פרק י׳‏

אם הבורא דואג לנו,‏ למה יש כל־כך הרבה סבל?‏

כל 60 שניות מתים יותר מ־30 איש ממחלות זיהומיות,‏ על 11 אחרים גוברת מחלת הסרטן,‏ ומחלות לב קוטלות 9 קורבנות.‏ ואלה,‏ כידוע,‏ רק אחדות מהמחלות המייסרות את האדם;‏ רבים סובלים ומתים מפגעים אחרים.‏

ב־1996 הוצב בכניסה לבניין האומות המאוחדות בעיר ניו־יורק שעון,‏ שכל תקתוק שלו סימל תינוק שנולד למשפחה ענייה.‏ הוא תקתק 47 פעם בדקה.‏ ומזווית שונה,‏ בכל פעם שכדור־הארץ משלים סיבוב על צירו,‏ פורשים 20 אחוז מתושביו למיטתם על קיבה ריקה.‏ ומה תגלה אם תנסה לאמוד את שיעור הפשע באיזור מגוריך?‏

חייבים להשלים עם העובדה שהסבל בעולמנו גואה.‏

 ‏”‏עם זאת”‏,‏ אומר שוטר לשעבר,‏ ”‏לרבים מאיתנו לא אכפת מהאי־צדק,‏ שזוקף את ראשו מכל עבר”‏.‏ האדישות מתפוגגת,‏ כשחיינו או חיי אדם יקר לנו נכנסים לתמונה.‏ נסה להיכנס לנעליה של מַסַקוֹ,‏ שטיפלה באמה ובאביה,‏ שניהם חולי סרטן.‏ גופם המצומק וייסוריהם עטפו אותה בתחושה של חוסר אונים.‏ חשוֹב גם על ייאושה של שַׁרַדַה,‏ נערה אסייתית שבגיל 9 מכר אותה אביה תמורת 14 דולר.‏ היא נלקחה מהכפר לעיר זרה,‏ ואולצה לשכב עם שישה גברים ביום.‏

מדוע יש כל־כך הרבה סבל בעולם?‏ למה הבורא לא שם לזה סוף?‏ רבים פונים עורף לאלוהים בגלל הסבל הרב.‏ אמו של השוטר לשעבר,‏ שהוזכר לעיל,‏ נפלה קורבן לידיו של פסיכופת.‏ בנה הסביר את תגובתו:‏ ”‏הרעיון של אל ריבון אוהב,‏ ששולט ביקום,‏ מעולם לא היה כל־כך רחוק ממני”‏.‏ אולי גם אתה שואל,‏ ’‏למה?‏’‏ ובאמת,‏ מדוע קיים סבל?‏ מה גורם לו,‏ והאם אכפת לבורא?‏

האם גלגול קודם הוא הגורם לסבל?‏

מיליונים בעולם כולו מאמינים שהגורם לסבל הוא עברו של האדם;‏ סִבלו בהווה הוא עונש על מעשיו בגלגול  הקודם.‏ ”‏בני־אדם סובלים כי אנחנו כבולים לקַרְמָה.‏ כולנו נושאים מרגע לידתנו מעמסה כבדה של קַרְמָה מהעבר”‏.‏ * זו דעתו של דַייסֵטס ט.‏ סוזוקי,‏ הפילוסוף שהחדיר את הזֶן לחברה המערבית.‏ חכמים הינדים,‏ שהתחבטו בשאלת הסבל האנושי,‏ הגו את ”‏חוק הקרמה”‏.‏ אך האם ההסבר שלהם לקיום הסבל הגיוני ומספק?‏

בודהיסטית אמרה:‏ ”‏חשבתי שזה לא הגיוני לסבול על משהו שנולדתי איתו ולא ידעתי עליו דבר.‏ נאלצתי להשלים עם כך שזהו גורלי”‏.‏ הסבר זה לקיום הסבל לא היה מספק,‏ לטעמה.‏ אולי גם לטעמך.‏ גם אם רעיון הלידה מחדש אינו מקובל באזורך,‏ בבסיסו מונח עיקר אמונה שקיים בעולם הנצרות ובכל מקום אחר — האמונה שלאדם יש נפש בת־אלמוות,‏ שממשיכה לחיות אחרי המוות.‏ ה”‏נפש”‏ קשורה כביכול לסבל — בחיים בהווה או בחיים שלאחר המוות.‏

אלו דעות נפוצות.‏ אך איזו הוכחה יש לאמיתותן?‏ בעניינים חשובים כאלה,‏ האם לא כדאי לתת לבורא להדריכנו?‏ רעיונות של בני־אדם ואמונות מושרשות עלולים להיות מוטעים.‏ מאידך,‏ נוכחנו שדברי אלוהים מהימנים.‏

כשם שנאמר בפרק הקודם,‏ חטאם של הורינו הראשונים הוליד את הטרגדיה האנושית הקשה מכל — המוות.‏ הבורא הזהיר את אדם:‏ ”‏ביום [‏שתמרה את פי או תחטא]‏ מות תמות”‏ (‏בראשית ב׳:‏17;‏ ג׳:‏19‏)‏.‏ אלוהים לא אמר שלאדם יש  נפש בת־אלמוות;‏ הוא היה יצור אנושי,‏ אדם.‏ במונחים מקראיים בן־אדם הוא נפש.‏ לפיכך,‏ במותו מתה הנפש ששמה אדם.‏ במוות אין תודעה או סבל.‏

הבורא אינו תומך באמונה בקרמה,‏ במחזור הלידה מחדש ובנפש בת־אלמוות שעלולה לסבול אחרי מות הגוף,‏ ורעיונות אלה אינם מקובלים עליו.‏ על כל פנים,‏ אם נדע מה הן השלכות חטאו של אדם,‏ נבין טוב יותר מדוע קיים סבל.‏

 מה מקור הסבל?‏

קשה אומנם לעכל את הקשת הרחבה של הסבל האנושי,‏ אך בעזרת הכלי הנכון ניתן לעשות כן.‏ כשם שמִשקפת עוזרת לנו לראות עצמים רחוקים בבירור,‏ כן יכול המקרא להראות לנו את גורם הסבל.‏

ראשית,‏ המקרא מסב את תשומת לבנו לעובדה ש”‏עת ופגע יקרה את כולם”‏ (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏ ישוע,‏ למשל,‏ התייחס לאירוע חדשותי מימיו — 18 איש נהרגו בהתמוטטות מגדל.‏ הוא הבהיר שקורבנות האסון לא היו חוטאים גדולים מאחרים (‏לוקס י״ג:‏1–5‏)‏.‏ הם סבלו כי היו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.‏ אבל המקרא אינו מסתפק בהסבר שטחי זה,‏ אלא נותן לנו מידע מספק על הגורמים העיקריים לסבל.‏ איזה מידע?‏

כשחטאו אדם וחוה פסק השופט העליון,‏ יהוה,‏ שאיבדו את הזכות לחיות.‏ בשנים שחלפו עד מותם התמודדו אדם וחוה עם לא מעט סבל.‏ הם המיטו סבל זה על עצמם — הזִקנה והמחלות,‏ המאבק להרוויח בדוחק את לחמם והצער שחשו כשהקנאה והאלימות הרסו את משפחתם (‏בראשית ג׳:‏16–19;‏ ד׳:‏1–12‏)‏.‏ חשוב לזכור על מי בראש ובראשונה רובצת האשמה לכל הסבל הזה.‏ הם הביאו אותו על עצמם.‏ אך מדוע נמשך הסבל עד עצם ימינו?‏

רבים ידחו על הסף את הרעיון שהם נחשבים לחוטאים.‏ אולם המקרא מציג את העובדות כהווייתן באומרו:‏ ”‏על־ידי  אדם אחד בא החטא לעולם,‏ ועקב החטא בא המוות,‏ כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו”‏ (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ הזוג הראשון אכל מפרי מעלליו,‏ וגם צאצאיו אינם פטורים מהשלכות מעשיו (‏גלטים ו׳:‏7‏)‏.‏ הצאצאים ירשו אי־שלימות,‏ המוליכה אלי מוות.‏ אם אתה מתקשה לעכל זאת,‏ חשוב על העובדה המדעית שגם כיום ילדים יורשים מחלות ומומים מהוריהם.‏ המחלות המופיליה,‏ תַלַסֶמיָה (‏אנמיה מזרח־תיכונית)‏,‏ מחלת עורק כלילי,‏ סוג מסוים של סוכרת ואפילו סרטן השד הן מחלות תורשתיות.‏ הילדים אינם אשמים,‏ אך הם סובלים בגלל התורשה.‏

המקורות הגנטיים שלנו,‏ אדם וחוה,‏ דחו את שלטון יהוה.‏ * ידוע לך מההיסטוריה שבני־האדם ניסו כל מיני צורות שלטון,‏ בניסיון למשול בכדור־הארץ.‏ לחלק מהגברים ומהנשים שעסקו בניסיונות אלה היו כוונות טובות.‏ אך מה תאמר על תוצאות שלטונו העצמי של האדם?‏ האם הצליח להקל מעל האנושות את רוב סבלותיה?‏ קשה לומר זאת.‏ נהפוך הוא,‏ רבים הנהיגו מדיניות שגרמה סבל רב יותר וערכו מלחמות לאומיות שהגבירו אף הן את הסבל.‏ שליט חכם אמר לפני כ־000,‏3 שנה:‏ ”‏שלט האדם באדם לרע לו”‏ (‏קהלת ח׳:‏9‏)‏.‏

 האם לדעתך המצב שונה בהרבה כיום,‏ אולי אף טוב מבעבר?‏ הרוב ישיבו בשלילה.‏ גברים,‏ נשים וילדים רבים סובלים לא רק בגלל החטא והאי־שלימות שירשו,‏ אלא גם בגלל המעשים שלהם ושל זולתם.‏ חשוב על הניהול הכושל של כדור־הארץ,‏ שהמניע לו הוא בדרך כלל חמדנות.‏ כמו־כן,‏ האדם אשם בזיהום,‏ בעוני ובהחרפת הרעב והמגיפות.‏ האדם גורם גם לחלק מאסונות הטבע,‏ המתפרשׁים לא אחת כעונש משמים.‏ יש גורם חשוב נוסף לסבל,‏ אשר הרוב מתעלמים ממנו.‏

הדמות העומדת מאחורי הסבל

אחד מספרי המקרא מלמד רבות על הגורם העיקרי לסבל ולסיבה שהבורא האוהב מרשה את קיומו.‏ אם עניין הסבל מעורפל בעיניך,‏ ספר זה,‏ איוב‏,‏ יעזור לך לראות את התמונה ביתר בהירות.‏ הוא פותח לנו צוהר אל תחום סמוי מן העין,‏ שהתרחשו בו מאורעות בעלי חשיבות עליונה.‏

לפני כ־500,‏3 שנה,‏ זמן קצר לפני שכתב משה את ספרי המקרא הראשונים,‏ חי אדם ושמו איוב באיזור ערב הסעודית  של ימינו.‏ המקרא מוסר שהוא היה ישר,‏ טוב לב ומכובד.‏ היו לו צאן ובקר רבים,‏ וכה גדול היה עושרו,‏ עד כי נקרא ”‏גדול מכל בני קדם”‏.‏ ומה במישור האישי?‏ לאיוב היתה משפחה טובה — אשה,‏ שבעה בנים ושלוש בנות (‏איוב א׳:‏1–3;‏ כ״ט:‏7–9,‏ 12–16‏)‏.‏ יום אחד,‏ קיבל איוב הודעה בהולה משליח:‏ כנופיית שודדים פשטה על חלק מעדריו יקרי הערך.‏ מייד הגיע עוד שליח ומסר על אובדן צאנו.‏ אחר דיווח שהכשדים לקחו את 000,‏3 גמליו,‏ הרגו את הנערים לפי חרב והותירו אחד לפליטה.‏ ואז הגיעו החדשות הנוראות מכל.‏ רוח סערה החריבה את בית בנו הבכור והביאה למותם של כל ילדיו,‏ שהתאספו בבית ההוא.‏ האם יאשים איוב את אלוהים בסבלותיו?‏ מה היית חש במקומו?‏ (‏איוב א׳:‏13–19‏)‏.‏

וזה עוד לא הסוף.‏ איוב הוכה במחלה נוראה,‏ וכל גופו כוסה בשחין רע.‏ * מחלתו היתה קשה ומראהו עורר גועל,‏ עד כדי כך שאשתו האשימה את אלוהים.‏ ”‏ברך [‏במקור ”‏קלל”‏,‏ תיקון סופרים]‏ אלוהים וָמוּת!‏”‏ אמרה.‏ איוב לא ידע מה סיבת סבלו,‏ ולמרות זאת לא האשים את אלוהים.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו”‏ (‏איוב ב׳:‏6–10‏)‏.‏

שלושה ממכריו שמעו על מצוקתו ובאו לבקרו.‏ ”‏איפה ישרים נכחדו?‏”‏ שאל אליפז,‏ בהנחה שאיוב נהג ברשעות (‏איוב,‏ פרקים ד׳,‏ ה׳‏‏)‏.‏ הוא האשים את איוב  בחטאים נסתרים,‏ ואפילו במניעת לחם מהרעֵב ובדיכוי אלמנות ויתומים (‏איוב,‏ פרקים ט״ו וכ״ב)‏.‏ שני מנחמי השווא האחרים נזפו גם הם קשות באיוב,‏ בטענה שהאשמה לסבלותיו נעוצה בו.‏ האם צדקו?‏ לא ולא.‏

ספר איוב עוזר לנו לזהות את הגורם השורשי לסבלות איוב ולהבין מדוע הרשה זאת אלוהים.‏ פרקים א׳ וב׳ מספרים מה קרה זמן קצר לפני כן בשמים,‏ בעולם הרוחני הסמוי מן העין.‏ היצור הרוחני המרדן הנקרא שטן * התייצב עם יצורים רוחניים אחרים לפני האלוהים.‏ השטן קרא תיגר על הקביעה שאיוב איש תם וישר.‏ הוא אמר:‏ ”‏החינם ירא איוב אלוהים?‏ .‏.‏.‏ ואולם,‏ שלח נא ידך וגע בכל אשר לו,‏ אם לא על פניך יברכך [‏”‏יקללך”‏]‏”‏ (‏איוב א׳:‏9–12‏)‏.‏

ובלשון אחר,‏ השטן האשים את אלוהים במתן שוחד לאיוב.‏ יצור רוחני מורד זה טען שאיוב יקלל את יהוה,‏ אם יאבד את עושרו ואת בריאותו.‏ בקנה מידה גדול היתה טענתו שכל מי שיסבול מרורים לא יאהב את אלוהים ולא יהיה נאמן לו.‏ לקריאת תיגר זו יש השלכות גלובאליות ארוכות טווח.‏ היה הכרח ליישב את המחלוקות שעורר השטן.‏ משום כך הרשה אלוהים לשטן להזיק לאיוב,‏ והשטן המיט עליו אסונות שונים.‏

איוב,‏ כמובן,‏ לא ידע ולא יכול היה לדעת על המחלוקת האוניברסלית שהתגלעה בשמים.‏ השטן דאג שהאסונות ייראו כאילו היתה בהם יד אלוהים.‏ למשל,‏ כשפגע ברק  בצאנו של איוב,‏ הנער ששרד הסיק שהיתה זו ”‏אש אלוהים”‏.‏ איוב לא קילל את יהוה אלוהים ולא פנה לו עורף,‏ אף שלא ידע מדוע קרו האסונות (‏איוב א׳:‏16,‏ 19,‏ 21‏)‏.‏

אם תנתח את מה שעומד מאחורי סיפורו של איוב,‏ תראה שסלע המחלוקת הוא השאלה,‏ האם בני־האדם ישרתו את יהוה באהבה על אף קשיים?‏ איוב תרם את חלקו לתשובה.‏ רק אהבה אמיתית לאלוהים יכלה להניע אדם לשמור אמונים ליהוה כאיוב.‏ איזו עדות נגד האשמותיו הכוזבות של השטן!‏ אלא שהמשפט לא התחיל במקרה של איוב וגם לא הסתיים אז;‏ הוא נמשך מאות שנים.‏ גם אנחנו מעורבים בו.‏

מהי תגובתם של רבים כשהם רואים או חשים סבל,‏ ויהיה גורם הסבל אשר יהא?‏ ייתכן שאינם מודעים למחלוקות שהועלו בימי איוב או שאינם מאמינים בקיום השטן.‏ לפיכך,‏ הם מטילים ספק בקיומו של בורא או תולים בו את הקולר לסבל.‏ מה דעתך על כך?‏ ממה שידוע לך על הבורא,‏ האם אינך מסכים עם יעקב,‏ אחד מכותבי המקרא?‏ למרות סבלו,‏ זאת היתה אמונתו:‏ ”‏מי שמתנסה אל יאמר,‏ ’‏אלוהים מנסה אותי’‏,‏ שכן אלוהים לא ינוסה ברע ואין הוא מנסה איש”‏ (‏יעקב א׳:‏13‏)‏.‏

לרשותנו עומד אמצעי נפלא שעוזר לנו לאמץ גישה חכמה — דוגמתו של ישוע.‏ ישוע נודע בתבונתו,‏ בידע הרב שלו ובכישוריו כמורה.‏ מה היתה עמדתו בעניין השטן והסבל?‏ ישוע היה בטוח שהשטן קיים ושהוא גורם סבל.‏ השטן,‏ מי שניסה לגרום לאיוב להפר אמונים,‏ ניסה לעשות  זאת בגלוי גם לישוע.‏ ניסיונותיו מוכיחים לא רק שהוא דמות ממשית,‏ אלא גם שהמחלוקת שהועלתה בימי איוב נותרה פתוחה גם בימי ישוע.‏ גם ישוע,‏ כאיוב,‏ הוכיח נאמנות לבורא,‏ ולשם כך ויתר על עושר ועל מעמד והיה מוכן לסבול ולמות על עמוד הוקעה.‏ דוגמתו של ישוע מלמדת שאלוהים עדיין איפשר אז לבני־האדם להוכיח לו את נאמנותם חרף בעיות (‏לוקס ד׳:‏1–13;‏ ח׳:‏27–34;‏ י״א:‏14–22;‏ יוחנן י״ט:‏1–30‏)‏.‏

הסבל נמשך — לא בלי סיבה

כדי להבין את סיבת הסבל,‏ עלינו להכיר בעובדה שהגורמים לו הם תאונות,‏ הנטייה האנושית לחטוא,‏ הניהול הכושל של כדור־הארץ בידי האדם וכן השטן.‏ אך הכרת הגורמים לסבל אין בה די כשלעצמה.‏ הסובל מזדהה לעתים  עם חבקוק,‏ הנביא הקדום אשר אמר:‏ ”‏עד אנה,‏ יהוה,‏ שיוועתי,‏ ולא תשמע,‏ אזעק אליך חמס,‏ ולא תושיע?‏ למה תַראני אוון,‏ ועמל תביט,‏ ושוד וחמס לנגדי,‏ ויהי ריב,‏ ומדון ישא?‏”‏ (‏חבקוק א׳:‏2,‏ 3‏)‏ למה באמת יהוה ’‏מביט על עמל’‏,‏ כלומר על מצוקות,‏ ונראה שאינו נוקף אצבע לפתרונו?‏ בתור האל הכל־יכול יש ליהוה הכוח ואהבת הצדק הדרושים כדי לשים קץ לסבל.‏ אם כן,‏ מתי יעשה זאת?‏

כאמור,‏ כשבחר הזוג האנושי הראשון בעצמאות מוחלטת,‏ היה הבורא בטוח שחלק מצאצאיו לא ילכו בעקבותיו.‏ יהוה החליט בחוכמתו לחכות.‏ מדוע?‏ כדי להוכיח שכל שלטון המתנכר לשלטון הבורא יוביל רק לאומללות,‏ ולהיפך — אדם שדרכיו תואמות את רצון הבורא נוהג בחוכמה וחייו מאושרים.‏

בינתיים אלוהים שומר שכדור־הארץ יהיה מקום שדי נעים לחיות בו.‏ השליח פאולוס הסביר:‏ ”‏בדורות הקודמים הניח לכל הגויים ללכת בדרכיהם.‏ ובכל זאת לא חדל להעיד על עצמו במעשיו הטובים,‏ בתיתו לנו גשם מן השמים ועונות פוריות,‏ ובמלאו את לבותינו מזון ושמחה”‏ (‏מעשי השליחים י״ד:‏16,‏ 17‏)‏.‏ ברור שהבורא אינו גורם סבל,‏ אלא מרשה את קיומו כדי ליישב מחלוקות בעלות חשיבות עליונה.‏

מתי יבוא הסוף לסבל?‏

למעשה,‏ העובדה שהסבל האנושי הולך וגובר מלמדת שקצו קרוב.‏ מניין לנו?‏ כפי שהמקרא מגלה מה קרה בעולם  הרוחני בימי איוב,‏ הוא מספר על המתרחש בו בימינו.‏ ספרו האחרון,‏ ההתגלות,‏ מתמקד במאבק שניטש בשמים.‏ כיצד הסתיים המאבק?‏ השטן ”‏הושלך ארצה”‏ עם המוני שדיו.‏ ”‏על זאת”‏,‏ ממשיך ההתגלות,‏ ”‏שימחו שמים ושוכניהם.‏ אוי לארץ ולים,‏ כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה,‏ ביודעו כי קצרה עתו”‏ (‏ההתגלות י״ב:‏7–12‏)‏.‏

מעיון מעמיק בנבואות המקרא עולה,‏ שהאירוע התרחש במאה שלנו.‏ אולי ידוע לך שהיסטוריונים ידועי שם מכירים בכך שב־1914,‏ עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חלה נקודת מִפנה גורלית בהיסטוריה.‏ * מאז נמצאים הסבל והצרות במגמת עלייה.‏ ישוע הצביע על תקופה זו כשהתלמידים המקורבים אליו שאלו אותו מהו ’‏אות בואו וקץ העולם’‏.‏ ישוע השיב:‏ ”‏גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה,‏ ותהיינה רעידות אדמה גדולות ובמקומות רבים רעב ודֶבֶר וגם מוראים ואותות גדולים מן השמים”‏ (‏מתי כ״ד:‏3–14;‏ לוקס כ״א:‏5–19‏)‏.‏ מילים אלה,‏ שעניינן בסבל רב,‏ מתגשמות כיום בקנה מידה שלא היה כמוהו בכל ההיסטוריה.‏

המקרא מתאר מאורעות אלה כאות המבשר ”‏צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה,‏ אף לא תהיה כמוה”‏ (‏מתי כ״ד:‏21‏)‏.‏ תהיה זו התערבותו המכרעת של אלוהים בנעשה על הארץ.‏ הוא ישים קץ לעולמנו המרושע,‏  הגורם סבל זה עידן ועידנים.‏ לא מדובר בשואה גרעינית שתשמיד את האנושות ותביא ל’‏סוף העולם’‏.‏ דבר־אלוהים מבטיח שיהיו ניצולים.‏ ”‏המון רב.‏.‏.‏ מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”‏ יעברו את הצרה הגדולה (‏ההתגלות ז׳:‏9–15‏)‏.‏

כדי לקבל תמונה מלאה רְאה מה יקרה,‏ לפי המקרא,‏ אחרי כן.‏ הבית הגן־עדני,‏ שממנו נועד האדם ליהנות מלכתחילה,‏ יוּשב על כנו (‏לוקס כ״ג:‏43‏)‏.‏ לא יהיו חסרי בית.‏ ישעיהו כתב:‏ ”‏’‏ובנו בתים וישבו,‏ ונטעו כרמים ואכלו פִּריים.‏ .‏.‏.‏ כי כימי העץ ימי עמי,‏ ומעשה ידיהם יבלו בחיריי.‏ לא יִיגעו לריק ולא יֵלדו לבהלה,‏ כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם איתם.‏ .‏.‏.‏ זאב וטלה ירעו כאחד,‏ ואריה כבקר יאכל תבן.‏.‏.‏ לא  יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי’‏,‏ אמר יהוה”‏ (‏ישעיהו ס״ה:‏21–25‏)‏.‏

ומה באשר לסבל במישור האישי?‏ לא יהיו מלחמות,‏ אלימות ופשע (‏תהלים מ״ו:‏9,‏ 10;‏ משלי ב׳:‏22;‏ ישעיהו ב׳:‏4‏)‏.‏ בורא האדם ומקור חייו יעזור לעושי רצונו להשיג בריאות מושלמת ולהישאר בריאים (‏ישעיהו כ״ה:‏8;‏ ל״ג:‏24‏)‏.‏ לא יהיה רעב,‏ הואיל והארץ תשוב לאיזונה האקולוגי ותניב שפע יבול (‏תהלים ע״ב:‏16‏)‏.‏ מכאן שגורמי הסבל הקיימים כיום יחלפו לבלי שוב (‏ישעיהו י״ד:‏7‏)‏.‏

 זו בהחלט הבשורה הטובה מכל.‏ אך למרות הכל,‏ יש מי שיראו שתי עננות כבדות המעיבות על התמונה היפה.‏ ההנאה מכל הדברים האלה תיפגם,‏ אם נדע שתוך 70 או 80 שנה נמות.‏ והאם לא נחוש צער על יקירינו שמתו בטרם שם הבורא קץ לסבלות האדם?‏ מה הפתרון?‏

הסוף לסבל הנורא מכל

יש לבורא פתרון.‏ כעושה היקום וכמי שהעניק לאדם חיים כאן עלי אדמות,‏ מסוגל הבורא לדברים שנבצר מהאדם לעשות ושהאדם רק מתחיל להבין שהם אפשריים.‏ תן דעתך לשתי דוגמאות.‏

גלום בנו הפוטנציאל לחיות לנצח.‏

המקרא מציע לנו מפורשות את התקווה לזכות לחיי נצח מאלוהים (‏יוחנן ג׳:‏16;‏ י״ז:‏3‏)‏.‏ חקר הגֶנים בתאי האדם הביא את ד״ר מייקל פוֹסל לכלל מסקנה,‏ שאיכות תאי הרבייה של הגבר אינה נפגמת עם השנים.‏ ”‏הגֶנים שבגופנו יכולים לשמר את תאינו ללא הזדקנות,‏ אם ’‏יתבטאו’‏ כראוי”‏.‏ מסקנה זו עולה בד בבד עם מה שלמדנו בפרק ד׳ — תוחלת החיים הנוכחית מאפשרת לנו לנצל בקושי קמצוץ מקיבולת מוחנו;‏ נראה שמוח האדם הוא איבר שתוכנן לתפקד לנצח.‏ אלו כמובן רק הוכחות משניות,‏ הנוספות על מה שהמקרא אומר חד וחלק — יהוה יאפשר לנו לחיות לנצח,‏ בלי לסבול.‏ רְאה מה הוא מבטיח בספר האחרון במקרא:‏ ”‏וימחה [‏אלוהים]‏ כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אֵבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏4‏)‏.‏

 הבורא מסוגל לעזור למי שסבל ומת.‏ בכוחו להשיבו לחיים,‏ להקים אותו לתחייה.‏

אלעזר הוא אחד מאלה שהוקמו לתחייה (‏יוחנן י״א:‏17–45‏;‏ ראה עמודים 158–160)‏.‏ פרופסור דונלד מקיי השתמש בדוגמה של קובץ מחשב.‏ הוא כתב שסוף חיי המחשב אינו בהכרח סופם של המשוואה או של הנתונים שעוּבּדו בו.‏ ניתן להכניס את המשוואה או הנתונים למחשב חדש ולעבדם בו,‏ ”‏אם זה רצון המתמטיקאי”‏.‏ פרופסור מקיי הוסיף:‏ ”‏באותה מידה,‏ חקר המוח מנקודת המבט של התמורה המכניסטית אינו צפוי לסתור את תקוות חיי הנצח שמושיט [‏המקרא]‏,‏ המדגישה מטבעה את ’‏תחיית המתים’‏”‏.‏ הבורא יחזיר בעתיד מתים לחיים,‏ כפי שהקים את ישוע לתחייה וכפי שישוע הקים את אלעזר.‏ מקיי הסיק שמות האדם אינו מונע את שיבתו לחיים בגוף חדש,‏ ”‏אם זה רצון הבורא”‏.‏

הפתרון המוחלט נמצא בידי בוראנו.‏ רק הוא יכול לשים קץ לכל סבל,‏ ולבטל את נזקי החטא והמוות.‏ ישוע המשיח  סיפר לתלמידיו על התפתחות יוצאת דופן,‏ שעדיין לא התרחשה.‏ הוא אמר:‏ ”‏תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו,‏ ויצאו”‏ (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

תאר לעצמך!‏ ריבון היקום רוצה ויכול להקים לתחייה את השוכנים בזיכרונו.‏ תינתן להם הזדמנות להוכיח שהם ראויים ל”‏חיים האמיתיים”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏19;‏ מעשי השליחים כ״ד:‏15‏)‏.‏

האם אנו נדרשים לעשות דבר־מה בעודנו מחכים לקץ הסבל האנושי?‏ ואם כן,‏ האם הדבר יעשיר את חיינו כבר עתה?‏ הבה נראה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 168]‏

אין נפש בת־אלמוות

המקרא מלמד שכל אדם הוא נפש;‏ במות האדם מתה הנפש.‏ ביחזקאל י״ח:‏4 נאמר:‏ ”‏הנפש החוטאת היא תמות”‏.‏ למתים אין תודעה ואין הם חיים במקום אחר.‏ שלמה כתב:‏ ”‏המתים אינם יודעים מאומה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏ לא היהודים הקדומים ולא המשיחיים הראשונים האמינו שהנפש בת־אלמוות.‏

”‏הנפש בתנ״ך אינה חלק מהאדם,‏ אלא האדם כולו — האדם כיצור חי.‏ כמו־כן,‏ בברית החדשה היא מסמלת חיי אנוש.‏.‏.‏ המקרא אינו מדבר על הישרדות נפש לא גשמית”‏ (‏אנציקלופדיה קתולית חדשה‏)‏.‏

”‏רעיון הישארות הנפש והאמונה בתחיית המתים.‏.‏.‏ הם שני מושגים ממישורים שונים לחלוטין”‏ (‏?Dopo la morte: immortalità, o resurrezione מאת התיאולוג פיליפ ה.‏ מנוּ)‏.‏

‏”‏מאחר שהאדם כולו הוא חוטא,‏ במוות הוא מת כולו,‏ גוף ונפש (‏מוות מוחלט)‏.‏.‏.‏ בין המוות והתחייה קיים פער”‏ (‏הקַטֶכִיזְם הלותרני Evangelischer Erwachsenenkatechismus)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 175]‏

האם באמת עבר זמן כה רב?‏

התקופה שעברה מימי איוב עד ישוע נראית כזמן רב של סבל — כ־600,‏1 שנה.‏ גם אם יתבקש האדם לחכות 100 שנה עד שיבוא הסוף לסבל,‏ תהיה זו תקופה ארוכה בעיניו.‏ אך עלינו להבין שהמחלוקות המרכזיות שעורר השטן הטילו דופי בבורא.‏ בעקבות זאת הרשה אלוהים לסבל ולרֶשע להתקיים לתקופה קצרה מבחינתו.‏ בעיניו,‏ בעיני ”‏מלך העולמים”‏,‏ ’‏אלף שנים הם כיום אתמול כי יעבור’‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏17;‏ תהלים צ׳:‏4‏)‏.‏ גם לבני־האדם שינחלו חיי עולם תיראה תקופה היסטורית רווּיית סבל זו די קצרה.‏

‏[‏תיבה בעמוד 178]‏

נקודת מפנה בהיסטוריה

”‏במבט לאחור מעמדת היתרון שלנו בהווה אנו רואים בבירור שבפרוץ מלחמת העולם הראשונה החלה ’‏עת הצרה’‏ נוסח המאה העשרים — אם להשתמש בביטוי מלא ההבעה של ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוֹינבי — שהציביליזציה שלנו עדיין לא נחלצה ממנה”‏ (‏מפלתן של שושלות [‏The Fall of the Dynasties]‏,‏ אדמונד טיילור)‏.‏

”‏שנת 1914,‏ ולא מה שאירע בהירושימה,‏ היא המציינת את נקודת המפנה בימינו,‏ שכן כעת אנו רואים כי.‏.‏.‏ היתה זו מלחמת העולם הראשונה שהביאה עידן מעבר מבולבל,‏ שבתוכו אנחנו אבודים”‏ (‏ד״ר רנה אלברכט־קארי,‏ ברנרד קולג’‏)‏.‏

”‏ב־1914 איבד העולם לכידות,‏ ומאז לא הצליח שוב להשיגה.‏ .‏.‏.‏ זוהי תקופה של אנדרלמוסיה ואלימות,‏ הן מחוץ לגבולות הלאומיים והן בתוכם”‏ (‏האקונומיסט‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 181]‏

הייתכן שבן־אדם יקום לתחייה?‏

הנוירולוג ריצ׳רד מ.‏ רסטק אמר על מוח האדם והנוֹירוֹנים שבו:‏ ”‏צופה המסוגל לפענח את הקשרים והמעגלים הנוצרים ב־50 מיליארד תאי העצב שלנו יכול ’‏לקרוא’‏ הכל עלינו ועל מעשינו”‏.‏ אם כך,‏ האין זה הגיוני שבוראנו האוהב יוכל לשחזר,‏ בעזרת המידע שברשותו,‏ בן־אדם?‏

 ‏[‏תיבה בעמוד 182]‏

קשריך נמנו כולם

”‏אפילו שערות ראשכם נמנו כולן”‏,‏ אמר ישוע (‏מתי י׳:‏29–31‏)‏.‏ ומה לגבי החומר האפור שבמוחך?‏ תאי המוח (‏הקרויים נוֹירוֹנים)‏ קטנים כל־כך,‏ שניתן לראותם רק במיקרוסקופ רב־עוצמה.‏ תאר לעצמך שהיית צריך לספור לא רק את הנוירונים,‏ אלא גם את החיבורים הזעירים יותר שביניהם (‏סינפסות)‏,‏ שמספרם עשוי להגיע לכדי 000,‏250 בנוירונים מסוימים.‏

ד״ר פיטר האטֶנלוֹקר היה הראשון שספר את הקשרים בין הנוירונים בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני,‏ בנתיחה שלאחר המוות אצל עוּבָּרים,‏ תינוקות וקשישים.‏ למרבה הפלא,‏ בכל הדגימות,‏ שגודלן כגודל ראש סיכה,‏ היה בערך אותו מספר נוירונים — כ־000,‏70.‏

ד״ר האטֶנלוֹקר החל לספור את הקשרים בין הנוירונים,‏ בין תאי המוח,‏ בדגימות זעירות אלה.‏ בנוירוני העוּבר היו 124 מיליון חיבורים;‏ אצל תינוק שרק נולד 253 מיליון;‏ ואצל תינוק בן שמונה חודשים 572 מיליון.‏ ד״ר האטנקולר מצא שלאחר מכן,‏ ככל שהילד מתבגר,‏ קטן מספר החיבורים בהדרגה.‏

אלו ממצאים מעניינים,‏ לאור מה שנאמר במקרא על תחיית המתים (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ במוחו של כל בוגר יש בערך מיליון מיליארד קשרי נוירונים — 1 ואחריו 15 אפסים.‏ האם יש לאל ידו של הבורא לא רק לספור את החיבורים,‏ אלא גם לשחזר אותם?‏

לפי האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק מספר הכוכבים ביקום הוא 200 מיליארדי מיליארד,‏ או 2 ו־20 אפסים.‏ הבורא יודע את שמם של כל הכוכבים הללו (‏ישעיהו מ׳:‏26‏)‏.‏ מכאן,‏ שהוא בהחלט יכול לזכור ולשחזר את הקשרים הנוירוניים,‏ המהווים זיכרונות ורגשות,‏ אצל בני־האדם שהוא מעוניין להקים לתחייה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 166]‏

רבים מאמינים במחזוריות הקַרמָה,‏ מלידה למוות

‏[‏תמונה בעמוד 171]‏

אלכסיי,‏ בנם של הצאר ניקולאי השני ואלכסנדרה,‏ קיבל המופיליה בתורשה.‏ אנחנו ירשנו אי־שלימות מאבינו הקדמון,‏ אדם

‏[‏תמונות בעמוד 179]‏

הבורא נותן לבני־האדם הנאות רבות,‏ גם בתקופה שבה הוא מרשה את קיום הסבל