מפאת המרד בשלטון אלוהים, הידרדר המין האנושי לדרך חיים של הבל, אך אלוהים לא זנח את בני האדם לאנחות. המקרא מסביר: ”הן הבריאה — לא מרצונה אלא על־ידי המכניע אותה — הוכנעה להבל בתקווה שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים” (‏רומים ח’:20, 21‏). כן, אלוהים נתן תקווה לצאצאי הזוג הראשון. הובטח שהמין האנושי ישוחרר מן החטא והמוות התורשתיים, וכך ישוקמו היחסים ההדוקים עם יהוה אלוהים. הכיצד?‏

² כשחטאו אדם וחוה הם גזלו מצאצאיהם את האפשרות ליהנות מחיי־נצח מלאי סיפוק עלי אדמות. בתמורה לחירות להחליט לעצמם מה טוב ומה רע, מכרו את משפחתם לעתיד לעבדות לחטא ולמוות. ניתן להמשיל את צאצאיהם, בני המשפחה הזו, לעבדים הלכודים באי נידח, שבראשו עומדים מלכים אכזריים. ואכן, המוות שולט באנושות המשועבדת למלך נוסף ‏— החטא (‏רומים ה’:14,‏ 21‏). דומה שאיש לא ייחלצם. הרי אביהם הוא שמכר אותם לעבדות! והנה, מישהו רב חסד שולח את בנו, והלה משלם את המחיר המלא לשחרור כל הנתונים לעבדות (‏תהלים נ”א:7; קמ”ו:4;‏ רומים ח’:2‏).‏

³ האיש המשחרר את העבדים מסמל את יהוה אלוהים. הבן שהביא את מחיר החירות הוא ישוע המשיח. היה לו קיום קדם־אנושי כבנו יחידו של אלוהים (‏יוחנן ג’:16‏). הוא היה בכור כל בריאה, וכל שאר היצורים ביקום באו באמצעותו לידי קיום (‏קולוסים א’:15, 16‏). בדרך נס העביר יהוה את חייו  של בנו הרוחני לתוך רחמה של בתולה, ודאג שהתינוק ייוולד כאדם מושלם — המחיר הדרוש לסיפוק דרישות הצדק של אלוהים (‏לוקס א’:26–31,‏ 34, 35‏).‏

⁴ כשהיה בן 30 שנה בערך, נטבל ישוע בנהר הירדן. בעת טבילתו נמשח ברוח הקודש, היא כוחו הפעיל של אלוהים. כך נעשה למשיח (‏לוקס ג’:21, 22‏). שירותו עלי אדמות ארך שלוש שנים וחצי. בשנים אלו לימד את תלמידיו על ”מלכות אלוהים”, הממשלה השמימית שבראשותה ישובו בני האדם ליהנות  מיחסי שלום עם יהוה אלוהים (‏לוקס ד’:43;‏ מתי ד’:17‏). ישוע ידע איזו דרך מובילה לחיים מאושרים, ונתן לתלמידיו קווים מנחים ברורים בנושא האושר. הנך מוזמן לפתוח את כתבי־הקודש בספר מתי פרקים ה’ עד ז’‏ ולקרוא כמה מתורותיו בדרשת ההר.‏

⁵ שלא כמו אדם הראשון, ציית ישוע לאלוהים בכל דבר. ”חטא לא עשה” (‏פטרוס א’. ב’:22;‏ עברים ז’:26‏). היתה לו הזכות לחיות לנצח עלי אדמות, אך הוא ’נתן את נפשו’ כדי לשלם לאלוהים את מה שאיבד אדם הראשון. במותו על עמוד ההוקעה ויתר ישוע על חיי האנוש המושלמים שלו (‏יוחנן י’:17; י”ט:17, 18,‏ 28–30;‏ רומים ה’:19,‏ 21;‏ פיליפים ב’:8‏). בעשותו כן, סיפק ישוע את הכופר‏, כלומר, את המחיר שנדרש כדי לפדות את האנושות מן העבדות לחטא ולמוות (‏מתי כ’:28‏). תאר לעצמך שאתה עובד במקום עבודה נצלני, וחי חיי עבד. האם לא תהיה אסיר תודה לזה שדאג לשחרר אותך מעבדות ולזה שהקריב את חייו למענך? באמצעות קורבן הכופר נסללה בפניך הדרך לשוב לחיק משפחתו האוניברסלית של אלוהים ולחיות חיים מלאי סיפוק, מבלי להיות משועבד לחטא ולמוות (‏קורינתים ב’. ה’:14, 15‏).‏

⁶ מודעות לחסדו של יהוה והוקרתו הן סיבות טובות ליישם את דברי החוכמה המצויים במקרא. למשל, ראה את אחד העקרונות הקשים ביותר ליישום ‏— לסלוח למי שפגע בך. האם אתה זוכר את הכתוב בקולוסים פרק ג’, פסוקים 12 עד 14‏, המוזכר בשיעור 2? הפסוקים מעודדים אותך לסלוח לרעך כאשר יש לך טענה עליו. את הסיבה לכך מסביר הפסוק במילים: ”כשם שהאדון [יהוה] סלח לכם, כן סילחו גם אתם”. אם תעריך מעומק הלב את מה שעשו יהוה וישוע המשיח למען האנושות, ייעור בך הרצון לסלוח לרעך על כל פגיעה, ובייחוד אם הפוגע מתחרט ומתנצל.‏