פרק ח׳‏

הבורא מתגלה למעננו

כשלושה מיליון איש עמדו למרגלות הר רם ונישא בחצי האי סיני.‏ ברקע ברקים ורעמים.‏ עננים אפפו את הר סיני והאדמה רעדה.‏ במעמד בלתי נשכח זה באו בני ישראל,‏ בתיווּכו של משה,‏ בברית עם בורא השמים והארץ (‏שמות,‏ פרק י״ט;‏ ישעיהו מ״ה:‏18‏)‏.‏

מדוע התגלה בורא היקום בדרך מיוחדת זו לפני עם יחיד וקטן יחסית?‏ משה נימק:‏ ”‏מאהבת יהוה אתכם,‏ ומשָמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם”‏ (‏דברים ז׳:‏6–8‏)‏.‏

ממשפט זה אנו למדים שהמקרא אינו רק ספר של עובדות על מוצא היקום והחיים.‏ יש לו הרבה מה לומר על מגעי הבורא עם האדם — בעבר,‏ בהווה ובעתיד.‏ המקרא הוא הספר הנלמד והנפוץ ביותר בעולם.‏ כל מי שמכיר בערכה של השכלה,‏ ראוי שיכיר את תוכנו.‏ הבה נסקור את המקרא,‏ ונתרכז תחילה בחלק הקרוי תנ״ך.‏ אגב כך נעמיק את הבנתנו על אישיותו של בורא היקום ומחבר המקרא.‏

בפרק ו׳,‏ ”‏סיפור הבריאה הקדום — האם הוא אמין?‏”‏,‏ ראינו שבסיפור הבריאה המקראי יש עובדות,‏ שלא תמצא בשום מקום אחר,‏ על הורינו הראשונים,‏ על מוצאנו.‏ הספר הראשון במקרא מכיל הרבה מעבר לכך.‏ מה למשל?‏

המיתולוגיה היוונית ומיתולוגיות אחרות מתארות עת  שבה אלים ובני אלים היו בקשר עם בני־האדם.‏ כמו־כן,‏ אַנתרוֹפּוֹלוֹגים מוסרים שבמקומות שונים בעולם מסופרות אגדות על מבול קדום,‏ אשר מחה את מרבית האנושות.‏ אתה אולי מתייחס בביטול למיתוסים אלה,‏ והצדק עימך.‏ אך הידעת שרק ספר בראשית מגלה לנו את העובדות ההיסטוריות המונחות בבסיסן של אגדות אלה,‏ שנפוצו בתקופה מאוחרת יותר?‏ (‏בראשית,‏ פרקים ו׳,‏ ז׳‏‏)‏.‏ *

בספר בראשית תקרא גם על גברים ונשים — בני־אדם כמונו — שהכירו בקיום הבורא ושרצונו היה נר לרגליהם.‏ תפיק תועלת רבה מהכרת דמויות כאברהם,‏ יצחק ויעקב,‏ הנמנים עם ה’‏אבות’‏ שהזכיר משה.‏ הבורא הכיר את אברהם וקרא לו ”‏אוהבי”‏,‏ במשמע ידידי (‏ישעיהו מ״א:‏8;‏ בראשית י״ח:‏18,‏ 19‏)‏.‏ מדוע?‏ יהוה התבונן באברהם ורכש ביטחון בו כאיש אמונה (‏עברים י״א:‏8–10,‏ 17–19;‏ יעקב ב׳:‏23‏)‏.‏ סיפור חייו של אברהם מלמד שניתן ליצור קשר עם אלוהים.‏ כוחו ויכולותיו מעוררים יראה,‏ אך אין הוא כוח סתמי.‏ הוא ישות ממשית,‏ ובני־אדם כמונו יכולים לרקום איתו מערכת יחסים מלאת כבוד,‏ לתועלתנו הנצחית.‏

יהוה הבטיח לאברהם:‏ ”‏והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי”‏ (‏בראשית כ״ב:‏18‏)‏.‏ הבטחה זו בנויה כלבֵנה על ההבטחה שניתנה בימי אדם הראשון על בוא ה’‏זרע’‏ (‏בראשית ג׳:‏15‏)‏.‏ ההבטחה לאברהם מחזקת את  התקווה שמישהו — הזרע — יופיע בבוא העת ובו יתברכו כל העמים.‏ תיווכח שזהו הנושא המרכזי העובר כחוט השני לאורך המקרא,‏ ומבליט את העובדה שספר זה אינו קובץ של כתבי אנוש.‏ ידיעת נושא המקרא תבהיר לך,‏ שעם קדום מסוים שימש אמצעי בידי אלוהים למימוש מטרתו לברך את העמים כולם (‏תהלים קמ״ז:‏19,‏ 20‏)‏.‏

העובדה שזו היתה מטרת אלוהים בקשריו עִם ישראל מלמדת שהוא ”‏איננו נושא פנים”‏ (‏מעשי השליחים י׳:‏34;‏ גלטים ג׳:‏14‏)‏.‏ זאת ועוד,‏ גם כאשר נהנו צאצאי אברהם מקשר מיוחד עם יהוה,‏ הוזמנו אנשי שאר העמים לבוא ולשרתו (‏מלכים א׳.‏ ח׳:‏41–43‏)‏.‏ ובהמשך נראה שכיום האי משוא פנים מצד אלוהים מאפשר לכולנו — יהא רקענו הלאומי או האתני אשר יהא — להכירו ולהשביע את רצונו.‏

ניתן ללמוד רבות מתולדות האומה שנהנתה מאות שנים מקשר מיוחד עם הבורא.‏ נחלק את ההיסטוריה שלה לשלושה חלקים.‏ בעת הדיון בחלקים אלה שים לב כיצד הצדיק יהוה את משמעות שמו — ”‏גורם להיות”‏ — ומה מלמדים מגעיו עם בני־האדם על אישיותו.‏

חלק ראשון — עַם תחת שלטון הבורא

צאצאי אברהם היו עבדים במצרים.‏ אלוהים הקים לבסוף את משה,‏ שהוביל אותם אלי חירות ב־1513 לפה״ס.‏ כאשר גובשו בני ישראל לעם,‏ היה אלוהים שליטם.‏ אולם,‏ ב־1117 לפה״ס ביקש לו העם מלך בשר ודם.‏

 כיצד השתלשלו המאורעות עד למעמד הר סיני?‏ ספר בראשית מצייר את הרקע.‏ לפני כן,‏ כשיעקב (‏שנקרא גם ישראל)‏ התגורר צפונית מזרחית למצרים,‏ פקד רעב את העולם הידוע דאז.‏ ברוב דאגתו למשפחתו פנה יעקב למצרים,‏ שאסמיה מלאו תבואה.‏ לימים,‏ נודע ליעקב כי הממונה על המזון הוא בנו יוסף,‏ אשר נחשב בעיניו למת עוד לפני שנים.‏ יעקב ומשפחתו עקרו למצרים והוזמנו לשכון שם (‏בראשית מ״ה:‏25 עד מ״ו:‏5;‏ מ״ז:‏5–12‏)‏.‏ אחרי מות יוסף קם פרעה חדש והעביד את צאצאי יעקב בפרך.‏ הוא ’‏מירר את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים’‏ (‏שמות א׳:‏8–14‏)‏.‏ הדברים מתועדים בצבעים חיים בספר השני במקרא — שמות,‏ המגולל לפנינו עוד דברים רבים.‏

בני ישראל עונו עשרות שנים,‏ ו’‏שוועתם עלתה אל  האלוהים’‏.‏ הפּנִייה ליהוה היתה צעד נבון.‏ הוא דאג לצאצאי אברהם והיה נחוש בדעתו להגשים את מטרתו לברכת כל העמים.‏ יהוה ’‏שמע את נאקתם של בני ישראל וידע’‏,‏ כלומר הבחין בסבלם.‏ מכאן אנו למדים שהבורא מבין ללבם של הנדכאים והסובלים (‏שמות ב׳:‏23–25‏)‏.‏ הוא בחר במשה להוציא את בני ישראל מעבדות לחירות.‏ אלא שכאשר ניגשו משה ואחיו אהרון אל פרעה וביקשו ממנו שירשה לעם העבדים לצאת את מצרים,‏ התריס הלה כנגדם:‏ ”‏מי יהוה,‏ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל?‏”‏ (‏שמות ה׳:‏2‏)‏.‏

האם יעלה על הדעת שבורא היקום ייאחז פלצות לנוכח קריאת תיגר זו,‏ הגם שנשמעה מפי שליט המעצמה הצבאית הגדולה ביותר דאז?‏ אלוהים הנחית על פרעה והמצרים שורה של מכות.‏ לבסוף,‏ אחרי המכה העשירית,‏ הסכים פרעה לשחרר את בני ישראל (‏שמות י״ב:‏29–32‏)‏.‏ כך הכירו צאצאי אברהם את יהוה כישות של ממש,‏ כמי שמעניק חירות בזמן שקבע.‏ כפי שמשתמע משמו,‏ יהוה קיים את הבטחתו ועשה זאת בדרמתיות (‏שמות ו׳:‏3‏)‏.‏ אך גם לפרעה וגם לבני ישראל היה עוד הרבה מה ללמוד על שמו.‏

זאת משום שפרעה שינה מהר מאוד את דעתו.‏ בראש צבאותיו רדף בלהט אחר העבדים בצאתם את מצרים,‏ והשיג אותם ליד ים סוף.‏ בני ישראל נלכדו בין הים לצבא מצרים.‏ יהוה התערב וקרע את הים לשניים.‏ פרעה היה צריך להכיר  בכך כביטוי לכוחו הבלתי מנוצח של אלוהים.‏ אך לא,‏ הוא הוביל בפזיזות את כוחותיו אחרי בני ישראל וטבע עם צבא חייליו,‏ כשהשיב אלוהים את הים לאיתנו.‏ ספר שמות אינו מסביר כיצד בדיוק ביצע אלוהים מעשים מדהימים אלה.‏ ניתן בהחלט לכנותם נסים,‏ כי עצם הפעולות ותזמונן היו מעבר לשליטתם של בני־אדם.‏ אך מובן שלא קצרה ידו של בורא היקום ומחוקק חוקיו לעשות זאת (‏שמות י״ד:‏1–31‏)‏.‏

המאורע המחיש לבני ישראל — ומן הראוי שימחיש גם לנו — שיהוה הוא המושיע ושהוא נאמן לשמו.‏ מכל מקום,‏ יש עוד מה ללמוד מסיפור זה על דרכי אלוהים.‏ למשל,‏ הוא עשה צדק עם העם המדכא ובו בזמן נטה חסד לעמו,‏ אשר ממנו עתיד היה לבוא הזרע.‏ ובאשר לזרע,‏ ניכר בעליל שהכתוב בשמות הוא הרבה יותר מהיסטוריה עתיקה;‏ הספר קשור למטרת אלוהים לתת לכל אדם הזדמנות להתברך.‏

אל הארץ המובטחת

לאחר יציאת מצרים נדדו משה והעם במדבר והגיעו להר סיני.‏ שם גובש הקשר בין אלוהים לעם לדורי דורות.‏ הבורא נתן להם חוקים.‏ הוא קבע,‏ כמובן,‏ מקדמת דנא את החוקים השולטים בחומר שביקום,‏ חוקים שעודם תקפים.‏ אך בהר סיני מסר באמצעות משה חוקים לאומיים.‏ מעשי אלוהים וקובץ החוקים שנתן נכתבו למעננו בספר שמות ובשלושת הספרים שאחריו — ויקרא,‏ במדבר,‏ דברים.‏ חוקרי מקרא  סבורים שמשה כתב גם את ספר איוב.‏ נדון בחלק מתוכנו החשוב בפרק י׳.‏

עד עצם ימינו מיליונים,‏ בכל העולם,‏ מכירים את עשרת הדיברות — גרעין ההדרכה המוסרית שבתורה — ומשתדלים לקיימם.‏ יש בתורה עוד מצוות נעלות רבות המעוררות  התפעלות.‏ תקנות רבות מתמקדות,‏ מטבע הדברים,‏ בחייהם של בני ישראל בימים ההם — כללי היגיינה וכללים הקשורים לתברואה ולמחלות.‏ התורה ניתנה אומנם בראש ובראשונה לעם קדום,‏ אולם חוקיה משקפים ידע מדעי  מדויק,‏ שהחוקרים גילו רק במאה האחרונה או קצת לפני כן (‏ויקרא י״ג:‏46,‏ 52;‏ ט״ו:‏4–13;‏ במדבר י״ט:‏11–20;‏ דברים כ״ג:‏13,‏ 14‏)‏.‏ והנה שאלה שכדאי לשאול:‏ כיצד זה שהחוקים שניתנו לעם ישראל הקדום משקפים ידע וחוכמה נעלים לאין שיעור מחוכמת העמים הקדומים?‏ תשובה הגיונית היא שחוקים אלה מקורם בבורא.‏

היו חוקים שמטרתם שימור השושלת.‏ אחרים הגדירו חובות דתיות שחלו על בית ישראל עד בוא הזרע.‏ העם הסכים לעשות את רצון אלוהים ובזה התחייב לחיות לפי התורה (‏דברים כ״ז:‏26;‏ ל׳:‏17–20‏)‏.‏ מטעמים מובנים,‏ אי־אפשר היה לקיים את התורה בשלימות.‏ אך גם עובדה זו שירתה מטרה חיובית.‏ מומחה לענייני חוק ומשפט הסביר בתקופה מאוחרת יותר,‏ שהתורה ’‏חשפה את העבירות,‏ עד כי יבוא הזרע אשר לו מכוּונת ההבטחה’‏ (‏גלטים ג׳:‏19,‏ 24‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ אם כן,‏ התורה הבדילה את העם מהגויים,‏ הזכירה להם את הצורך בַּזרע,‏ במשיח,‏ והכינה אותם לקראת בואו.‏

בני ישראל הסכימו במעמד הר סיני לקיים את תורת אלוהים.‏ הם באו בברית,‏ מעין הסכם.‏ הברית נכרתה בין העם לאלוהים.‏ על אף העובדה שבא בברית זו מרצונו,‏ הִקשה העם את עורפו.‏ לדוגמה,‏ הם עשו עגל זהב כסמל לאלוהים.‏ היה זה חטא,‏ משום שעבודת אלילים היתה הפרה בוטה של עשרת הדיברות (‏שמות כ׳:‏4–6‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ הם התלוננו על אמצעֵי המחיה שקיבלו,‏ מרדו במנהיג שמינה אלוהים  ‏(‏משה)‏ והתמסרו ליחסים לא מוסריים עם עוֹבדות אלילים נוכריות.‏ אך מה לנו ולימי משה הרחוקים?‏

נחזור ונאמר,‏ אין זו סתם היסטוריה עתיקה.‏ סיפורי המקרא על כפיות הטובה של בני ישראל ועל תגובת אלוהים מלמדים שהוא אכן דואג לנו.‏ כתוב במקרא שבני ישראל ’‏העציבו’‏ את אלוהים ו’‏הִתווּהו’‏,‏ כלומר הכאיבו לו,‏ כש’‏שבו וניסו’‏ אותו (‏תהלים ע״ח:‏40,‏ 41‏)‏.‏ אין ספק,‏ לבורא יש רגשות ומעשינו חשובים לו.‏

מנקודת מבט אנושית נראה אולי שחטאי עם ישראל עלולים היו להוביל לביטול הברית מצד אלוהים ולבחירת עם אחר לקיום ההבטחה.‏ אך לא כך היה.‏ הוא העניש את מי שביצעו חטאים מחפירים,‏ וגילה רחמים כלפי העם הסורר  כעם.‏ אלוהים נשאר נאמן להבטחה שהבטיח לידידו שומר האמונים אברהם.‏

לא חלף זמן רב ובני ישראל הגיעו לכנען — ארץ ההבטחה,‏ בלשון המקרא.‏ בארץ ישבו עמים חזקים שנטמאו באי־מוסריות נתעבת.‏ הבורא הניח להם 400 שנה לנפשם,‏ אך עתה החליט,‏ ובצדק,‏ לתת את הארץ לעם ישראל הקדום (‏בראשית ט״ו:‏16‏;‏ ראה גם מסגרת ”‏אל קַנָּא — באיזה מובן?‏”‏ עמודים 132,‏ 133)‏.‏ לקראת הכניסה אל הארץ שלח משה 12 מרגלים לתור אותה.‏ עשרה מהם גילו חוסר אמונה בזרוע  הישועה של יהוה.‏ בעקבות דיווחיהם התלונן העם על אלוהים ורצה לשים לעצמו ראש ולחזור מצריימה.‏ מסיבה זו גזר אלוהים על העם 40 שנות נדודים במדבר (‏במדבר י״ד:‏1–4,‏ 26–34‏)‏.‏

במה הועיל גזר דין זה?‏ לפני מותו קרא משה לבני ישראל לזכור את השנים שבהן לימדם יהוה שיעור בענווה.‏ וכה אמר:‏ ”‏וידעת עם לבבך,‏ כי כאשר ייסר איש את בנו,‏ יהוה אלוהיך מייסרך”‏ (‏דברים ח׳:‏1–5‏)‏.‏ למרות ההתנהגות המבישה כלפיו,‏ כלכל אותם יהוה והמחיש להם את תלותם בו.‏ כדוגמה לכך נזכיר את המָן שהמטיר עליהם,‏ מזון שטעמו כעוגת דבש,‏ וממנו התקיים העם.‏ היה עליהם ללמוד לקחים רבים מנדודיהם במדבר.‏ מן הראוי היה שתיחרת בלבם חשיבותם של הציות לאל הרחמן ושל הצורך להישען עליו (‏שמות ט״ז:‏13–16,‏ 31;‏ ל״ד:‏6,‏ 7‏)‏.‏

לאחר מות משה מינה אלוהים את יהושע להנהיג את ישראל.‏ גיבור נאמן זה הוביל את העם לכנען ופתח באומץ במבצע כיבוש הארץ.‏ יהושע הביס תוך זמן קצר 31 מלכים וכבש את רוב הארץ המובטחת.‏ את ההיסטוריה המרתקת הזו תמצא בספר יהושע.‏

ללא מלך בשר ודם

מנהיגי העם בתקופת שהותם במדבר ובשנותיהם הראשונות בארץ המובטחת היו משה ויהושע.‏ לא היה צורך במלך בשר ודם,‏ כי יהוה היה ריבונם.‏ הוא דאג שימונו  זקנים,‏ אשר ישבו בשער העיר ולפניהם יובאו עניינים משפטיים.‏ הם שמרו על הסדר הטוב והושיטו לעם עזרה רוחנית (‏דברים ט״ז:‏18;‏ כ״א:‏18–20‏)‏.‏ בספר רות יש סיפור מרתק על עניין משפטי שהובא לפני הזקנים,‏ וטופל בהתאם לחוק שבדברים כ״ה:‏7–9‏.‏

לא אחת עורר העם את זעמו של אלוהים.‏ הם המרו שוב ושוב את פיו וסטו לעבודת אלילים כנענית.‏ ובכל זאת,‏ כשהסתבכו בצרות וזעקו אל יהוה,‏ הוא זכר אותם.‏ יהוה  הקים להם שופטים שיגאלו אותם מיד הברזל של העמים השכנים.‏ ספר שופטים מתאר בלשון חיה את גבורותיהם של 12 שופטים אמיצי לב (‏שופטים ב׳:‏11–19;‏ נחמיה ט׳:‏27‏)‏.‏

הכתוב אומר:‏ ”‏בימים ההם אין מלך בישראל.‏ איש הישר בעיניו יעשה”‏ (‏שופטים כ״א:‏25‏)‏.‏ ערכי המוסר היו מפורטים בתורה.‏ לכן,‏ היה לעם בסיס ’‏לעשות הישר בעיניו’‏ ללא חשש,‏ בעזרת הזקנים ובהדרכת הכוהנים.‏ בנוסף לכך,‏ נתנה התורה הנחיות להקמת משכן להקרבת קורבנות.‏ מקדש נייד  זה היווה מרכז לעבודת אלוהים האמיתית ותרם לאחדות העם בימים ההם.‏

חלק שני — שגשוג בתקופת המלכים

כאשר היה שמואל שופט בישראל,‏ דרש העם מלך בשר ודם.‏ שלושת המלכים הראשונים — שאול,‏ דוד ושלמה — מלכו מ־1117 עד 997 לפה״ס,‏ 40 שנה כל אחד.‏ עם ישראל הגיע לשיא עושרו ותפארתו,‏ והבורא נקט צעדים חשובים לקראת מלוכתו של הזרע המובטח.‏

שמואל עשה מלאכתו נאמנה כשופט וכנביא,‏ הדואג למצבו הרוחני של העם.‏ אלא שבניו לא הלכו בדרכו.‏ העם דרש לבסוף משמואל:‏ ”‏עתה שימה לנו מלך לשופטנו ככל הגויים”‏.‏ יהוה הסביר לשמואל מה משתמע מדרישתם:‏ ”‏שְׁמע בקול העם.‏.‏.‏ כי לא אותך מאסו,‏ כי אותי מאסו ממלוך עליהם”‏.‏ יהוה צפה את התוצאות העגומות של התפתחות זו (‏שמואל א׳.‏ ח׳:‏1–9‏)‏.‏ ובכל זאת,‏ כמענה לתביעתם הכתיר את שאול הצנוע למלך ישראל.‏ ההתחלה היתה מבשרת גדולות,‏ אבל לאחר המלכתו הִקשה שאול את עורפו וחרג ממצווֹת אלוהים.‏ נביא אלוהים הודיע שהמלכות תעבור לידי אדם שמוצא חן בעיני יהוה.‏ יש בזה כדי ללמד מה רב ערכו של ציות מכל הלב בעיני הבורא (‏שמואל א׳.‏ ט״ו:‏22,‏ 23‏)‏.‏

דוד,‏ המלך הבא,‏ היה הבן הצעיר במשפחה משבט יהודה.‏ על בחירה מפתיעה זו אמר אלוהים לשמואל:‏ ”‏האדם יראה  לעיניים;‏ ויהוה יראה ללבב”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏7‏)‏.‏ האם לא מעודד לדעת שהבורא מביט בפנימיותנו,‏ ולא רק במה שאנו מקרינים כלפי חוץ?‏ שאול,‏ על כל פנים,‏ לא קיבל עליו את הדין.‏ משבחר יהוה בדוד לרשת את הכתר,‏ רדף אותו שאול כאחוז דיבוק וניסה לחסלו.‏ יהוה לא הרשה לזה לקרות ולבסוף נפלו שאול ובניו חללים בקרב נגד הלוחמים הפלישתים.‏

דוד מָלך מחברון.‏ לאחר מכן,‏ כבש את ירושלים וכונן בה את בירתו.‏ הוא גם הרחיב את גבולות ישראל למלוא גודלה של הארץ שהבטיח אלוהים לתת לצאצאי אברהם.‏ על תקופה זו (‏ועל דברי ימיהם של שאר המלכים)‏ תוכל לקרוא בשישה מהספרים ההיסטוריים שבמקרא.‏ * הם מראים שדרכו של דוד לא היתה סוגה בשושנים.‏ למשל,‏ הוא נכנע לתאוותו ונאף עם בת שבע היפה,‏ ואחר הוסיף חטא על פשע בניסיונו להסתיר את המעשה.‏ יהוה,‏ אלוהי הצדק,‏ לא יכול היה להתעלם מהמשגה.‏ עם זאת,‏ תודות לחרטתו הכנה של דוד לא מיצה איתו אלוהים את הדין לפי התורה;‏ אף־על־פי־כן,‏ דוד סבל בעיות משפחתיות רבות בעקבות חטאיו.‏

בכל המשברים שעבר הכיר דוד את אלוהים כאישיות,‏ כבעל רגשות.‏ הוא כתב:‏ ‏”‏קרוב יהוה לכל קוראיו.‏.‏.‏ ואת שוועתם ישמע”‏ (‏תהלים קמ״ה:‏18–20‏)‏.‏ כנותו של דוד  ומסירותו ניכרות במזמוריו היפים,‏ המהווים כחצי מספר תהלים.‏ מיליונים שואבים עידוד ונחמה מהמזמורים.‏ חשוֹב על קרבתו של דוד לאלוהים,‏ הבאה לידי ביטוי בתהלים קל״ט:‏1–4‏:‏ ”‏יהוה,‏ חֲקַרְתַּני ותדע.‏ אתה ידעת שבתי וקומי,‏  בַּנְתָה לרעי [‏כלומר,‏ מחשבתי]‏ מרחוק.‏ .‏.‏.‏ כי אין מילה בלשוני,‏ הן,‏ יהוה,‏ ידעת כולה”‏.‏

לדוד היתה מודעות גבוהה לזרוע הישועה של יהוה (‏תהלים כ׳:‏7;‏ כ״ח:‏9;‏ ל״ד:‏8,‏ 10;‏ ל״ז:‏39‏)‏.‏ בכל פעם שחש את עזרתה,‏ גבר ביטחונו ביהוה.‏ עדות לכך תמצא בתהלים ל׳:‏6;‏ ס״ב:‏9;‏ ק״ג:‏9‏.‏ תוכל לקרוא גם את מזמור נ״א‏,‏ שחיבר דוד לאחר שקיבל תוכחה על החטא עם בת־שבע.‏ כמה נעים לדעת שאין סיבה לחשוש לבטא את רחשי לבנו לפני הבורא,‏ בביטחון שאין הוא יהיר‏,‏ אלא מוכן להקשיב לנו בענווה!‏ (‏תהלים י״ח:‏36;‏ ס״ט:‏34;‏ פ״ו:‏1–8‏)‏ דוד לא הגיע להכרה זו רק מניסיון חייו.‏ ”‏הגיתי בכל פָּעֳלֶך”‏,‏ כתב,‏ ”‏במעשה ידיך אֲשוחח”‏ (‏תהלים ס״ג:‏7;‏ קמ״ג:‏5‏)‏.‏

יהוה כרת ברית מיוחדת עם דוד ובה הובטחה לו מלכות נצחית.‏ סביר להניח שדוד לא לגמרי הבין את משמעות הברית,‏ אך מפרטים שנכתבו אחרי ימיו במקרא עולה,‏ שאלוהים התכוון שהזרע המובטח יבוא משושלת דוד (‏שמואל ב׳.‏ ז׳:‏16‏)‏.‏

המלך שלמה החכם ומשמעות החיים

חוכמת שלמה,‏ בנו של דוד,‏ היתה לשם דבר.‏ נוכל להיעזר בה,‏ אם נקרא את העצות המעשיות שבספרים משלי וקהלת * (‏מלכים א׳.‏ י׳:‏23–25‏)‏.‏ ספר קהלת מועיל במיוחד למי שמחפשים,‏ כמו המלך שלמה החכם,‏ אחר משמעות החיים.‏  קשת רחבה של אפשרויות עמדה לרשות שלמה,‏ המלך הראשון בישראל שנולד לבית מלוכה.‏ הוא גם עמד בראש מבצעי בנייה מרשימים,‏ נהנה מארוחות מפוארות,‏ ממוזיקה ומחברת ידידים רמי מעלה.‏ למרות הכל כתב:‏ ”‏ופניתי אני בכל מעשיי שעשו ידיי ובעמל שעמלתי לעשות,‏ והנה הכל הבל ורעות רוח”‏ (‏קהלת ב׳:‏3–9,‏ 11‏)‏.‏ ומהי השורה התחתונה?‏

שלמה כתב:‏ ”‏סוף דבר,‏ הכל נשמע:‏ את האלוהים יְרָא ואת מצוותיו שמור,‏ כי זה כל האדם.‏ כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט,‏ על כל נעלם,‏ אם טוב ואם רע”‏ (‏קהלת י״ב:‏13,‏ 14‏)‏.‏ ברוח דבריו אלה,‏ ניהל שלמה מבצע בן שבע שנים לבניית היכל מפואר לעבודת אלוהים (‏מלכים א׳.‏ פרק ו׳‏‏)‏.‏

שנים ארוכות התאפיין שלטון שלמה בשלום ובשגשוג (‏מלכים א׳.‏ ד׳:‏20 עד ה׳:‏5‏)‏.‏ אך לבסוף לבו לא היה שלם עם יהוה כלב דוד.‏ שלמה התחתן עם נשים נוכריות רבות,‏ והן היטו את לבו אחרי אלוהיהן.‏ יהוה הצהיר:‏ ”‏קרוע אקרע את הממלכה מעליך.‏.‏.‏ שבט אחד אתן לבנך,‏ למען דוד עבדי ולמען ירושלים”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״א:‏4,‏ 11–13‏)‏.‏

חלק שלישי — פילוג הממלכה

שלמה נפטר ב־997 לפה״ס ולאחר מותו נקרעו עשרת השבטים הצפוניים מעל הממלכה.‏ הממלכה הצפונית,‏ היא ממלכת ישראל,‏ נפלה בידי אשור ב־740 לפה״ס.‏ המלכים שישבו בירושלים מלכו על שני שבטים.‏ ממלכה זו,‏ ממלכת  יהודה,‏ החזיקה מעמד עד שכבשו הבבלים את ירושלים ב־607 לפה״ס ולקחו את יושביה בשבי.‏ שבעים שנה שממה יהודה.‏

לאחר מות שלמה עלה בנו רחבעם לשלטון והכביד את עולו על העם.‏ התוצאה היתה מרד,‏ ועשרה שבטים נקרעו מהממלכה והקימו את ממלכת ישראל (‏מלכים א׳.‏ י״ב:‏1–4,‏ 16–20‏)‏.‏ הממלכה הצפונית לא דבקה באלוהי האמת במשך השנים.‏ יושביה סגדו פעמים רבות לאלילים,‏ לעגלי זהב,‏ ועבודת האלוהים שלהם נטמאה גם בדרכים אחרות.‏ כמה מהמלכים נרצחו,‏ והכתר נלקח בכוח הזרוע מבניהם.‏ יהוה גילה סבלנות רבה,‏ ושלח שוב ושוב נביאים להזהיר את העם מהאסון שיבוא על ראשו,‏ אם ימשיך בדרכו הכופרת.‏ הספרים הושע ועמוס נכתבו בידי נביאים,‏ שהתנבאו בעיקר על הממלכה הצפונית.‏ בסופו של דבר,‏ המיטו עליה האשורים ב־740 לפה״ס את האסון שעליו ניבאו נביאי אלוהים.‏

בדרום מלכו על יהודה בזה אחר זה 19 מלכים מבית דוד,‏ עד 607 לפה״ס.‏ המלכים אסא,‏ יהושפט,‏ חזקיהו ויאשיהו היו מלכים טובים כדוד אביהם ומצאו חן בעיני יהוה (‏מלכים א׳.‏ ט״ו:‏9–11;‏ מלכים ב׳.‏ י״ח:‏1–7;‏ כ״ב:‏1,‏ 2;‏ דברי הימים ב׳.‏ י״ז:‏1–6‏)‏.‏ יהוה בירך את העם בימיהם.‏ האנציקלופדיה האנגלית לביקורת המקרא ולביאורו (‏The Englishman’s Critical and Expository Bible Cyclopædia)‏ מסבירה:‏ ”‏האלמנט השמרני הנאצל של יהודה היה בית המקדש,‏ הכהונה  והתורה,‏ שלושתם מאת אלוהים,‏ וההכרה ביהוה,‏ אלוהי האמת לבדו,‏ כמלך התיאוקרטיה האמיתי.‏ .‏.‏.‏ הנאמנות לתורה.‏.‏.‏ הולידה שושלת מלכים,‏ שרבים מהם חכמים וטובים.‏.‏.‏ על כן שרדה יהודה יותר מאחותה הצפונית,‏ הגדולה ממנה”‏.‏ המלכים הטובים שהלכו בדרכו של דוד היו בבחינת מיעוט.‏ ובכל זאת,‏ יהוה דאג ש’‏לדוד עבדו יהיה ניר [‏צורת משנה של נר]‏ כל הימים לפניו בירושלים,‏ העיר אשר בחר אלוהים לשׂוּם שמו שם’‏ (‏מלכים א׳.‏ י״א:‏36‏)‏.‏

צועדים אלי חורבן

מנשה היה אחד ממלכי יהודה שסר מעבודת אלוהים האמיתית.‏ ”‏והעביר את בנו באש,‏ ועוֹנֵן וניחש ועשה אוֹב ויִדעוֹנים.‏ הִרבה לעשות הרע בעיני יהוה,‏ להכעיס”‏ (‏מלכים ב׳.‏ כ״א:‏6,‏ 16‏)‏.‏ המלך מנשה הדיח את עמו ”‏לעשות רע מן הגויים אשר השמיד יהוה”‏.‏ לאחר שהזהיר חזור ושנֹה את מנשה ואת עמו,‏ פסק הבורא:‏ ”‏ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת”‏ (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ג:‏9,‏ 10;‏ מלכים ב׳.‏ כ״א:‏10–13‏)‏.‏

בתור התחלה,‏ הרשה יהוה לאשורים ללכוד את מנשה ולקחת אותו,‏ אסור בנחושתיים (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ג:‏11‏)‏.‏ מנשה התעשת בגולה.‏ ”‏וייכנע מאוד מלפני אלוהי אבותיו”‏,‏ נאמר.‏ כיצד הגיב יהוה?‏ ”‏וישמע תחינתו,‏ וישיבהו ירושלים למלכותו;‏ ויֵדע מנשה כי יהוה הוא האלוהים”‏.‏ המלך מנשה ונכדו,‏ המלך יאשיהו,‏ תיקנו את המעוות.‏ אף־על־פי־כן,‏ לא  השכיל העם לבלום אחת ולתמיד את ההידרדרות המוסרית והדתית,‏ שאכלה בו כל חלקה טובה (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ג:‏1–20;‏ ל״ד:‏1 עד ל״ה:‏25;‏ מלכים ב׳.‏ פרק כ״ב‏)‏.‏

יצוין כי יהוה שלח נביאים מסורים שיכריזו את דעתו על המצב.‏ * ירמיהו אמר בשם יהוה:‏ ”‏למִן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה [‏אני שולח]‏ אליכם את כל עבדיי הנביאים,‏ יום השכם ושלוח”‏.‏ אלא שהעם לא שמע בקול אלוהים.‏ הם היו גרועים מאבותיהם!‏ (‏ירמיהו ז׳:‏25,‏ 26‏)‏ אלוהים הזהיר אותם שוב ושוב,‏ ”‏כי חמל על עמו”‏.‏ ובכל זאת סירבו לחזור בהם.‏ אי לכך,‏ הרשה יהוה לבבלים להשמיד את ירושלים ולהחריב את הארץ ב־607 לפה״ס.‏ שבעים שנה שממה הארץ (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ו:‏15,‏ 16;‏ ירמיהו כ״ה:‏4–11‏)‏.‏

סקירה קצרה זו של פעלי אלוהים,‏ יש בה כדי לעזור לנו להכיר בהתעניינותו של יהוה בבני־אדם ובצדק שבא לידי ביטוי במגעיו עם עמו.‏ הוא לא עמד מנגד וחיכה באדישות לראות מה יעשה העם.‏ הוא ניסה לעזור להם.‏ תוכל להבין מדוע התבטא ישעיהו בזה הלשון:‏ ”‏יהוה,‏ אבינו אתה.‏ .‏.‏.‏ ומעשה ידך כולנו”‏ (‏ישעיהו ס״ד:‏7‏)‏.‏ ברוח זו,‏ רבים פונים כיום לבורא כאל ’‏אבא’‏,‏ שכן הוא נוהג בנו כאב אנושי אוהב  ואכפתי.‏ עם זאת,‏ הוא מכיר בעובדה שלא נוכל להתנער מאחריות למעשינו ולחמוק מתוצאותיהם.‏

לאחר 70 שנות גלות בבבל,‏ הגשים יהוה אלוהים את הנבואה על שיקום ירושלים.‏ העם יצא לחופשי והורשה לשוב למולדתו ’‏ולבנות את בית יהוה,‏ אשר בירושלים’‏ (‏עזרא א׳:‏1–4;‏ ישעיהו מ״ד:‏24 עד מ״ה:‏7‏)‏.‏ כמה מספרי המקרא * עוסקים בתהליך השיקום,‏ בבניית המקדש או במאורעות שאירעו לאחר מכן.‏ אחד מהם,‏ דניאל,‏ מעניין במיוחד.‏ ספר זה ניבא במדויק מתי יבוא הזרע,‏ המשיח,‏ וחזה כמה התפתחויות עולמיות בנות־זמננו.‏

המקדש נבנה לבסוף,‏ אך מצבה של ירושלים היה בכי רע.‏ חומותיה ושעריה היו חרבים.‏ לכן יהוה הקים אנשים כנחמיה לעודד את היהודים ולארגן אותם.‏ תפילה שמילותיה כתובות בנחמיה פרק ט׳‏ מסכמת יפה את מגעי יהוה עם בני ישראל.‏ היא מציגה את יהוה כ”‏אלוה סליחות,‏ חנון ורחום,‏ ארך אפיים ורב חסד”‏.‏ התפילה מלמדת גם שיהוה פועל לפי אמות המידה המושלמות שלו לצדק.‏ הוא מוכן למהול את הצדק באהבה,‏ גם כאשר יש לו סיבה טובה להשתמש בכוחו לביצוע משפט.‏ כדי לעשות זאת בצורה מאוזנת ונעלה דרושה חוכמה.‏ מן הראוי שיחסיו של הבורא עִם עַם ישראל יקרבו אותנו אליו ויניעו אותנו לעשות את רצונו.‏

 נכון לעת חתימתו של חלק זה (‏התנ״ך)‏ של המקרא,‏ היתה יהודה מיושבת ומקדשה בירושלים עמד על תילו.‏ אולם יהודה היתה נתונה לשלטון של עם עובד אלילים.‏ אם כן,‏ כיצד תקוּים הברית שכרת אלוהים עם דוד בנוגע ל’‏זרע’‏,‏ ששלטונו יעמוד ”‏עדי עד”‏?‏ (‏תהלים פ״ט:‏4,‏ 5;‏ קל״ב:‏11,‏ 12‏)‏ היהודים עדיין ציפו לביאת ”‏משיח נגיד [‏כלומר,‏ משיח ומנהיג]‏”‏,‏ שישחרר את עם אלוהים ויקים מלכות תיאוקרטית (‏שלטון שאלוהים בראשו)‏ עלי אדמות (‏דניאל ט׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ אך האם היתה זו מטרת יהוה?‏ אם לא,‏ כיצד יגאל המשיח המובטח את העם?‏ וכיצד זה נוגע לנו?‏ הפרק הבא ידון בנושאים חשובים אלה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמודים 126,‏ 127]‏

האם הגיוני להאמין בנסים?‏

”‏לא ייתכן שנשתמש באור חשמלי ובתקשורת אלחוטית וניעזר בתגליות רפואיות וכירורגיות מודרניות,‏ ובה בעת נאמין ברוחות ובנסים של עולם הברית החדשה”‏.‏ דבריו אלה של התיאולוג הגרמני רודולף בּוּלטמן מבטאים את השקפתם של רבים לגבי נסים.‏ האם זו דעתך על הנסים המסופרים במקרא,‏ כמו קריעת ים סוף?‏

מילון סַפּיר מגדיר את המילה ”‏נס”‏ כ”‏מעשה פלא המיוּחס לכוחַ שלמעלה מן הטֶבַע”‏.‏ מעשה פלא כזה כרוך בשיבוש סדרי הטבע,‏ ומשום כך רבים אינם נוטים להאמין בנסים.‏ ואולם,‏ את מה שנראה כהפרה של חוק טבע ניתן להסביר בקלות על־ידי חוקי טבע אחרים.‏

לדוגמה,‏ ניו סַייֶנטיסט מסר,‏ ששני פיזיקאים מאוניברסיטת טוקיו הפעילו שדה מגנטי חזק במיוחד על מבחנה שניצבה במאוזן ומולאה חלקית במים.‏ המים עברו מייד לקצוות המבחנה והותירו את מרכזה יבש.‏ הסיבה לתופעה,‏ שהתגלתה ב־1994,‏ היא תכונת הדיאַמַגנטיות הקלה של המים — המים נהדפים בהשפעת מגנט.‏ התופעה המוּכחת — מים הנעים מן האיזור החזק של השדה המגנטי לאיזור החלש שבו — כונתה ”‏אפקט משה”‏.‏ ניו סַייֶנטיסט ציין:‏ ”‏הדיפת מים היא דבר של מה בכך — אם יש לך מגנט גדול דיו.‏ ואם יש ברשותך מגנט כזה,‏ השמים הם הגבול”‏.‏

כמובן,‏ לא ידוע בוודאות באיזה תהליך השתמש אלוהים בקריעת ים סוף.‏ אך הבורא יודע כל פרט ופרט על חוקי הטבע.‏ הוא יכול בקלות לגייס לעזרתו את החוקים שקבע,‏ כדי לשנות היבטים מסוימים של חוק כלשהו.‏ התוצאה נראית כנס לבני־אדם,‏ ובמיוחד אם אין הם מבינים לגמרי את החוקים הנוגעים בדבר.‏

אַקירה יאמאדה,‏ פרופסור בדימוס מאוניברסיטת קְיוֹטוֹ,‏ יפן,‏ אמר על הנסים שבמקרא:‏ ”‏אין זו טעות לומר ש[‏נס]‏ אינו מובן נכון להיום מנקודת המבט של המדע שבו עוסק הפרט (‏או מהסטטוס קְווֹ של המדע)‏,‏ אך תהא זו טעות להסיק,‏ בהסתמך על מדעי הפיזיקה או הבּיבּליוֹלוֹגיה המתקדמים של ימינו,‏ שהדבר לא קרה.‏ בעוד עשר שנים המדע המודרני יהיה שייך להיסטוריה.‏ ככל שהמדע מתקדם מהר יותר,‏ כן גדלים הסיכויים שהמדענים של היום יהיו מחר נושא לבדיחות,‏ כמו ’‏לפני עשר שנים חשבו המדענים ברצינות שכך וכך.‏.‏.‏’‏”‏ (‏אלים בעידן המדע [‏Gods in the Age of Science]‏)‏.‏

בכוחו של יהוה,‏ בתור הבורא המסוגל לתאם בין כל חוקי הטבע,‏ לחולל נסים.‏

‏[‏תיבה בעמודים 132,‏ 133]‏

אל קַנָּא — באיזה מובן?‏

”‏יהוה קנא שמו,‏ אל קנא הוא”‏.‏ כך כתוב בשמות ל״ד:‏14‏.‏ מה כוונת הדברים?‏

אחת ממשמעויות המילה ”‏קנא”‏ היא ”‏דורש מסירות בלעדית,‏ אינו מוכן לסבול מתחרים”‏.‏ יהוה מקנא לשמו ולעבודתו במובן חיובי,‏ לתועלת ברואיו (‏יחזקאל ל״ט:‏25‏)‏.‏ מתוך נאמנות עזה למשמעות שמו יגשים את מטרתו עבור האנושות.‏

חשוב למשל על גזר הדין שנחרץ על יושבי כנען.‏ חוקר אחד הציג את התיאור המזעזע שלהלן:‏ ”‏פולחנם של הבעל,‏ העשתורת ושאר אלילי כנען היה מורכב מאורגיות משולחות רסן;‏ מקדשיהם היוו מרכזי שחיתות.‏ .‏.‏.‏ בסגידתם לאליליהם התמסרו הכנענים לסיפוק תאוותיהם הלא־מוסריות.‏.‏.‏ ורצחו את בכוריהם כקורבנות לאותם אלים”‏.‏ ארכיאולוגים מצאו כדים ובהם שיירי גופות הילדים שהועלו על המזבח.‏ אלוהים הבחין בעוון הכנענים עוד בימי אברהם,‏ ובכל זאת האריך אפו להם 400 שנה — די והותר זמן לשנות את דרכיהם (‏בראשית ט״ו:‏16‏)‏.‏

האם היו הכנענים מודעים לחומרת עוונם?‏ ובכן,‏ כמו לכל אדם,‏ היה להם מצפון.‏ משפטנים מכירים במצפון כבסיס אוניברסלי למוסריות ולצדק (‏רומים ב׳:‏12–15‏)‏.‏ למרות זאת,‏ המשיכו הכנענים במנהג הנפשע של הקרבת ילדים ובמעשים מיניים מתועבים.‏

יהוה,‏ בצדקתו המאוזנת,‏ החליט לטהר את הארץ.‏ אין מדובר כאן ברצח עם.‏ יושבי כנען שקיבלו על עצמם ברצון את ערכי הצדק של אלוהים,‏ הן כיחידים,‏ דוגמת רחב,‏ והן כקבוצות,‏ דוגמת הגבעונים,‏ ניצלו (‏יהושע ו׳:‏25;‏ ט׳:‏3–15‏)‏.‏ רחב השתייכה לאילן היוחסין המוביל אל המשיח,‏ ובחלקם של צאצאי הגבעונים נפלה הזכות לשרת במקדש יהוה (‏יהושע ט׳:‏27;‏ עזרא ח׳:‏20;‏ מתי א׳:‏1,‏ 5–16‏)‏.‏

לכן,‏ מי שמבקש לראות את התמונה השלימה והברורה,‏ המבוססת על עובדות,‏ קל לו לראות ביהוה אל ראוי להערצה,‏ אל של צדק,‏ המקנא קנאה חיובית,‏ לתועלת ברואיו הנאמנים.‏

‏[‏תמונה בעמוד 123]‏

הבורא הוציא לחופשי עם משועבד והשתמש בו להגשמת מטרתו

‏[‏תמונה בעמוד 129]‏

עם ישראל הקדום בא בברית עם הבורא במעמד הר סיני

‏[‏תמונה בעמוד 130]‏

שמירת חוקי הבורא,‏ שאין כדוגמתם,‏ תרמה להנאת עמו מהארץ המובטחת

‏[‏תמונה בעמוד 136]‏

ניתן לבקר באיזור שמדרום לחומת ירושלים,‏ שם כונן דוד את בירתו