מלכים ב׳‏ 21‏:1‏-26

  • מנשה,‏ מלך יהודה;‏ הדם ששפך ‏(‏1–18‏)‏

    • ההשמדה שתבוא על ירושלים ‏(‏12–15‏)‏

  • אמון,‏ מלך יהודה ‏(‏19–26‏)‏

כא  בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה מְנַשֶּׁה+ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם.‏+ שֵׁם אִמּוֹ הָיָה חֶפְצִי־בָהּ.‏  הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כְּתוֹעֲבוֹת הָאֻמּוֹת+ אֲשֶׁר גֵּרֵשׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.‏+  הוּא בָּנָה מֵחָדָשׁ אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו,‏+ וְהֵקִים מִזְבְּחוֹת לַבַּעַל וְעָשָׂה אֲשֵׁרָה,‏*+ כְּפִי שֶׁעָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.‏+ וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְעָבַד אוֹתָם.‏+  הוּא גַּם בָּנָה מִזְבְּחוֹת בְּבֵית יְהֹוָה,‏+ אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר יְהֹוָה:‏ ”‏בִּירוּשָׁלַיִם אָשִׂים אֶת שְׁמִי”‏.‏+  וְהוּא בָּנָה מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם+ בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה.‏+  וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ;‏ הוּא עָסַק בְּכִשּׁוּף,‏ נִחֵשׁ*+ וּמִנָּה בַּעֲלֵי אוֹב וּמַגִּידֵי עֲתִידוֹת.‏+ הוּא הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כְּדֵי לְהַכְעִיסוֹ.‏  הוּא הִכְנִיס אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה*+ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר יְהֹוָה לְדָוִד וְלִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ:‏ ”‏בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלַיִם,‏ אֲשֶׁר בָּהּ בָּחַרְתִּי מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,‏ אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם.‏+  וְלֹא אֶגְרֹם עוֹד לְרַגְלֵי יִשְׂרָאֵל לִנְדֹּד מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיהֶם,‏+ אִם רַק יִשְׁמְרוּ בִּקְפִידָה אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי עֲלֵיהֶם,‏+ אֶת כָּל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם עַבְדִּי מֹשֶׁה לְקַיֵּם”‏.‏  אַךְ הֵם לֹא צִיְּתוּ,‏ וּמְנַשֶּׁה הוֹסִיף לְהַתְעוֹתָם וְגָרַם לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע יוֹתֵר מֵהָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.‏+ 10  וִיהֹוָה הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים+ וְאָמַר:‏ 11  ‏”‏מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה עָשָׂה אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה;‏ הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמוֹרִים+ לְפָנָיו,‏+ וְגָרַם לִיהוּדָה לַחְטֹא בֶּאֱלִילָיו הַמְּתֹעָבִים.‏* 12  לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ’‏הִנְנִי מֵבִיא אָסוֹן עַל יְרוּשָׁלַיִם+ וְעַל יְהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שׁוֹמְעוֹ תְּצִלֶּינָה* שְׁתֵּי אָזְנָיו.‏*+ 13  וְאֶמְתַּח עַל יְרוּשָׁלַיִם אֶת חֶבֶל הַמִּדָּה+ אֲשֶׁר בּוֹ נִמְדְּדָה שׁוֹמְרוֹן+ וְאֶת הָאֲנָךְ* אֲשֶׁר בּוֹ נִמְדַּד בֵּית אַחְאָב,‏+ וְאֶמְחֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם כְּפִי שֶׁאִישׁ מוֹחֶה אֶת הַקְּעָרָה,‏ מוֹחֶה אוֹתָהּ וְהוֹפֵךְ אוֹתָהּ עַל פָּנֶיהָ.‏+ 14  אֶנְטֹשׁ אֶת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי+ וְאֶתֵּן אוֹתָם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם,‏ וְהֵם יִהְיוּ לְבִזָּה וּלְשָׁלָל לְכָל אוֹיְבֵיהֶם,‏+ 15  כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וְהוֹסִיפוּ לְהַכְעִיס אוֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיהֶם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה’‏”‏.‏+ 16  וּמְנַשֶּׁה גַּם שָׁפַךְ הַרְבֵּה מְאוֹד דָּם נָקִי עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִפֶּה לָפֶה,‏+ מִלְּבַד חֶטְאוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּגָרְמוֹ לִיהוּדָה לַחְטֹא בַּעֲשׂוֹתָם אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה.‏ 17  וְיֶתֶר תּוֹלְדוֹת מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַחֲטָאִים אֲשֶׁר חָטָא,‏ הַאֵין הֵם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה?‏ 18  וּמְנַשֶּׁה שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו וְנִקְבַּר בְּגַן בֵּיתוֹ,‏ בְּגַן עֻזָּא;‏+ וְאָמוֹן בְּנוֹ מָלַךְ תַּחְתָּיו.‏ 19  בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה אָמוֹן+ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וּבְמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם.‏+ שֵׁם אִמּוֹ הָיָה מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִיָּטְבָה.‏ 20  הוּא הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כְּפִי שֶׁעָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו.‏+ 21  הוּא הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בְּכָל הַדְּרָכִים אֲשֶׁר בָּהֶן הָלַךְ אָבִיו,‏ וְהוֹסִיף לַעֲבֹד אֶת הָאֱלִילִים הַמְּתֹעָבִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם.‏+ 22  וְהוּא עָזַב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהֹוָה.‏+ 23  לְבַסּוֹף קָשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן נֶגְדּוֹ וְהֵמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ.‏ 24  אַךְ עַם הָאָרֶץ הָרְגוּ אֶת כָּל הַקּוֹשְׁרִים נֶגֶד הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וְהִמְלִיכוּ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְּנוֹ תַּחְתָּיו.‏+ 25  וְיֶתֶר תּוֹלְדוֹת אָמוֹן,‏ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה,‏ הַאֵין הֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה?‏ 26  וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹ בְּגַן עֻזָּא,‏+ וְיֹאשִׁיָּהוּ בְּנוֹ+ מָלַךְ תַּחְתָּיו.‏

הערות שוליים

ראה מונחון‏.‏
ניחוש פירושו חיפוש רמזים לגבי העתיד,‏ או בחינת מצבים או אירועים מסוימים כדי לדעת אם הם מהווים סימן טוב או רע.‏
ראה מונחון‏.‏
נה״מ,‏ ”‏גילוליו”‏,‏ אולי מן המילה ”‏גללים”‏.‏ המילה משמשת ככינוי גנאי.‏
או ”‏ירעדו”‏.‏
או ”‏כל שומעו יזדעזע”‏.‏
או ”‏המשקולת”‏.‏