שמואל ב׳ 2:1-32
ב אַחֲרֵי כֵן שָׁאַל דָּוִד אֶת פִּי יְהֹוָה+ וְאָמַר: ”הַאִם אֶעֱלֶה אֶל אַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה?” אָמַר לוֹ יְהֹוָה: ”עֲלֵה”. וְדָוִד שָׁאַל: ”לְאָן אֶעֱלֶה?” וְהוּא הֵשִׁיב: ”לְחֶבְרוֹן”.+
2 לָכֵן דָּוִד עָלָה לְשָׁם עִם שְׁתֵּי נְשׁוֹתָיו, אֲחִינֹעַם+ הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל+ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל נָבָל הַכַּרְמְלִי.
3 וְדָוִד גַּם הֵבִיא אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ,+ אִישׁ אִישׁ וּבְנֵי בֵּיתוֹ, וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ בֶּעָרִים שֶׁמִּסָּבִיב לְחֶבְרוֹן.
4 אָז בָּאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה, וְשָׁם הֵם מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה.+
הֵם אָמְרוּ לְדָוִד: ”אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד הֵם שֶׁקָּבְרוּ אֶת שָׁאוּל”.
5 שָׁלַח דָּוִד שְׁלִיחִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד וְאָמַר אֲלֵיהֶם: ”יְבָרֵךְ אֶתְכֶם יְהֹוָה, כִּי עֲשִׂיתֶם חֶסֶד עִם אֲדוֹנְכֶם שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר קְבַרְתֶּם אוֹתוֹ.+
6 יְגַלֶּה יְהֹוָה כְּלַפֵּיכֶם חֶסֶד וְנֶאֱמָנוּת. וְגַם אֲנִי אֶגְמֹל לָכֶם טוֹבָה כִּי עֲשִׂיתֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.+
7 וְכָעֵת יִתְחַזְּקוּ נָא יְדֵיכֶם וֶהֱיוּ אַמִּיצִים, כִּי אֲדוֹנְכֶם שָׁאוּל מֵת, וּבֵית יְהוּדָה מָשְׁחוּ אוֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם”.
8 אַךְ אַבְנֵר+ בֶּן נֵר, שַׂר צְבָאוֹ שֶׁל שָׁאוּל, לָקַח אֶת בְּנוֹ שֶׁל שָׁאוּל, אִישׁ־בֹּשֶׁת,+ וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֶל מַחֲנַיִם+
9 וְהִמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל הַגִּלְעָד,+ עַל הָאֲשׁוּרִים, עַל יִזְרְעֶאל,+ עַל אֶפְרַיִם,+ עַל בִּנְיָמִין וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
10 בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה אִישׁ־בֹּשֶׁת, בֶּן שָׁאוּל, כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מָלַךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם. אַךְ בֵּית יְהוּדָה תָּמְכוּ בְּדָוִד.+
11 מֶשֶׁךְ הַזְּמַן* שֶׁמָּלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה הָיָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.+
12 כַּעֲבֹר זְמַן מָה יָצְאוּ אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ־בֹּשֶׁת, בֶּן שָׁאוּל, מִמַּחֲנַיִם+ אֶל גִּבְעוֹן.+
13 וְגַם יוֹאָב+ בֶּן צְרוּיָה+ וְעַבְדֵי דָּוִד יָצְאוּ וּפָגְשׁוּ אוֹתָם בִּבְרֵכַת גִּבְעוֹן; קְבוּצָה אַחַת יָשְׁבָה בְּצִדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַבְּרֵכָה, וְהַקְּבוּצָה הָאַחֶרֶת בְּצִדָּהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבְּרֵכָה.
14 לְבַסּוֹף אָמַר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב: ”יָקוּמוּ נָא הַבַּחוּרִים וְיִלָּחֲמוּ* לְפָנֵינוּ”. וְיוֹאָב אָמַר: ”יָקוּמוּ”.
15 וְהֵם קָמוּ וְעָבְרוּ לְפִי מִסְפָּר, שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִין וּלְאִישׁ־בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל, וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָּוִד.
16 הֵם הֶחְזִיקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם תָּקַע אֶת חַרְבּוֹ בְּצַד יְרִיבוֹ, וְכֻלָּם נָפְלוּ יַחַד. לָכֵן הַמָּקוֹם הַזֶּה, הַנִּמְצָא בְּגִבְעוֹן, נִקְרָא חֶלְקַת הַצֻּרִים.*
17 הַלְּחִימָה שֶׁהֵחֵלָּה בְּעִקְבוֹת זֹאת הָיְתָה קָשָׁה עַד מְאוֹד בַּיּוֹם הַהוּא, וְאַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הוּבְסוּ לְבַסּוֹף עַל־יְדֵי עַבְדֵי דָּוִד.
18 וּשְׁלֹשֶׁת בְּנֵי צְרוּיָה+ הָיוּ שָׁם — יוֹאָב,+ אֲבִישַׁי+ וַעֲשָׂהאֵל;+ וַעֲשָׂהאֵל הָיָה קַל רַגְלַיִם כִּצְבִי בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ.
19 עֲשָׂהאֵל רָדַף אַחֲרֵי אַבְנֵר, וְהוּא לֹא סָטָה יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה בְּמִרְדָּפוֹ אַחַר אַבְנֵר.
20 כַּאֲשֶׁר הִבִּיט אַבְנֵר אֲחוֹרַנִּית, שָׁאַל, ”זֶה אַתָּה, עֲשָׂהאֵל?” וְהוּא הֵשִׁיב, ”זֶה אֲנִי”.
21 אָמַר לוֹ אַבְנֵר: ”פְּנֵה לִימִינְךָ אוֹ לִשְׂמֹאלְךָ וּתְפֹס לְךָ אֶת אַחַד הַבַּחוּרִים, וְקַח לְךָ אֶת כָּל מָה שֶׁתַּפְשִׁיט מִמֶּנּוּ”. אַךְ עֲשָׂהאֵל לֹא רָצָה לְהַפְסִיק לִרְדֹּף אַחֲרָיו.
22 וְאַבְנֵר אָמַר שׁוּב לַעֲשָׂהאֵל: ”הַפְסֵק לִרְדֹּף אַחֲרַי. לָמָּה אֶהֱרֹג אוֹתְךָ? אֵיךְ אוּכַל לְהַבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל יוֹאָב אָחִיךָ?”
23 אַךְ הוּא סֵרֵב לְהַפְסִיק, וְלָכֵן אַבְנֵר נָעַץ בְּבִטְנוֹ אֶת הַקָּצֶה הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַחֲנִית,+ וְהַחֲנִית יָצְאָה מִגַּבּוֹ; וְהוּא נָפַל שָׁם וּמֵת בּוֹ בַּמָּקוֹם. וְכָל מִי שֶׁבָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָפַל עֲשָׂהאֵל וּמֵת נֶעֶצְרוּ שָׁם וְעָמְדוּ.
24 אָז רָדְפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר. עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ בָּאוּ אֶל גִּבְעַת אַמָּה, הַמַּשְׁקִיפָה אֶל גִּיחַ בַּדֶּרֶךְ אֶל מִדְבַּר גִּבְעוֹן.
25 וּבְנֵי בִּנְיָמִין הִתְקַבְּצוּ מֵאֲחוֹרֵי אַבְנֵר וְיָצְרוּ יְחִידָה אַחַת וְהִתְיַצְּבוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אַחַת.
26 קָרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וְאָמַר: ”הַאִם לָנֶצַח תֹּאכַל הַחֶרֶב? הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ רַק תּוֹצָאָה מָרָה? כַּמָּה זְמַן יַחְלֹף עַד אֲשֶׁר תֹּאמַר לָעָם לַחְדֹּל לִרְדֹּף אַחֲרֵי אֲחֵיהֶם?”
27 אָמַר יוֹאָב: ”חַי הָאֱלֹהִים,* אִלּוּלֵא דִּבַּרְתָּ, אֲזַי רַק בַּבֹּקֶר הָיָה הָעָם חָדֵל לִרְדֹּף אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו”.
28 וְיוֹאָב תָּקַע בַּשּׁוֹפָר, וַאֲנָשָׁיו הִפְסִיקוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַלְּחִימָה פָּסְקָה.
29 וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו צָעֲדוּ בָּעֲרָבָה+ כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וְצָעֲדוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַגַּיְא* וְהִגִּיעוּ לְבַסּוֹף אֶל מַחֲנַיִם.+
30 לְאַחַר שֶׁחָדַל יוֹאָב לִרְדֹּף אַחֲרֵי אַבְנֵר, קִבֵּץ אֶת כָּל הָעָם, וּמֵעַבְדֵי דָּוִד נֶעֶדְרוּ תִּשְׁעָה עָשָׂר, בְּנוֹסָף לַעֲשָׂהאֵל.
31 אַךְ עַבְדֵי דָּוִד הֵבִיסוּ אֶת בְּנֵי בִּנְיָמִין וְאֶת אַנְשֵׁי אַבְנֵר, וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים מֵאַנְשֵׁיהֶם מֵתוּ.
32 הֵם נָשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל+ וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּקֶבֶר אָבִיו, הַנִּמְצָא בְּבֵית לֶחֶם.+ לְאַחַר מִכֵּן צָעֲדוּ יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו כָּל הַלַּיְלָה וְהִגִּיעוּ לְחֶבְרוֹן+ עִם שַׁחַר.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”מספר הימים”.
^ או ”יקיימו תחרות”.
^ פירושו ”חלקת סכיני אבן הצור”.
^ בקרב בני ישראל, שבועה בחייו של יהוה (או של מישהו אחר) הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.
^ או אולי ”כל בתרון”.
