יהוה נתן את התורה כחלק ממטרה ארוכת טווח שאותה קבע בגן עדן — לשקם ולברך את המשפחה האנושית כולה.‏

אלוהים חוקק חוקים שונים, כגון האיסור על רצח ועל אכילת דם (‏בראשית ט’:3–5‏). צווים אלה מדגישים את קדושת החיים וחלים על כל בני נוח, כלומר על כלל האנושות.‏

אלוהים אמר לאברהם הנאמן: ”והתברכו בזרעך [באחד מצאצאיך] כל גויי הארץ” (‏בראשית כ”ב:18‏). ב’זרע’ זה ישתמש אלוהים להגשמת מטרתו.‏

במסגרת התורה שניתנה למשה כרת אלוהים ברית עם עַם ישראל. אילו היו מקיימים את הברית הם יכלו להיות ”ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (‏שמות י”ט:5, 6‏).‏

אלוהים השתמש בעם ישראל כדי להמחיש את הברכות אשר להן זוכים כל מי שתומכים בשלטונו. תורת אלוהים נועדה להדריך אותם ולהגן עליהם, על מנת שעם ישראל יהיה ”אור גויים” (‏ישעיהו מ”ב:6‏). כדי להיות ברכה לגויים היה עליהם לקיים את תורת אלוהים הכתובה (‏דברים י”א:26, 27‏).‏

למרות כל כוונותיהם הטובות אנשים לא־מושלמים מעולם לא יכלו לקיים בצורה מושלמת את התורה, כפי שהיה נכון גם לגבי משה (‏במדבר י”ב:3; כ’:10–12‏). על אף זאת שמר אלוהים על בני ישראל כדי להגשים את מטרתו.‏