שמואל ב׳ 9:1-13
-
חסדו של דוד כלפי מפיבושת (1–13)
ט לְאַחַר מִכֵּן אָמַר דָּוִד: ”הַאִם עוֹד נוֹתַר מִישֶׁהוּ מִבֵּית שָׁאוּל, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד לְמַעַן יְהוֹנָתָן?”+
2 וּלְבֵית שָׁאוּל הָיָה עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא.+ לְפִיכָךְ קָרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד, וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ: ”הַאִם אַתָּה צִיבָא?” וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר: ”עַבְדְּךָ אֲנִי”.
3 הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ”הַאִם נוֹתַר מִישֶׁהוּ מִבֵּית שָׁאוּל, אֲשֶׁר אֲגַלֶּה כְּלַפָּיו אֶת חֶסֶד אֱלֹהִים?” וְצִיבָא הֵשִׁיב לַמֶּלֶךְ: ”יֵשׁ עוֹד בֵּן אֶחָד לִיהוֹנָתָן; הוּא נָכֶה* בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו”.+
4 שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: ”אֵיפֹה הוּא?” הֵשִׁיב צִיבָא לַמֶּלֶךְ: ”הוּא בְּבֵית מָכִיר+ בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְּבָר”.
5 מִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַהֲבִיאוֹ, וְהוּא לָקַח אוֹתוֹ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְּבָר.
6 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד, מִיָּד נָפַל עַל פָּנָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה. אָמַר דָּוִד: ”מְפִיבֹשֶׁת!” וְהוּא הֵשִׁיב: ”הִנֵּה עַבְדְּךָ”.
7 אָמַר אֵלָיו דָּוִד: ”אַל תִּפְחַד, כִּי לָבֶטַח אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד+ לְמַעַן יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וְאָשִׁיב לְךָ אֶת כָּל אַדְמַת שָׁאוּל סָבְךָ, וְאַתָּה תֹּאכַל* בְּשֻׁלְחָנִי תָּמִיד”.+
8 וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמַר: ”מַהוּ עַבְדְּךָ, שֶׁהִפְנֵיתָ אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ* אֶל כֶּלֶב מֵת+ שֶׁכָּמוֹנִי?”
9 וְהַמֶּלֶךְ שָׁלַח לִקְרֹא לְצִיבָא, מְשָׁרְתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וְאָמַר לוֹ: ”אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ אֲנִי נוֹתֵן לְנֶכֶד אֲדוֹנְךָ.+
10 אַתָּה תְּעַבֵּד עֲבוּרוֹ אֶת הָאֲדָמָה — אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ — וְתֶאֱסֹף אֶת יְבוּלָהּ כְּדֵי לְסַפֵּק לְאֵלֶּה הַשַּׁיָּכִים לְנֶכֶד אֲדוֹנְךָ מָזוֹן לְמַאֲכָל. אֲבָל מְפִיבֹשֶׁת, נֶכֶד אֲדוֹנְךָ, יֹאכַל תָּמִיד בְּשֻׁלְחָנִי”.+
וּלְצִיבָא הָיוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.+
11 אָמַר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: ”עַבְדְּךָ יַעֲשֶׂה אֶת כָּל מָה שֶׁמְּצַוֶּה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עַל עַבְדּוֹ לַעֲשׂוֹת”. לְפִיכָךְ מְפִיבֹשֶׁת אָכַל בְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל דָּוִד* כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
12 וְלִמְפִיבֹשֶׁת הָיָה גַּם בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא;+ וְכָל מִי שֶׁגָּרוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל צִיבָא הָפְכוּ לַעֲבָדָיו שֶׁל מְפִיבֹשֶׁת.
13 וּמְפִיבֹשֶׁת גָּר בִּירוּשָׁלַיִם, כִּי הוּא תָּמִיד אָכַל בְּשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ;+ וְהוּא הָיָה נָכֶה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו.+
הערות שוליים
^ או ”פיסח”.
^ נה״מ, ”תאכל לחם”.
^ נה״מ, ”פניתָ”, כלומר ”הפנית את פניך”.
^ או אולי ”בשולחני”.
