מדוע רבים יגעים ואינם מוצאים משמעות אמיתית בחיים? ”אדם, ילוד אשה, קצר ימים ושבע רוגז. כציץ יָצָא וַיִמָל, ויברח כצל ולא יעמוד” (‏איוב י”ד:1, 2‏). בגן־עדן אירע לזוג הראשון דבר שהרס את התוחלת הנפלאה שנכונה למין האנושי.‏

² כדי שהמשפחה האנושית תיהנה מאושר אמיתי, היא חייבת להיות ביחסים טובים עם אלוהים — יחסים מתוך בחירה ולא בכפייה (‏דברים ל’:15–20;‏ יהושע כ”ד:15‏). יהוה מעוניין שיצייתו לו ויעבדו אותו מעומק הלב, מתוך אהבה (‏דברים ו’:5‏). בגן־עדן קבע יהוה הגבלה שאיפשרה לאדם הראשון להוכיח את נאמנותו הכנה. ”מכל עץ הגן אכול תאכל”, אמר אלוהים לאדם, ”ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (‏בראשית ב’:16, 17‏). זה היה מבחן פשוט. יהוה אסר על אדם לאכול את פריו של עץ אחד בלבד מתוך כל העצים בגן. העץ סימל את זכותו של הבורא כליל החוכמה לקבוע מה טוב ומה רע. אדם הראשון מסר את המצווה לאשתו, אותה נתן לו יהוה ”עזר כנגדו” (‏בראשית ב’:18‏). שניהם היו שבעי רצון מסידור זה — לחיות תחת שלטון אלוהים ולהיכנע לרצונו כדרך להבעת הוקרתם ואהבתם כלפי בוראם ומקור חייהם.‏

³ יום אחד דיבר נחש אל חוה ושאל: ”אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?” חוה השיבה שנאסר עליהם לאכול רק מפרי ”העץ אשר בתוך  הגן”, עץ הדעת טוב ורע, ’פן ימותון’ (‏בראשית ג’:1–3‏).‏

⁴ מי היה הנחש? ספר ההתגלות מזהה את ”הנחש הקדמוני” כאחד ”הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל” (‏ההתגלות י”ב:9‏). האם ברא אלוהים את השטן? לא, הרי פעלי יהוה מושלמים וטובים (‏דברים ל”ב:4‏). יצור רוחני זה הפך עצמו למלשין שפירושו ”מוציא דיבה”, ולשטן שמשמעו ”מתנגד”. הוא ’נמשך והתפתה בתאוותו שלו’ ‏— התאווה לתפוס את מקומו של אלוהים ‏— ואז החליט למרוד בבורא (‏יעקב א’:14‏).‏

⁵ השטן הוסיף ואמר לחוה: ”לא מות תמותון. כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע” (‏בראשית ג’:4, 5‏). השטן הפך את האכילה מעץ הדעת טוב ורע לדבר מושך. במילים אחרות טען: ’אלוהים מונע מכם דבר טוב. איכלו מן העץ, כך תהיו כמו אלוהים ותוכלו להחליט לעצמכם מה טוב ומה רע’. כיום השטן משתמש באותו קו טיעונים כדי להרחיק רבים ככל האפשר מעבודת אלוהים. ’עשה כאוות נפשך’, הוא אומר. ’פשוט תתעלם מחובתך כלפי זה שנתן לך חיים’ (‏ההתגלות ד’:11‏).‏

⁶ לפתע הצטייר פרי העץ כתאווה לעיניים, כדבר שאין לעמוד בפניו! חוה לקחה מפריו, אכלה ונתנה גם לבעלה. על אף מודעותו המלאה להשלכות המעשה, שמע אדם בקולה ואכל מן הפרי. ומה היתה התוצאה? על האשה גזר יהוה: ”הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצבונך והֵרונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך”. ומה נגזר על אדם? ”ארורה האדמה בעבורך, בעִצָבון תֹאכלֶנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה. בזיעת אפיך תאכל לחם עד  שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב”. לאדם וחוה לא נותר אלא לנסות למצוא אושר וסיפוק בדרכם הם. האם מאמצי האדם לחיות חיים מלאי סיפוק בנפרד ממטרת אלוהים יוכתרו בהצלחה? העבודה המהנה לטפח את גן־העדן ולהרחיב את גבולותיו עד קצות הארץ הוחלפה במלאכה קשה ואפרורית של הישרדות, מבלי לעשות מאומה לתפארת הבורא (‏בראשית ג’:6–19‏).‏

⁷ ביום שאכלו מעץ הדעת טוב ורע, מת הזוג הראשון בעיני אלוהים והחל להידרדר אל מותו הפיסי. מה אירע להם לבסוף ברגע מותם? המקרא מבהיר את מצב המתים. ”החיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר, כי נשכח זכרם” (‏קהלת ט’:5;‏ תהלים קמ”ו:4‏). אין איזו ”‏נשמה‏” הממשיכה לחיות לאחר מות הגוף. העונש על החטא הוא מוות, ולא עינויי נצח באש גיהינום‏. כמו כן, המוות אינו מוביל לאושר עילאי נצחי בשמים.‏ *

⁸ כפי שמתוך תבנית אפייה פגומה יוצאת אך ורק עוגה פגומה, כך גם הגבר והאשה שהפכו ללא־מושלמים יכלו להביא אך ורק צאצאים לא־מושלמים. המקרא מסביר זאת במילים: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (‏רומים ה’:12‏). אם כן, כולנו נולדנו חוטאים, נתונים להבל. חייהם של צאצאי אדם נעשו חיים אפרוריים ומתסכלים. אך האם יש מוצא?‏