שמואל א׳ 27:1-12
-
הפלשתים נותנים לדוד את צקלג (1–12)
כז אַךְ דָּוִד אָמַר בְּלִבּוֹ: ”יוֹם אֶחָד אֵהָרֵג בְּיַד שָׁאוּל. מוּטָב לִי לְהִמָּלֵט+ אֶל אֶרֶץ הַפְּלִשְׁתִּים; אָז יִתְיָאֵשׁ שָׁאוּל מִלְּחַפֵּשׂ אַחֲרַי בְּכָל שֶׁטַח יִשְׂרָאֵל+ וְאֶמָּלֵט מִיָּדוֹ”.
2 לָכֵן דָּוִד קָם עִם שֵׁשׁ מֵאוֹת הָאֲנָשִׁים+ שֶׁהָיוּ אִתּוֹ וְעָבַר אֶל אָכִישׁ+ בֶּן מָעוֹךְ, מֶלֶךְ גַּת.
3 דָּוִד נִשְׁאַר עִם אָכִישׁ בְּגַת, הוּא וַאֲנָשָׁיו, אִישׁ אִישׁ וּבְנֵי בֵּיתוֹ. עִם דָּוִד הָיוּ שְׁתֵּי נְשׁוֹתָיו, אֲחִינֹעַם+ הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל+ הַכַּרְמְלִית, אַלְמְנָתוֹ שֶׁל נָבָל.
4 כַּאֲשֶׁר נִמְסַר לְשָׁאוּל שֶׁדָּוִד בָּרַח לְגַת, הוּא חָדַל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו.+
5 וְדָוִד אָמַר אֶל אָכִישׁ: ”אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, יִתְּנוּ נָא לִי מָקוֹם בְּאַחַת מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה כְּדֵי שֶׁאָגוּר שָׁם. לָמָּה יָגוּר עַבְדְּךָ בָּעִיר הַמַּלְכוּתִית אִתְּךָ?”
6 עַל כֵּן אָכִישׁ נָתַן לוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלַג.+ מִשּׁוּם כָּךְ צִקְלַג שַׁיֶּכֶת לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
7 מֶשֶׁךְ הַזְּמַן* שֶׁבּוֹ גָּר דָּוִד בִּשְׂדֵה הַפְּלִשְׁתִּים הָיָה שָׁנָה וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.+
8 דָּוִד נָהַג לַעֲלוֹת עִם אֲנָשָׁיו כְּדֵי לִפְשֹׁט עַל הַגְּשׁוּרִים,+ הַגִּרְזִים וְהָעֲמָלֵקִים,+ כִּי הֵם יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר גְּבוּל שִׁטְחָהּ הָיָה מִטֵּילָם עַד שׁוּר+ וְעַד אֶרֶץ מִצְרַיִם.
9 כַּאֲשֶׁר תָּקַף דָּוִד אֶת הָאָרֶץ, הוּא לֹא הִשְׁאִיר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה בַּחַיִּים.+ אַךְ הוּא לָקַח אֶת הַצֹּאן, הַבָּקָר, הַחֲמוֹרִים, הַגְּמַלִּים וְהַבְּגָדִים, וּלְאַחַר מִכֵּן חָזַר אֶל אָכִישׁ.
10 וְאָכִישׁ הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתוֹ: ”הֵיכָן פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם?” וְדָוִד הָיָה מֵשִׁיב לוֹ: ”עַל דְּרוֹם* יְהוּדָה”+ אוֹ ”עַל דְּרוֹם הַיְּרַחְמְאֵלִים”+ אוֹ ”עַל דְּרוֹם הַקֵּינִים”.+
11 דָּוִד לֹא הִשְׁאִיר בַּחַיִּים אִישׁ אוֹ אִשָּׁה לְמַעַן לֹא יוּבְאוּ אֶל גַּת, וְאָמַר: ”פֶּן יְסַפְּרוּ לָהֶם עָלֵינוּ וְיֹאמְרוּ, ’כָּךְ עָשָׂה דָּוִד’”. (וְכָךְ הוּא נָהַג לַעֲשׂוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת שֶׁבָּהּ גָּר בִּשְׂדֵה הַפְּלִשְׁתִּים.)
12 וְאָכִישׁ הֶאֱמִין לְדָוִד וְאָמַר לְעַצְמוֹ, ’אָכֵן נִבְאַשׁ רֵיחוֹ בְּקֶרֶב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן הוּא תָּמִיד יִהְיֶה לִי לְעֶבֶד’.
