָה לוֹ בָּאֵשׁ+ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה.‏ 27  וִיהֹוָה הוֹרָה לַמַּלְאָךְ+ לְהָשִׁיב אֶת חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ.‏ 28  בָּעֵת הַהִיא,‏ כַּאֲשֶׁר רָאָה דָּוִד שֶׁיְּהֹוָה עָנָה לוֹ בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְּבוּסִי,‏ הִמְשִׁיךְ לִזְבֹּחַ שָׁם.‏ 29  אַךְ מִשְׁכַּן יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה הָיוּ בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן.‏+ 30  אוּלָם דָּוִד לֹא יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת לְפָנָיו לְהִוָּעֵץ בֶּאֱלֹהִים,‏ כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְהֹוָה.‏

הערות שוליים

או אולי ”‏מתנגד”‏.‏
או ”‏חש צער”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏תנה לי”‏.‏
כלי דיש קדום.‏
שקל היה שווה ל־4.‏11 גרם.‏ ראה נספח ב14‏.‏