אדם טוב רוצה שמחשבותיו, רגשותיו ומעשיו יהיו תמיד נאותים. החטא פירושו אי־השגת יעד זה בצורה מושלמת. דומה הדבר לאדם המטיל חצים ומחטיא את המטרה.‏

כל מעשה, רגש ומחשבה פסולים הם בגדר חטא. הדבר כולל בתוכו התפרצויות זעם, הטחת קללות בבן או בת הזוג או בילדים, השתעשעות בתאווה פסולה או כניעה לדחף אנוכי.‏

לדוגמה, האם מישהו יכול לומר בכנות שהוא מעולם לא הפר את הדיבר העשירי: ”לא תחמוד... כל אשר לרעך”? (‏שמות כ’:17‏) המציאות היא ש”אין אדם אשר לא יחטא” (‏מלכים א’. ח’:46‏). איננו מסוגלים, אף לא ליום אחד, להימנע כליל מן החטא.‏

חוסר היכולת שלנו להימנע מטעויות מלמד שהחטא הוא בעיה עמוקה אשר אינה מסתכמת בעשיית מעשים פסולים. כולנו ירשנו את החטא. אנו נעשים חולים, מזדקנים ומתים, לא משום שבחרנו לעשות מעשים רעים, אלא בעיקר משום שנולדנו בלתי מושלמים וטבועה בנו הנטייה לחטוא. איננו מסוגלים לעקור מתוכנו את הנטייה הזו בכוחות עצמנו. ”מי ייתן טהור מטמא? לא אחד” (‏איוב י”ד:4‏).‏

אדם וחוה נבראו מושלמים — ללא הנטייה לחטוא. כאשר בחרו לחטוא, הם היו כתבנית אפייה פגומה אשר בכל פעם שאופים בה מתקבלת עוגה בעלת צורה פגומה. אין בכוחנו לעשות דבר בנידון. בכולנו טמון אותו פגם שהיה בהם, כלומר מגרעות ונטיות שליליות שונות, או במילה אחת: חטא — החטא שירשנו מאדם וחוה. אך האם יש לכך משמעות כלשהי?‏