טאפּאני וִיטאלה | סיפור חיים
הגשמתי את רצוני לעזור לחירשים
בפעם הראשונה שפגשתי את עדי־יהוה הם הראו לי מהמקרא ש’אוזני החירשים ייפתחו’ (ישעיהו ל״ה:5). ההבטחה הזו לא דיברה אל ליבי מפני שנולדתי חירש והיה לי מאוד קשה לדמיין מהו צליל. אולם כשהם הראו לי שמלכות אלוהים תסיר את כל האי־צדק שקיים בעולם וגם תשים סוף למלחמות, למחלות ואפילו למוות, התרשמתי הרבה יותר. עם הזמן התעורר בי רצון עז לחלוק עם חירשים אחרים את כל מה שלמדתי מהמקרא.
נולדתי בשנת 1941 בעיר ויראט בפינלנד, למשפחה של חירשים. שני הוריי, אחי ואחותי הצעירים ורבים נוספים מקרובי משפחתנו הם חירשים, והתקשורת בינינו התנהלה תמיד בשפת סימנים.
לומד מהמקרא דברים נפלאים
למדתי בפנימייה המרוחקת 240 קילומטר מהבית שלי ושם נאסר עלינו להשתמש בשפת סימנים. באותה תקופה דגלו בפינלנד בגישה לפיה על החירשים ללמוד שפה דבורה ולקרוא שפתיים. לכן, כשהמורים תפסו אותנו משתמשים בשפת סימנים הם היכו אותנו עם סרגל על כפות הידיים בעוצמה כזו שהאצבעות שלנו התנפחו ונשארו כך במשך ימים.
לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון הלכתי ללמוד חקלאות במכללה כדי שאוכל לעבוד בחווה של הוריי. כשחזרתי הביתה ראיתי את כתבי העת המצפה ועורו! מונחים על השולחן. אבי הסביר לי שבחוברות האלה יש דברים נפלאים מתוך דבר־אלוהים, ושהוא ואימי התחילו לקבל שיעורי מקרא מזוג שומעים. הם תקשרו ביניהם בעזרת עט ונייר.
אבי סיפר לי שמלכות אלוהים תהפוך את כדור הארץ לגן עדן ושהמתים יקומו לתחייה. זה היה מנוגד לכל מה שידעתי, כי אותי לימדו שהמתים עולים לשמיים. הייתי בטוח שהוא לא הבין נכון את העדים משום שהם לא דיברו איתו בשפת סימנים.
בפעם הבאה שהזוג ביקר את הוריי שאלתי אותם לפשר הדברים שסיפר לי אבי. ”אבא שלך צודק” הם אמרו, והראו לי את מה שישוע אמר על תחיית המתים ביוחנן ה׳:28, 29. הם הסבירו לי שאלוהים ינקה את כדור הארץ מכל שריד של רשע ושאנשים יחיו לנצח בבריאות מושלמת ובשלום ושלווה (תהלים ל״ז:10, 11; דניאל ב׳:44; ההתגלות כ״א:1–4).
זה עורר את סקרנותי ורציתי לדעת יותר, ולכן התחלתי ללמוד את המקרא עם עד־יהוה שומע ששמו אנטרו. בגלל שהוא לא ידע שפת סימנים, את התשובות לשאלות שהופיעו בספר הלימוד כתבתי על דף. אנטרו היה קורא את התשובות שלי וכותב לידן שאלות או הערות נוספות. הוא הקדיש לי, בסבלנות רבה, שעתיים מדי שבוע כדי ללמד אותי בשיטה הזאת.
בשנת 1960 נכחתי בכינוס של עדי־יהוה בו התוכנית תורגמה לשפת סימנים. בשישי אחר הצוהריים נמסרה הודעה שלמוחרת תתקיים טבילה. לכן בשבת בבוקר לקחתי איתי בגד ים ומגבת ונטבלתי! a כעבור זמן קצר הוריי ואחיי הצעירים נטבלו גם הם.
משתף אחרים באמת המקראית
השתוקקתי לשתף חירשים אחרים במה שלמדתי, וידעתי שהדרך הטובה ביותר לגעת לליבם היא באמצעות שפת סימנים. מייד התחלתי לבשר בהתלהבות לחירשים בעיירה שלי.
עד מהרה עברתי לטמפרה, עיר תעשייתית גדולה. הייתי עובר מבית לבית ושואל את בעלי הבתים אם הם מכירים אנשים חירשים. בדרך הזאת הצלחתי להתחיל שיעורי מקרא, ותוך כמה שנים היו בטמפרה יותר מעשרה מבשרים חירשים.
בשנת 1965 פגשתי אחות מקסימה בשם מיירה, וכעבור שנה התחתנו. היא למדה שפת סימנים במהירות, ובמשך חמשת העשורים ששירתנו את יהוה ביחד, מיירה הייתה שותפה נאמנה וחרוצה.
אחרי שהיינו נשואים שנתיים נולד לנו בן, מרקו. הוא שומע, והוא למד בבית פינית, שזו שפת האם שלו, ושפת סימנים פינית. מרקו נטבל בגיל 13.
עם הזמן קבוצת שפת הסימנים בטמפרה גדלה עד מאוד. ב־1974 עברנו לעיר אחרת, טורקו, שבה לא היו עדי־יהוה חירשים. שוב התחלנו לחפש חירשים מבית לבית. במשך השנים ששירתנו בטורקו 12 מתלמידי המקרא שלי נטבלו.
משרתים במדינות הבלטיות
בשנת 1987 מרקו הוזמן לשרת בבית־אל. קבוצת שפת הסימנים שלנו בטורקו הלכה וצמחה, ומיירה ואני התחלנו שוב לחשוב על מעבר למקום חדש.
באותה תקופה מדינות שונות במזרח אירופה ביטלו את האיסורים על פעילותנו. לכן בינואר 1992 נסעתי עם אח חירש לטאלין שבאסטוניה.
יצרנו קשר עם עדת־יהוה שאח שלה חירש. למרות שהוא עצמו לא התעניין במסר המלכות, הוא שמח לעזור לנו להגיע לחירשים רבים באסטוניה. בערב האחרון שלנו במדינה הוא לקח אותנו לאסיפה שארגנה אגודת החירשים האסטונית בעיר טאלין. הגענו מוקדם ומילאנו את אחד השולחנות בחוברות וספרים ברוסית ואסטונית. חילקנו כ־100 ספרים ו־200 כתבי עת, וקיבלנו כ־70 כתובות של חירשים. באותו ערב הונח הבסיס לפעילות הבישור בשפת הסימנים באסטוניה!
זמן קצר לאחר מכן מיירה ואני התחלנו לנסוע באופן קבוע לאסטוניה כדי לבשר שם. צמצמנו את העבודה שלנו והתחלנו לשרת כחלוצים רגילים. ב־1995 עברנו קרוב יותר להלסינקי כדי שיהיה לנו קל יותר להגיע לטאלין במעבורת. אני חייב להגיד ששירותנו באסטוניה עלה על כל ציפיותינו!
ידינו היו מלאות עבודה בניהול שיעורי מקרא רבים, ומתוכם 16 התקדמו לשלב הטבילה, כולל שתי אחיות עיוורות וחירשות. איך תקשרתי איתן? במהלך השיעורים הן הניחו את ידיהן על ידיי בזמן שסימנתי — שיטה הנקראת שפת סימנים במגע.
לא היה פשוט ללמד חירשים. באותה תקופה לא הייתה לנו ספרות בשפת סימנים, ולכן נהגתי להשתמש בתמונות יפות שגזרתי מתוך הפרסומים שלנו ושמרתי במחברת.
האחים במשרד הסניף בפינלנד ביקשו ממני לבקר בלטביה וליטא כדי לבדוק איך אפשר לקדם שם את פעילות הבישור בשפת הסימנים. נסענו למדינות האלה פעמים רבות ועזרנו למבשרים המקומיים לחפש חירשים. בגלל שלכל מדינה יש שפת סימנים משלה, למדתי את שפות הסימנים של אסטוניה, לטביה וליטא. למדתי גם קצת שפת סימנים רוסית, שבה משתמשים חירשים רוסים שגרים במדינות הבלטיות.
למרבה הצער, אחרי שמונה שנים של נסיעות לאסטוניה ולמדינות בלטיות אחרות, מיירה אובחנה כחולת פרקינסון, ולא יכולנו להמשיך עוד במשימה הזאת.
מאורגנים להעניק עזרה נוספת לחירשים
בשנת 1997 הוקם בסניף פינלנד צוות תרגום לשפת הסימנים. מיירה ואני גרנו די קרוב לסניף, ולכן התאפשר לנו לעזור בהכנת פרסומים בשפת הסימנים, משהו שעד היום אני לוקח בו חלק מדי פעם. לשמחתנו, התאפשר לנו לעבוד עם הבן שלנו, מרקו. בהמשך הוא ואשתו קירסי נשלחו להכשיר צוותי תרגום לשפת סימנים במדינות אחרות.
בנוסף, הסניף ארגן קורסים ללימוד שפת סימנים. בזכות הקורסים האלה, מבשרים שומעים רבים הצטרפו לקבוצות ולקהילות שפת סימנים. הם משתתפים רבות בפעילות הבישור ובאסיפות, ומוכנים לקבל על עצמם אחריות בקהילה.
עדיין בוער בי הרצון לעזור לחירשים
בשנת 2004 מיירה ואני עזרנו לייסד בהלסינקי את קהילת שפת הסימנים הפינית הראשונה. תוך שלוש שנים היא הפכה לקהילה חזקה ונלהבת עם הרבה חלוצים.
שוב, כהרגלנו, התחלנו לתכנן לעבור למקום אחר שיש בו צורך רב יותר. ב־2008 עברנו לגור בקרבת טמפרה וחזרנו לקבוצת שפת הסימנים שעזבנו 34 שנה קודם לכן. לאחר שנה הקבוצה הפכה לקהילת שפת הסימנים השנייה בפינלנד.
לצערי, בריאותה של מיירה הלכה והידרדרה. עשיתי כל שיכולתי כדי לטפל בה במסירות ואהבה עד מותה ב־2016. אני מאוד מתגעגע למיירה, אבל אני מצפה בכיליון עיניים לראות אותה שוב בעולם החדש, שבו לא יהיו עוד מחלות (ישעיהו ל״ג:24; ההתגלות כ״א:4).
בינתיים אני נחוש להמשיך לשתף חירשים נוספים בבשורה הטובה — פעילות שעמדה במרכז חיי במשך 60 שנה. הרצון לעזור להם עדיין בוער בי!
a היה זה לפני שנקבע שעל זקני הקהילה להיפגש עם המעוניינים להיטבל ולוודא שהם כשירים לטבילה.