פרק ט׳‏

מורה גדול שופך אור על אישיות הבורא

תושבי ארץ ישראל במאה הראשונה ’‏היו שרויים בציפייה’‏.‏ ציפייה לְמה?‏ ל”‏משיח”‏ שעליו התנבאו נביאי אלוהים מאות שנים לפני כן.‏ העם היה משוכנע שהמקרא נכתב בהכוונת אלוהים ושיש בו מידע על העתיד.‏ ספר דניאל,‏ למשל,‏ ניבא שהמשיח יבוא במחצית הראשונה של המאה ההיא (‏לוקס ג׳:‏15;‏ דניאל ט׳:‏24–26‏)‏.‏

אך היה עליהם להיזהר מפני משיחי שקר,‏ שגם בואם נחזה (‏מתי כ״ד:‏5‏)‏.‏ ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מונה כמה מהם:‏ תוֹדָס,‏ שהוביל את חסידיו אל נהר הירדן וטען שמימיו ייחצו;‏ איש מצרי שלקח את הנוהים אחריו להר הזיתים ואמר שחומת ירושלים תיפול לפקודתו;‏ ומתחזה שהבטיח בימי המושל פסטוס שקט ושלווה.‏ (‏השווה מעשי השליחים ה׳:‏36;‏ כ״א:‏38‏.‏)‏

שלא כאותם מאמינים שהולכו שולל,‏ קבוצת אנשים,‏ שלימים נקראו ”‏משיחיים”‏,‏ ראו בישוע מנצרת מורה גדול ומשיח אמת (‏מעשי השליחים י״א:‏26;‏ מרקוס י׳:‏47‏)‏.‏ ישוע לא היה משיח שקר;‏ היו ראיות מוצקות להיותו המשיח,‏ ובארבעת הספרים ההיסטוריים המכונים ספרי הבשורה תמצא  שפע הוכחות לכך.‏ * לדוגמה,‏ היהודים ידעו שהמשיח אמור להיוולד בבית לחם,‏ להשתייך לבית דוד ולחולל נפלאות.‏ ישוע עמד בציפיות אלה,‏ ואפילו עדותם של יריביו מאשרת זאת.‏ כן,‏ ישוע התאים לדמות המשיח,‏ כפי שהיא מצטיירת במקרא (‏מתי ב׳:‏3–6;‏ כ״ב:‏41–45;‏ יוחנן ז׳:‏31,‏ 42‏)‏.‏

המונים ראו את מעשיו הנפלאים של ישוע,‏ שמעו את דברי החוכמה המיוחדים שאמר,‏ הכירו בכוחו לראות את הנולד והשתכנעו שהוא המשיח.‏ במהלך שירותו (‏29–33 לספירה)‏ הצטברו עוד ועוד ראיות להיותו המשיח.‏ למעשה,‏ התברר שהוא לא רק המשיח.‏ אחד מתלמידיו הסיק,‏ על־סמך העובדות שידע,‏ כי ”‏ישוע הוא המשיח בן־האלוהים”‏ * (‏יוחנן כ׳:‏31‏)‏.‏

כמי שנהנה מקשר הדוק עם אלוהים,‏ לימד ישוע על אישיותו וגילה אותה לזולתו (‏לוקס י׳:‏22;‏ יוחנן א׳:‏18‏)‏.‏ ישוע העיד שקרבתו לאביו החלה בשמים,‏ שם עבד עם אביו ביצירת כל החי והדומם (‏יוחנן ג׳:‏13;‏ ו׳:‏38;‏ ח׳:‏23,‏ 42;‏ י״ג:‏3;‏ קולוסים א׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏

המקרא מלמד שהבן הועבר מהתחום הרוחני ”‏ונהיה  כבני אדם”‏ (‏פיליפים ב׳:‏5–8‏)‏.‏ מדובר בתופעה לא רגילה.‏ האם היא אפשרית?‏ המדענים מאשרים שיסודות הטבע,‏ כמו אוּרניוּם,‏ יכולים לשנות צורה;‏ המדענים יודעים אפילו לחשב את התוצאות של המרת מסה לאנרגיה (‏²mc=E‏)‏.‏ אם כן,‏ למה להטיל ספק ברעיון המקראי שיצור רוחני שינה צורתו והפך לאדם?‏

ניתן להמחיש זאת גם בדרך אחרת.‏ חשוב על מה שמשיגים הרופאים בהפריית מבחנה.‏ החיים מתהווים ב”‏מבחנה”‏,‏ מועברים לרחם האשה ונולד תינוק.‏ ובמקרה של ישוע המקרא אומר בביטחון,‏ שחייו הועברו אל רחמה של מרים הבתולה בכוחו של אלוהים,‏ ב”‏גבורת עליון”‏.‏ מרים היתה מבית דוד,‏ ומכאן שישוע היה רשאי לרשת את כיסא דוד בתור המלך המשיח שיעמוד לעד,‏ כפי שהובטח לדוד (‏לוקס א׳:‏26–38;‏ ג׳:‏23–38;‏ מתי א׳:‏23‏)‏.‏

על רקע יחסיו ההדוקים עם הבורא והידמותו לאל,‏ אמר ישוע:‏ ”‏הרואה אותי ראה את האב”‏ (‏יוחנן י״ד:‏9‏)‏.‏ עוד אמר:‏ ”‏אין איש יודע.‏.‏.‏ מי הוא האב,‏ זולתי הבן וכל מי שהבן רוצה  לגלות לו”‏ (‏לוקס י׳:‏22‏)‏.‏ לפיכך,‏ כשנלמד על הוראתו ועל מעשיו של ישוע על הארץ,‏ נכיר את אישיות הבורא טוב יותר.‏ נבחן זאת כעת בעזרת דוגמאות של גברים ונשים שהכירו את ישוע.‏

האשה השומרונית

‏”‏האם לא זהו המשיח?‏”‏ שאלה אשה שומרונית לאחר ששוחחה עם ישוע (‏יוחנן ד׳:‏29‏)‏.‏ היא גם האיצה בתושבי סיכר,‏ לא הרחק מהמקום שבו התנהלה השיחה,‏ לפגוש את ישוע.‏ מה שכנע אותה לקבל את ישוע כמשיח?‏

האשה פגשה את ישוע נח אחרי בוקר של הליכה בדרכי עפר בגבעות השומרון.‏ ישוע שוחח איתה על אף עייפותו.‏ הוא הבחין בעניין הרב שגילתה בנושאים רוחניים וחלק איתה דברי אמת עמוקים על הצורך ’‏לעבוד את אלוהים ברוח ובאמת’‏.‏ ואז גילה לה שהוא אכן המשיח,‏ עובדה שטרם הודה בה בפומבי לפני כן (‏יוחנן ד׳:‏3–26‏)‏.‏

האשה השומרונית ייחסה חשיבות רבה למפגש עם ישוע.‏ עד אז נסובו פעילויותיה הדתיות סביב הפולחן בהר גריזים וחמשת ספרי המקרא הראשונים בלבד.‏ היהודים התרחקו מהשומרונים,‏ שרבים מהם נולדו מנישואי תערובת בין בני עשרת שבטי ישראל לבני עמים אחרים.‏ ישוע היה שונה לחלוטין!‏ הוא לימד את השומרונית בחפץ לב,‏ אף כי נשלח אל ”‏הצאן האובדות אשר לבית ישראל”‏ (‏מתי ט״ו:‏24‏)‏.‏ ישוע שיקף כאן את נכונותו של יהוה לקבל לחֵיקו ישרי לב מכל העמים (‏מלכים א׳.‏ ח׳:‏41–43‏)‏.‏ ישוע ויהוה אינם יורדים לרמה  של העוינות הדתית צרת המוחין,‏ הרווחת בעולם כיום.‏ עצם הידיעה הזו יש בה כדי לקרב אותנו לבורא ולבנו.‏

ניתן ללמוד לקח נוסף מנכונותו של ישוע ללמד את השומרונית.‏ היא היתה גרה אז עם גבר שלא היה בעלה (‏יוחנן ד׳:‏16–19‏)‏.‏ אך זה לא מנע מישוע לדבר איתה.‏ כפי שאתה בוודאי מבין,‏ היא ללא ספק העריכה את יחס הכבוד שקיבלה.‏ והמקרה שלה לא היה יוצא דופן.‏ ישוע אמר בתגובה לביקורת שמתחו עליו מנהיגי הדת הפרושים על שסעד עם חוטאים שהתחרטו על מעשיהם:‏ ”‏לא הבריאים צריכים לרופא,‏ אלא החולים.‏ ואתם צאו ולימדו מה משמע ’‏חסד חפצתי ולא־זבח’‏,‏ כי לא באתי לקרוא לצדיקים כי אם לחוטאים”‏ (‏מתי ט׳:‏ 10–13‏)‏.‏ ישוע הושיט עזרה לאנשים שנאנחו על חטאיהם — על שהֵפרו את חוקי אלוהים ולא עמדו בסטנדרטים שלו.‏ כמה מלבב לדעת שאלוהים ובנו מוכנים לעזור למי שסובלים מהשלכות המעשים שביצעו בעבר!‏ (‏מתי י״א:‏28–30‏)‏.‏ *

אל נשכח שבמפגש זה בשומרון דיבר ישוע בנועם על עניינים חשובים עם אשה.‏ מה מיוחד בזה?‏ בימים ההם חונכו הגברים היהודים שלא לדבר עם אשה ברחוב,‏ אף לא עם רעייתם.‏ הרבנים החזיקו בדעה שנשים אינן מסוגלות להתעמק בענייני הרוח.‏ הם ראו בהן ”‏קלוֹת דעת”‏.‏ היו שאמרו:‏ ”‏ראוי לדברי תורה להישרף ולא להימסר לאשה”‏.‏ תלמידי ישוע גדלו באווירה זו;‏ לכן כשחזרו ”‏תמהו על שהוא מדבר עם אשה”‏ (‏יוחנן ד׳:‏27‏)‏.‏ סיפור זה — וכמוהו רבים אחרים — ממחיש שישוע היה צלם אביו אשר ברא את הזכר והנקבה ומכיר בכבודם של שניהם כאחד (‏בראשית ב׳:‏18‏)‏.‏

האשה השומרונית שכנעה אחר כך את בני עירה להאזין לישוע.‏ רבים בחנו את העובדות והחלו להאמין.‏ הם אמרו:‏ ”‏יודעים אנו שזהו באמת מושיע העולם”‏ (‏יוחנן ד׳:‏39–42‏)‏.‏ הואיל ואנו חלק מ”‏עולם”‏ האנושות,‏ לישוע תפקיד מרכזי גם בעתידנו אנו.‏

מנקודת מבטו של דייג

נבחן כעת את ישוע מבעד לעיניהם של שניים מידידיו הקרובים — פטרוס ואחריו יוחנן.‏ דייגים אלה היו מתלמידיו  הראשונים (‏מתי ד׳:‏13–22;‏ יוחנן א׳:‏35–42‏)‏.‏ הפרושים ראו בהם ”‏אנשים פשוטים ובלתי מלומדים”‏,‏ עם הארץ,‏ וזלזלו בהם כי לא למדו בבתי מדרש לרבנים (‏מעשי השליחים ד׳:‏13;‏ יוחנן ז׳:‏49‏)‏.‏ רבים מפשוטי העם חשו ’‏עמלים ועמוסים’‏ תחת עול מכתיבי המסורת,‏ ונפשם כלתה להדרכה רוחנית.‏ פרופסור שארל גיניֵבּר מסוֹרבּוֹן ציין ש”‏לבבם היה נתון כל כולו ליהוה”‏.‏ ישוע לא דחה את הענווים לטובת העשירים ובעלי ההשפעה.‏ אדרבה,‏ הוא גילה להם את האב באמצעות תורתו והתנהגותו (‏מתי י״א:‏25–28‏)‏.‏

פטרוס נהנה מגישתו האכפתית של ישוע במישור האישי.‏ זמן קצר לאחר שהצטרף לישוע בשירותו חלתה חמותו וקדחה מחום.‏ ישוע הלך לביתו של פטרוס,‏ החזיק בידה והחום סר ממנה!‏ לא ידוע כיצד בדיוק נרפאה,‏ כפי שרופאים כיום לא מבינים לגמרי כיצד מתרחשים ריפויים מסוימים.‏ על כל פנים,‏ חום גופה ירד.‏ יותר משחשוב להבין את שיטת הריפוי,‏ חשוב להכיר בכך שריפוי החולים והסובלים הוא עדות לרחמים שחש ישוע כלפיהם.‏ בדומה לאביו,‏ הוא רצה בכל לבו לעזור לזולת (‏מרקוס א׳:‏29–31,‏ 40–43;‏ ו׳:‏34‏)‏.‏ מהיכרותו האישית עם ישוע,‏ פטרוס יכול היה לראות  שהבורא מוקיר כל אדם כאישיות הראויה לדאגתו (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏7‏)‏.‏

כעבור זמן ביקר ישוע בחצר הנשים בבית המקדש בירושלים,‏ והתבונן בתורמים ששמו מטבעות בתיבת האוצר.‏ העשירים שמו מטבעות רבים.‏ ישוע אימץ מבטו וראה אלמנה ענייה משלשלת שתי פרוטות.‏ ישוע אמר לפטרוס,‏ יוחנן והאחרים:‏ ”‏אמן אומר אני לכם,‏ האלמנה הענייה הזאת שמה יותר מכל אלה ששמו בתיבת האוצר;‏ כי הכל נתנו מן העודף שלהם,‏ אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה”‏ (‏מרקוס י״ב:‏41–44‏)‏.‏

כפי שאתה רואה,‏ ישוע חיפש את הטוב בבני־אדם והעריך את המאמצים של כל אחד ואחד.‏ כיצד השפיע הדבר,‏ לדעתך,‏ על פטרוס ועל שאר השליחים?‏ דוגמתו של ישוע עזרה לפטרוס להכיר את אישיותו של יהוה.‏ לימים ציטט בכתביו מהתהלים:‏ ”‏עיני יהוה אל־צדיקים,‏ ואוזניו אל־שוועתם”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏12;‏ תהלים ל״ד:‏16,‏ 17‏)‏.‏ האם אינך נמשך אל הבורא ואל בנו,‏ המחפשים את הטוב שבך ושומעים את תחינותיך?‏

לאחר כשנתיים של היכרות עם ישוע היה פטרוס בטוח שישוע הוא המשיח.‏ ישוע שאל פעם את תלמידיו:‏ ”‏מה אומרים האנשים עלי,‏ מי אני?‏”‏ השיבו לו תשובות שונות.‏ ואז שאל:‏ ”‏ואתם,‏ מה אתם אומרים — מי אני?‏”‏ פטרוס ענה ללא היסוס:‏ ”‏אתה המשיח”‏.‏ תגובתו של ישוע תיראה לך אולי מוזרה.‏ הוא ”‏הזהיר אותם.‏.‏.‏ שלא יגידו עליו לאיש”‏ (‏מרקוס ח׳:‏27–30;‏ ט׳:‏30;‏ מתי י״ב:‏16‏)‏.‏ מדוע ביקש זאת?‏ ישוע היה  שם,‏ בקרב העם,‏ ולא רצה שאנשים יגיעו למסקנות על סמך שמועות בלבד.‏ הגיוני,‏ לא כן?‏ (‏יוחנן י׳:‏24–26‏)‏ הלקח הוא שגם בוראנו מעוניין שנבחן בעצמנו את הראיות הממשיות,‏ וכך נלמד עליו.‏ הוא מצפה שאמונתנו תתבסס על עובדות (‏מעשי השליחים י״ז:‏27‏)‏.‏

כפי שאתה יודע,‏ לא כל בני עמו של ישוע קיבלו אותו,‏ למרות העדויות הרבות לכך שהבורא תמך בו.‏ משיח ישר ועניו זה לא היה לטעמם של רבים,‏ אשר מעמדם או יעדיהם הפוליטיים עמדו בראש מעייניהם.‏ לקראת תום שירותו אמר ישוע:‏ ”‏ירושלים,‏ ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה,‏ כמה פעמים חפצתי לקבץ את בנייך.‏.‏.‏ ולא רציתם.‏ הנה ביתכם יינטש לכם”‏ (‏מתי כ״ג:‏37,‏ 38‏)‏.‏ השינוי במצב האומה היווה שלב חשוב במימוש מטרת אלוהים לברכת העמים כולם.‏

מייד לאחר מכן שמעו פטרוס ועוד שלושה שליחים נבואה מפורטת מפי ישוע על ה”‏קץ”‏.‏ * ההתגשמות הראשונית של נבואת ישוע חלה בהתקפה הרומית על ירושלים והחרבתה בשנים 66–70 לספירה.‏ ההיסטוריה מוכיחה שתחזיתו של ישוע התממשה.‏ פטרוס ראה רבים מהדברים שצפה ישוע,‏ עובדה המוצאת ביטוי בשני ספרי המקרא שכתב,‏ פטרוס א׳.‏ ופטרוס ב׳.‏ (‏פטרוס א׳.‏ א׳:‏13;‏ ד׳:‏7;‏ ה׳:‏7,‏ 8;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏1–3,‏ 11,‏ 12‏)‏.‏

ישוע גילה בשירותו טוּב לב וסבלנות כלפי היהודים  בסביבתו.‏ עם זאת,‏ הוא לא נרתע מלגנות רשעות.‏ הדבר עזר לפטרוס,‏ ויכול לעזור גם לנו,‏ להכיר את הבורא טוב יותר.‏ כשראה סימנים נוספים להתגשמות נבואת ישוע,‏ כתב פטרוס שעל המשיחיים ’‏להחיש את בוא יום האלוהים’‏ במחשבותיהם.‏ עוד אמר:‏ ”‏אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח,‏ כמו שיש החושבים זאת לאיחור,‏ אלא שהוא מאריך אפו לנו;‏ אין הוא רוצה שיאבד איש,‏ אלא שהכל יבואו לידי תשובה”‏.‏ ואז כתב פטרוס מילים מעודדות על ’‏שמים חדשים וארץ חדשה אשר צדק ישכון בם’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏3–13‏)‏.‏ האם גם אנו,‏ כמו פטרוס,‏ מעריכים את תכונותיו של אלוהים,‏ שהשתקפו בישוע?‏ האם אנו מגלים ביטחון בהבטחותיו לעתיד?‏

מדוע מת ישוע?‏

בערב האחרון לשהותו במחיצת השליחים סעד איתם ישוע סעודה מיוחדת.‏ בארוחות מסוג זה,‏ נהג המארח היהודי לרחוץ,‏ כמחווה של הכנסת אורחים יפה,‏ את רגלי אורחיו,‏ שהלכו אולי בסנדלים בדרכי עפר מאובקות.‏ אולם,‏ איש לא הציע לרחוץ את רגלי ישוע.‏ לכן הוא קם בענווה,‏ לקח מגבת וקערה ורחץ את רגלי השליחים.‏ פטרוס התבייש לתת לישוע לרחוץ את רגליו.‏ בהגיע תורו אמר:‏ ”‏לעולם לא תרחץ את  רגליי!‏”‏ ”‏אם לא ארחץ אותך”‏,‏ אמר ישוע,‏ ”‏אין לך חלק איתי”‏.‏ בידיעה שמותו קרב אמר ישוע:‏ ”‏אם אני,‏ האדון והמורה,‏ רחצתי את רגליכם,‏ גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה,‏ כי מופת נתתי לכם כדי שתעשו גם אתם כמו שעשיתי לכם”‏ (‏יוחנן י״ג:‏5–17‏)‏.‏

כעבור עשרות שנים קרא פטרוס למשיחיים לחקות את ישוע,‏ לא בטקסי רחיצת רגליים,‏ אלא בשירות הזולת בענווה,‏ לא ”‏כרודנים”‏.‏ פטרוס גם הבין שדוגמתו של ישוע מוכיחה ש”‏אלוהים ללצים [‏כלומר,‏ יהירים]‏ הוא־יליץ ולענווים יתן־חן”‏.‏ איזה לקח חשוב על הבורא!‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏1–5;‏ תהלים י״ח:‏36‏)‏ פטרוס למד דברים נוספים.‏

לאחר הסעודה האחרונה הוליך יהודה איש קריות,‏ מי שהיה שליח של ישוע עד שהפך לגנב,‏ חבורת גברים חמושים לעצור את ישוע.‏ פטרוס לא ישב בחיבוק ידיים.‏ הוא שלף חרב ופצע מישהו מהאספסוף.‏ ישוע תיקן את פטרוס:‏ ”‏השב את חרבך אל מקומה,‏ כי כל האוחזים בחרב,‏ בחרב יאבדו”‏.‏ ואז,‏ לעיני פטרוס,‏ נגע ישוע באיש וריפאוֹ (‏מתי כ״ו:‏47–52;‏ לוקס כ״ב:‏49–51‏)‏.‏ ישוע לימד ’‏לאהוב את האויבים’‏,‏ וכך נהג.‏ בזאת חיקה את אביו,‏ ש”‏מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים”‏ (‏מתי ה׳:‏44,‏ 45‏)‏.‏

באותו לילה קשה ערכה הסנהדרין שימוע חפוז בעניינו של ישוע.‏ טפלו עליו אשמת שווא — חילול השם.‏ הוא הובא לפני המושל הרומי ונמסר,‏ שלא בצדק,‏ להוצאה להורג.‏ היהודים והרומאים לעגו לו,‏ התעללו בו באכזריות ולבסוף הוקיעו אותו על עמוד.‏ פרטים רבים על התעללות זו נובאו מאות  שנים לפני כן.‏ אפילו החיילים שראו את ישוע על עמוד ההוקעה הודו:‏ ”‏באמת בן־אלוהים היה זה!‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏57 עד כ״ז:‏54;‏ יוחנן י״ח:‏12 עד י״ט:‏37‏)‏.‏

התפתחויות אלו עוררו מן הסתם במוחם של פטרוס ואחרים את השאלה,‏ ’‏מדוע היה על המשיח למות?‏’‏ הם הבינו זאת מאוחר יותר.‏ סיבה אחת היא שהמאורעות הגשימו את נבואת ישעיהו נ״ג‏,‏ המראה שהמשיח יפתח פתח לגאולה לא רק ליהודים,‏ אלא לכל האנושות.‏ פטרוס כתב:‏ ”‏הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ,‏ כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה;‏ אשר בחבורתו נרפא לכם”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21–25‏)‏.‏ פטרוס תפס את משמעות דברי האמת שאמר ישוע:‏ ”‏בן־האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים”‏ (‏מתי כ׳:‏28‏)‏.‏ ישוע ויתר על הזכות לחיות כאדם מושלם,‏ כדי לפדות את האנושות מהחטא שירשה מאדם הראשון.‏ זהו עיקר אמונה מקראי בסיסי — קורבן הכופר.‏

מהו בדיוק עניין הכופר?‏ אפשר לראות זאת כך:‏ נניח שאחד הקבצים במחשב שלך נפגם כתוצאה מטעות או מווירוס שמישהו שתל בתוכנה מושלמת.‏ הדוגמה ממחישה את השלכות חטאו של אדם לאלוהים,‏ או אי־הציות לאלוהים.‏ נחזור לדוגמה.‏ כל עותק שתשכפל מהקובץ הנגוע יהיה לא תקין.‏ מכל מקום,‏ המצב אינו אבוד.‏ תוכנה מיוחדת יכולה לגלות את הווירוס ו’‏לנקות’‏ אותו מהקבצים ומהמחשב.‏ ולנמשל:‏ האנושות קיבלה ”‏וירוס”‏,‏ חטא,‏ מאדם וחוה,‏ ואנחנו זקוקים לעזרה ממקור חיצוני לסלקו (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ אלוהים  דאג,‏ אומר המקרא,‏ לניקוי זה באמצעות מות ישוע.‏ זהו אמצעי שניתן באהבה לתועלתנו (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏22‏)‏.‏

מתוך הערכה למה שעשה ישוע,‏ פטרוס הפסיק ’‏לחיות לפי תאווֹת בני אדם בזמן שנותר לו לחיות בגופו,‏ אלא חי לפי רצון אלוהים’‏.‏ לגבי דידו של פטרוס,‏ וכן גם לגבינו,‏ משמע הדבר להימנע מהרגלים מושחתים ומאורח חיים לא־מוסרי.‏ יש המנסים להערים קשיים על מי שמתאמץ לעשות את ”‏רצון אלוהים”‏.‏ אף־על־פי־כן,‏ עשיית רצון אלוהים תעשיר את חיי הפרט ותוסיף להם תוכן (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏1–3,‏ 7–10,‏ 15,‏ 16‏)‏.‏ כך היה במקרה של פטרוס,‏ וכך יהיה גם במקרה שלנו אם ’‏נפקיד את נפשותינו ביד הבורא הנאמן,‏ בעשיית הטוב’‏ (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏19‏)‏.‏

תלמיד שידע לזהות אהבה

השליח יוחנן הוא תלמיד נוסף שהיה מקורב לישוע ושיכול  אפוא לעזור לנו להכיר את הבורא טוב יותר.‏ יוחנן כתב ספר בשורה ושלוש איגרות ‏(‏יוחנן א׳,‏ ב׳,‏ וג׳)‏.‏ הוא משתף אותנו באחת מאיגרותיו בתובנה זו:‏ ”‏יודעים אנו שבן־האלוהים בא ונתן לנו בינה לדעת את האמיתי [‏הבורא]‏;‏ ואנחנו באמיתי,‏ [‏באמצעות]‏ בנו ישוע המשיח.‏ הוא האל האמיתי וחיי העולמים”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏20‏)‏.‏

יוחנן היה זקוק ל”‏בינה”‏,‏ כדי לרכוש דעת על ”‏האמיתי”‏.‏ מה גילה על תכונות הבורא?‏ ”‏האלוהים הוא אהבה”‏,‏ כתב,‏ ”‏העומד באהבה עומד באלוהים”‏.‏ מניין לו הביטחון?‏ ”‏בזאת היא האהבה,‏ לא שאנחנו אהבנו את אלוהים,‏ אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו”‏ להיות קורבן כופר עבורנו (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏10,‏ 16‏)‏.‏ אהבתו של אלוהים,‏ שנגלתה בעובדה ששלח את בנו למות למעננו,‏ נגעה ללבו של יוחנן,‏ כפי שנגעה ללבו של פטרוס.‏

יוחנן,‏ כחבר קרוב של ישוע,‏ הבין מה טיב רגשותיו.‏ מעשה שהיה בבית עניה,‏ לא רחוק מירושלים,‏ הרשים אותו עד עמקי נשמתו.‏ לאחר שנודע לו שאלעזר ידידו חולה אנושות,‏ שם ישוע פעמיו לבית עניה.‏ אלעזר מת לפחות ארבעה ימים לפני בואם של ישוע והשליחים.‏ יוחנן ידע שהבורא,‏ מקור חיי האדם,‏ תומך בישוע.‏ אם כן,‏ היוכל ישוע להקים את אלעזר לתחייה?‏ (‏לוקס ז׳:‏11–17;‏ ח׳:‏41,‏ 42,‏ 49–56‏)‏ ישוע אמר למרתא,‏ אחות אלעזר:‏ ”‏אחיך יקום”‏ (‏יוחנן י״א:‏1–23‏)‏.‏

אז ראה יוחנן את מרים,‏ גם היא אחות אלעזר,‏ יוצאת לקראת ישוע.‏ כיצד הגיב ישוע?‏ ”‏נסערה רוחו.‏.‏.‏  והוא הזדעזע”‏.‏ לתיאור תגובת ישוע השתמש יוחנן במילה יוונית (‏שתרגומה ”‏נסערה”‏)‏ שמובנה רגשות עמוקים הפורצים מן הלב.‏ יוחנן שם לב שישוע ”‏הזדעזע”‏,‏ שסערת רגשות השתוללה בתוכו ושהוא חש צער רב.‏ ישוע לא היה אדיש וקר.‏ הוא ”‏בכה”‏ (‏יוחנן י״א:‏30–37‏)‏.‏ ברור מכאן שלישוע היו  רגשות עמוקים ורכים,‏ מה שעזר ליוחנן,‏ וצריך לעזור גם לנו,‏ לעמוד על טיבם של רגשות הבורא.‏

יוחנן ידע שרגשותיו של ישוע קשורים למעשים טובים,‏ שכן שמע את ישוע קורא:‏ ”‏אלעזר,‏ צא החוצה!‏”‏ ואכן כך היה.‏ אלעזר קם לתחייה ויצא מהקבר.‏ עד כמה שמחו ודאי אחיותיו והצופים מן הצד!‏ רבים החלו להאמין בישוע.‏ אויביו לא יכלו להכחיש את העובדה שישוע הקים מת לתחייה.‏ אך כשהשמועה עשתה לה כנפיים,‏ הם ’‏נועצו להרוג את אלעזר’‏ ואת ישוע (‏יוחנן י״א:‏43;‏ י״ב:‏9–11‏)‏.‏

המקרא מתאר את ישוע כ”‏צלם עצמותו”‏ של הבורא (‏עברים א׳:‏3‏)‏.‏ בשירותו של ישוע התגלו אפוא די והותר הוכחות לרצון העז שלו ושל אביו לחסל את החולי והמוות.‏ העניין לא תם במקרים הבודדים של ההקמה לתחייה,‏ המתועדים במקרא.‏ למעשה ישוע אמר,‏ בנוכחות יוחנן,‏ את הדברים הבאים:‏ ”‏תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [‏של הבן]‏ ויצאו”‏ (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ במקור ביוונית יוחנן לא ציין כאן פשוט את המילה קבר,‏ אלא השתמש במילה שמרמזת על כך שמדובר במתים שלא נשכח זכרם.‏ מדוע?‏

זיכרונו של אלוהים נכנס לתמונה.‏ אין ספק שבורא היקום רחב הידיים מסוגל לזכור כל פרט ופרט על חייו של כל אחד מיקירינו המתים,‏ כולל תכונותיהם המוּלדות והנרכשות.‏ (‏השווה ישעיהו מ׳:‏26‏.‏)‏ והוא לא רק יכול לזכור.‏ הוא ובנו רוצים לזכור.‏ על אודות תקוות התחייה הנפלאה שאל איוב הנאמן:‏ ”‏אם ימות גבר,‏ היחיה?‏”‏ ואז אמר ליהוה:‏ ”‏תקרא,‏  ואנוכי אענך.‏ למעשה ידיך תכסוף”‏ (‏איוב י״ד:‏14,‏ 15;‏ מרקוס א׳:‏40–42‏)‏.‏ הבורא הנפלא שלנו ראוי לכך שנעבוד אותו!‏

ישוע המוקם לתחייה — המפתח לחיים תכליתיים

התלמיד האהוב יוחנן היה קרוב לישוע עד יום מותו של ישוע.‏ יותר מכך,‏ יוחנן תיעד את התחייה החשובה ביותר בכל הזמנים,‏ מאורע שהניח יסוד איתן לחיים נצחיים ותכליתיים לבני־האדם.‏

אויבי ישוע הביאו למותו.‏ הוא מוסמר לעמוד כפושע.‏ עדי הראייה להוקעתו — ובהם מנהיגי הדת — לעגו לו בעודו מתייסר במשך שעות.‏ למרות סבלו על העמוד,‏ כשראה את אמו,‏ אמר לה על יוחנן:‏ ”‏אשה,‏ הנה בנך”‏.‏ מרים היתה ודאי אלמנה ובניה עדיין לא היו מתלמידי ישוע.‏ * לכן,‏ ישוע הפקיד את האחריות לטפל באמו המזדקנת בידי התלמיד יוחנן.‏ גם בזה השתקפה דרך החשיבה של הבורא,‏ המצפה מאיתנו לדאוג לאלמנות וליתומים (‏יוחנן ז׳:‏5;‏ י״ט:‏12–30;‏ מרקוס ט״ו:‏16–39;‏ יעקב א׳:‏27‏)‏.‏

כיצד יכול היה ישוע למלא את תפקידו בתור ה”‏זרע”‏,‏ שבו ’‏יתברכו כל גויי הארץ’‏,‏ לאחר שהומת?‏ (‏בראשית כ״ב:‏18‏)‏ במותו,‏ בשעות אחר הצהריים של אותו יום באפריל 33 לספירה,‏ הקריב ישוע את חייו כבסיס למתן הכופר.‏ אין ספק שלבו של אביו הרָגיש דאב,‏ בראותו את בנו סובל על לא עוול בכפו.‏ אך כך שולם מחיר הכופר שנדרש לשחרור  האנושות משעבוד לחטא ולמוות (‏יוחנן ג׳:‏16;‏ יוחנן א׳.‏ א׳:‏7‏)‏.‏ כך נסללה הדרך אל האושר.‏

מאחר שישוע המשיח ממלא את התפקיד הראשי בהגשמת מטרות אלוהים,‏ היה עליו לחזור לחיים.‏ יוחנן היה עֵד שכך אירע.‏ בשעה מוקדמת ביום השלישי למות ישוע וקבורתו,‏ ניגשו כמה תלמידים אל הקבר.‏ הוא היה ריק.‏ הם לא הבינו מה קרה,‏ עד שישוע הופיע לפני כמה תלמידים.‏ מרים המגדלית סיפרה לתלמידים ”‏כי ראתה את האדון”‏.‏ הם לא האמינו לה.‏ אחר כך התאספו מאחורי דלתות נעולות וישוע הופיע שוב ואפילו שוחח איתם.‏ תוך כמה ימים יותר מ־500 גברים ונשים היו עדים לכך שישוע חי.‏ מי שהטיל בכך ספק באותם ימים יכול היה לתשאל את עדי הראייה האמינים הללו ולבדוק אם אמת בפיהם.‏ המשיחיים היו סמוכים ובטוחים שישוע הוקם לתחייה וחי כיצור רוחני עם הבורא.‏ העדויות היו כה רבות ומהימנות,‏ שרבים ביכרו למות ולא להתכחש לעובדה שישוע קם לתחייה (‏יוחנן כ׳:‏1–29;‏ לוקס כ״ד:‏46–48;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏3–8‏)‏.‏ *

גם השליח יוחנן נרדף על שהעיד על תחיית ישוע (‏ההתגלות א׳:‏9‏)‏.‏ בעת שריצה עונשו בגלות זכה לגמול יוצא דופן.‏ ישוע הראה לו סדרת חזונות,‏ המלמדים רבות על הבורא ומגלים את צפונות העתיד.‏ על החזונות תוכל לקרוא בספר ההתגלות,‏ ספר המתאפיין בסמליות רבה.‏ ישוע המשיח מוצג בו כמלך המנצח,‏ שבקרוב ישלים את ניצחונו על אויביו.‏ בין  אויביו כלולים המוות (‏האויב של כולנו)‏ והיצור הרוחני המושחת הנקרא שטן (‏ההתגלות ו׳:‏1,‏ 2;‏ י״ב:‏7–9;‏ י״ט:‏19 עד כ׳:‏3,‏ 13,‏ 14‏)‏.‏

לקראת סיום המסר האפוקליפטי של יוחנן,‏ נגלה לו חזון על התקופה שבה תהיה הארץ לגן־עדן.‏ הוא שמע קול מתאר את התנאים שישררו אז:‏ ”‏הוא האלוהים יהיה [‏עם בני־האדם]‏,‏ וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ ההבטחה שהבטיח אלוהים לאברהם תתגשם,‏ כחלק מהתממשות מטרתו (‏בראשית י״ב:‏3;‏ י״ח:‏18‏)‏.‏

אז נוכל ליהנות מן ”‏החיים האמיתיים”‏,‏ החיים שהיו ערוכים לפני אדם הראשון מרגע בריאתו (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏ 19‏)‏.‏ לא עוד תגשש האנושות אחר הבורא.‏ מסך הערפל על יחסיה עם הבורא יתפוגג.‏ אתה ודאי שואל,‏ ’‏מתי כל זה יקרה?‏ ולמה הבורא,‏ הדואג לנו,‏ הרשה לרֶשע ולסבל להתקיים עד היום?‏’‏ בשאלות אלה נדון בפרק הבא.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 150]‏

נחמד להשוות בין התיאורים המקבילים של ריפוי חמותו של פטרוס בידי ישוע (‏מתי ח׳:‏14–17;‏ מרקוס א׳:‏29–31;‏ לוקס ד׳:‏38,‏ 39‏)‏.‏ הרופא לוקס מזכיר פרט רפואי:‏ היא סבלה ”‏מחום גבוה”‏.‏ מניין שאב ישוע את הכוח לרפא אותה ואחרים?‏ לוקס אמר ש”‏היתה [‏בישוע]‏ גבורת יהוה לרפא”‏ (‏לוקס ה׳:‏17;‏ ו׳:‏19;‏ ט׳:‏43‏)‏.‏

 ‏[‏תיבה בעמוד 152]‏

הדרשה הנפלאה בכל הזמנים

המנהיג ההינדי מוֹהַנְדַס גַנְדִי צוטט כאומר שעל־ידי יישום ההדרכות שניתנו בה ”‏נפתור את הבעיות.‏.‏.‏ של העולם כולו”‏.‏ האַנתרוֹפּוֹלוֹג הנודע אשלי מונטאגו כתב,‏ שהממצאים המודרניים בדבר חשיבותה הפסיכולוגית של האהבה בסך הכל ”‏מאמתים”‏ דרשה זו.‏

שניהם דיברו על דרשת ההר שנשא ישוע.‏ עוד אמר גנדי ש”‏העקרונות שהוצגו בדרשה נועדו לכל אחד ואחד מאיתנו”‏.‏ פרופסור האנס דיטֶר בֶּץ אמר לא מזמן:‏ ”‏ההשפעה של דרשת ההר חוצה ללא קושי את קווי הגבול של היהדות והנצרות ואף של התרבות המערבית”‏.‏ הוא הוסיף שיש לדרשה ”‏צביון אוניברסלי מיוחד”‏.‏

מדוע לא תקרא את הדרשה?‏ היא קצרה יחסית ומרתקת.‏ הדרשה כתובה במתי פרקים ה׳ עד ז׳‏ ובלוקס ו׳:‏20–49‏.‏ להלן כמה נקודות חשובות שלוקטו מהדרשה הנפלאה בכל הזמנים:‏

כיצד להיות מאושרים (‏מתי ה׳:‏3–12;‏ לוקס ו׳:‏20–23‏)‏.‏

כיצד לשמור על כבוד עצמי (‏מתי ה׳:‏14–16,‏ 37;‏ ו׳:‏2–4,‏ 16–18;‏ לוקס ו׳:‏43–45‏)‏.‏

כיצד לשפר יחסים (‏מתי ה׳:‏22–26,‏ 38–48;‏ ז׳:‏1–5,‏ 12;‏ לוקס ו׳:‏27–38,‏ 41,‏ 42‏)‏.‏

כיצד למנוע בעיות בנישואין (‏מתי ה׳:‏27–32‏)‏.‏

כיצד להתמודד עם דאגות (‏מתי ו׳:‏25–34‏)‏.‏

כיצד לזהות תרמיות דתיות (‏מתי ו׳:‏5–8,‏ 16–18;‏ ז׳:‏15–23‏)‏.‏

כיצד למצוא את תכלית החיים (‏מתי ו׳:‏9–13,‏ 19–24,‏ 33;‏ ז׳:‏7–11,‏ 13,‏ 14,‏ 24–27;‏ לוקס ו׳:‏46–49‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 159]‏

איש מעשה

ישוע המשיח לא היה מתבודד חסר מעש,‏ אלא איש מעשה נמרץ.‏ ”‏הוא עבר בכפרים מסביב ולימד”‏,‏ עזר לאנשים שהיו ”‏יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה”‏ (‏מרקוס ו׳:‏6;‏ מתי ט׳:‏36;‏ לוקס ח׳:‏1‏)‏.‏ שלא כמנהיגי דת עשירים רבים כיום,‏ ישוע לא היה בעל ממון;‏ לא היה ”‏לו מקום להניח את ראשו”‏ (‏מתי ח׳:‏20‏)‏.‏

ישוע ריכז את מאמציו בריפוי ובהזנה במישור הרוחני.‏ עם זאת,‏ הוא לא התעלם מהצרכים הפיזיים של בני־האדם.‏ ישוע ריפא חולים ונכים וגירש שדים (‏מרקוס א׳:‏32–34‏)‏.‏ בשני מקרים האכיל,‏ ברוב רחמיו,‏ את האלפים שהאזינו לו בשקיקה (‏מרקוס ו׳:‏35–44;‏ ח׳:‏1–8‏)‏.‏ דאגה ואכפתיות הן שהניעו אותו לחולל נסים (‏מרקוס א׳:‏40–42‏)‏.‏

ישוע פעל בנחישות כשסילק את הסוחרים החמדנים מבית המקדש.‏ המראה הזכיר למתבוננים מן הצד את דברי מחבר התהלים:‏ ”‏קנאת ביתך אכלתני”‏ (‏יוחנן ב׳:‏14–17‏)‏.‏ הוא לא חשך את שבט לשונו ממנהיגי הדת הצבועים (‏מתי כ״ג:‏1–39‏)‏.‏ כמו־כן,‏ לא נכנע ללחצים שהפעילו עליו מדינאים חשובים (‏מתי כ״ו:‏59–64;‏ יוחנן י״ח:‏33–37‏)‏.‏

קריאה על שירותו הפעלתני של ישוע תרגש אותך.‏ רבים קראו לראשונה על חייו של איש מעשה זה בספר מרקוס,‏ המגולל את חייו בצורה חיה וקצרה יחסית.‏

‏[‏תיבה בעמוד 164]‏

ישוע עורר אותם לפעולה

בספר מעשי השליחים יש תיאור היסטורי של העדות שנשאו פטרוס,‏ יוחנן ואחרים על תחיית ישוע.‏ חלק ניכר מהספר מספר על מאורעות הקשורים לאדם בקי בתורה,‏ ששמו שאול או פאולוס.‏ הלה התנגד למשיחיות בדרכים אלימות.‏ ישוע נגלה אליו לאחר שקם לתחייה (‏מעשי השליחים ט׳:‏1–16‏)‏.‏ משקיבל הוכחה חד־משמעית לכך שישוע חי בשמים,‏ העיד פאולוס בלהיטות על עובדה זו לפני יהודים ונוכרים,‏ וביניהם פילוסופים ושליטים.‏ אי־אפשר שלא להתרשם מהדברים שאמר לבעלי השפעה משכילים אלה (‏מעשי השליחים י״ז:‏1–3,‏ 16–34;‏ כ״ו:‏1–29‏)‏.‏

במשך כמה עשרות שנים כתב פאולוס ספרים רבים הכלולים ב”‏ברית החדשה”‏,‏ או ליתר דיוק בכתבי־הקודש המשיחיים.‏ ברוב ספרי המקרא יש תוכן עניינים.‏ פאולוס כתב 14 מהספרים שברשימה,‏ מאל הרומים עד אל העברים.‏ יש בהם דברי אמת עמוקים והדרכה חכמה,‏ שהועילו למשיחיים בימים ההם.‏ ערכם לגבינו רב אף יותר,‏ שכן אין לנו מגע ישיר עם השליחים ועם שאר עדי הראייה להוראתו,‏ למעשיו ולתחייתו של ישוע.‏ תיווכח שכתבי פאולוס יכולים להועיל לך בחיי המשפחה,‏ בקשריך עם עמיתים לעבודה ועם מכרים ובניהול אורח חיים מלא תוכן וסיפוק.‏

‏[‏תמונה בעמוד 146]‏

מדענים מבצעים הפריה חוץ־גופית.‏ הבורא העביר את חיי בנו כדי שייוולד אדם

‏[‏תמונה בעמוד 148]‏

רבים שמעו את ישוע וראו כיצד נהג בבני־אדם וכך הכירו את אביו טוב יותר

‏[‏תמונה בעמוד 154]‏

ישוע רחץ את רגלי השליחים.‏ בזאת גילה ענווה ראויה לחיקוי,‏ תכונה שהבורא מעריך

‏[‏תמונה בעמוד 157]‏

ניתן ’‏לנקות’‏ וירוס מחשב מהמערכת;‏ האנושות זקוקה לקורבן הכופר של ישוע כדי להיפטר מהאי־שלימות שירשה

‏[‏תמונה בעמוד 163]‏

ישוע נקבר בקבר (‏כמו זה שבתמונה)‏ לעיני עדי ראייה והוקם לתחייה ביום השלישי