‏”‏סובלנות היא התכונה המאפשרת את השלום”‏ (‏הצהרת עקרונות הסובלנות,‏ אונסק״ו,‏ 1995)‏.‏

 לעומת זאת,‏ חוסר סובלנות עשוי לעורר חוסר כבוד ואפילו שנאה,‏ רגשות עזים שלא פעם מחריפים ומולידים אפליה,‏ אלימות מילולית ואלימות פיזית.‏

 אם תשאל אנשים מה משמעות המילה סובלנות,‏ תקבל תשובות שונות ומשונות.‏ חלק יגידו שאדם סובלני חייב לקבל את כל מה שאחרים אומרים ועושים.‏ לדעת אחרים,‏ וזו גם עמדת המקרא,‏ אדם סובלני מכבד את זכותם של אחרים לבחור אילו ערכים לאמץ ובמה להאמין,‏ גם אם הוא עצמו אינו מסכים עם בחירותיהם.‏

 האם בעולם המודרני של היום המקרא יכול לעזור לאנשים לגלות סובלנות אמיתית?‏

הבסיס המקראי לסובלנות

 המקרא מקדם סובלנות.‏ נאמר בו:‏ ”‏סבירותכם תיוודע נא לכל אדם”‏ (‏פיליפים ד׳:‏5‏)‏.‏ דבר־אלוהים מעודד אותנו להתחשב באחרים,‏ ולנהוג בהם באדיבות ובצורה הוגנת.‏ מי שמיישמים את העצה הזו לאו דווקא יסכימו עם ערכיו של אדם אחר או יאמצו אותם,‏ אבל הם גם לא ימנעו בעדו מלחיות על־פיהם.‏

 אנחנו יודעים מכתבי־הקודש שאלוהים קבע סטנדרטים שעל־פיהם האדם צריך לעצב את התנהגותו.‏ במיכה ו׳:‏8 נאמר שאלוהים אומר לאדם מה טוב ומה הוא דורש ממנו.‏ במקרא נוכל למצוא את העצות והעקרונות שאלוהים סיפק לנו כדי שנוכל ליהנות מהחיים הטובים והמאושרים ביותר!‏ (‏ישעיהו מ״ח:‏17,‏ 18‏)‏.‏

 אלוהים לא הסמיך אותנו לשפוט אחרים.‏ ”‏אחד הוא המחוקק והשופט”‏,‏ נכתב ביעקב ד׳:‏12‏,‏ ”‏מי אתה שתשפוט את רעך?‏”‏ בוראנו העניק לכל אחד מאיתנו את החופש לבחור מה יעשה וכיצד יחיה ואנו אלה שאחראיים להשלכותיה של כל בחירה (‏דברים ל׳:‏19‏)‏.‏

כבוד בראי המקרא

 המקרא קורא לנו ’‏לכבד בני אדם מכל הסוגים’‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏ אדם החי על־פי הסטנדרטים של המקרא רוחש כבוד כלפי כל בני האדם,‏ ללא תלות באמונותיהם ובסגנון חייהם (‏לוקס ו׳:‏31‏)‏.‏ שוב,‏ אין זה בהכרח אומר שאדם כזה יסכים עם כל דעה ואמונה או יתמוך בכל החלטה שאחרים מקבלים.‏ אך במקום להגיב בגסות או בחוסר כבוד,‏ הוא יעשה כל מאמץ לחקות את הדרך שבה ישוע נהג באחרים.‏

 חשוב למשל על המקרה שבו ישוע פגש אישה שומרונית.‏ דתה הייתה שונה משלו והוא לא הסכים עם אמונותיה.‏ אותה אישה גם חיה עם גבר שלא היה בעלה — סגנון חיים שהיה מנוגד לחלוטין לעקרונותיו של ישוע.‏ למרות כל זאת,‏ הוא דיבר אליה בכבוד (‏יוחנן ד׳:‏9,‏ 17–24‏)‏.‏

 בדומה לישוע,‏ עדי־יהוה מוכנים להסביר את אמונתם וערכיהם למי שבאמת מוכן להקשיב,‏ והם תמיד עושים זאת מתוך כבוד עמוק (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ המקרא מורה לנו שלא לכפות את דעותינו על אחרים.‏ ”‏עבד האדון אינו צריך לריב,‏ אלא להתנהג בעדינות עם כל אדם”‏,‏ כולל אנשים בעלי אמונות שונות משלנו (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏24‏)‏.‏

שנאה בראי המקרא

 המקרא קורא לנו ’‏לרדוף שלום עם כל אדם’‏ (‏עברים י״ב:‏14‏)‏.‏ אדם שוחר שלום מתעב שנאה.‏ ומבלי להתפשר על ערכיו,‏ הוא עושה כמיטב יכולתו לחיות לצד אחרים בשלום (‏מתי ה׳:‏9‏)‏.‏ למעשה,‏ המקרא אפילו מעודד אותנו לאהוב את אויבינו,‏ לא להשיב באותו מטבע ולנהוג באדיבות גם עם מי שנוהגים בנו בגסות (‏מתי ה׳:‏44‏)‏.‏

 אמת,‏ המקרא מציין שאלוהים שונא ומתעב מעשים הפוגעים באנשים אחרים או בכבודם (‏משלי ו׳:‏16–19‏)‏.‏ אבל המילה ”‏שנאה”‏ בפסוקים אלה משקפת רגשות עזים של תיעוב וסלידה כלפי מעשים רעים,‏ ולא אנשים רעים.‏ אלוהים מוכן לסלוח ולעזור למי שרוצים לשנות את דרכם ולחיות על־פי אמות המידה שלו (‏ישעיהו נ״ה:‏7‏)‏.‏

פסוקים הקשורים לסובלנות וכבוד

 טיטוס ג׳:‏2‏:‏ ”‏[‏עלינו]‏ להיות סבירים ולהתנהג במלוא הענווה עם כל אדם”‏.‏

 מתי ז׳:‏12‏:‏ ”‏כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם,‏ כך עשו להם גם אתם”‏.‏

 יהושע כ״ד:‏15‏:‏ ”‏בחרו לכם היום את מי תעבדו”‏.‏

 מעשי השליחים י׳:‏34‏:‏ ”‏אלוהים אינו נושא פנים”‏.‏

 חבקוק א׳:‏12,‏ 13‏:‏ ”‏אינך יכול [‏אלוהים]‏ לסבול רשע”‏.‏

 רומים י״ב:‏19‏:‏ ”‏אל תתנקמו אלא תנו מקום לזעם [‏של אלוהים]‏,‏ שהרי כתוב:‏ ’‏”‏לי הנקמה;‏ אני אשלם”‏,‏ אומר יהוה’‏”‏.‏ a

 יהוה אלוהים לא העניק לאף אדם את הסמכות לנקום.‏ הוא ידאג לכך שהצדק ייעשה,‏ ונוכל להיות בטוחים שזה אכן יקרה בזמן שהוא קבע.‏ למידע נוסף,‏ ראה המאמר ”‏עד מתי נמשיך לזעוק לצדק?‏‏”‏