הסופרים והפרושים מכחישים שישוע מגרש שדים בעזרת כוח אלוהים ובכך מסתכנים בגידוף רוח הקודש.‏ אם כן,‏ לצד מי הם יהיו — לצד אלוהים או לצד השטן?‏ ישוע אומר:‏ ”‏אם תהיו כעץ טוב,‏ הפרי שתניבו יהיה טוב,‏ ואם תהיו כעץ רקוב,‏ הפרי שתניבו יהיה רקוב,‏ שכן בפריו ניכר העץ”‏ (‏מתי י״ב:‏33‏)‏.‏

טיפשי לטעון שהפרי הטוב — גירוש שדים — נובע מכך שישוע משרת את השטן.‏ כפי שהוא הבהיר בדרשת ההר,‏ אם הפרי טוב אזי העץ טוב ואינו רקוב.‏ לפיכך מה מוכיח הפרי שמניבים הפרושים,‏ כלומר האשמותיהם המגוחכות נגד ישוע?‏ הוא מוכיח שהם רקובים.‏ ישוע אומר להם:‏ ”‏ילדי צפעונים,‏ איך תוכלו לדבר טובות ואתם רעים?‏ הרי מתוך השופע בלב מדבר הפה”‏ (‏מתי ז׳:‏16,‏ 17;‏ י״ב:‏34‏)‏.‏

כן,‏ המילים שיוצאות מפינו משקפות את מצב לבנו ומהוות בסיס למשפט.‏ משום כך ישוע אומר:‏ ”‏על כל מילה בטלה שידברו בני אדם ייתנו הם דין וחשבון ביום הדין,‏ כי לפי דבריך תזוכה ולפי דבריך תורשע”‏ (‏מתי י״ב:‏36,‏ 37‏)‏.‏

למרות כל הגבורות שעושה ישוע,‏ הסופרים והפרושים תובעים הוכחות נוספות:‏ ”‏מורנו,‏ רוצים אנו לראות ממך אות”‏.‏ בין שהם ראו אותו אישית מחולל נסים ובין שלא,‏ יש די והותר עדויות ראייה למעשיו.‏ מסיבה זו ישוע יכול לומר לאותם מנהיגי דת:‏ ”‏דור רע ונואף מוסיף לחפש לו אות,‏ אבל אות לא יינתן לו מלבד אות יונה הנביא”‏ (‏מתי י״ב:‏38,‏ 39‏)‏.‏

ישוע אינו משאיר מקום לספקות באשר לכוונתו:‏ ”‏כמו שהיה יונה בבטן הדג הענק שלושה ימים ושלושה לילות,‏ כך יהיה בן האדם בבטן האדמה שלושה ימים ושלושה לילות”‏.‏ יונה נבלע על־ידי דג ענק מסוג כלשהו,‏ אך לאחר מכן יצא ממנו וכביכול קם לתחייה.‏ לפיכך ישוע מנבא שהוא עצמו ימות ויקום לתחייה ביום השלישי.‏ וכאשר מאוחר יותר זה קורה,‏ מנהיגי הדת היהודים ממאנים להכיר ב”‏אות יונה”‏;‏ הם מסרבים להתחרט ולהשתנות (‏מתי כ״ז:‏63–66;‏ כ״ח:‏12–15‏)‏.‏ לעומתם,‏ ”‏אנשי נינווה”‏ כן התחרטו אחרי ששמעו את הכרזתו של יונה.‏ לכן הם ירשיעו את הדור הזה.‏ ישוע מוסיף ואומר שגם מלכת שבא תרשיע אותם בזכות הדוגמה שהציבה.‏ היא חפצה לשמוע את חוכמת שלמה והתפעלה ממנה.‏ אך ישוע אומר שכעת ”‏גדול משלמה נמצא כאן”‏ (‏מתי י״ב:‏40–42‏)‏.‏

ישוע משווה את מצבו של הדור הרע הזה לאדם שיוצאת ממנו רוח טמאה (‏מתי י״ב:‏45‏)‏.‏ האדם אינו ממלא את החלל שנוצר בדברים טובים,‏ ולכן הרוח הרעה חוזרת עם שבע רוחות אחרות רעות ממנה והן משתלטות עליו.‏ במקביל לכך,‏ עם ישראל טוהר ושוקם — בדומה לאיש שממנו יצאה הרוח הטמאה.‏ אך העם דחה את נביאי אלוהים עד שלבסוף התנגד לזה אשר ללא ספק רוח אלוהים שורה עליו — ישוע.‏ הדבר מראה שמצבה של האומה גרוע משהיה בתחילת דרכה.‏

בשעה שישוע מדבר מגיעים אמו ואֶחיו ועומדים בקצה ההמון.‏ כמה מן היושבים לידו אומרים לו:‏ ”‏אמך ואחֶיך עומדים בחוץ ורוצים לראות אותך”‏.‏ בתגובה מראה ישוע עד כמה תלמידיו קרובים אליו;‏ הם לו כאחים,‏ כאחיות וכאמהות אמיתיים.‏ בהושיטו את ידו לעבר תלמידיו הוא אומר:‏ ”‏אמי ואחיי הם מי ששומעים את דבר אלוהים ומקיימים אותו”‏ (‏לוקס ח׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏ בזאת הוא מראה שגם אם קשריו עם בני משפחתו יקרים לו,‏ קשריו עם תלמידיו יקרים לו אף יותר.‏ עד כמה אנו שמחים שביכולתנו ליהנות מקרבה כזו עם אחינו הרוחניים,‏ במיוחד כשאחרים מטילים ספק בבשורה שבפינו או מדברים בגנותנו ובגנות מעשינו הטובים!‏