הואיל ובית המקדש והכהונה חדלו להתקיים, אין זה אפשרי להקריב את הקורבנות שדרשה התורה לכפרת חטאים. אבל אלוהים לא הותיר אותנו ללא תקווה. כתבי־הקודש מצביעים על פתרון נצחי — ”ברית חדשה” אשר בזכותה מבטיח יהוה: ”אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד”. באמצעות ”ברית חדשה” זו יש לאלוהים הבסיס להעניק לנו מחילה נצחית על כל חטאינו (‏ירמיהו ל”א:31–34‏).‏

כאשר מרד אדם הראשון באלוהים הוא איבד את האפשרות לחיות לנצח (‏בראשית ג’: 17–19‏). בתור אבינו המשותף יכול היה אדם הראשון להוריש לנו אך ורק אי־שלמות ומוות. למעשה, הוא אחראי למותם של כל ילדיו.‏

רוצח בזדון לא יכול היה על־פי התורה לכפר על חטאו על־ידי הקרבת בעל חיים (‏במדבר ל”ה:31‏). אין בעל חיים שחייו משתווים בערכם לחיי אדם. החוטא חייב היה לשלם בחייו.‏

יש צורך בתמורה שוות ערך — ”נפש בנפש”, כלומר חיים תחת חיים (‏דברים י”ט: 21‏). רק חיי אנוש מושלמים (כמו החיים שהיו לאדם הראשון לפני חטאו), ולא פחות מכך, היו יכולים לאזן את מאזני הצדק. רק מישהו שיש לו חיים מושלמים כאלה, אשר טומאת החטא שירשנו מאדם הראשון לא דבקה בו, יכול היה לספק את הקורבן המכפר (‏תהלים מ”ט:8–10‏). אלוהים לבדו מסוגל ליצור חיי אנוש מושלמים, ללא אב בשר ודם, כפי שעשה כאשר ברא את אדם הראשון (‏בראשית ב’:7‏).‏

אך ורק המשיח יכול היה לשמש כקורבן מכפר. הוא יבוא כגואל (‏בראשית ג’:15;‏ תהלים ב’:2,‏ 8‏). אבל תחילה היה עליו לשמש כקורבן ”אָשָׁם” מושלם, שיעניק כפרה מוחלטת על חטאינו — החטאים שירשנו והחטאים שאנו מבצעים (‏ויקרא ז’:1;‏ ישעיהו נ”ג:6,‏ 10‏).‏

מה עוד אומר המקרא על המשיח ועל תפקידו?‏