כאדם מושלם,‏ ישוע לא התנסה במצוקות ובדאגות המאפיינות את חייהם של אנשים אחרים.‏ למרות זאת,‏ הוא גילה רגשות עמוקים כלפי הזולת.‏ הוא היה מוכן להקריב מעצמו למענם ולעשות מעל ומעבר למה שנראה הכרחי.‏ כן,‏ החמלה והרחמים הניעו אותו לעזור לאחרים.‏ הרהר בדוגמאות המופיעות בפרקים 32,‏ 37,‏ 57,‏ 99‏.‏

אנשים בני כל הגילים — צעירים ומבוגרים — הרגישו שהם יכולים לגשת אל ישוע מפני שהוא לא נתן את הרושם שהוא עסוק מדי או חשוב מדי.‏ אנשים חשו שישוע מתעניין בהם באופן אישי,‏ ולכן הרגישו בנוח במחיצתו.‏ שים לב לכך בפרקים 25,‏ 27,‏ 95‏.‏

ישוע נשא באופן קבוע תפילות כנות אל אביו,‏ הן בפרטיות והן בחברת עובדי אלוהים אמיתיים.‏ הוא התפלל בנסיבות רבות,‏ ולא רק לפני הארוחות.‏ הוא התפלל כדי להודות לאביו,‏ להלל אותו ולבקש את הדרכתו לפני קבלת החלטות רציניות.‏ חשוב על הדוגמאות שבפרקים 24,‏ 34,‏ 91,‏ 122,‏ 123‏.‏

כאשר ישוע יכול היה ליהנות לעיתים ממנוחה ומהתרגעות שהיה זקוק להן,‏ הוא בכל זאת הקריב מעצמו למען אחרים.‏ לא הייתה לו גישה האומרת ’‏קודם אני’‏.‏ גם בכך הוא הציב לנו מופת שנוכל לחקות בקפידה.‏ למד כיצד מופת זה בא לידי ביטוי בפרקים 19,‏ 41,‏ 52‏.‏

ישוע לא רק לימד שצריך לסלוח לזולת — הוא עצמו גילה סלחנות כלפי תלמידיו ואחרים.‏ הרהר בדוגמאות הנמצאות בפרקים 26,‏ 40,‏ 64,‏ 85,‏ 131‏.‏

נובא מראש שרוב היהודים יסרבו לקבל את המשיח ושאויביו יהרגו אותו.‏ לכן ישוע יכול היה פשוט לעשות את המינימום למען אחרים.‏ אבל הוא קידם בקנאות ובהתלהבות את עבודת אלוהים האמיתית.‏ הוא הציב מופת של קנאות עבור כל תלמידיו המתמודדים עם אדישות מצד אחרים או אפילו עם התנגדות.‏ ראה פרקים 16,‏ 72,‏ 103‏.‏

ישוע היה נעלה על אנשים לא־מושלמים באינספור דרכים,‏ כמו למשל בידע ובחוכמה.‏ שלמותו ודאי הקנתה לו יכולות גופניות ושכליות נעלות בהרבה על אלה של האנשים סביבו.‏ למרות זאת,‏ הוא שירת אחרים בענווה.‏ תוכל למצוא לקחים בנושא זה בפרקים 10,‏ 62,‏ 66,‏ 94,‏ 116‏.‏

ישוע גילה בכל עת סבלנות כלפי שליחיו וכלפי אחרים כאשר הם לא חיקו את דוגמתו או לא יישמו את דבריו.‏ הוא חזר בסבלנות על לקחים שהיה עליהם ללמוד כדי שיוכלו לקרוב יותר ליהוה.‏ הרהר בדוגמאות לסבלנותו של ישוע בפרקים 74,‏ 98,‏ 118,‏ 135‏.‏