פרק ו׳‏

סיפור בריאה קדום — האם הוא אמין?‏

‏”‏מניין הכל,‏ ואיכה התארעה בריאה — זאת מי יֵדע?‏”‏ השאלה לקוחה מהפואמה ”‏מזמור הבריאה”‏.‏ היא חוברה בשפת הסַנסקריט לפני יותר מ־000,‏3 שנה,‏ וכלולה ברִיג וֶדָה,‏ ספר קדוש להינדים.‏ המשורר מטיל ספק אפילו בכך שהאלים ההינדים הרבים יודעים ”‏איכה התארעה בריאה”‏,‏ משום ש”‏האלים עצמם מאוחרים מן הבריאה”‏.‏ (‏ההדגשה שלנו.‏)‏

כתבים בבליים ומצריים מספרים מיתוסים דומים על הולדת האלים ביקום,‏ שהיה קיים לפניהם.‏ העניין הוא שמיתוסים אלה אינם מסבירים מה מוצא היקום.‏ אבל יש סיפור בריאה שונה,‏ ובזאת תוכל להיווכח בעצמך.‏ הסיפור,‏ המתועד במקרא,‏ פותח במילים:‏ ”‏בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ”‏ (‏בראשית א׳:‏1‏)‏.‏

משה העלה על הכתב הצהרה דרמתית פשוטה זו לפני כ־500,‏3 שנה.‏ במוקדה עומד הבורא,‏ אלוהים,‏ אשר נעלה מהיקום הגשמי ואשר בתור עושהו היה קיים לפניו.‏ המקרא מלמדנו גם ש”‏האלוהים הוא רוח”‏,‏ כלומר הוא קיים בדמות שעינינו אינן מסוגלות לראות (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ צורת קיום זו נתפסת בשכל ביתר קלות כיום,‏ בעידן שבו המדענים מדברים על כוכבי נֵיטרונים רבי־עוצמה וחורים שחורים בחלל — עצמים סמויים,‏ שניתן לדעת על קיומם בעקבות השפעותיהם.‏

 המקרא מוסר:‏ ”‏יש גופים שמימיים וגופים ארציים,‏ אך שונה הוא הדר הגופים השמימיים מהדר הגופים הארציים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏40,‏ 44‏)‏.‏ אין הכוונה לחומר הקוסמי הבלתי נראה שהאסטרונומים חוקרים.‏ ”‏הגופים השמימיים”‏ בפסוק הם גופים של יצורים רוחניים תבוניים.‏ ’‏למי מלבד הבורא’‏,‏ אתה אולי שואל,‏ ’‏יש גוף רוחני?‏’‏

יצורים רוחניים בלתי נראים

לפי הכתוב במקרא,‏ היקום הגשמי אינו הדבר הראשון שנברא.‏ סיפור הבריאה הקדום מלמד שהצעד הראשון במלאכת הבריאה היה בריאת יצור רוחני,‏ הבן הבכור.‏ הוא מכונה ”‏בכור כל בריאה”‏,‏ ”‏הראשית של בריאת אלוהים”‏  ‏(‏קולוסים א׳:‏15;‏ ההתגלות ג׳:‏14‏)‏.‏ הנברא הראשון היה מיוחד במינו.‏

הוא הברוא היחידי שאלוהים ברא ישירות.‏ יציר כפיו הראשון ניחן בחוכמה רבה.‏ מלך שנודע בחוכמתו הרבה תיאר לימים בכתביו בן זה כ”‏אָמוֹן”‏,‏ כלומר אומן,‏ שהשתתף בבריאת כל השאר (‏משלי ח׳:‏22,‏ 30‏;‏ ראה גם עברים א׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מורה בן המאה הראשונה,‏ פאולוס שמו,‏ כתב על אודותיו:‏ ”‏בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ,‏ מה שנראה ומה שבלתי נראה”‏ (‏קולוסים א׳:‏16‏;‏ השווה יוחנן א׳:‏1–3‏)‏.‏

מה הם הדברים השמימיים הבלתי נראים שהבורא יצר ביד בנו?‏ האסטרונומים מדווחים על מיליארדי כוכבים ועל חורים שחורים סמויים מן העין,‏ ואילו המקרא מתייחס כאן למאות מיליוני יצורים רוחניים,‏ יצורים בעלי גוף רוחני.‏ השאלה היא ’‏מדוע לברוא יצורים תבוניים סמויים מן העין?‏’‏

כשם שחֵקר היקום עונה על כמה שאלות בקשר ל”‏סיבה הראשונה”‏,‏ כן גם חקר המקרא יכול לתת לנו מידע חשוב על מחברו.‏ המקרא מלמדנו,‏ למשל,‏ שהוא ”‏האל המאושר”‏,‏ אשר כוונותיו ומעשיו משקפים אהבה (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏11‏,‏ ע״ח;‏ יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ המסקנה ההגיונית היא אפוא שאלוהים היה מעוניין בחברתם של יצורים רוחניים תבוניים נוספים,‏ שיוכלו ליהנות גם הם מחיים.‏ לכל אחד הועיד הבורא מלאכה מלאת סיפוק,‏ שתהיה בה תועלת הדדית ושתתרום להגשמת מטרתו.‏

אין שום רמז שהיצורים הרוחניים נועדו לציית לאלוהים כרובוטים.‏ אדרבה,‏ אלוהים חנן אותם בתבונה ובבחירה  חופשית.‏ המאורעות המתועדים במקרא מלמדים שאלוהים דוגל בחופש המחשבה ובחופש הפעולה,‏ מתוך ביטחון שאין בחירויות אלה משום איום,‏ בטווח הנצחי,‏ על השלום וההרמוניה ביקום.‏ פאולוס כתב על הבורא,‏ אגב ציון שמו האישי המופיע בתנ״ך:‏ ”‏יהוה הוא הרוח ובאשר רוח יהוה שם החירות”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏17‏)‏.‏

הדברים הנראים שבשמים

מה הם הדברים הנראים שברא אלוהים באמצעות בכורו?‏ הם כוללים את השמש שלנו ואת שאר מיליארדי הכוכבים והחומרים,‏ שמהם מורכב היקום.‏ האם המקרא מסביר,‏ ולוּ ברמז,‏ כיצד ברא אלוהים יש מאַין?‏ כדי לענות על השאלה,‏ נבחן את דברי המקרא בראי המדע המודרני.‏

המדען אנטוּאן לוֹרַן לַווּאַזְיֶיה חקר במאה ה־18 את משקל החומר.‏ הוא שם לב שמשקלו של חומר הנוצר בתגובה כימית שווה למשקלם הכולל של מרכיביו הראשוניים.‏ לדוגמה,‏ אם נייר נשרף בחמצן,‏ משקלם של האפר והגזים לאחר השריפה זהה למשקל המקורי של הנייר והחמצן.‏ לַווּאַזְיֶיה הגה את ’‏חוק שימור המסה או החומר’‏.‏ אנציקלופדיה בריטניקה הסבירה ב־1910 ש”‏חומר אינו יכול להיווצר או להיכחד”‏.‏ המסקנה נראתה הגיונית,‏ לפחות בזמן ההוא.‏

ואולם,‏ התפוצצות פצצת אטום בעיר היפנית הִירושימה ב־1945,‏ חשפה קבל עם ועדה ליקוי בחוק של לַווּאַזְיֶיה.‏ בפיצוץ מסה על־קריטית של אוּרַניוּם נוצרים סוגים שונים של חומר,‏ ומַסַתם הכוללת קטנה משל האורניום.‏ מה הסיבה  לאובדן המסה?‏ חלק ממסת האורניום מוּמרת לפרץ עצום של אנרגיה.‏

ב־1952 שוב צפה ועלתה מגרעת בחוק שימור החומר של לַווּאַזְיֶיה.‏ בפיצוץ פצצה תרמו־גרעינית (‏פצצת מימן)‏,‏ התרכבו אטומי מימן להליום.‏ מסת ההליום שנוצר היתה קטנה ממסת המימן לפני הפיצוץ.‏ חלק ממסת המימן הפכה לאנרגיית הפיצוץ,‏ שהיה הרסני בהרבה מהפצצה שהוטלה על הִירושימה.‏

הפיצוצים הוכיחו שבכמות קטנה של חומר גלומה אנרגיה עצומה.‏ קשר גומלין זה בין חומר ואנרגיה מסביר את הסיבה לעוצמתה של השמש,‏ החיונית לקיומנו ולתנאי המחיה  הנוחים.‏ מהו הקשר?‏ ובכן,‏ 40 שנה לפני כן,‏ ב־1905,‏ חזה איינשטיין את היחס בין חומר ואנרגיה.‏ רבים מכירים את המשוואה שחיבר:‏ ²E=mc.‏ * המדענים הסבירו על בסיס נוסחה זו של איינשטיין כיצד זורחת השמש מיליארדי שנים.‏ תגובות תרמו־גרעיניות מתרחשות ללא הרף בשמש.‏ היא ממירה כ־564 מיליון טון מימן ל־560 מיליון טון הליום בשנייה.‏ יוצא מכך,‏ שבערך 4 מיליון טון חומר הופך לאנרגיה סולרית,‏ שמעט מזער ממנה מגיע אל כדור־הארץ ומכלכל את החיים.‏

חשוב לציין שהתהליך מתרחש גם בכיוון ההפוך.‏ ”‏אנרגיה מומרת לחומר,‏ כאשר חלקיקים תת־אטומיים מתנגשים במהירויות גבוהות ויוצרים חלקיקים חדשים,‏ כבדים יותר”‏,‏ מסבירה האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק.‏ מדענים הצליחו לשחזר את התהליך בקנה מידה קטן באמצעות מתקני ענק,‏ הקרויים מאיצי חלקיקים.‏ במתקנים אלה מתנגשים חלקיקים תת־אטומיים זה בזה במהירויות גבוהות מאוד וכך נוצר חומר.‏ ”‏אנחנו מחקים את אחד הנסים של היקום — המרת אנרגיה לחומר”‏,‏ אמר ד״ר קרלו רוּבּיה,‏ חתן פרס נובל לפיזיקה.‏

יהיו שיאמרו,‏ ’‏הכל נכון,‏ אבל מה הקשר בין זה לבין סיפור הבריאה הכתוב במקרא?‏’‏ ובכן,‏ המקרא אינו ספר ללימוד מדע.‏ עם זאת,‏ הוּכח שהוא עדכני ועולה בקנה אחד עם עובדות מדעיות.‏ מראשיתו ועד סופו מצביע המקרא על מי שברא את כל החומר שביקום,‏ על המדען הגדול מכולם (‏נחמיה ט׳:‏6;‏ מעשי השליחים ד׳:‏24;‏ ההתגלות ד׳:‏11‏)‏.‏ ספר זה  מצביע בבירור על הקשר בין אנרגיה וחומר.‏

לדוגמה,‏ המקרא מזמין את קוראיו לעשות כדלהלן:‏ ”‏שאו מרום עיניכם וראו.‏ מי ברא אלה?‏ המוציא במספר צבאם,‏ לכולם בשם יקרא.‏ מרוב אונים ואמיץ כוח,‏ איש לא נעדר”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏26‏)‏.‏ המקרא מלמד אפוא,‏ שמקור אנרגיה עצומה (‏”‏אונים”‏)‏,‏ הבורא,‏ הביא לידי קיום את היקום הגשמי.‏ רעיון זה תואם התאמה מלאה את הטכנולוגיה המודרנית.‏ סיפור הבריאה המקראי ראוי לכבוד רב מצדנו,‏ ולוּ רק מסיבה זו.‏

לאחר שברא בשמים את הבלתי נראה ואת הנראה,‏ נִפנה הבורא ועימו בנו בכורו לכדור־הארץ.‏ כיצד נוצר כוכב זה?‏ אפשרות אחת היא שמגוון היסודות הכימיים,‏ שמהם מורכב עולמנו,‏ נוצרו ישירות בידי אלוהים,‏ על־ידי המרת אנרגיה דינמית מאונו האינסופי לחומר — אפשרות סבירה,‏ אם לשפוט לפי דברי הפיזיקאים.‏ לחלופין,‏ אפשר שכדור־הארץ נוצר מחומר שנפלט בהתפוצצות סופּרנובָה — רעיון שמדענים רבים תומכים בו.‏ אך מי יודע אם לא היה כאן שילוב של השיטות שהוזכרו ושיטות אחרות,‏ שהמדענים טרם גילו?‏ כך או כך,‏ הבורא הוא המקור הדינמי של יסודות כדור־הארץ,‏ ובכללם המינרלים החיוניים לקיומנו.‏

 ברור לנו שייסוד הארץ לא הסתכם ביצירת כל החומרים בכמויות הנכונות.‏ כרוך בכך הרבה יותר.‏ נדרש דיוק רב בגודל כדור־הארץ,‏ בסיבובו,‏ במרחקו מהשמש,‏ בנטייתו על צירו ובמסלולו הכמעט עגול סביב השמש — נדרש והושג.‏ הבורא הפעיל את מחזורי הטבע,‏ שבזכותם שוררים בכדור־הארץ התנאים המתאימים לקיום שפע צורות החיים.‏ יש לנו כל סיבה שבעולם להתפעל מכל זאת.‏ שווה בנפשך את תגובתם של בניו הרוחניים,‏ כשהתבוננו מהשמים ביצירת הארץ והחיים שעליה!‏ אחד מספרי המקרא אומר שהם ’‏רנו יחד’‏ ו’‏הריעו’‏ (‏איוב ל״ח:‏4,‏ 7‏)‏.‏

הבנת הכתוב בבראשית פרק א׳‏

הפרק הראשון במקרא מפרט חלק מהדברים החיוניים שעשה אלוהים כדי להכשיר את כדור־הארץ עבור האדם,‏ להנאתו.‏ הפרק אינו מציין כל פרט ופרט;‏ כשאנו קוראים אותו,‏ אל נוטרד אם אין מוזכרים בו פרטים שאנשי קדם לא היו מבינים ממילא.‏ משה לא דיווח למשל על פעולת האצות והחיידקים המיקרוסקופיים:‏ עין אנושית ראתה לראשונה צורות חיים אלה לאחר המצאת המיקרוסקופ במאה ה־16.‏ כמו־כן,‏ משה אינו מזכיר מפורשות דינוזאורים,‏ שדבר קיומם נודע עם גילוי מאובניהם במאה ה־19.‏ ההשראה הנחתה את משה לכתוב במילים שהיו מובנות לבני דורו,‏ מבלי שיפלו בהן אי־דיוקים באשר לבריאת העולם.‏

כשתקרא את בראשית פרק א׳,‏ בר א׳ מפסוק 3 ואילך,‏ תיווכח שהפרק מחולק לשישה ”‏ימי”‏ בריאה.‏ יש אומרים כי מדובר  בימים במובן הרגיל של המילה,‏ יממות בנות 24 שעות.‏ הם טוענים שהיקום כולו והחיים על הארץ נבראו בפחות משבוע ימים!‏ ואולם,‏ קל להוכיח שהמקרא מורה אחרת.‏ בעברית המקראית המילה ”‏יום”‏ משמעה פרק זמן.‏ פעמים הוראתה פרק זמן ארוך ופעמים יממה בת 24 שעות.‏ ספר בראשית עצמו מתייחס לששת ”‏ימי”‏ הבריאה כאל פרק זמן אחד ארוך:‏ ”‏יום עשות יהוה אלוהים ארץ ושמים”‏ (‏בראשית ב׳:‏4‏;‏ השווה פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ האמת היא שהמקרא מלמד ש”‏ימי”‏ הבריאה,‏ או תקופות הבריאה,‏ ארכו אלפי שנים.‏

ניתן להבין זאת לפי מה שנאמר במקרא על ה”‏יום”‏ השביעי.‏ התיאור של כל אחד מששת ה”‏ימים”‏ הראשונים נחתם במילים,‏ ”‏ויהי ערב ויהי בוקר,‏ יום אחד”‏,‏ וכן הלאה.‏ אך בסוף תיאור ה”‏יום”‏ השביעי לא תמצא הערה זו.‏ ובמאה הראשונה לספירה,‏ כעבור כ־000,‏4 שנות היסטוריה,‏ התייחס המקרא ל”‏יום”‏ המנוחה השביעי כאל יום שטרם הסתיים (‏עברים ד׳:‏4–6‏)‏.‏ מכאן שה”‏יום”‏ השביעי נמשך אלפי שנים,‏ ונוכל לעשות גזירה שווה לששת ה”‏ימים”‏ שקדמו לו.‏

ה”‏יום”‏ הראשון והרביעי

נראה כי הארץ סבבה סביב השמש עוד לפני ששת ”‏ימי”‏ הבריאה,‏ או עידני הבריאה,‏ והיתה כדור מכוסה מים.‏ היה ”‏חושך על־פני תהום [‏כלומר,‏ מעמקי המים]‏”‏ (‏בראשית א׳:‏2‏)‏.‏ בשלב מוקדם זה,‏ דבר־מה — אולי תערובת של אדי מים עם גזים ואבק וולקני — חסם ודאי את אור השמש  בדרכו אל פני האדמה.‏ כך מתאר המקרא את עידן הבריאה הראשון:‏ ”‏ויאמר אלוהים:‏ ’‏יהי אור’‏.‏ ויהי אור”‏,‏ כלומר האור הגיע אל פני כדור־הארץ (‏בראשית א׳:‏3‏)‏.‏

הפועל ”‏ויהי”‏ מרמז על פעולה מתמשכת,‏ שהשלמתה דורשת זמן.‏ הצורה המתמשכת נשנית כ־40 פעם בבראשית פרק א׳‏‏,‏ וזהו המפתח להבנת הפרק.‏ אלוהים התחיל בדבר מסוים בערב הסמלי של תקופת בריאה,‏ ופעולתו התבהרה ונעשתה גלויה בהדרגה לאחר הבוקר של אותו ”‏יום”‏.‏ * יתרה מזו,‏ מעשה שהוחל בו בתקופת זמן אחת לא הסתיים בהכרח עם כניסת התקופה הבאה.‏ למשל,‏ האור החל להיראות בהדרגה ב”‏יום”‏ הראשון,‏ אך רק בעידן הבריאה הרביעי ניתן היה להבחין בשמש,‏ בירח ובכוכבים (‏בראשית א׳:‏14–19‏)‏.‏

 ה”‏יום”‏ השני והשלישי

בטרם חשף אלוהים את היבשה ב”‏יום”‏ הבריאה השלישי,‏ העלה מפני הארץ כמות מסוימת של מים.‏ בעקבות זאת התעטפה הארץ במעטה של אדי מים.‏ * סיפור הבריאה אינו מתאר — ואינו צריך לתאר — כיצד בדיוק עשה זאת אלוהים.‏ המקרא מתמקד במרחב (‏”‏רקיע”‏)‏ שבין המים אשר ממעל לבין המים שעל פני הארץ.‏ מרחב זה מכונה בלשון המקרא שמים.‏ גם היום אנחנו משתמשים במילה שמים לציון תחום האטמוספירה שבו עפות ציפורים וטסים מטוסים.‏ בבוא הזמן,‏ מילא אלוהים את השמים האטמוספיריים בתערובת גזים חיונית לחיים.‏

ב”‏ימי”‏ הבריאה ירד מפלס המים ונראתה היבשה.‏ נראה שכדי ליצור יבשות דחף אלוהים את רכסי האוקיינוסים כלפי מעלה,‏ אולי באמצעות הכוחות הגיאולוגיים שעדיין מניעים את לוחות כדור־הארץ.‏ כך נוצרו יבשה מעל פני המים ועמקים באוקיינוסים,‏ מתחת לפני המים — העמקים שהאוֹקְיַאנוֹגרפים שוקדים כעת על מיפּויָם ומחקרם.‏ (‏השווה תהלים ק״ד:‏8,‏ 9‏.‏)‏ לאחר התהוות היבשה התרחשה התפתחות פלאית נוספת.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏ויאמר אלוהים:‏ ’‏תַדשא הארץ דשא,‏ עשב מזריע זרע,‏ עץ פרי עושה פרי למינו,‏ אשר זרעו בו,‏ על הארץ’‏.‏ ויהי כן”‏ (‏בראשית א׳:‏11‏)‏.‏

 כפי שראינו בפרק הקודם (‏”‏מה עומד מאחורי היצירה?‏”‏)‏,‏ הפוטוסינתזה הכרחית לצמחים.‏ בתא של צמח ירוק יש גופיפים זעירים הקרויים כלורופּלסטים.‏ הללו אוגרים את האנרגיה המתקבלת מהשמש.‏ ”‏בתי חרושת מיקרוסקופיים אלה”‏,‏ מסביר הספר כוכב הלכת ארץ,‏ ”‏מייצרים סוכרים ועמילנים.‏.‏.‏ האדם לא הצליח מעודו לבנות בית חרושת יעיל יותר,‏ שמוצריו יהיו נדרשים יותר מן הכלורופלאסט וממוצריו”‏.‏

בעלי־החיים,‏ שעוד לא היו קיימים אז,‏ תלויים בכלורופלסטים.‏ זאת ועוד,‏ ללא צמחייה ירוקה היתה אטמוספירת כדור־הארץ מועשרת יתר על המידה בדו־תחמוצת הפחמן.‏ החום וחוסר החמצן היו מביאים להכחדתנו.‏ מומחים הגו הסברים מדהימים להתפתחות החיים התלויים בפוטוסינתזה.‏ לדוגמה,‏ הם טוענים שבשלב מסוים הידלדל וכמעט אזל מלאי המזון של האורגניזמים החד־תאיים שחיו במים,‏ ”‏עד שלבסוף המציאו מספר תאים חלוציים את הפיתרון.‏ הם הגיעו לתהליך הפוטוסינתזה”‏.‏ האומנם?‏ הפוטוסינתזה היא תהליך כל־כך מורכב,‏ שאפילו המדענים עדיין לא פענחו את כל מסתריו.‏ האם לדעתך אורגניזמים חיים בעלי כושר רבייה עצמית,‏ התלויים בפוטוסינתזה,‏ נוצרו סתם כך,‏ באופן ספונטני?‏ או שנראה לך הגיוני יותר שתהליך בריאה מחושב ומתוכנן,‏ כמתואר בספר בראשית,‏ הביא לקיומם?‏

ייתכן שמינים חדשים של צמחים הופיעו גם לאחר ”‏יום”‏ הבריאה השלישי.‏ אין לשלול את האפשרות שהתהליך נמשך  אל תוך ה”‏יום”‏ השישי,‏ שבו הבורא ’‏נטע גן בעדן והצמיח מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל’‏ (‏בראשית ב׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏ וכאמור,‏ אטמוספירת כדור־הארץ היתה חייבת להתבהר ב”‏יום”‏ הרביעי,‏ כדי שאור רב יותר מהשמש ומשאר גרמי השמים יחדור אל כוכב הלכת הארץ.‏

ה”‏יום”‏ החמישי והשישי

ב”‏יום”‏ הבריאה החמישי מילא הבורא את האוקיינוסים ואת שמי האטמוספירה בצורות חיים חדשות — ”‏נפש חיה”‏ — להבדיל מצמחייה.‏ מעניין לציין,‏ שביולוגים משתמשים במונחים ממלכת הצומח וממלכת החי,‏ ומחלקים כל ממלכה לקבוצות משנה.‏ המילה ”‏נפש”‏ משמעה ”‏יצור נושם”‏.‏ המקרא מציין גם של”‏נפש חיה”‏ יש דם.‏ מכאן שיצורים בעלי מערכת נשימה ומערכת מחזור דם — היצורים בים ובשמים,‏ שנשמת חיים בהם — החלו להופיע בתקופת הבריאה החמישית (‏בראשית א׳:‏20;‏ ט׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

ב”‏יום”‏ השישי התמקד אלוהים ביבשה.‏ הוא ברא ’‏בהמות’‏ ו’‏חיות’‏ (‏חיות בית וחיות בר)‏,‏ מונחים שאמרו הרבה לקורא,‏ נכון לעת כתיבתם בידי משה (‏בראשית א׳:‏24‏)‏.‏ אם כן,‏ היונקים היבשתיים נבראו ביום השישי.‏ ומה באשר לאדם?‏

הספר העתיק מספר לנו שלבסוף החליט הבורא לברוא על הארץ צורת חיים מיוחדת במינה.‏ הוא אמר לבנו שבשמים:‏ ”‏נעשה אדם בצלמנו,‏ כדמותנו,‏ ויִרדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ”‏ (‏בראשית א׳:‏26‏)‏.‏ האדם היה עתיד אפוא לשקף את דמות בוראו במישור  הרוחני ולגלם את תכונותיו.‏ בנוסף לכך,‏ טבועה בו היכולת לקלוט כמות עצומה של מידע.‏ לפיכך,‏ בני־האדם יכלו לשקף במעשיהם תבונה העולה על זו של כל בעל־חיים.‏ כמו־כן,‏ שלא כבעלי־החיים,‏ האדם ניחן בבחירה חופשית,‏ והאינסטינקט אינו מכתיב את צעדיו.‏

בשנים האחרונות,‏ העמיקו המדענים בחקר הגֶנים האנושיים.‏ השוואת מִקְטעי דנ״א של בני־אדם מאזורים שונים בעולם העלתה בחכתם עדות ברורה לכך שלכל בני־האדם יש אב קדמון אחד,‏ מקור משותף של דנ״א לכל באי עולם בכל הדורות,‏ כולל אותך.‏ כתב־העת ניוזוויק הציג ב־1988 ממצאים אלה,‏ במאמר שכותרתו ”‏החיפוש אחר אדם וחוה”‏.‏ המדענים חקרו את הדנ״א במיטוֹכוֹנְדְרִייָה,‏ חומר גנטי המועבר רק באמצעות הנקבה.‏ מחקר על הדנ״א של הזכר הוביל,‏ לפי דיווחים שפורסמו ב־1995,‏ לאותה מסקנה,‏ קרי ש”‏היה אב קדמון,‏ ’‏אדם הראשון’‏,‏ שהחומר הגנטי בכרומוזום [‏Y]‏ שלו משותף לכל האנשים בעולם”‏ — דברי כתב־העת טיים.‏ בין שמִמצאים אלה מדויקים לפרטיהם ובין שלא,‏ הם ממחישים את אמינותה הרבה של ההיסטוריה המתוארת בספר בראשית,‏ שמחברו מסר בו עדות ממקור ראשון.‏

היתה זו נקודת שיא בבריאה:‏ אלוהים ליכד כמה מיסודות כדור־הארץ ויצר את בנו האנושי הראשון.‏ ”‏אדם”‏ קרא את שמו (‏לוקס ג׳:‏38‏)‏.‏ המסמך ההיסטורי מספר שבורא הארץ והחיים אשר עליה הניח את האדם בגן יפה,‏ ’‏לעובדו  ולשומרו’‏ (‏בראשית ב׳:‏15‏)‏.‏ ייתכן שבשלב זה עדיין המשיך אלוהים לברוא מינים חדשים של בעלי־חיים.‏ המקרא אומר:‏ ”‏וייצר יהוה אלוהים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמים,‏ ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו;‏ וכל אשר יקרא לו האדם,‏ נפש חיה,‏ הוא שמו”‏ (‏בראשית ב׳:‏19‏)‏.‏ המקרא אינו רומז בשום אופן שאדם הראשון היה דמות אגדית.‏ נהפוך הוא,‏ אדם היה דמות ממשית — אישיות בעלת מחשבות ורגשות — והוא מצא שמחה בעבודתו בביתו הגן־עדני.‏ יום יום למד דברים חדשים על מעשי כפיו של הבורא ועל אישיותו ותכונותיו.‏

כעבור תקופה שאורכה לא ידוע ברא אלוהים את האשה הראשונה,‏ שתהיה לרעיה לאדם.‏ אלוהים העשיר את תכלית חייהם כשהטיל עליהם את המשימה החשובה שלהלן:‏ ”‏פרו  ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה,‏ ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ”‏ (‏בראשית א׳:‏27,‏ 28‏)‏.‏ דבר לא ישנה את מטרתו המוצהרת של הבורא,‏ שכל כדור־הארץ יהפוך לגן־עדן מאוכלס בבני־אדם מאושרים,‏ החיים בשלום איש עם רעהו ועם בעלי־החיים.‏

היקום,‏ כולל כוכב הלכת שלנו והחיים שעל פניו,‏ מעיד בבירור על חוכמת אלוהים.‏ לכן,‏ אין ספק שהיה ביכולתו לִצְפות את האפשרות שביום מן הימים יהיו שיחליטו לנער חוצנם ממנו,‏ למרוד בו,‏ על אף היותו הבורא ומקור החיים.‏ מֶרד כזה עלול לעמוד בדרכה של המלאכה הכבירה — הפיכת כדור־הארץ לגן־עדן.‏ הכתוב אומר שאלוהים העמיד את אדם וחוה במבחן פשוט,‏ שנועד להזכיר להם את חשיבות הצייתנות.‏ אי־ציות,‏ אמר אלוהים,‏ יוביל לאובדן החיים שקיבלו ממנו.‏ היה זה מעשה מתחשב מצד הבורא להזהיר את הורינו הראשונים מפני קו פעולה שגוי,‏ שיפגע באושרו של הגזע האנושי כולו (‏בראשית ב׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

עד תום ה”‏יום”‏ השישי עשה אלוהים את כל הדרוש להגשמת מטרתו.‏ הוא אמר,‏ ובצדק,‏ שכל אשר עשה ”‏טוב מאוד”‏ (‏בראשית א׳:‏31‏)‏.‏ וכאן מציג המקרא תקופה חשובה נוספת,‏ באומרו:‏ ”‏וישבות [‏אלוהים]‏ ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה”‏ (‏בראשית ב׳:‏2‏)‏.‏ נאמר שהבורא ”‏לא ייעף ולא ייגע”‏.‏ אם כן,‏ מדוע כתוב שהוא שובת,‏ כלומר נח מכל מלאכתו?‏ (‏ישעיהו מ׳:‏28‏)‏ כוונת הדברים שהוא חדל לברוא על כדור־הארץ;‏ יתרה מזו,‏ הוא נח בידיעה שדבר לא ישים  לאַל את מימוש מטרתו הנאדרת,‏ גם לא מרד בשמים או בארץ.‏ אלוהים בירך בלב שלם את ”‏יום”‏ הבריאה השביעי.‏ לפיכך,‏ ברואיו התבוניים של אלוהים — בני־האדם ויצורים רוחניים סמויים — יכולים להיות סמוכים ובטוחים שבתום ה”‏יום”‏ השביעי,‏ ישררו השלום והאושר בכל רחבי היקום.‏

התוכל לסמוך על ספר בראשית?‏

האם סיפור הבריאה והתקווה הטמונה בו אכן ראויים לאמון?‏ כאמור,‏ מחקרים חדשים בתחום הגנטיקה מתקרבים אל המסקנה הכתובה במקרא מימים ימימה.‏ כמו־כן,‏ מדענים מסוימים בחנו את סדר המאורעות המתואר בבראשית.‏ הגיאולוג הידוע וולאס פְּרָאט,‏ למשל,‏ אמר:‏ ”‏אם הייתי מתבקש,‏ כגיאולוג,‏ להסביר בקצרה את תפיסותינו החדשניות  באשר למוצא כדור־הארץ ולהתפתחות החיים עלי אדמות לאנשים פשוטים,‏ שעסקו ברעייה,‏ כדוגמת השבטים שאליהם הופנה ספר בראשית,‏ לא יכולתי לעשות זאת טוב יותר מאשר לצטט באוזניהם את מרבית הכתוב בבראשית פרק א׳‏‏”‏.‏ הוא אף ציין כי ההשתלשלות המתוארת בבראשית — התהוות האוקיינוסים,‏ הופעת היבשה,‏ וכן הופעת היצורים הימיים,‏ העופות והיונקים — מקבילה ביסודו של דבר לחלוקה העיקרית של לוח הזמנים הגיאולוגי.‏

חשוב על כך:‏ כיצד יכול היה משה לדעת — לפני אלפי שנים — את הסדר הנכון,‏ אילולא קיבל את המידע מהבורא והמתכנן?‏

‏”‏באמונה”‏,‏ אומר המקרא,‏ ”‏נבין כי העולמים הוכנו בדבר אלוהים,‏ באופן שהנראה נתהווה מן הבלתי נראה”‏ (‏עברים י״א:‏3‏)‏.‏ רבים אינם נוטים לקבל עובדה זו,‏ ומעדיפים להאמין ביד המקרה או בתהליך עיוור,‏ שלכאורה הביאו לידי קיום את היקום והחיים אשר בו.‏ * אך,‏ כפי שראינו,‏ ישנן סיבות רבות ומגוונות להאמין שהיקום והחיים שעל כדור־הארץ — כולל חיינו אנו — מקורם בסיבה הראשונה,‏ בבורא תבוני,‏ אלוהים.‏

המקרא מודה ש”‏לא לכל בני אדם האמונה”‏ (‏תסלוניקים ב׳.‏ ג׳:‏2‏)‏.‏ המאמין אינו פתי.‏ אמונה מבוססת על ממשות.‏ בפרק הבא נדון בעוד סיבות הגיוניות ומשכנעות לכך שאפשר לבטוח במקרא ובבורא האדיר,‏ הדואג לכל אחד מאיתנו.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 86]‏

דיסקיות אבק,‏ כמו זו שבגלקסיית 4261 NGC, הן עדוּת לקיומם של חורים שחורים רבי־עוצמה,‏ הסמויים מן העין.‏ המקרא מספר על קיומם של יצורים חזקים,‏ אך בלתי נראים,‏ מחוץ לעולמנו

‏[‏תמונה בעמוד 89]‏

ניסויים תומכים בתיאוריה המדעית שמסה יכולה להפוך לאנרגיה ואנרגיה למסה

‏[‏תמונה בעמוד 94]‏

פעלי הבריאה בשלושת ה”‏ימים”‏ הראשונים הכשירו את הקרקע למגוון מדהים של צמחים

‏[‏תמונות בעמוד 99]‏

המקרא מתאר בדייקנות ובפשטות את סדר הופעתם שלצורות החיים על כדור־הארץ

‏[‏תמונה בעמוד 101]‏

‏’‏כגיאולוג לא יכולתי להסביר לאנשים פשוטים את התפתחות החיים טוב יותר מאשר לצטט את מרבית הכתוב בבראשית פרק א׳‏‏’‏ (‏וולאס פְּרָאט)‏