כדי לתת לאלוהים מקום מרכזי יותר בחיינו, עלינו ללמוד מה הוא מגלה על עצמו בכתבי־הקודש. אך כדי להכיר את אלוהים אין די ללמוד עליו. עלינו לרקום עמו יחסים אישיים.‏

אלוהים עצמו מאפשר לנו להכירו. דוד המלך אמר לבנו שלמה: ”דע את אלוהי אביך. ... אם תדרשנו [תחפש אותו] יימצא לך” (‏דברי הימים א’. כ”ח:9‏). פסוקים דומים רבים במקרא מראים שיחסים קרובים עם אלוהים הם דבר אפשרי ורצוי מאוד. אלוהים חפץ שיהיו לנו יחסים כאלה אתו. אברהם האמין בו, ובזכות כך כינה אותו אלוהים ”אוהבי”, כלומר ידידי (‏ישעיהו מ”א:8‏). אם נאמין באלוהים וניענה להדרכתו, גם אנו נזכה לברכתו, להגנתו ולעזרתו.‏

כאשר אנו מתפללים, אלוהים מקשיב לתפילותינו. ”תאוות [מאוויי] ענווים שמעת, יהוה. ... תקשיב [ב]אוזניך” (‏תהלים י’: 17‏). במקום לקרוא תפילה כתובה או לדקלם תפילה שלמדנו בעל פה, עלינו ’לשפוך לפניו לבבנו’, כפי שמורה לנו המקרא (‏תהלים ס”ב:9‏). עלינו להרגיש חופשיים ’לקרוב’ אליו כאב אהוב ולהביע בפניו בפתיחות את כל דאגותינו. הכתוב אומר: ”תפילת ישרים רצונו”, כלומר, מסבה לו הנאה (‏תהלים ע”ג:28;‏ משלי ט”ו:8;‏ ישעיהו ס”ד:7‏).‏