פרק ה׳‏

מה עומד מאחורי היצירה?‏

כפי שנאמר בפרקים קודמים,‏ תגליות מדעיות מתקופתנו העלו שפע הוכחות משכנעות לכך שליקום ולחיים על הארץ היתה התחלה.‏ מה היה הגורם להתחלה?‏

לאחר שבדקו את ההוכחות,‏ השתכנעו רבים ש”‏הסיבה הראשונה”‏ היתה מחויבת המציאות.‏ אולם,‏ חלקם נרתעים מהרעיון שסיבה זו הינה ישות.‏ ההסתייגות מהמונח בורא משקפת את גישתם של חלק מן המדענים.‏

אלברט איינשטיין,‏ למשל,‏ היה בטוח שליקום היתה התחלה,‏ והביע את רצונו ”‏לדעת כיצד ברא אלוהים את העולם”‏.‏ אלא שאיינשטיין לא הודה באמונה באל ישותי;‏ הוא דיבר על ”‏תחושה דתית”‏ קוסמית,‏ ”‏אשר אין בה דוֹגמוֹת או אל בדמות אדם”‏.‏ בדומה לכך,‏ הכימאי קֶניצ׳י פוּקוּאי,‏ חתן פרס נובל,‏ הביע אמונה במסגרת בסיסית גדולה ביקום.‏ הוא אמר ש”‏ניתן להגדיר קשר ומסגרת גדולים אלה במונחים כמו ’‏הערך האבסולוטי’‏ או ’‏אלוהים’‏”‏.‏ אך הוא כינה זאת ”‏ייחודיות הטבע”‏.‏

האם שמת לב לדמיון הרב בין אמונה מעין זו בכוח סתמי לבין התפיסות המקובלות בדתות המזרח?‏ רבים מעמי המזרח סבורים שהטבע בא לידי קיום בכוחות עצמו.‏ הרעיון מוצא ביטוי אפילו באותיות הסיניות של  המילה טבע,‏ שמשמען המילולי הוא ”‏נוצר מעצמו”‏ או ”‏קיום עצמי”‏.‏ איינשטיין סבר שהבודהיזם מבטא היטב את תחושתו הדתית הקוסמית.‏ בודהה החזיק בדעה שאין חשיבות לשאלה בדבר התערבות בורא ביצירת היקום ובני־האדם.‏ גם השׁינטוֹ אינו מסביר כיצד נוצר הטבע,‏ ולפי אמונת השׁינטוֹאיסטים,‏ האלים הם רוחות המתים,‏ היכולות להתמזג בטבע.‏

מעניין לציין,‏ כי חשיבה זו די דומה להשקפות שרווחו ביוון העתיקה.‏ על הפילוסוף אֶפִּיקוּרוֹס (‏341–270 לפה״ס)‏ נאמר,‏ שהאמין כי ’‏האֶלים רחוקים,‏ ואם לא ייטיבו לך,‏ גם לא ירעו’‏.‏ האדם,‏ לדידו,‏ הוא תוצר של הטבע,‏ שנוצר כפי הנראה בדרך בריאה ספונטנית והברֵירה הטבעית של הצורות המוצלחות ביותר.‏ אנו מסיקים מכך שרעיונות דומים הנשמעים בימינו אינם בבחינת חידוש.‏

לצד האפיקוראים חיו הסטואיקנים היוונים,‏ שהטבע היה להם לאלוהים.‏ הם הניחו שבמות האדם,‏ נטמעת האנרגיה הסתמית היוצאת ממנו בים האנרגיה,‏ המהווה את אלוהים.‏ שיתוף פעולה עם חוק הטבע היה,‏ לפי אמונתם,‏ הטוב העליון.‏ האם שמעת דעות דומות בימינו?‏

התנצחות בסוגיית אל ישותי

מכל מקום,‏ אל לנו לבטל את כל המידע על יוון העתיקה כהיסטוריה שאבד עליה הכלח.‏ על רקע אמונות אלה,‏ נאם מורה ידוע בן המאה הראשונה את אחד הנאומים החשובים בהיסטוריה.‏ לוקס,‏ רופא והיסטוריון,‏ העלה על הכתב את הנאום,‏ והוא מופיע בספר מעשי השליחים פרק  י”‏ז.‏ יש בו כדי לעזור לנו לגבש דעה על ”‏הסיבה הראשונה”‏ ולהבין היכן אנו משתלבים בתמונה.‏ כיצד יוכל נאום מלפני 900,‏1 שנה להשפיע כיום על ישרי הלב,‏ המחפשים משמעות בחיים?‏

אותו מורה מפורסם,‏ פאולוס,‏ זומן לבית המשפט העליון באתונה.‏ שם עמד לפני אפיקוראים וסטואיקנים,‏ אשר לא האמינו באל ישותי.‏ פאולוס ציין בדברי הפתיחה שלו שראה בעירם מזבח שכתוב עליו ”‏לאל בלתי נודע”‏ (‏ביוונית אגנוסטו תיאו‏)‏.‏ יש הסבורים כי הביולוג תומס ה.‏ הַקסלי (‏1825–1895)‏ טבע את המונח ”‏אגנוסטי”‏ על בסיס כתובת זו.‏ הקסלי ייחס את המילה למי שדוגלים בהשקפה ש”‏סיבת הסיבות (‏אלוהים)‏ וטיבם הבסיסי של הדברים אינם ידועים או שנבצר מאיתנו לדעת עליהם”‏.‏ אך האומנם ”‏נבצר מאיתנו לדעת”‏ על הבורא,‏ כפי שחושבים רבים?‏

סברה זו היא,‏ למען האמת,‏ סילוף דבריו של פאולוס;‏ היא מחטיאה את מטרת טיעוניו.‏ פאולוס לא טען שהאל אינו נודע.‏  הוא פשוט אמר שהאל אינו ידוע לאתונאים.‏ בידי פאולוס לא היו הוכחות מדעיות כה רבות לקיום בורא,‏ כפי שיש בידינו כיום.‏ ובכל זאת,‏ לא היה ספק בלבו שקיים מתכנן ישותי ותבוני,‏ שתכונותיו היפות אמורות לקרב אותנו אליו.‏ עיין בהמשך דבריו:‏

‏”‏את זה שאתם עובדים מבלי לדעת אותו,‏ אותו אני מכריז לכם:‏ האל אשר עשה את העולם וכל אשר בו.‏ הוא אדון השמים והארץ ואין הוא שוכן בהיכלות מעשה ידיים;‏ גם אין  ידי אדם משרתות אותו כאילו הוא זקוק לאיזה דבר,‏ שהרי לכל הוא נותן חיים ונשמה וכל דבר.‏ מאדם אחד הוא יצר את כל עממי בני אדם להושיבם על פני כל הארץ”‏ (‏מעשי השליחים י״ז:‏23–26‏)‏.‏ קו טיעון מעניין,‏ לא כן?‏

אם כן,‏ פאולוס אינו רומז שאלוהים הוא בלתי נודע,‏ אלא מדגיש שמקימי המזבח האתונאי,‏ וכמוהם רבים מקהל מאזיניו,‏ טרם הכירו את אלוהים.‏ לכן פאולוס קורא להם — ולכל מי שקראו מאז את נאומו — לבקש לדעת את הבורא,‏ שכן ”‏אינו רחוק מכל אחד מאיתנו”‏ (‏מעשי השליחים י״ז:‏27‏)‏.‏ ניתן לראות שפאולוס הציג בטקט את העובדה,‏ שניתן להבחין בעדויות לקיומו של בורא עולם על־ידי התבוננות בבריאה.‏ התבוננות זו תחשוף לעינינו גם כמה מתכונותיו.‏

בחנו עד כה כמה וכמה קווי טיעון המצביעים על מציאותו של בורא.‏ האחד הוא היקום רחב הידיים,‏ ששולט בו סדר המעיד על תבונה ושאין ספק כי היתה לו ראשית.‏ השני הוא החיים עלי אדמות,‏ ובכלל זה התכנון הניכר בתאי גופנו.‏ השלישי הוא מוחנו,‏ ובכלל זה המודעות העצמית וההתעניינות בעתיד.‏ כעת נבחן שתי דוגמאות נוספות מיצירתו של הבורא,‏ הנוגעות לחיי היומיום.‏ בעת שנעשה כן,‏ שאל את עצמך,‏ ’‏מה אני למד מכך על אישיותו של מי שתכנן והעניק זאת?‏’‏

לומדים מיצירתו

התבוננות בבריאה מלמדת הרבה על הבורא.‏ פאולוס הזכיר במעמד אחר דוגמה לכך.‏ הוא דרש לפני קהל באסיה הקטנה ואמר:‏ ”‏בדורות הקודמים הניח [‏הבורא]‏ לכל הגויים ללכת  בדרכיהם.‏ ובכל זאת לא חדל להעיד על עצמו במעשיו הטובים,‏ בתיתו לנו גשם מן השמים ועונות פוריות,‏ ובמלאו את לבותינו מזון ושמחה”‏ (‏מעשי השליחים י״ד:‏16,‏ 17‏)‏.‏ שים לב לדוגמה שנתן פאולוס:‏ הבורא מעיד על אישיותו בתיתו מזון לבני־האדם.‏

יש ארצות שבהן מובן מאליו שיש מזון לכל דורש.‏ במקומות אחרים,‏ רבים נאבקים כדי להניח לחם על שולחנם.‏ בשני המקרים,‏ האפשרות להשיג מזון מקורה בחוכמתו ובטובו של בוראנו.‏

מזון האדם והחיה נוצר תודות למחזורים מורכבים,‏ כמו מחזור המים,‏ מחזור הפחמן,‏ מחזור הזרחן ומחזור החנקן.‏ ידוע שבתהליך הפוטוסינתזה החיוני מייצרים הצמחים סוכרים,‏ כשדו־תחמוצת הפחמן והמים הם חומרי הגלם ואור השמש  הוא מקור האנרגיה.‏ אגב כך,‏ משחררים הצמחים חמצן.‏ האם החמצן הוא ”‏תוצר לוואי”‏,‏ פסולת?‏ לא לגבינו.‏ הכרחי ונחוץ שננשום חמצן,‏ המסייע לחילוף החומרים ולפירוק המזון בגופנו.‏ את הפחמן הנוצר בתהליך אנו נושפים,‏ והצמחים משתמשים בו כחומר גלם לפוטוסינתזה.‏ אולי למדנו על התהליך בשיעורי טבע בבית־הספר,‏ אך אין בזה כדי לגרוע מנחיצותו וממופלאותו.‏ וזו רק ההתחלה.‏

הזרחן ממלא תפקיד חשוב בהעברת אנרגיה בתאי גופנו ובתאי בעלי־החיים.‏ מאין מתקבל הזרחן?‏ שוב,‏ מהצמחים.‏ הם סופגים פוספטים (‏זְרָחוֹת)‏ אי־אורגניים מהאדמה וממירים אותם לפוספטים אורגניים.‏ אנו צורכים צמחים המכילים זרחן אורגני,‏ וגופנו משתמש בהם לצרכים חיוניים.‏ הזרחן חוזר לאדמה בהפרשותינו,‏ בתור ”‏פסולת”‏,‏ לשימושם החוזר של הצמחים.‏

 אנחנו זקוקים גם לחנקן,‏ המהווה חלק מכל מולקולת חלבון ודנ”‏א בגופנו.‏ מהיכן אנו משיגים יסוד זה,‏ שכל־כך נחוץ לחיים?‏ על אף העובדה שהחנקן מהווה 78 אחוז מהאוויר סביבנו,‏ הצמחים,‏ כמוהם כבעלי־החיים,‏ אינם מסוגלים לקלוט אותו ישירות מן האוויר.‏ לכן,‏ מן ההכרח שהחנקן שבאוויר יעבור גלגול צורה,‏ כדי שהצמחים,‏ ובעקבותיהם האדם ובעלי־החיים,‏ יוכלו לעשות בו שימוש.‏ כיצד מתבצעת ההמרה,‏ או הקיבוע?‏ בכמה דרכים.‏ דרך אחת היא פעולת הברק.‏ * קיבוע החנקן מתבצע גם באמצעות חיידקים מסוימים,‏ השוכנים בבליטות קטנות בשורשי קטניות כמו אפונה,‏ פּולי סויה ואספסת.‏ החיידקים הופכים חנקן אטמוספירי לחומרים שצמחים מסוגלים לעבד.‏ מכאן שכאשר אתה אוכל ירקות ירוקים אתה צורך את החנקן,‏ שגופך זקוק לו לייצור חלבונים.‏ למרבה הפלא,‏ ישנם מיני קטניות ביערות טרופיים,‏ במדבריות ואפילו בטונדרות.‏ ואם שריפות מכלות את הצמחייה במקום מסוים,‏ בדרך כלל הקטניות הן הראשונות ששבות לצמוח.‏

אילו מערכות מחזוריות מופלאות!‏ כל מחזור מנצל את  חומרי הפסולת של המחזור האחר.‏ מקור האנרגיה העיקרי הוא השמש — מקור לאנרגיה טהורה,‏ אינסופית וקבועה.‏ איזה הבדל בין תהליכים אלה לבין מאמצי האדם במיחזור משאבים!‏ אפילו המוצרים הידידותיים לסביבה כביכול,‏ מעשה ידי אדם,‏ לא תמיד תורמים לניקיון כדור־הארץ,‏ מחמת מורכבותן של מערכות המיחזור שהמציא האדם.‏ בעניין זה נאמר ביו.‏ אס.‏ ניוז אנד וורלד ריפורט,‏ שיש לתכנן מוצרים,‏ אשר ניתן יהיה למחזר בקלות את מרכיביהם היקרים.‏ את זאת אנו רואים במחזורי הטבע,‏ לא כן?‏ מה זה מלמד על ראייתו למרחוק וחוכמתו של הבורא?‏

אי משוא פנים וצדק

כדי לחשוף עוד מתכונות הבורא,‏ הבה נבחן מערכת נוספת — מערכת החיסון של גופנו.‏ גם היא קשורה לחיידקים.‏

‏”‏חיידקים מוזכרים בדרך כלל בהקשר שלילי”‏,‏ מציינת אנציקלופדיה בריטניקה החדשה,‏ ”‏אך רוב החיידקים אינם מזיקים לאדם.‏ למעשה,‏ רבים מהם מועילים”‏.‏ פעולתם היא עניין של חיים ומוות.‏ לחיידקים נודע תפקיד מכריע במחזור החנקן שהוזכר זה עתה,‏ וכן במחזור של דו־תחמוצת הפחמן ושל יסודות אחדים.‏ אנחנו זקוקים לחיידקים גם במערכת העיכול.‏ במעי הגס לבדו יש כ־400 מיני חיידקים,‏ המסייעים בסינתוז ויטמין K ובטיפול בפסולת.‏ תהליך נוסף שבו החיידקים מועילים לנו הוא הפיכת העשב לחלב בגופה של הפרה.‏ חיידקים אחרים נחוצים לתסיסה — בהכנת גבינה,‏ יוגורט,‏ כרוב כבוש וחמוצים למיניהם.‏ ומה קורה כאשר חיידקים פולשים למקום לא להם בגופנו?‏

 תאי דם לבנים,‏ שמספרם מגיע לשני טריליון,‏ תוקפים את החיידקים המאיימים להזיק לנו.‏ דניאל א.‏ קוֹשלנד הבן,‏ עורך כתב־העת סַייֶנס,‏ מסביר:‏ ”‏מערכת החיסון נועדה לזהות פולשים.‏ לשם כך,‏ היא מייצרת בערך ¹¹10 [‏000,‏000,‏000,‏100]‏ סוגים של קולטנים,‏ כך שלכל פולש,‏ תהא צורתו אשר תהא,‏ יימצא הקולטן המתאים לזיהויו,‏ ויביא לידי חיסולו”‏.‏

אחד הסוגים של תאים אלה,‏ שבאמצעותם נלחם הגוף בפולשים,‏ הוא המאקרופאג׳;‏ פירוש שמם של המקרופאג׳ים הוא ”‏אוכלים גדולים”‏,‏ וכשמם כן הם — הם טורפים כל חומר זר החודר לדם.‏ למשל,‏ לאחר שמאקרופאג׳ אוכל נגיף פולש,‏ הוא מפרק אותו לחלקים קטנים,‏ ומציג קומץ חלבונים ממנו.‏ חלבונים אלה משמשים אות אזהרה למערכת החיסון,‏ כעין אזעקה על חדירת אורגניזמים זרים לגופנו.‏ אם ’‏תא T מסייע’‏,‏ גם הוא תא במערכת החיסון,‏ מזהה את חלבון הנגיף,‏ הוא מחליף אותות כימיים עם המאקרופאג׳.‏ ההודעות הכימיות כשלעצמן הן חלבונים מיוחדים,‏ בעלי מגוון מדהים של תפקידים,‏ והן מווסתות את תגובת מערכת החיסון לפלישה ומגבירות את עוצמת התקיפה.‏ התהליך מביא לידי מאבק איתנים נגד הנגיף המסוים.‏ כך אנו מתגברים על־פי־רוב על זיהומים.‏

למעשה,‏ התהליך מורכב בהרבה,‏ אבל די בתיאור קצר זה כדי ללמד על מורכבותה של מערכת החיסון.‏ כיצד זכינו למנגנון המורכב?‏ קיבלנו אותו חינם אין כסף,‏ בלי קשר למעמדה הכלכלי והחברתי של משפחתנו.‏ השווה זאת  עם העוול שנעשה לרוב האנושות בכל הנוגע לטיפול רפואי.‏ ד״ר הִירוֹשי נָקָג’‏ימה,‏ המנהל הכללי של ארגון הבריאות העולמי (‏WHO)‏,‏ כתב:‏ ”‏לדעת WHO, האי־צדק ההולך ומחריף הוא ממש עניין של חיים ומוות.‏ אי־השוויון החברתי עולה לעניים בבריאות”‏.‏ ניתן להבין ללבה של האשה ממשכנות העוני של סאו פאולו,‏ שאמרה:‏ ”‏עבורנו,‏ טיפול רפואי טוב הוא כמו מוצג בחלון ראווה במרכז קניות מפואר.‏ אנחנו יכולים להביט בו,‏ אבל הוא לא בהישג ידנו”‏.‏ מיליונים בכל העולם חשים כמוה.‏

עוולות כאלה עוררו בלבו של אלברט שווַייצר את הרצון לעקור לאפריקה,‏ כדי להעניק טיפול רפואי למי שלא שפר עליהם חלקם.‏ מאמציו זיכוהו בפרס נובל.‏ אילו תכונות אתה רואה בגברים ובנשים שעושים מעשים טובים כמותו?‏ אתה רואה,‏ מן הסתם,‏ שקיימת בלבם אהבת הבריות ושיש להם חוש צדק,‏ ולכן הם סבורים שגם תושבי המדינות המתפתחות  ראויים לטיפול רפואי.‏ ומה על מי שחנן אותנו במערכת החיסון הנפלאה,‏ המובנית בכל אדם,‏ מכל מעמד כלכלי וחברתי?‏ האין זו עדות משמעותית יותר לאהבה,‏ לאי משוא פנים ולצדק של הבורא?‏

הכרת הבורא

המערכות שהוזכרו לעיל הן רק דוגמאות בסיסיות ליצירתו של הבורא.‏ האם אין הן מלמדות שהוא ישות ממשית ותבונית,‏ אשר תכונותיה ודרכיה משובבות לב?‏ יכולנו להזכיר עוד ועוד דוגמאות.‏ על כל פנים,‏ ודאי ידוע לנו מחיי היומיום שאי־אפשר להסתפק בהתבוננות במעשי כפיו של אדם כדי להכירו היטב.‏ אם יש לנו רק מידע חלקי עליו,‏ עלולה להצטייר במוחנו תמונה מעוּותת!‏ ואם אותו אדם הושמץ או שדמותו סולפה,‏ האם לא יהיה כדאי לפגוש אותו ולשמוע את הצד שלו?‏ אפשר לשוחח איתו,‏ ולראות איך הוא נוהג במצבים שונים ומה הן תכונותיו.‏

אי־אפשר,‏ כמובן,‏ לשוחח פנים אל פנים עם בורא היקום רב־העוצמה.‏ אך הוא גילה רבות על עצמו ועל אישיותו בספר שקיים,‏ בשלמותו או בחלקו,‏ ביותר מ־000,‏2 שפות,‏ כולל שפתך שלך.‏ ספר זה — המקרא — מזמין אותך להכיר את הבורא ולרקום קשר קרוב איתו,‏ ככתוב:‏ ”‏קירבו לאלוהים ויקרב אליכם”‏.‏ הכתוב מלמד,‏ כמו־כן,‏ כיצד ניתן להיות ידיד אלוהים (‏יעקב ב׳:‏23;‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ האם אתה מעוניין בכך?‏

לשם כך,‏ הרינו מזמינים אותך לבחון את סיפור הבריאה העובדתי והמרתק.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 79]‏

מסקנה הגיונית

קיימת הסכמה כללית בין המדענים בדבר ההנחה שליקום היתה התחלה.‏ רובם מסכימים שלפני ההתחלה,‏ משהו ממשי היה חייב להתקיים.‏ יש מדענים שיכנו זאת אנרגיה שקיימת מאז ומעולם.‏ אחרים מניחים שתוהו ובוהו הִיוּלי קדם להיווצרות היקום.‏ כך או אחרת,‏ הרוב מניחים שקיום דבר־מה — שלא היתה לו התחלה — משתרע עד אינסוף אחורה בזמן.‏

אם כן,‏ סלע המחלוקת הוא אם מדובר במשהו נצחי או במישהו נצחי.‏ לאחר שבחנת את תגליות המדע על מוצאם ועל טיבם של היקום ושל החיים,‏ אילו מבין האפשרויות נראית לך הגיונית?‏

‏[‏תיבה בעמוד 80]‏

‏”‏כל אחד מן היסודות החשובים לחיים — פחמן,‏ חנקן וגופרית — המצוי כגז אי־אורגני,‏ עובר באמצעות פעולתם של חיידקים גלגול צורה,‏ כדי שצמחים ובעלי־חיים יוכלו להשתמש בו”‏ (‏אנציקלופדיה בריטניקה החדשה‏)‏.‏

‏[‏טבלה/‏תמונה בעמוד 78]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מהי מסקנתך?‏

היקום

↓ ↓

היתה לו לא היתה לו

התחלה התחלה

↓ ↓

היה גורם להתחלה לא היה גורם להתחלה

↓ ↓

הגורם הוא מישהו הגורם הוא משהו

נצחי נצחי

‏[‏תמונה בעמוד 75]‏

רבים במזרח סבורים שהטבע בא לידי קיום מעצמו

‏[‏תמונה בעמוד 76]‏

פאולוס נאם נאום מעורר מחשבה על אודות אלוהים,‏ בעומדו על גבעה זו,‏ על רקע האקרופוליס

‏[‏תמונה בעמוד 83]‏

אלוהים חנן כל אחד מאיתנו במערכת חיסון,‏ העולה ביעילותה על כל תרופה מודרנית