מתוך אוצר הארכיון
מאוחדים במדינה מפולגת
משנת 1948 ועד תחילת שנות ה־90 הונהגה בדרום אפריקה מדיניות אפרטהייד. a במהלך תקופה זו אנשים רבים הפלו אחרים לרעה על רקע גזעי. קאלי, שהוגדר בתקופת האפרטהייד כ”צבעוני” (מעורב מבחינה אתנית), נזכר: ”גם הלא־לבנים הפלו זה את זה לרעה”.
עדי־יהוה בדרום אפריקה באים משלל רקעים אתניים. איך הם התמודדו עם האפרטהייד, ואילו לקחים אפשר להפיק מפרק זה בהיסטוריה שלהם?
סכנות בצל האפרטהייד
אלה שהתנגדו להפרדה הגזעית בדרום אפריקה מחו נגד מדיניות המשטר הקיים. רבים מהמוחים נאסרו בידי השלטונות, וחלקם אף נהרגו. אולם תנועת ההתנגדות צברה תאוצה ונעשתה אלימה יותר ויותר. לעומת זאת, עדי־יהוה צייתו לחוק ולא לקחו חלק במחאות או בניסיונות לביצוע הפיכה שלטונית. כך הם חיקו את המשיחיים מהמאה הראשונה, אשר המשיכו ’להיכנע לסמכויות הנעלות’ (רומים י״ג:1, 2).
פעמים רבות הופעלו על עדי־יהוה לחצים להפר את עמדתם הניטרלית ולתפוס צד במחלוקת. אבל כניעה ללחצים האלה הייתה למעשה גורמת להם לתמוך בעימותים פוליטיים אלימים, או אפילו להילחם נגד אחיהם לאמונה. לדוגמה, ”במהלך המהומות של 1976, תלמידי תיכון רבים הוכרחו להצטרף למחאות פוליטיות”, מסבירה טמבסי. ”רבים מהמפגינים הצעירים עברו מבית לבית בניסיון לגייס להפגנות תלמידים נוספים. אם סירבת, הם היו עלולים לשרוף לך את הבית או להכות אותך למוות”. מנהיג מאחת ממפלגות האופוזיציה אמר לאח ששמו תאופילוס: ”אחרי שנביס את האדם הלבן נבוא להרוג אותך, כי לא נלחמת בשביל המדינה שלך”.
להתאסף יחד במדינה מפולגת
האפרטהייד בדרום אפריקה גרם לקשיים רבים, ולמרות זאת האחים שם המשיכו לשרת את יהוה ולהתאסף יחד (עברים י׳:24, 25). אחים רבים סבלו מעוני בגלל המצב במדינה, ולכן חלק מהקהילות לא יכלו לבנות לעצמן אולמי מלכות. b ”במשך שנים נאלצנו לשכור אולמות שהיו במצב גרוע ביותר”, אומר אנבר. ”לכן אבי הציע שנשתמש בביתנו כדי לקיים את אסיפות הקהילה. פעמיים בשבוע הבית שלנו הפך לאולם מלכות, והצטופפו בו לפעמים יותר מ־100 איש באסיפה אחת. אחרי האסיפות הגשנו לא פעם כיבוד ונהנינו מחברת האחים”.
הנסיבות המאתגרות הכריחו את האחים לחשוב על דרכים יצירתיות להתגבר על הקשיים שיצר משטר האפרטהייד. בפרובינציית לימפופו, למשל, אח לבן שהתבקש לנאום בכינוס נפתי שהתקיים בשטח של שחורים, לא הורשה להיכנס לשם. לכן האח ניגש לחווה שצמודה לאותו שטח, והגיע להסכם עם הבעלים, שהיה אדם לבן. בעל החווה הרשה לאח לנאום מהשטח שלו, והקהל ישב מעבר לגדר בשטח של השחורים והקשיב לנאום.
לבשר בשטחים מופרדים
תחת משטר האפרטהייד, הקבוצות האתניות השונות הוגבלו לאזורי מגורים נפרדים. כתוצאה מכך, השטח של כל קהילה הורכב מאנשים מאותו גזע. מדיניות ההפרדה אילצה את האחים להיות גמישים באופן שבו הם ארגנו את פעילות הבישור. לדוגמה, הם נתקלו בקשיים שונים כשהם בישרו בשטחים שלא הוקצו לאף קהילה. ”לעיתים קרובות היה קשה למצוא מקומות שלא־לבנים יכלו ללון בהם. אז ישנו במכוניות שלנו או תחת עצים”, אומר קריש, שסווג כ”הודי” תחת חוקי האפרטהייד. ”בבוקר שטפנו פנים בשירותים של תחנות דלק, ולפעמים, אפילו השירותים האלה סומנו כ’ללבנים בלבד’. למרות זאת, הרבה מבשרים תמכו בשירות ונהנו לבשר למעוניינים רבים באזורים כפריים מרוחקים”.
כל הקשיים הללו לא האטו כלל את הגדילה במספר המבשרים בדרום אפריקה, אלא להיפך. בתחילת האפרטהייד, בשנת 1948, היו במדינה 831,4 מבשרים. כשהמשטר התחלף, בשנת 1994, מספרם כבר נסק ל־729,58. והגדילה לא עצרה שם. בשנת 2021 מספר האחים והאחיות בדרום אפריקה הגיע לשיא של 112,100 מבשרים.
מוקפים שנאה, מאוחדים באהבה
לכל אורך תקופת האפרטהייד עדי־יהוה בדרום אפריקה חיו באווירה של שנאה במדינה שכפתה עליהם הפרדה אתנית. גם בנסיבות אלה, הם עשו כל שביכולתם כדי לעודד אנשים מכל הגזעים לאהוב זה את זה ולהיות מאוחדים ביניהם. איך הם עשו זאת? הם יישמו את עקרונות המקרא והקנו אותם לאחרים (מעשי השליחים י׳:34, 35). אף שהיו מוקפים שנאה, הם היו מאוחדים באהבה (יוחנן י״ג:34, 35).
בשנת 1993 ערכו עדי־יהוה בדרום אפריקה כינוס אזורי שבו נכחו אנשים ממגוון רקעים אתניים. מנהיג פוליטי מוכר, שצפה מהצד וראה איך האחים המקומיים מקבלים בברכה בשדה התעופה עדי־יהוה שבאו לכינוס משלל ארצות, אמר: ”אם הייתה שוררת בינינו רוח האחדות שלכם, הבעיות שלנו היו נפתרות כבר מזמן”.
a אפרטהייד היה מדיניות שכפתה הפרדה גזעית. על רקע גזעו של האדם, חוקי האפרטהייד קבעו איזו השכלה הוא יוכל לקבל, במה יוכל לעבוד, היכן יוכל להתגורר ועם מי יוכל להתחתן. למידע נוסף, ראה התיבה ”מה היה האפרטהייד?” בספר השנה של עדי־יהוה 2007 (אנג׳).
b מאז 1999 תרומות שמתקבלות מקהילות של עדי־יהוה בכל רחבי העולם משמשות לבנייה ולשיפוץ של אולמי מלכות היכן שקיים צורך בכך.