ירמיהו 16:1-21
טז דְּבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
2 ”לֹא תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה, וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
3 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַנּוֹלָדִים כָּאן וְעַל אִמּוֹתֵיהֶם הַיּוֹלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתֵיהֶם הַמּוֹלִידִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
4 ’מִמַּחֲלוֹת קַטְלָנִיּוֹת הֵם יָמוּתוּ,+ וְאִישׁ לֹא יִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם אוֹ יִקְבֹּר אוֹתָם; כַּזֶּבֶל* יִהְיוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.+ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יֹאבְדוּ,+ וּפִגְרֵיהֶם יִהְיוּ לְמַאֲכָל לְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְבַהֲמוֹת הָאָרֶץ’.
5 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,’אַל תִּכָּנֵס לְבַיִת שֶׁבּוֹ נֶעֱרֶכֶת סְעוּדַת אֲבֵלִים,וְאַל תֵּלֵךְ לְקוֹנֵן אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָם’.+
’כִּי לָקַחְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵהָעָם הַזֶּה’, מַכְרִיז יְהֹוָה,’וְאֶת חַסְדִּי וְאֶת רַחֲמַי.+
6 הַגְּדוֹלִים וְגַם הַקְּטַנִּים יָמוּתוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
הֵם לֹא יִקָּבְרוּ,וְלֹא יִתְאַבְּלוּ עֲלֵיהֶם,וְאִישׁ לֹא יִפְצַע אֶת עַצְמוֹ אוֹ יַעֲשֶׂה אֶת רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ לְמַעֲנָם.*
7 וְאִישׁ לֹא יַעֲנִיק מָזוֹן לָאֲבֵלִים,לְנַחֲמָם עַל מֵתֵיהֶם;וְאִישׁ גַּם לֹא יִתֵּן לָהֶם אֶת כּוֹס הַתַּנְחוּמִיםלִשְׁתּוֹת עַל אָבְדַן אֲבִיהֶם אוֹ אִמָּם.
8 וְאֶל בֵּית מִשְׁתֶּה אַל תִּכָּנֵסלָשֶׁבֶת אִתָּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת’.
9 ”כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ’הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, בִּימֵיכֶם וּלְנֶגֶד עֵינֵיכֶם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה’.+
10 ”כַּאֲשֶׁר תַּגִּיד לָעָם הַזֶּה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵם יִשְׁאֲלוּ אוֹתְךָ, ’לָמָּה דִּבֵּר יְהֹוָה נֶגְדֵּנוּ אֶת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? אֵיזֶה עָווֹן וְאֵיזֶה חֵטְא חָטָאנוּ לִיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ?’+
11 הָשֵׁב לָהֶם, ’”מִכֵּיוָן שֶׁאֲבוֹתֵיכֶם עָזְבוּ אוֹתִי”,+ מַכְרִיז יְהֹוָה, ”וְהוֹסִיפוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלַעֲבֹד אוֹתָם וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם.+ וְאוֹתִי הֵם עָזְבוּ, וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמְרוּ.+
12 וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם דְּבָרִים גְּרוּעִים בְּהַרְבֵּה מֵאֲבוֹתֵיכֶם,+ וְהִנְּכֶם הוֹלְכִים אִישׁ אִישׁ אַחֲרֵי עַקְשָׁנוּת לִבּוֹ הָרַע בִּמְקוֹם לְצַיֵּת לִי.+
13 לָכֵן אַשְׁלִיךְ אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא הִכַּרְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם,+ וְשָׁם תִּצְטָרְכוּ לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה,+ כִּי לֹא אָחוּס עֲלֵיכֶם”’.
14 ”’אוּלָם הִנֵּה יָמִים בָּאִים’, מַכְרִיז יְהֹוָה, ’וְהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד: ”חַי יְהֹוָה* אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם!”+
15 אֶלָּא ”חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ הַצָּפוֹן וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר אֲלֵיהֶן הֵפִיץ אוֹתָם!” וַאֲשִׁיבֵם אֶל אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיהֶם’.+
16 ’הִנְנִי שׁוֹלֵחַ וְקוֹרֵא לְדַיָּגִים רַבִּים’, מַכְרִיז יְהֹוָה,’וְהֵם יָדוּגוּ אוֹתָם.
וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח וְאֶקְרָא לְצַיָּדִים רַבִּים,וְהֵם יָצוּדוּ אוֹתָם עַל כָּל הַר וְעַל כָּל גִּבְעָהוּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים.
17 כִּי עֵינַי עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.*
הֵם לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנַי,וַעֲווֹנָם לֹא נִסְתַּר מֵעֵינַי.
18 תְּחִלָּה אֲשַׁלֵּם אֶת הַגְּמוּל הַמָּלֵא הָרָאוּי לַעֲווֹנָם וּלְחֶטְאָם,+כִּי חִלְּלוּ אֶת אַרְצִי בַּדְּמֻיּוֹת הַדּוֹמְמוֹת שֶׁל* אֱלִילֵיהֶם הַמְּשֻׁקָּצִיםוּמִלְּאוּ אֶת נַחֲלָתִי בְּתוֹעֲבוֹתֵיהֶם’”.+
19 יְהֹוָה, עֻזִּי וּמָעֻזִּי,מְקוֹם מְנוּסָתִי בְּיוֹם צָרָה,+אֵלֶיךָ יָבוֹאוּ הָאֻמּוֹת מִקְּצוֹת הָאָרֶץוְיֹאמְרוּ: ”אֲבוֹתֵינוּ נָחֲלוּ שֶׁקֶר גָּמוּר,הֶבֶל וּדְבָרִים חַסְרֵי עֵרֶךְ אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם מוֹעִיל”.+
20 הֲיַעֲשֶׂה לוֹ אָדָם אֵלִיםוְהֵם אֵינָם בֶּאֱמֶת אֵלִים?+
21 ”לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעַ לָהֶם,בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעַ לָהֶם אֶת כּוֹחִי וְאֶת גְּבוּרָתִי,וְיֵדְעוּ כִּי שְׁמִי יְהֹוָה”.
הערות שוליים
^ או ”כדשן”.
^ מנהגי אבלות אליליים שככל הנראה היו נהוגים בקרב בני ישראל הלא נאמנים.
^ בקרב בני ישראל, שבועה בחייו של יהוה (או של מישהו אחר) הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.
^ נה״מ, ”כל דרכיהם”.
^ נה״מ, ”בנבלת”.
