פטרוס א׳ 2:1-25
-
פַּתחו תיאבון לדבר אלוהים (1–3)
-
כאבנים חיות, נבנים אלי בית רוחני (4–10)
-
לחיות כזרים בעולם (11, 12)
-
כניעה הולמת (13–25)
-
המשיח מופת עבורנו (21)
-
ב לָכֵן הָסִירוּ מִכֶּם כָּל רֹעַ+ וּמִרְמָה וּצְבִיעוּת וְקִנְאָה וְכָל הַשְׁמָצָה.
2 כְּתִינוֹקוֹת אֲשֶׁר זֶה עַתָּה נוֹלְדוּ,+ פַּתְּחוּ תֵּאָבוֹן* לֶחָלָב הַזַּךְ שֶׁל הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁתִּגְדְּלוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ לִישׁוּעָה,+
3 אִם טְעַמְתֶּם וּרְאִיתֶם כִּי טוֹב הָאָדוֹן.
4 בְּבוֹאֲכֶם אֵלָיו — אֶל אֶבֶן חַיָּה אֲשֶׁר נִדְחֲתָה עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם+ אַךְ נִבְחֶרֶת וִיקָרָה לֶאֱלֹהִים+ —
5 אַתֶּם עַצְמְכֶם, כַּאֲבָנִים חַיּוֹת, נִבְנִים אֱלֵי בַּיִת רוּחָנִי+ כְּדֵי לִהְיוֹת כְּהֻנָּה קְדוֹשָׁה, עַל מְנַת לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת רוּחָנִיִּים+ הָרְצוּיִים לֶאֱלֹהִים בִּזְכוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ;+
6 שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ”הִנְנִי מַנִּיחַ בְּצִיּוֹן אֶבֶן נִבְחֶרֶת, אֶבֶן פִּנָּה* יְקָרָה, וְכָל הַמַּאֲמִין בָּהּ לֹא יִתְאַכְזֵב* לְעוֹלָם”.+
7 לְפִיכָךְ לָכֶם הוּא יָקָר, כִּי אַתֶּם מַאֲמִינִים; אַךְ לַלֹּא־מַאֲמִינִים, ”הָאֶבֶן שֶׁמָּאֲסוּ הַבּוֹנִים+ הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה”,*+
8 וְגַם ”אֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל”.+ הֵם נִכְשָׁלִים כִּי אֵין הֵם מְצַיְּתִים לַדָּבָר, וְזֶה הַסּוֹף שֶׁמְּצַפֶּה לָהֶם.
9 אֲבָל אַתֶּם ”עַם נִבְחָר, כְּהֻנָּה מַלְכוּתִית, אֻמָּה קְדוֹשָׁה,+ עַם שֶׁהוּא קִנְיָן מְיֻחָד,+ לְמַעַן תַּכְרִיזוּ בְּכָל מָקוֹם עַל מִדּוֹתָיו הַנַּעֲלוֹת”*+ שֶׁל זֶה אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם מֵחֹשֶׁךְ אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא.+
10 הֵן בֶּעָבָר לֹא הֲיִיתֶם עַם, אַךְ כָּעֵת הִנְּכֶם עַם אֱלֹהִים;+ בֶּעָבָר לֹא רֻחַמְתֶּם, אַךְ כָּעֵת אַתֶּם מְרֻחָמִים.+
11 אֲהוּבַי, אֲנִי מַפְצִיר בָּכֶם כְּזָרִים וְתוֹשָׁבִים אֲרָעִיִּים+ לְהַמְשִׁיךְ לְהִמָּנַע מִתַּאֲווֹת בְּשָׂרִיּוֹת+ הַנִּלְחָמוֹת נֶגְדְּכֶם.*+
12 הַתְמִידוּ לְהִתְנַהֵג הֵיטֵב בְּקֶרֶב הַגּוֹיִים,+ כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יַאֲשִׁימוּ אֶתְכֶם כְּעוֹשֵׂי רָעָה, יִרְאוּ הֵם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים,+ וּבְעִקְבוֹת זֹאת יְהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים בְּיוֹם בְּחִינָה.
13 הִכָּנְעוּ לְכָל מוֹסָד אֱנוֹשִׁי* לְמַעַן הָאָדוֹן,+ אִם לַמֶּלֶךְ+ כְּבַעַל סַמְכוּת עֶלְיוֹנָה
14 וְאִם לַמּוֹשְׁלִים כְּמִי שֶׁנִּשְׁלָחִים מִטַּעֲמוֹ לְהַעֲנִישׁ אֶת עוֹשֵׂי הָרַע אַךְ לְשַׁבֵּחַ אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב.+
15 הֵן רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא שֶׁבַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַטּוֹב תַּשְׁתִּיקוּ אֶת דִּבְרֵי הַבַּעֲרוּת* שֶׁל אֲנָשִׁים אֱוִילִים.+
16 הִתְנַהֲגוּ כַּאֲנָשִׁים חָפְשִׁיִּים,+ אַךְ נַצְּלוּ אֶת חֵרוּתְכֶם לֹא כִּכְסוּת* לַעֲשִׂיַּת הָרַע+ אֶלָּא כְּעַבְדֵי אֱלֹהִים.+
17 כַּבְּדוּ בְּנֵי אָדָם מִכָּל הַסּוּגִים,+ אֶהֱבוּ אֶת כָּל אֲגֻדַּת הָאַחִים,+ יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים,+ כַּבְּדוּ אֶת הַמֶּלֶךְ.+
18 עַל הַמְּשָׁרְתִים לְהִכָּנַע לַאֲדוֹנֵיהֶם בִּמְלוֹא הַיִּרְאָה,+ לֹא רַק לַטּוֹבִים וְלַסְּבִירִים אֶלָּא גַּם לְאֵלֶּה שֶׁקָּשֶׁה לְרַצּוֹתָם.
19 הֵן רָצוּי הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לִשְׁמֹר עַל מַצְפּוּן נָקִי לִפְנֵי אֱלֹהִים+ וְעֵקֶב כָּךְ עוֹבֵר קְשָׁיִים* וְסוֹבֵל שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק.
20 הֲרֵי מָה הַטַּעַם אִם אַתֶּם עוֹמְדִים אֵיתָן כַּאֲשֶׁר מַכִּים אֶתְכֶם בְּגִין חֲטָאֵיכֶם?+ אֲבָל אִם אַתֶּם עוֹמְדִים בַּסֵּבֶל בְּשֶׁל עֲשִׂיַּת הַטּוֹב, רָצוּי הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים.+
21 אָכֵן לְהִתְנַהֲגוּת זוֹ נִקְרֵאתֶם, כִּי הַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ סָבַל לְמַעַנְכֶם+ וְהִשְׁאִיר לָכֶם מוֹפֵת כְּדֵי שֶׁתֵּלְכוּ בְּעִקְבוֹתָיו בִּקְפִידָה.+
22 הוּא לֹא עָשָׂה כָּל חֵטְא,+ וְלֹא נִמְצְאָה מִרְמָה בְּפִיו.+
23 כַּאֲשֶׁר חֵרְפוּ* אוֹתוֹ,+ לֹא הֵשִׁיב חֵרוּף.*+ כַּאֲשֶׁר סָבַל,+ לֹא אִיֵּם אֶלָּא הִפְקִיד אֶת עַצְמוֹ בִּידֵי זֶה אֲשֶׁר שׁוֹפֵט+ בְּצֶדֶק.
24 הוּא עַצְמוֹ נָשָׂא בְּגוּפוֹ שֶׁלּוֹ אֶת חֲטָאֵינוּ+ עַל עַמּוּד הָעֵץ,*+ כְּדֵי שֶׁנָּמוּת לְגַבֵּי חֲטָאֵינוּ* וְנִחְיֶה לְמַעַן הַצְּדָקָה. וּ”בְחַבּוּרוֹתָיו נִרְפֵּאתֶם”.+
25 כִּי הֲיִיתֶם כִּכְבָשִׂים תּוֹעִים,+ אֲבָל כָּעֵת שַׁבְתֶּם אֶל הָרוֹעֶה+ וְהַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל נַפְשׁוֹתֵיכֶם.*
הערות שוליים
^ או ”השתוקקו; התאוו”.
^ או ”אבן יסוד”.
^ מילולית, ”יבוש”.
^ ”ראש פינה”: האבן העליונה שהונחה על נקודת המפגש של שני כתלים.
^ כלומר, תכונותיו ומעשיו המהוללים.
^ או ”נגד הנפש”.
^ מילולית, ”כל מה שנוצר על־ידי האדם”.
^ מילולית, ”תשימו מחסום לבערותם”.
^ או ”לא כתירוץ”.
^ או ”חווה צער; כאב”.
^ או ”גידוף; עלבון”.
^ או ”גידפו; העליבו”.
^ או ”נשוחרר מחטאינו”.
^ או ”חייכם”.
