אלוהים ברא את אדם וחוה כדי שיחיו באושר עלי אדמות וידאגו לביתם היפהפה (‏בראשית ב’:15‏). הוא חנן אותם במידת מה בתכונותיו. בפני האיש והאישה הראשונים הייתה פתוחה האפשרות לתור את כל כדור הארץ וליהנות מכל מה שבו. ילדיהם נועדו להיוולד אל תוך תנאים מושלמים.‏

אלוהים העניק להורינו הראשונים את ההזדמנות לחיות לנצח בגן עדן וללמוד לעולמי עולמים עליו ועל פעליו (‏תהלים קט”ו:16;‏ קהלת ג’:10, 11‏). את ההזדמנות הזו יכלו אדם וחוה להנחיל לצאצאיהם.‏

כל עוד כיבדו אדם וחוה את הסטנדרטים של בוראם המגדירים מה טוב ומה רע, הייתה להם החירות ליהנות מן החיים כחלק ממשפחתו האוניברסאלית של אלוהים. הוא אמר להם מהי הדרך הטובה ביותר לנצל את חירותם והזהיר אותם מפני השלכות האי־ציות: אם יחיו על־פי הדרכותיו ייהנו לנצח מחיים מושלמים; אם יבחרו לנהוג כראות עיניהם יסבלו ויאבדו את חייהם. בכל פעם שהבחירה נתונה בידינו, אנו נושאים באחריות להחלטותינו ולמעשינו (‏בראשית ב’:16, 17‏).‏

תחילה מרד השטן באלוהים, ואחר כך החליטו אדם וחוה ללכת בעקבותיו. כתוצאה מכך הם חטאו לאלוהים, איבדו את שלמותם והלכו וגוועו (‏בראשית ה’:5‏).‏

לאחר חטאם לא יכלו עוד אדם וחוה להנחיל לילדיהם את השלמות ואת האפשרות לחיות לנצח, וכך הכניסו אל העולם את החטא ואת המוות. אם כן, כולנו מתים בגין החטא, וזאת בניגוד למטרתו המקורית של אלוהים. אך מהו חטא?‏