שופטים 10:1-18
י אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קָם תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה, בֶּן דּוֹדוֹ, אִישׁ יִשָּׂשׂכָר, לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל.+ הוּא הִתְגּוֹרֵר בְּשָׁמִיר בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם.
2 הוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה; וְהוּא מֵת וְנִקְבַּר בְּשָׁמִיר.
3 אַחֲרָיו קָם יָאִיר הַגִּלְעָדִי וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.
4 הָיוּ לוֹ שְׁלוֹשִׁים בָּנִים אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל שְׁלוֹשִׁים עֲיָרִים, וְהָיוּ לָהֶם שְׁלוֹשִׁים עָרִים אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם הַזֶּה נִקְרָאוֹת חַוּוֹת יָאִיר,+ וְהֵן בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד.
5 לְאַחַר מִכֵּן מֵת יָאִיר וְנִקְבַּר בְּקָמוֹן.
6 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה+ וְהֵחֵלּוּ לַעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים,+ אֶת פִּסְלֵי הָעַשְׁתֹּרֶת, אֶת אֱלֹהֵי אֲרָם, אֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן, אֶת אֱלֹהֵי מוֹאָב,+ אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי עַמּוֹן+ וְאֶת אֱלֹהֵי הַפְּלִשְׁתִּים.+ הֵם עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה וְלֹא עָבְדוּ אוֹתוֹ.
7 אָז בָּעַר כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְהוּא מָכַר אוֹתָם לִידֵי הַפְּלִשְׁתִּים וְלִידֵי בְּנֵי עַמּוֹן.+
8 וְהֵם רוֹצְצוּ וְדִכְּאוּ קָשׁוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא — בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה דִּכְּאוּ אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁהָיָה אֶרֶץ הָאֱמוֹרִים בַּגִּלְעָד.
9 וּבְנֵי עַמּוֹן גַּם עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרַיִם; וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ בִּמְצוּקָה קָשָׁה.
10 אָז זָעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת יְהֹוָה+ וְאָמְרוּ: ”חָטָאנוּ לְךָ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וְעָבַדְנוּ אֶת הַבְּעָלִים”.+
11 אַךְ יְהֹוָה אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ”הַאִם לֹא הוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם+ וּמִן הָאֱמוֹרִים,+ מִבְּנֵי עַמּוֹן, מִן הַפְּלִשְׁתִּים,+
12 מִן הַצִּידוֹנִים, מֵעֲמָלֵק וּמִמִּדְיָן כְּשֶׁהֵם דִּכְּאוּ אֶתְכֶם? כַּאֲשֶׁר זְעַקְתֶּם אֵלַי הוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִיָּדָם.
13 אֲבָל אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים.+ לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.+
14 לְכוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּהֶם וְזַעֲקוּ אֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה.+ שֶׁהֵם יוֹשִׁיעוּ אֶתְכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם”.+
15 אוּלָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לִיהֹוָה: ”חָטָאנוּ. עֲשֵׂה לָנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. רַק הַצֵּל נָא אוֹתָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה”.
16 וְהֵם הֵסִירוּ אֶת הָאֱלֹהִים הַזָּרִים מִקִּרְבָּם וְעָבְדוּ אֶת יְהֹוָה,+ וְעַל כֵּן הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל עוֹד לָשֵׂאת אֶת סִבְלָם* שֶׁל יִשְׂרָאֵל.+
17 כַּעֲבֹר זְמַן מָה הֻזְעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן+ וְהֵקִימוּ מַחֲנֶה בַּגִּלְעָד, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וְהֵקִימוּ מַחֲנֶה בְּמִצְפָּה.
18 אָמְרוּ הָעָם וְשָׂרֵי גִּלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: ”מִי יוֹבִיל אֶת הַמִּלְחָמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן?+ יִהְיֶה הוּא לְרֹאשׁ עַל כָּל תּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד”.
הערות שוליים
^ או ”קצרה נפשו בשל סבלם”.
