פרק ד׳‏

אתה יחיד ומיוחד!‏

מדי בוקר,‏ לפני שאתה מתחיל את היום,‏ האם אתה בוחן את הופעתך מול המראה?‏ אולי אינך יכול להתעכב אבל חשוב לרגע עכשיו במה שכרוך בפעולה פשוטה זו — מבט חטוף במראה.‏

עיניך מאפשרות לך לראות את עצמך בצבעים,‏ אף כי ראייה בצבעים אינה הכרחית לחיים.‏ מיקום אוזניך מקנה לך שמיעה סטריאוֹפוֹנית;‏ כך אתה יכול לאתר את מקור הצליל,‏ צליל קולו של אחד מיקיריך,‏ למשל.‏ אולי אנו רואים בזה דבר מובן מאליו,‏ אך בספר למהנדסי קול נאמר:‏ ”‏כאשר בוחנים את מערכת השמיעה של האדם,‏ לעומק או בשטחיות,‏ קשה שלא  להגיע למסקנה שתִפקודה ומבנהָ המורכבים מעידים על יד מיטיבה שהיתה מעורבת בתכנונה”‏.‏

גם אפך משקף תכנון מופלא.‏ דרכו אתה נושם אוויר,‏ והאוויר הכרחי לחיים.‏ כמו־כן,‏ יש באף מיליוני קוֹלטני חישה,‏ המאפשרים לך להבחין בין כ־000,‏10 גוֹניוֹת ריח.‏ וכשאתה סועד להנאתך,‏ חוש נוסף נכנס לפעולה.‏ בזכות פעולתן של אלפי פִּקעיות טעם אתה חש בטעמים.‏ קוֹלטנים אחרים בלשונך מסייעים בידך להרגיש אם שיניך נקיות.‏

כן,‏ יש לך חמישה חושים — ראייה,‏ שמיעה,‏ ריח,‏ טעם ומישוש.‏ ברור שיש בעלי חיים שמיטיבים לראות בלילה,‏ שחוש הריח שלהם מפותח משלנו או ששמיעתם חדה יותר.‏ אלא שהאיזון בו מצויים חושים אלה בגוף האדם מקנים לנו עליונות מובהקת בתחומים רבים.‏

השאלה היא בזכות מה אנו מפיקים תועלת מיכולות אלה.‏ כולן תלויות באיבר שמשקלו קילוגרם וחצי בערך ומצוי בראשנו — המוח.‏ גם לבעלי־חיים יש מוח פעיל.‏ אך אין מתחרים למוח האדם,‏ ולכן אנו כה מיוחדים.‏ כיצד?‏ ומה הקשר בין ייחודיותנו לרצוננו בְּחיים תכליתיים וארוכים?‏

מוחך המדהים

במשך שנים היה נהוג להשוות את מוח האדם למחשב.‏ ואולם,‏ מתגליות חדשות עולה,‏ שהשוואה זו אינה במקומה כלל ועיקר.‏ ”‏כיצד נבין,‏ ולוּ רק חלקית,‏ כיצד מתפקד איבר,‏ שיש בו בסביבות 50 מיליארד נוֹירוֹנים ומיליון מיליארד סינַפְּסוֹת (‏מִסנפים או חיבורים)‏,‏ והוא פועל בקצב של אולי 10  מיליוני מיליארד יריות בשנייה?‏”‏ שאל ד״ר ריצ׳רד מ.‏ רסטק.‏ תשובתו:‏ ”‏ביצועיהם של מחשבי רשת הנוֹירוֹנים המלאכותית המתקדמים ביותר.‏.‏.‏ מגיעים לכדי עשירית האלפית בערך מיכולתו השכלית של זבוב הבית”‏.‏ תאר לעצמך,‏ אם כן,‏ עד כמה נופל המחשב ממוח האדם,‏ שעליונותו ראויה לציון.‏

איזה מחשב,‏ מעשה ידי אדם,‏ מסוגל לתקן את עצמו,‏ לתכנת את עצמו מחדש או להשתבח עם השנים?‏ כדי לעדכן מערכת מחשב,‏ כותב המתכנת הוראות מוצפנות ומכניס אותן למערכת.‏ מוחנו עושה זאת אוטומטית,‏ בצעירותנו ובזקנתנו.‏ לא יהא זה מוגזם לומר שהמחשבים המתקדמים ביותר  פרימיטיביים מאוד בהשוואה למוח.‏ מדענים כינוהו ”‏המבנה המורכב ביותר המוכר לנו”‏ ו”‏העצם המסובך ביותר ביקום”‏.‏ הבה נבחן כמה תגליות,‏ ששכנעו רבים שמוח האדם הוא יציר כפיו של בורא אוהב.‏

אם לא יעבוד,‏ יאבד

המצאות שימושיות,‏ כמו מכוניות ומטוסי סילון,‏ מוגבלות ביסודו של דבר בגבולות המנגנונים והמערכות החשמליות הקבועים,‏ שהאדם תכנן והרכיב.‏ לעומת זאת,‏ מוחנו הוא לכל הפחות מנגנון (‏או מערכת)‏ ביולוגי גמיש ביותר.‏ הוא משתנה בהתאם לדרך שבה מנצלים אותו — לטובה או לרעה.‏ נראה ששני גורמים מרכזיים אחראים לאופן התפתחות המוח במשך חיינו — הדברים שאנחנו מרשים למוח לקלוט באמצעות החושים והדברים שאנחנו בוחרים לחשוב עליהם.‏

אף שגורמי התורשה יכולים להשפיע על היכולת השכלית,‏ מחקרים מתקופתנו מראים שיכולת המוח אינה נקבעת על־ידי הגֶנים ברגע ההתעברות.‏ ”‏איש לא העלה בדעתו שהמוח משתנה כל־כך,‏ כפי שהמדע יודע כיום”‏,‏ כתב המחבר רונלד קוֹטיוּלק,‏ חתן פרס פּוּליצר.‏ לאחר שראיין יותר מ־300 חוקרים,‏ הסיק:‏ ”‏המוח אינו איבר סטאטי;‏ זהו רצף של שינויים במספר רב של חיבורי תאים,‏ המושפעים במידה רבה מהתנסויות”‏ (‏בנבכי המוח [‏Inside the Brain]‏)‏.‏

עם זאת,‏ התנסויותינו אינן הגורם היחידי המעצב את מוחנו.‏ מוחנו מושפע גם מחשיבה.‏ מדענים גילו שאצל מי שמרבים להפעיל את מוחם,‏ גדול מספר החיבורים (‏סינַפּסות)‏ בין תאי העצב (‏נוירונים)‏ עד כדי 40 אחוז לעומת מי שלוקים  בעצלות שכלית.‏ וזו מסקנתם של מדענים העוסקים בחקר הנוירונים:‏ אם לא יעבוד,‏ יאבד.‏ ומה לגבי הקשישים?‏ דומה שעם הזדקנותו,‏ מאבד האדם תאי מוח וגם כושר הזיכרון שלו נפגע.‏ ואולם,‏ הנזק קטן בהרבה מכפי שחשבו בעבר.‏ בנשיונל ג׳יאוגרפיק נאמר על מוח האדם:‏ ”‏קשישים.‏.‏.‏ המפעילים את מוחם שומרים על היכולת ליצור חיבורים חדשים ולא לאבד את הישנים”‏.‏

ממצאים חדשים על גמישות המוח עולים בד בבד עם עצת המקרא.‏ ספר החוכמה ממליץ לקוראיו ’‏להשתנות על־ידי התחדשות הדעת’‏ ו’‏להתחדש בדעת’‏,‏ בידע הנקלט במוחנו (‏רומים י״ב:‏2;‏ קולוסים ג׳:‏10‏)‏.‏ עדי־יהוה רואים את התהליך בפעולה,‏ כשאנשים לומדים את המקרא ומיישמים את עצותיו.‏ אלפים רבים — מכל רבדי החברה ורמות ההשכלה — עשו כן.‏ הם שומרים איש איש על ייחודיותו,‏ ועם זאת הם מאושרים ומאוזנים יותר עתה,‏ והתנהגותם מעידה על ”‏יישוב דעת”‏,‏ כמאמר מחבר בן המאה הראשונה (‏מעשי השליחים  כ״ו:‏24,‏ 25‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ שיפורים אלה נובעים ברובם משימוש חכם בחלק מסוים של קליפת המוח,‏ הממוקם בקדמת הראש.‏

אוּנת המצח

רוב הנוירונים בקליפת המוח,‏ בשכבה החיצונית של המוח,‏ אינם קשורים ישירות לשרירים ולאיברי חישה.‏ חשוב,‏ למשל,‏ על מיליארדי הנוירונים של אוּנת המצח.‏ (‏ראה איור בעמוד 57.‏)‏ סריקות מוח מוכיחות שהיא פעילה כאשר אתה חושב על מילה או מעלה זיכרונות.‏ לחלק הקדמי של המוח יש תפקיד מיוחד בגיבוש אישיותך.‏

‏”‏לקליפת המוח הקדמית.‏.‏.‏ יש חלק נכבד ביותר בהליך החשיבה,‏ באינטליגנציה,‏ במניעים ובאישיות.‏ היא מקשרת את ההתנסויות הדרושות לייצור רעיונות מופשטים,‏ שיפוט,‏ התמדה,‏ תכנון,‏ אכפתיות ומצפון.‏ .‏.‏.‏ תהליך העיבוד המתבצע באיזור זה מבדיל את האדם מן החיה”‏ (‏האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם [‏Human Anatomy and Physiology]‏,‏ מאת מריאבּ)‏.‏ ההבדל ניכר בעליל בהישגי האדם בתחומים כמו מתמטיקה,‏ פילוסופיה ומשפטים,‏ הקשורים בעיקר לקליפת המוח הקדמית.‏

מדוע יש לבני־האדם קליפת מוח קדמית גדולה וגמישה,‏  המעלה את רמת התפקוד המוחי,‏ ואילו אצל בעלי־החיים איזור זה אינו מפותח או אינו קיים?‏ הפער כה גדול,‏ שביולוגים הטוענים שאנו תוצר של התפתחות,‏ מדברים על ”‏קפיצה בלתי מוסברת בגודל המוח”‏.‏ ריצ׳רד פ.‏ תומפסון,‏ פרופסור לביולוגיה,‏ התייחס לפער היוצא מגדר הרגיל בגודלה של קליפת מוח האדם והודה:‏ ”‏עדיין איננו מבינים בבירור מדוע זה קרה”‏.‏ הייתכן שהסיבה נעוצה בכך שהאדם ניחן בבריאתו ביכולת מוחית,‏ שאין לה אח ורֵע?‏

יכולת לתקשר שאין כדוגמתה

גם חלקים אחרים במוח תורמים לייחודיותנו.‏ מאחורי הקליפה הקדמית ישנה רצועה,‏ החוצה את הראש — קליפת המוח המוֹטוֹרית.‏ יש בה מיליארדי נוירונים השולחים אותות לשרירים.‏ מאפייניה תורמים גם הם לשוני הרב בינינו לבין אדם־קוף ושאר בעלי־חיים.‏ קליפת המוח המוטורית היא החלק העיקרי שמעניק לנו ”‏(‏א)‏ יכולת יוצאת דופן להפעיל  את היד,‏ האצבעות והאגודל כדי לבצע במיומנות רבה מלאכות ידניות,‏ ו(‏ב)‏ להפעיל את הפה,‏ השפתיים,‏ הלשון ושרירי הפנים כדי לדבר”‏ (‏ספר לימוד לפיזיולוגיה רפואית [‏Textbook of Medical Physiology]‏,‏ מאת גַייטוֹן)‏.‏

נבחן לרגע כיצד משפיעה הקליפה המוטורית על יכולת הדיבור שלנו.‏ יותר ממחציתה מוקדשת לאיברי התקשורת.‏ יש בזה כדי להסביר את יכולתו היוצאת דופן של האדם  לתקשר.‏ לידיים יש אומנם חלק ביצירת תקשורת (‏בכתיבה,‏ בתנועות ובשפת הסימנים)‏,‏ אך בדרך כלל הפה עושה את רוב העבודה.‏ כושר הדיבור האנושי — ממילתו הראשונה של תינוק ועד קולו של קשיש — הוא,‏ לכל הדעות,‏ פלא.‏ כ־100 שרירים בלשון,‏ בשפתיים,‏ בלסתות,‏ בגרון ובחזה משתפים פעולה ומפיקים אינספור צלילים.‏ שים לב להבדל:‏ תא אחד במוח מסוגל להנחות 000,‏2 סיבים בשריר הסוֹבֶך של  ספורטאי,‏ ואילו תאי המוח המפקחים על בית הקול עשויים להתמקד רק ב־2 או 3 סיבי שריר.‏ האין בזה לומר שמוחנו ערוך ומצויד ליצירת תקשורת?‏

כל מילה היוצאת מפיך דורשת תבנית מוגדרת של תנועת שרירים.‏ משמעות הדברים תלויה בגודל תנועתם של המוני שרירים ובתִזמון פעולתם בדיוק של חלקיקי שנייה.‏ ”‏בקצב דיבור נינוח”‏,‏ מסביר ד״ר ויליאם ה.‏ פרקינס,‏ מומחה לדיבור,‏ ”‏אנו משמיעים בערך 14 הגאים בשנייה.‏ אנו מפעילים את הלשון,‏ השפתיים,‏ הלסתות ושאר האיברים המעורבים בדיבור במהירות כפולה מכפי שאנו יכולים לשלוט בכל אחד מהם לחוד.‏ כשמפעילים אותם יחד כדי לדבר,‏ הם פועלים כאצבעותיהם של קלדנית זריזה או פסנתרן מוכשר.‏ תנועותיהם חופפות בסימפוניה בעלת תִזמון נהדר”‏.‏

המידע הדרוש לשאילת השאלה הפשוטה ”‏מה שלומך?‏”‏ מאוחסן בחלק הקרוי איזור בּרוֹקָה באונת המצח שבמוחך.‏ יש הסבורים כי זהו מרכז הדיבור.‏ סר ג׳ון אֶקלֶס,‏ מדען  בתחום פיזיולוגיית העצבים וחתן פרס נובל כתב:‏ ”‏לא נמצא איזור מקביל.‏.‏.‏ לאיזור הדיבור ברוקה אצל אדם־קוף”‏.‏ גם אם יימצאו אזורים דומים בבעלי־חיים,‏ עובדה היא שאין ביכולתם של המדענים ללמד אדם־קוף,‏ אלא להשמיע כמה הברות לא מהוקצעות.‏ אתה,‏ לעומת זאת,‏ מסוגל לדבר בשפה מורכבת.‏ לשם כך אתה מחבר משפטים לפי כללי הדקדוק של שפתך.‏ איזור ברוקה מסייע בידך לעשות כן,‏ בעל־פה ובכתב.‏

כמובן,‏ לא יכולת ליהנות מפלא הדיבור,‏ אילולא ידעת לפחות שפה אחת ואילולא הבנת את מילותיה.‏ על זאת אחראי איזור מיוחד אחר במוח,‏ הידוע כאיזור וֶרניק.‏ כאן מפענחים מיליארדי הנוירונים את משמעות המילים הנאמרות  או הכתוּבות.‏ איזור ורניק עוזר לך לעמוד על פשר הדברים הנאמרים ולהבין את מה שאתה שומע וקורא;‏ כך אתה קולט מידע ומגיב באורח הגיוני.‏

יש עוד גורמים התורמים לדיבורך השוטף.‏ לברכת ”‏שלום”‏,‏ לדוגמה,‏ יכולות להתלוות כמה וכמה משמעויות.‏ נימת קולך מגלה אם אתה שמח,‏ נרגש,‏ משועמם,‏ ממהר,‏ כעוס,‏ עצוב או נפחד,‏ ועשויה אף לשקף את עוצמת התחושות האלה.‏ איזור אחר במוח מספק מידע לחלק הרגשי של הדיבור.‏ אם כן,‏ אזורים שונים במוחך פעילים כשאתה מְתַקשר.‏

שימפנזים למדו כמה תנועות בשפת הסימנים,‏ אך היא שימשה אותם,‏ ביסודו של דבר,‏ רק כדי לבקש מזון או דברים בסיסיים אחרים.‏ ד״ר דייוויד פְּרֵמק,‏ שניסה ללמד שימפנזים תקשורת אָ־מילולית פשוטה,‏ הסיק:‏ ”‏שפת בני־האדם מעמידה במבוכה את תיאוריית האבולוציה,‏ מכיוון שאפשרויות ההתבטאות שבה נרחבות אלפי מונים מכפי שנוכל להסביר”‏.‏

 אולי אתה שואל:‏ ’‏מדוע יש לבני־האדם היכולת המופלאה להעביר מחשבות ורגשות,‏ לשאול ולהגיב?‏’‏ האנציקלופדיה לשפה ולבלשנות (‏The Encyclopedia of Language and Linguistics)‏ מציינת ש”‏הדיבור [‏אצל בני־האדם]‏ הוא יכולת מיוחדת במינה”‏,‏ ומודה ש”‏החיפוש אחר סימנים מוקדמים לְתקשורת אנושית אצל בעלי־חיים לא הועיל הרבה בגישור על הפער העצום בין השפה והדיבור לבין התנהגות בעלי־החיים”‏.‏ פרופסור לוּדביג קוֹהלר סיכם את ההבדל בקיצור ולעניין:‏ ”‏הדיבור האנושי הוא סוד;‏ זהו מתת אלוה,‏ נס”‏.‏

מה רב ההבדל בין יכולתו של אדם־קוף להשתמש בסימנים ליכולתם של ילדים לדבר בשפה מורכבת!‏ סר ג׳ון אֶקלֶס התייחס למשהו שרובנו הבחנו בו — היכולת ש”‏יש אפילו לילדים בני 3,‏ להפגיז בשאלות בשאיפתם להבין את עולמם”‏.‏ עוד אמר:‏ ”‏בניגוד לכך,‏ אדם־קוף אינו שואל שאלות”‏.‏ רק בני־אדם שואלים שאלות,‏ לְרַבּות שאלות על משמעות החיים.‏

זיכרון ועוד ועוד.‏.‏.‏

כאשר אתה מביט במראה,‏ אתה אולי חושב כיצד נראית בצעירותך.‏ אתה יכול גם לשער כיצד תיראה בעתיד ולהשוות  זאת עם זיכרונך מהעבר.‏ את יכולה לתאר לעצמך כיצד תֵיראי לאחר שתתאפרי.‏ מחשבות אלה מתעוררות באופן די טבעי.‏ אך מתרחש כאן תהליך מאוד מיוחד,‏ ששום בעל־חיים אינו חוֹוה.‏

שלא כבעלי־החיים,‏ הטרודים בעיקר בצורכיהם הרגעיים ופועלים להשביעם,‏ האדם יכול לחשוב על העבר ולתכנן תוכניות לעתיד.‏ גורם מפתח ליכולת זו הוא כושר הזיכרון,‏ הבלתי מוגבל כמעט,‏ של המוח.‏ אומנם יש לבעלי־החיים כושר זיכרון מסוים,‏ המאפשר להם למצוא את דרכם לביתם ולזכור היכן יש מזון.‏ אלא שזיכרון האדם נעלה בהרבה.‏ מדען העריך שמוחנו מסוגל לאגור מידע אשר ”‏ימלא כעשרים מיליוני כרכים,‏ כמו בספריות הגדולות ביותר בעולם”‏.‏ מדענים בתחום מערכת העצבים מעריכים,‏ שאדם בעל אורך חיים ממוצע משתמש רק במאית האחוז (‏0001.‏0)‏ מיכולתו הפוטנציאלית של המוח.‏ מתעוררת השאלה,‏ ’‏לשם מה יש לנו מוח בעל קיבולת כה גדולה,‏ אם איננו משתמשים בקמצוץ ממנה באורך חיים רגיל?‏’‏

המוח אינו רק מאגר מידע עצום,‏ כמחשב־על.‏ רוברט אורנשטיין וריצ׳רד פ.‏ תומפסון,‏ פרופסורים לביולוגיה,‏ כתבו:‏  ‏”‏יכולתו של מוח האדם ללמוד — לאגור ולזכור מידע — היא התופעה המיוחדת ביותר בעולם הביולוגי.‏ כל מה שמייחד אותנו כבני־אדם — השפה,‏ החשיבה,‏ הידע,‏ התרבות — הנו תוצאה של כושר מיוחד זה”‏.‏

יתרה מזו,‏ מוחך בעל תודעה.‏ אמירה זו נשמעת כדבר מובן מאליו,‏ אך טמון בה משהו שללא ספק תורם לייחודיותך.‏ המוח תואר כ”‏הוויה הבלתי נתפסת,‏ שבה שוכנות התבונה,‏ קבלת ההחלטות,‏ התפיסה,‏ המודעות והזהות העצמית”‏.‏ כשם שפלגי מים,‏ נחלים ונהרות מזרימים מים אל הים,‏ כך הזיכרונות,‏ המחשבות,‏ המראות,‏ הקולות והרגשות זורמים ללא הרף אל מוחנו ובתוכו.‏ אחת ההגדרות לתודעה היא ”‏התפיסה של כל מה שעובר במוח האדם”‏.‏

 החוקרים בימינו התקדמו בצעדי ענק בהבנת המבנה הפיזיקלי של המוח וחלק מהתהליכים האלקטרוכימיים המתרחשים בו.‏ הם גם יכולים להסביר את אופן פעולתו של מחשב משוכלל ושל המעגלים האלקטרוניים שבו.‏ אולם,‏ יש הבדל של שמים וארץ בין המוח למחשב.‏ באמצעות מוחך אתה מודע לעובדת קיומך.‏ כמובן הכרה זו אינה קיימת במחשב.‏ על שום מה ההבדל?‏

למען האמת,‏ לא ידוע כיצד ומדוע נובעת התודעה מתהליכים פיזיקליים במוח.‏ ”‏אינני מבין כיצד מדע כלשהו יוכל להסביר זאת”‏,‏ אמר נוירוביולוג.‏ כמו־כן,‏ פרופסור ג׳יימס  טרֶפיל ציין:‏ ”‏מה בדיוק משמע הדבר שהאדם בעל תודעה.‏.‏.‏ זוהי השאלה הגדולה היחידה במדע שאיננו יודעים אפילו איך לשאול”‏.‏ אחת הסיבות לכך היא שהמדענים משתמשים במוח כדי להבין את המוח.‏ נראה שאין די בלימוד הפיזיולוגיה של המוח.‏ התודעה היא ”‏אחת התעלומות הגדולות ביותר של הקיום”‏,‏ אמר ד״ר דיוויד צ׳מרז,‏ ”‏ולא בטוח שדי בידע על המוח כדי [‏שהמדענים יוכלו]‏ לרדת לעומק העניין”‏.‏

מכל מקום,‏ לכולנו יש תודעה.‏ למשל,‏ הזיכרונות החיים של אירועי העבר אינם רק עובדות מאוחסנות,‏ כמו יחידות מידע במחשב.‏ יש ביכולתנו להרהר בחוויות שחווינו,‏ להפיק מהן לקחים ולגבש בעזרתן את עתידנו.‏ אנו מסוגלים לִצְפות כמה תרחישים אפשריים ולאמוד את ההשפעות שתיתכנה לכל אחת מהם.‏ ניחנו ביכולת לנתח,‏ ליצור,‏ להוקיר ולאהוב.‏ אנחנו נהנים משיחות נעימות על העבר,‏ ההווה והעתיד.‏ יש לנו ערכי מוסר,‏ ואנחנו נעזרים בהם בקבלת החלטות שיהיו לתועלתנו,‏ ולאו דווקא בטווח הקצר.‏ אנחנו מוקסמים מיופי אומנותי,‏ ולבנו נמשך לערכי מוסר גבוהים.‏ אנו מגבשים רעיונות במוחנו,‏ מלטשים אותם ומדמיינים כיצד יגיבו אחרים על מימושם.‏

גורמים אלה יוצרים מודעות,‏ המבדילה את האדם משאר צורות החיים הארציות.‏ כלב,‏ חתול או ציפור מביטים במראה,‏ ומגיבים כאילו ראו פרט אחר מבני־מינם.‏ ואילו אתה,‏ בהביטך במראה,‏ מודע להיותך אישיות בפני עצמה,‏ בעלת היכולות שהזכרנו זה עתה.‏ אתה יכול להתחבט בשאלות כמו:‏ ’‏מדוע יש צבים שחיים 150 שנה ועצים שחיים 000,‏1 שנה ויותר,‏ אבל אדם,‏ שהוא יצור נבון,‏ עושה כותרות אם הוא מגיע לגיל  100?‏’‏ ד״ר ריצ׳רד רסטק אומר:‏ ”‏מוח האדם,‏ ואך ורק מוח האדם,‏ ניחן ביכולת לשחזר את פעולותיו הקודמות ולנתחן וכך לחדור לתחום הטרנסצנדנטאליות.‏ יכולתנו לשכתב את התסריט שאנו עצמנו חיברנו ולהגדיר את עצמנו מחדש בעולם מבדילה אותנו משאר היצורים עלי אדמות”‏.‏

יש התמהים ומשתוממים על התודעה האנושית.‏ הספר העלייה בסולם החיים (‏Life Ascending)‏,‏ החותר להסביר זאת על טהרת הביולוגיה,‏ מודה:‏ ”‏כשאנו מנתחים את השאלה כיצד תהליך [‏האבולוציה]‏ הדומה למשחק הימורים,‏ שבו צפויים למפסידים עונשים מחרידים,‏ יכול היה להוליד תכונות כמו אהבת היופי והאמת,‏ חמלה,‏ חירות ומעל לכל עושר נפשו של האדם,‏ אנו אובדי עצות.‏ ככל שאנו חושבים על הרוחניות הטבועה בנו,‏ כן גדֵלה השתאותנו”‏.‏ נכון מאוד.‏ לפיכך,‏ נוכל להשלים את הדיון בייחודיות האדם בעזרת כמה עובדות על התודעה,‏ הממחישות מדוע רבים משוכנעים שחייב להיות מתכנן בר־תבונה,‏ בורא,‏ הדואג לנו.‏

אוֹמנות ויופי

‏”‏מדוע בני־אדם להוטים כל־כך אחר אומנות?‏”‏ שאל פרופסור מייקל לייטוֹן בספר סימטריה,‏ סיבתיות,‏ מוח (‏Symmetry, Causality, Mind)‏.‏ לדבריו,‏ ניתן לטעון שברור כי פעילות שכלית,‏ דוגמת חישובים מתמטיים,‏ מועילה לאדם,‏ אבל לשם מה צריך אומנות?‏ לחיזוק דבריו,‏ אומר לייטון שאנשים גומאים מרחקים גדולים כדי לבקר בתערוכות אומנות ולהאזין לקונצרטים.‏ איזה חוש פנימי קשור לכך?‏ כמו־כן,‏ בכל מקום בעולם תלויים על קירות  הבתים והמשרדים תמונות וציורים יפים.‏ חשוֹב גם על המוזיקה.‏ הרוב אוהבים לשמוע מוזיקה מסוג זה או אחר בבית ובמכונית.‏ מדוע?‏ ודאי שהסיבה אינה תרומתה של המוזיקה בעבר להישרדות הכשירים.‏ לייטון אומר:‏ ”‏האומנות היא אולי התופעה הסתומה ביותר בכל הקשור לגזע האנושי”‏.‏

בכל אופן,‏ ידוע לכל שההנאה מאומנות ומיופי היא חלק ממה שגורם לנו לחוש ”‏אנושיים”‏.‏ האם בעל־חיים שיושב על גבעה ומביט בשמים הצבועים בשלל צבעים מוקסם מיופיים?‏ אנחנו מתבוננים בנחל הזורם במורד ההר ובמימיו הבוהקים לאור השמש,‏ מביטים פעורי פה במגוון המהמם הנגלה ביער גשם טרופי,‏ משקיפים על חוף עטוּר דקלים,‏ ומתפעלים ממראה הכוכבים הפזורים בשְחור השמים הקטיפתיים.‏ יראת  כבוד מציפה את לבנו,‏ לא כן?‏ לבנו עולץ בקרבנו למראה יופי מסוג זה,‏ המרומם את רוחנו.‏ למה?‏

מדוע טבועה בנו כמיהה לדבר שתרומתו הממשית לשרידותנו מועטה?‏ מה מקור חוש האסתטיקה?‏ אם נדחה על הסף את הרעיון שיוצר נטע בנו תכונות אלה בבריאתנו,‏ לא נמצא תשובות מספקות לשאלות אלה.‏ הוא הדין לגבי יופי מוסרי.‏

ערכי מוסר

היופי הנעלה ביותר,‏ לדעת רבים,‏ הוא מעשים טובים.‏ לדוגמה,‏ נאמנות לעקרונות חרף רדיפות,‏ ניסיונות לא אנוכיים להקלת סבלות הזולת ומחילה לפוגע — אלה פונים אל החוש המוסרי של כל אדם בר־דעת.‏ זהו היופי המוזכר במשל המקראי העתיק שאומר:‏ ”‏שֵׂכֶל אדם האריך אפו,‏ ותפארתו עבוֹר על פשע”‏.‏ משל אחר מציין:‏ ”‏תאווַת אדם חסדו”‏ (‏משלי י״ט:‏11,‏ 22‏)‏.‏

אין זה סוד שיש אנשים — יחידים וקבוצות — המתעלמים מערכים גבוהים או רומסים אותם.‏ אך אלו היוצאים מן הכלל.‏ מהו מקור ערכי המוסר שהיו קיימים בכל זמן ובכל תחום?‏ אם לא קיים מקור לתורת המוסר — בורא — האם מושג הטוב והרע הוא פרי המצאתה של החברה האנושית בלבד?‏ לדוגמה:‏ מרבית בני־האדם,‏ כיחידים וככלל,‏ רואים ברצח דבר פסול.‏ ניתן לשאול,‏ ’‏פסול בהשוואה למה?‏’‏ ברור שיש חוש מוסרי הטבוע בחברה האנושית כולה,‏ חוש שבא לידי ביטוי בחוקיהן של ארצות רבות.‏ מהו המקור למוסריות זו?‏ האם האפשרות שהמקור הוא בורא בר־תבונה,‏ בעל ערכים,‏ שחנן  את האדם במצפון ובחוש מוסרי אינה הגיונית?‏ (‏השווה רומים ב׳:‏14,‏ 15‏.‏)‏

היכולת לחשוב על העתיד ולתכנן תוכניות

היבט נוסף של התודעה האנושית הוא היכולת לחשוב על העתיד.‏ לשאלה אם יש לבני־אדם תכונות המבדילות אותם מהולכי על ארבע,‏ השיב פרופסור ריצ׳רד דוקינס,‏ שלאדם אכן יש תכונות ייחודיות.‏ לאחר שציין את ”‏היכולת לתכנן מראש תוך שימוש בדמיון,‏ שהוא ראיית נולד מודעת”‏,‏ הוסיף:‏ ”‏באבולוציה,‏ יתרון לטווח קצר תמיד היה הדבר היחיד שיש להתחשב בו;‏ יתרונות לטווח ארוך אף פעם לא נלקחו בחשבון.‏ התפתחות של דבר מה שמזיק לטובתו המיידית,‏ קצרת הטווח,‏ של הפרט — לא היתה אפשרית מעולם.‏ לראשונה אי פעם יכולים לפחות אנשים מסוימים לומר:‏ ’‏תשכחו מהעובדה שניתן לעשות רווח לטווח קצר באמצעות כריתת היער הזה;‏ מה בנוגע ליתרונות לטווח הארוך?‏’‏ לדעתי זה באמת דבר חדש וייחודי”‏.‏

חוקרים אחרים מאשרים שהיכולת האנושית לתכנן במודע תוך מחשבה על העתיד הרחוק,‏ אין דומה לה.‏ הנוֹירוֹפיזיוֹלוֹג ויליאם ה.‏ קלווין אמר:‏ ”‏מלבד הכנות לקראת החורף וחיזורים,‏ שהגורם להם הוא הורמונלי,‏ בעלי־החיים מגלים יכולת תכנון חלושה עד להדהים,‏ שכמעט אינה מרחיקה ראות מעבר  לדקות הקרובות”‏.‏ בעלי־חיים מאחסנים מזון לפני עונת הקור,‏ אך הם אינם מנתחים דברים לעומק ואינם מתכננים.‏ לעומתם,‏ בני־אדם חושבים על העתיד,‏ הקרוב וגם הרחוק.‏ יש מדענים המנסים לחזות מה יקרה ליקום בעוד מיליארדי שנים.‏ התהית אי־פעם מדוע האדם — להבדיל מבעלי־החיים — מסוגל לחשוב על העתיד ולתכנן תוכניות?‏

המקרא אומר על בני־האדם:‏ ”‏גם את העולם [‏כלומר,‏ מושג האינסוף]‏ נתן [‏הבורא]‏ בלבם”‏ (‏קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏ אנו מנצלים יכולת ייחודית זו מדי יום ביומו,‏ גם בעניינים שגרתיים כמו התבוננות במראה,‏ המעוררת מחשבה על המראה שלנו בעוד  10 או 20 שנה.‏ כל מחשבה על מושג האינסופיות של הזמן והחלל,‏ למשל,‏ מאששת את הכתוב בקהלת ג׳:‏11‏,‏ גם אם היא רק מחשבה חולפת.‏ עצם העובדה שחוננו ביכולת זו מתיישבת עם הרעיון שהבורא ’‏נתן את העולם בלבנו’‏.‏

משיכה לבורא

רבים נהנים מיופי,‏ עושים את הטוב למען הזולת וחושבים על העתיד,‏ ובכל זאת חשים מידה מסוימת של חוסר סיפוק.‏ ”‏המוזר הוא”‏,‏ מציין פרופסור ק.‏ סטיבן אוונס,‏ ”‏שגם ברגעי האהבה והאושר הגדולים ביותר שאנו נוצרים בלבנו,‏ אנו חשים לא אחת שחסר משהו.‏ אנחנו רוצים עוד,‏ ולא יודעים מה בדיוק חסר”‏.‏ כן,‏ לבני־אדם בעלי תודעה — שלא כבעלי־החיים החולקים איתנו את כוכב הלכת — יש צורך נוסף.‏

‏”‏הדת מושרשת עמוק בטבע האדם וקיימת בלב בני־אדם מכל מעמד כלכלי ורמת השכלה”‏.‏ זו מסקנת המחקר שהציג פרופסור אליסטר הרדי בספר רוחניות האדם (‏The Spiritual Nature of Man)‏.‏ היא מחזקת את מה שהוכיחו מחקרים רבים:‏ טבועה באדם הכרה באל.‏ יש אתיאיסטים בעולם,‏ אבל אין עמים שלמים הדוגלים באתיאיזם.‏ בספר האם אלוהים הוא הממשות היחידה?‏ (‏?Is God the Only Reality)‏ נאמר:‏ ”‏החיפוש הדתי אחר משמעות.‏.‏.‏ משותף לכל תרבות ולכל דור מראשית תולדות האנושות”‏.‏

מאין באה הכרה זו באל,‏ שנראה כי היא טבועה בנו מלידה?‏ אם האדם הוא התלכדות מקרית של חומצות גרעין ומולקולות חלבון,‏ מדוע פיתחו המולקולות אהבה לאומנות  וליופי,‏ מדוע נעשו דתיות ומדוע התעוררו בהן מחשבות על הנצח?‏

סר ג׳ון אקלס הסיק שכל הסבר אבולוציוני לקיום האדם ”‏לוקה בחסר בהיבט חשוב ביותר.‏ הוא מותיר באפילה את קיומו של כל אחד מאיתנו כאדם ייחודי ובעל מודעות עצמית”‏.‏ ככל שאנו לומדים על דרכי הפעולה של מוחנו ושכלנו,‏ ברור לנו מדוע הסיקו מיליונים,‏ שקיום בני־אדם בעלי תודעה הוא עדות לבורא הדואג לנו.‏

בפרק הבא נראה מדוע אנשים מכל שכבות החברה נוכחו שמסקנה הגיונית זו טומנת בחובה את הבסיס למציאת תשובות מספקות לשאלות החשובות,‏ מדוע אנחנו כאן ולאן מועדות פנינו.‏

‏[‏תיבה בעמוד 51]‏

אלוף שחמט מתחרה במחשב

כאשר הביס המחשב המתקדם דיפּ בּלוּ את אלוף העולם בשחמט,‏ התעוררה השאלה,‏ ”‏האין המסקנה המתבקשת היא שלדיפּ בּלוּ יש שכל?‏”‏

פרופסור דייוויד גֶלרנטֶר מאוניברסיטת יֵיל השיב:‏ ”‏לא.‏ דיפּ בּלוּ הוא רק מכונה.‏ לו ולעציץ יש אותה מידה של שכל.‏ .‏.‏.‏ הוא בסך הכל מלמדנו שבני־האדם אלופים בבניית מכונות”‏.‏

פרופסור גלרנטר אמר על אודות פער תהומי זה:‏ ”‏המוח הוא מכונה שמסוגלת ליצור עצמיות.‏ יש לו היכולת ליצור עולם ומלואו במחשבות.‏ למחשבים אין יכולת זו”‏.‏

הוא סיכם:‏ ”‏התהום בין האדם ו[‏המחשב]‏ אינה ניתנת לגישור.‏ מכונות ימשיכו לעשות לנו חיים קלים,‏ בריאים,‏ עשירים ומרתקים יותר.‏ ובני־האדם ימשיכו להתעניין,‏ בסופו של דבר,‏ בדברים שעניינו אותם תמיד:‏ בעצמם,‏ בזולתם ורבים מהם באלוהים.‏ מעולם לא היתה למכונות השפעה בתחומים אלה,‏ ולעולם לא תהיה”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 53]‏

מחשב־על אינו עולה על חילזון

”‏המחשבים כיום אינם מגיעים לקרסוליו של ילד בן 4 ביכולת לראות,‏ לדבר,‏ לנוע או לנתח דברים בהיגיון.‏ סיבה אחת היא,‏ כמובן,‏ כושר החישוב כשלעצמו.‏ מעריכים כי יכולת עיבוד הנתונים של מחשב־העל החזק ביותר אינה עולה על מערכת העצבים של חילזון — פסיק קטן לעומת היכולת הגלומה במחשב־העל שבגולגולת [‏שלנו]‏”‏ (‏סטיבן פּינקר,‏ מנהל המרכז למדע העצבים והקוגניציה במכון מֶסֶצ׳וּסֶטס לטכנולוגיה)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 54]‏

”‏מוח האדם מורכב כמעט רק מקליפת המוח.‏ גם למוח השימפנזה,‏ למשל,‏ יש קליפה,‏ אבל ממדיה קטנים בהרבה.‏ הקליפה מאפשרת לנו לחשוב,‏ לזכור ולדמיין.‏ ביסודו של דבר,‏ אנחנו בני־אדם בזכות אותה קליפה”‏ (‏אדוארדו בּוֹנצ׳ינֶלי,‏ מנהל המחקר בתחום הביולוגיה המולקולרית,‏ מילנו,‏ איטליה)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 55]‏

הפיזיקה של החלקיקים ומוח האדם

פרופסור פול דייוויס התבטא בדבר יכולת המוח להתמודד עם מדע מופשט כמו מתמטיקה.‏ ”‏מתמטיקה אינה כחפץ שאתה יכול למצוא זרוק ברחוב.‏ היא תוצר של מוח האדם.‏ והיכן המתמטיקה שימושית ביותר?‏ בתחומים כמו פיזיקה של החלקיקים ואסטרופיזיקה — תחומים של מדע בסיסי שאין להם דבר וחצי דבר עם חיי היומיום”‏.‏ לאן טיעון זה חותר?‏ ”‏אני למד מכך,‏ שהתודעה והיכולת לערוך חישובים מתמטיים לא נוצרו במקרה.‏ הן אינן פרט שולי ואינן תוצר לוואי חסר משמעות של האבולוציה”‏ (‏האם אנו לבד ביקום?‏ [‏?Are We Alone]‏)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 56,‏ 57]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

קליפת המוח המוטורית

אוּנת המצח

קליפת המוח הקדמית

איזור בּרוֹקָה

איזור וֶרניק

● קליפת המוח היא השכבה החיצונית של המוח.‏ היא מזוהה ומהווה יותר מכל חלק אחר כמקום מושבה של התבונה.‏ אם תשוטח קליפת מוח האדם,‏ תכסה ארבעה עמודים של נייר למכונת כתיבה;‏ קליפת מוחו של שימפנזה תכסה רק עמוד אחד ושל חולדה תכסה בול דואר (‏סַייֶנטיפיק אמריקן‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 58]‏

דבר שיש לכל עם

תמיד במהלך ההיסטוריה כשעמים נפגשו,‏ הבחין כל עַם שלמשנהו יש שפה.‏ הספר אינסטינקט השפה (‏The Language Instinct)‏ מציין:‏ ”‏לא נמצא שבט אילם ואין עדות לכך שאיזור מסוים שימש ’‏ערש’‏ השפה,‏ שממנו התפשטה השפה לתרבויות שלפנים היו נטולות שפה.‏ .‏.‏.‏ העובדה שלשונות מסובכות נפוצות בכל העולם היא תגלית שמעוררת התפעלות בקרב בלשנים.‏ זו הסיבה הראשונה לשער שהשפה.‏.‏.‏ היא תוצאה של אינסטינקט אנושי מיוחד”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 59]‏

על שפה ותבונה

מדוע עולה התבונה האנושית אלפי מונים על תבונתם של בעלי־החיים,‏ כדוגמת אדם־קוף?‏ אחד הגורמים המרכזיים הוא השימוש בתחביר — צירוף צלילים למילים וחיבור מילים למשפטים.‏ ד״ר ויליאם ה.‏ קלווין,‏ העוסק בנוירופיזיולוגיה תיאורטית,‏ מסביר:‏

”‏שימפנזים לא מאולפים מביעים כ־36 משמעויות בכ־36 צלילים.‏ הם יכולים לחזור על צליל מסוים לשם הדגשה,‏ אך אין ביכולתם לחבר שלושה צלילים וכך להוסיף מילה חדשה לאוצר המילים שלהם.‏

”‏גם אנו,‏ בני־האדם,‏ משתמשים בכ־36 צלילים,‏ הקרויים פוֹנֶמוֹת.‏ מצירוף הצלילים זה לזה מתקבל תוכן:‏ אנחנו מחברים צלילים חסרי משמעות למילים בעלות משמעות”‏.‏ ד״ר קלווין ציין,‏ ש”‏לאיש אין עדיין הסבר”‏ לפער העצום בין תקשורת בעלי־החיים,‏ שבה ”‏צליל אחד — משמעות אחת”‏,‏ ליכולת האנושית הייחודית להשתמש בתחביר.‏

‏[‏תיבה בעמוד 60]‏

אתה לא סתם מקשקש

”‏האם רק האדם,‏ ההומו סַפּיֶינס,‏ מסוגל לתקשר באמצעות שפה?‏ התשובה תלויה,‏ כמובן,‏ בהגדרת המילה ’‏שפה’‏.‏ הרי כל החיות המפותחות מְתַקשרות בעזרת סימנים רבים,‏ כמו תנועות,‏ ריחות,‏ קולות למיניהם ושירה.‏ הדבורים אף רוקדות.‏ אולם,‏ שלא כאדם,‏ נראה שלחיות אין שפה בעלת מבנה תחבירי.‏ עובדה נוספת,‏ שאולי יש לה משמעות רבה,‏ היא שבעלי־חיים אינם מציירים ציורים תיאוריים.‏ הם מסוגלים,‏ לכל היותר,‏ לקשקש”‏ (‏הפרופסורים ר.‏ ס וד.‏ ה.‏ פאוּטס)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 61]‏

”‏גם במוח האדם תמצא תבניות של מוּרכבוּת מדהימה”‏,‏ אמר פרופסור א.‏ נועם חוֹמְסקי.‏ ”‏השפה היא דוגמה טובה לכך,‏ אבל יש עוד דוגמאות.‏ חשוב על היכולת להתמודד עם המושגים המופשטים של המערכת המספרית,‏ [‏אשר נראה כי היא]‏ ייחודית לבני־אדם”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 62]‏

‏”‏ניחנו”‏ ביכולת לשאול שאלות

הפיזיקאי לורנס קראוּס כתב על אודות עתיד היקום:‏ ”‏אנחנו מעזים לשאול שאלות על דברים שאולי לא נראה במו־עינינו,‏ משום שאנחנו מסוגלים לשאול.‏ ילדינו או ילדי ילדינו יענו ביום מן הימים על השאלות.‏ ניחנו בדמיון”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 69]‏

אם אנחנו והיקום חבים את קיומנו ליד המקרה,‏ לא תיתכן משמעות בת־קיימא לחיים.‏ אך אם חיינו ביקום הם פרי תכנון,‏ חייבת להימצא להם משמעות אמיתית.‏

‏[‏תיבה בעמוד 72]‏

תוצאה של התחמקות מטיגריסים שֶנחַרבּיים?‏

ג׳ון פּוֹקינגהוֹרן מאוניברסיטת קֵימְבְּרִיג׳,‏ אנגליה,‏ אמר:‏

”‏הפיזיקאי פול דירַק גילה את מה שמכונה תורת־שדה קווַנטית,‏ החיונית להבנת עולם הפיזיקה.‏ אינני סבור שיכולתו של דירק להגות תורה זו או יכולתו של איינשטיין להגות את תורת היחסות הכללית,‏ הן מעין תוצר לוואי של הצורך שהיה לאבות אבותינו לחמוק ממפגש עם טיגריסים שֶנחַרבּיים.‏ דבר הרבה יותר עמוק,‏ הרבה יותר מסתורי,‏ מתרחש.‏ .‏.‏.‏

”‏כשאנו בוחנים את הסדר ההגיוני והיופי הבולט לעין של העולם הפיזי,‏ הנחשפים באמצעות המדעים הפיזיקליים,‏ נגלה לעינינו עולם גדוש בסימנים המעידים על מוח שעומד מאחורי הכל.‏ לדידו של אדם דתי,‏ זהו מוחו של בורא,‏ הנגלה בדרך זו”‏ (‏קומונוויל‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 63]‏

רק בני־אדם שואלים שאלות,‏ בין היתר שאלות בדבר משמעות החיים

‏[‏תמונה בעמוד 64]‏

שלא כבעלי־החיים,‏ בני־האדם מודעים לעצמם ולעתיד

‏[‏תמונה בעמוד 70]‏

רק בני־האדם מעריכים יופי,‏ חושבים על העתיד ונמשכים לבורא