’קיימו את דבריי’
’קיימו את דבריי’
”אם תקיימו תמיד את דבריי, תלמידיי אתם באמת, ותדעו את האמת, והאמת תשחרר אתכם” (יוחנן ח׳:31, 32).
המשמעות: כשישוע אמר ”דבריי” הוא התכוון לדברים שהוא לימד, דברים שנבעו ממקור עליון. ”האב אשר שלחני הוא שציווה עליי מה לומר ומה לדבר”, אמר ישוע (יוחנן י״ב:49). כשישוע התפלל לאביו שבשמיים, יהוה אלוהים, הוא אמר: ”דברך אמת”. פעמים רבות ישוע ציטט מתוך דבר־אלוהים כדי לבסס את מה שלימד (יוחנן י״ז:17; מתי ד׳:4, 7, 10). לכן המשיחיים האמיתיים ’מקיימים את דברו’, כלומר מקבלים את דבר־אלוהים, המקרא, בתור ”אמת” ומתייחסים למקרא בתור הסמכות העליונה בכל הקשור לאמונתם ומנהגיהם.
איך המשיחיים הראשונים יישמו זאת: בדומה לישוע, גם השליח פאולוס, שכתב כמה וכמה ספרים במקרא, רחש כבוד עמוק לדבר־אלוהים. הוא כתב: ”כל הכתוב נכתב בהשראת אלוהים ומועיל הוא” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). גברים שהתמנו לשרת כמורים בקהילות המשיחיות דאז היו צריכים ’להחזיק היטב בדבר המהימן’, כלומר בדבר־אלוהים (טיטוס א׳:7, 9). המשיחיים הראשונים נקראו לדחות ”פילוסופיה ורעיונות מתעים וריקים מתוכן, לפי מסורות של בני אדם, לפי יסודות העולם ולא לפי המשיח” (קולוסים ב׳:8).
מי פועלים כך כיום? לפי הקטכיזם של הכנסייה הקתולית, ”הכנסייה [הקתולית] אינה מבססת את תורתה אך ורק על כתבי־הקודש, ולכן הן המסורת הקדושה והן כתבי־הקודש חשובים וקדושים באותה מידה ויש לכבד אותם ולהיות נאמנים להם באופן זהה”. מאמר בכתב העת מקלינס (Maclean’s) ציטט אשת דת מטורנטו, קנדה, ששאלה: ”למה אנחנו צריכים איזשהו מסר מהפכני מלפני 000,2 שנה שידריך אותנו? יש לנו רעיונות מעולים משל עצמנו, ואנחנו רק מחלישים אותם כשאנחנו מנסים לקשר אותם לישוע ולכתבי־הקודש”.
לגבי עדי־יהוה, האנציקלופדיה הקתולית החדשה מציינת: ”המקרא הוא עבורם הבסיס הבלעדי שעליו בנויים עיקרי אמונתם וכללי התנהגותם”. כשאישה אחת בקנדה הציגה את עצמה כאחת מעדי־יהוה, הגבר שהיא דיברה איתו קטע את דבריה ואמר לה כשהוא מצביע על המקרא שלה: ”אני יודע מי את. זה סימן הזיהוי שלך”.