קהלת 3‏:1‏-22

  • עת לכל דבר ‏(‏1–8‏)‏

  • ההנאה מהחיים היא מתנה מאלוהים ‏(‏9–15‏)‏

    • הנצח טמון בלב האדם ‏(‏11‏)‏

  • אלוהים שופט את כולם בצדק ‏(‏16,‏ 17‏)‏

  • גם האדם וגם החיות לבסוף מתים ‏(‏18–22‏)‏

    • הכול ישובו אל העפר ‏(‏20‏)‏

ג  לְכָל דָּבָר יֵשׁ מוֹעֵד,‏וְעֵת לְכָל פְּעִילוּת תַּחַת הַשָּׁמַיִם:‏   עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת;‏עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקֹר נָטוּעַ;‏   עֵת לַהֲרֹג וְעֵת לְרַפֵּא;‏עֵת לַהֲרֹס וְעֵת לִבְנוֹת;‏   עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִצְחֹק;‏עֵת לְקוֹנֵן וְעֵת לִרְקֹד;‏*   עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת לֶאֱסֹף אֲבָנִים;‏עֵת לְחַבֵּק וְעֵת לְהִמָּנַע מִלְּחַבֵּק;‏   עֵת לְחַפֵּשׂ וְעֵת לְוַתֵּר עַל אֲבֵדָה;‏עֵת לִשְׁמֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ;‏   עֵת לִקְרֹעַ+ וְעֵת לִתְפֹּר;‏עֵת לַחְשׁוֹת+ וְעֵת לְדַבֵּר;‏+   עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא;‏+עֵת לְמִלְחָמָה וְעֵת לְשָׁלוֹם.‏  מָה מַשִּׂיג הָעוֹבֵד מִכָּל מַאֲמַצָּיו?‏+ 10  רָאִיתִי אֶת הָעִסּוּק אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲסֹק בּוֹ.‏ 11  אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה* בְּעִתּוֹ.‏+ גַּם אֶת הַנֶּצַח שָׂם בְּלִבָּם;‏ אַךְ בְּנֵי הָאָדָם לְעוֹלָם לֹא יְגַלּוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד סוֹפוֹ.‏ 12  הִסַּקְתִּי כִּי אֵין דָּבָר טוֹב יוֹתֵר עֲבוּרָם מִלִּשְׂמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיֵּיהֶם,‏+ 13  וְגַם שֶׁכָּל אָדָם יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִמְצָא הֲנָאָה בְּכָל עֲמָלוֹ.‏ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.‏+ 14  נוֹכַחְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר עוֹשֶׂה הָאֱלֹהִים יִתְקַיֵּם לְעוֹלָם.‏ עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ.‏ הָאֱלֹהִים עָשָׂה זֹאת כָּךְ כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִפָּנָיו.‏+ 15  מָה שֶׁקּוֹרֶה כְּבָר קָרָה,‏ וּמָה שֶׁעָתִיד לָבוֹא כְּבָר הָיָה;‏+ וְהָאֱלֹהִים מְחַפֵּשׂ אֶת מָה שֶׁנִּרְדָּף.‏* 16  וְרָאִיתִי גַּם אֶת זֶה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ:‏ בַּמָּקוֹם שֶׁל הַמִּשְׁפָּט,‏ שָׁם הָיָה רֶשַׁע,‏ וּבַמָּקוֹם שֶׁל הַצְּדָקָה,‏ שָׁם הָיָה רֶשַׁע.‏+ 17  לָכֵן אָמַרְתִּי בְּלִבִּי:‏ ”‏הֵן אֶת הַצַּדִּיק וְהֵן אֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים,‏+ כִּי יֵשׁ עֵת לְכָל פְּעִילוּת וּלְכָל מַעֲשֶׂה”‏.‏ 18  עוֹד אָמַרְתִּי בְּלִבִּי עַל בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהָאֱלֹהִים יִבְחַן אוֹתָם וְיַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם כִּבְהֵמוֹת,‏ 19  כִּי יֵשׁ מִקְרֶה* לִבְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה לַבְּהֵמוֹת;‏ לְכֻלָּם אוֹתוֹ הַמִּקְרֶה.‏+ כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה;‏ וּלְכֻלָּם יֵשׁ רוּחַ אַחַת.‏+ לָכֵן אֵין לָאָדָם יִתְרוֹן* עַל הַבְּהֵמָה,‏ כִּי הַכֹּל הֶבֶל.‏ 20  הַכֹּל הוֹלְכִים אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.‏+ כֻּלָּם בָּאִים מִן הֶעָפָר,‏+ וְכֻלָּם שָׁבִים אֶל הֶעָפָר.‏+ 21  מִי בֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ אִם רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם עוֹלָה לְמַעְלָה,‏ וְאִם רוּחַ הַבְּהֵמוֹת יוֹרֶדֶת לְמַטָּה לָאָרֶץ?‏+ 22  וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב יוֹתֵר לָאָדָם מִלִּמְצֹא הֲנָאָה בְּמַעֲשָׂיו,‏+ כִּי זֶה גְּמוּלוֹ;‏* כִּי מִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה אַחֲרָיו?‏+

הערות שוליים

או ”‏לדלג”‏.‏
או ”‏מסודר;‏ ראוי;‏ נאות”‏.‏
או אולי ”‏את מה שחלף”‏.‏
או ”‏תוצאה;‏ סוף”‏.‏
או ”‏עליונות”‏.‏
או ”‏חלקו”‏.‏