ישוע ודאי עייף;‏ הוא התפלל במשך כל הלילה ולאחר מכן בחר 12 מתלמידיו להיות שליחים.‏ כעת החל יום חדש,‏ ועדיין יש לו הכוח והרצון לעזור לאנשים.‏ את זאת הוא עושה על צלע הר בגליל,‏ ככל הנראה בקרבת מרכז פעילותו בכפר נחום.‏

המונים מגיעים אליו מרחוק.‏ חלקם מן הדרום — מירושלים וממקומות שונים ביהודה.‏ אחרים מגיעים מצפון־מערב — מערי החוף צור וצידון.‏ מדוע הם באים לחפש אחר ישוע?‏ כדי ”‏לשמוע אותו ולהירפא ממחלותיהם”‏.‏ וזה בדיוק מה שקורה — ישוע ’‏מרפא את כולם’‏.‏ חשוב על כך!‏ כל החולים נרפאים.‏ ישוע גם עוזר ל”‏אנשים המעונים בידי רוחות טמאות”‏,‏ הסובלים בידי מלאכיו המרושעים של השטן (‏לוקס ו׳:‏17–19‏)‏.‏

ישוע מוצא שטח מישורי על צלע ההר וההמונים נאספים סביבו.‏ תלמידיו,‏ ובמיוחד 12 השליחים,‏ נמצאים ככל הנראה קרוב יותר אליו.‏ כולם משתוקקים לשמוע מפי המורה המסוגל לחולל גבורות כאלה.‏ ישוע נושא דרשה אשר ללא ספק מצמיחה למאזיניו תועלת רבה‏,‏ ומאותה עת אינספור אנשים אחרים הפיקו ממנה תועלת.‏ גם אנו יכולים ללמוד ממנה רבות בשל העומק הרוחני הטמון בה המוצג בפשטות ובבהירות.‏ ישוע מתייחס לעניינים שגרתיים ולדברים המוכרים לאנשים.‏ משום כך דבריו מובנים לכל מי שחפצים לחיות חיים טובים יותר בדרכו של אלוהים.‏ אילו נושאים מרכזיים בדרשתו של ישוע הופכים אותה לכל כך מועילה?‏

כל אחד רוצה להיות מאושר.‏ ישוע יודע זאת,‏ ולכן הוא מתאר בפתח דרשתו את מי שבאמת מאושרים.‏ הדבר ללא ספק לוכד את תשומת לב מאזיניו.‏ אך מספר דברים ודאי מעוררים בהם תהיות.‏

הוא אומר:‏ ”‏אשרי המשוועים לדברים רוחניים,‏ כי להם שייכת מלכות השמיים.‏ אשרי האבלים,‏ כי הם ינוחמו.‏.‏.‏ אשרי הרעבים והצמאים לצדקה,‏ כי הם ישבעו.‏.‏.‏ אשרי הנרדפים בגלל הצדקה,‏ כי להם שייכת מלכות השמיים.‏ אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם.‏.‏.‏ בגללי.‏ שמחו ועלזו מאוד”‏ (‏מתי ה׳:‏3–12‏)‏.‏

למה מתכוון ישוע באמרו ”‏אשרי”‏?‏ הוא אינו מתייחס לתחושת השמחה והעליצות הנובעת מפעילות מהנה.‏ אושר אמיתי הוא דבר עמוק יותר.‏ כרוכה בו שביעות רצון אמיתית,‏ תחושת סיפוק והגשמה בחיים.‏

ישוע אומר שאנשים אשר משוועים לדברים רוחניים,‏ אשר אבלים על מצבם כאנשים חוטאים ואשר לומדים להכיר את אלוהים ומשרתים אותו הם האנשים המאושרים.‏ גם אם הם שנואים ונרדפים בשל עשיית רצון אלוהים הם מאושרים,‏ מכיוון שהם יודעים שהם משביעים את רצונו ושהוא יגמול להם בחיי נצח.‏

עם זאת,‏ רבים סבורים שמה שהופך אדם למאושר הם עושר ורדיפה אחר הנאות החיים.‏ אך ישוע אומר את ההיפך.‏ הוא משתמש בניגודים שוודאי גורמים לרבים ממאזיניו לעצור ולחשוב.‏ הוא אומר:‏ ”‏אוי לכם העשירים,‏ כי כבר  קיבלתם את מלוא נחמתכם.‏ אוי לכם השבעים כעת,‏ כי אתם תרעבו.‏ אוי לכם הצוחקים כעת,‏ כי אתם תתאבלו ותבכו.‏ אוי לכם אם הכול מדברים עליכם טובות,‏ כי כך עשו אבותיהם לנביאי השקר”‏ (‏לוקס ו׳:‏24–26‏)‏.‏

מדוע אוי לעשירים,‏ למי שנהנים וצוחקים ולמי שזוכים לשבחים מאחרים?‏ מפני שכאשר יש לאדם דברים אלה והוא מוקיר אותם,‏ הוא עלול להזניח את שירות אלוהים וכתוצאה מכך הוא אינו זוכה לאושר אמיתי.‏ ישוע אינו מתכוון שעוני או רעב כשלעצמם הופכים את האדם למאושר.‏ עם זאת,‏ פעמים רבות דווקא מעוטי היכולת מקבלים את תורתו של ישוע ומתברכים באושר אמיתי.‏

ישוע פונה בדבריו אל תלמידיו ואומר:‏ ”‏אתם מלח הארץ”‏ (‏מתי ה׳:‏13‏)‏.‏ כמובן,‏ תלמידיו אינם מלח פשוטו כמשמעו.‏ מלח משמש כחומר משמר.‏ כמות גדולה של מלח נשמרת בקרבת המזבח במקדש אלוהים ומשמשת להמלחת הקורבנות.‏ המלח גם מסמל היעדר קלקול או ריקבון (‏ויקרא ב׳:‏13;‏ יחזקאל מ״ג:‏23,‏ 24‏)‏.‏ תלמידיו של ישוע הם ”‏מלח הארץ”‏ במובן זה שיש להם השפעה משמרת על אנשים,‏ שכן הם מסייעים להם להישמר מהשחתה רוחנית ומריקבון מוסרי.‏ כן,‏ המסר שבפיהם יכול לשמור על חייהם של כל מי שנענים לו.‏

ישוע מוסיף ואומר לתלמידים:‏ ”‏אתם אור העולם”‏.‏ לא מכסים מנורה בסל,‏ אלא שמים אותה על כַּן כדי שתפיץ את אורה.‏ לכן ישוע קורא למאזיניו:‏ ”‏יאר נא אורכם לפני בני אדם,‏ כדי שיראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמיים”‏ (‏מתי ה׳:‏14–16‏)‏.‏

בעיני מנהיגי הדת היהודים ישוע הוא אדם העובר על תורת אלוהים,‏ ולאחרונה הם זממו להרגו.‏ לכן ישוע אומר גלויות:‏ ”‏אל תחשבו שבאתי למוטט את התורה או את דברי הנביאים.‏ לא באתי למוטט כי אם לקיים”‏ (‏מתי ה׳:‏17‏)‏.‏

 כן,‏ ישוע רוחש כבוד עמוק לתורת אלוהים ומעודד אחרים לנהוג כמותו.‏ למעשה,‏ הוא אומר:‏ ”‏כל המפר אחת מן המצוות הקטנות האלו ומלמד את הבריות לעשות כן,‏ קטן ייקרא במלכות השמיים”‏.‏ הוא מתכוון שאדם כזה לא ייכנס כלל אל המלכות.‏ לעומת זאת,‏ ממשיך ישוע,‏ ”‏כל המקיים אותן ומלמד אותן,‏ גדול ייקרא במלכות השמיים”‏ (‏מתי ה׳:‏19‏)‏.‏

ישוע מגנה אפילו את הגישות המובילות להפרת תורת אלוהים.‏ לאחר שהוא מזכיר לקהל שומעיו שבתורה נאמר ”‏לא תרצח”‏,‏ ישוע מוסיף:‏ ”‏כל הממשיך לכעוס על אחִיו יובא בפני בית הדין”‏ (‏מתי ה׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ כעס ממושך נגד אדם אחר הוא דבר חמור שעלול להוביל אף לרצח.‏ משום כך ישוע מסביר עד לאיזו מידה צריך האדם לחתור להתפייס עם רעהו:‏ ”‏לכן אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחִיך דבר נגדך,‏ עזוב את קורבנך לפני המזבח ולך משם.‏ תחילה התפייס עם אחיך,‏ ואחר כך בשובך הקרב את קורבנך”‏ (‏מתי ה׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏

הניאוף אסור גם הוא לפי התורה.‏ ישוע אומר:‏ ”‏שמעתם כי נאמר:‏ ’‏לא תנאף’‏.‏ אבל אני אומר לכם שכל המתבונן ממושכות באישה מתוך תשוקה אליה,‏ כבר נאף עמה בלבו”‏ (‏מתי ה׳:‏27,‏ 28‏)‏.‏ ישוע אינו מדבר על מחשבה לא־מוסרית חולפת;‏ הוא מדגיש עד כמה חמור ’‏להתבונן ממושכות’‏.‏ התבוננות ממושכת כזו מעוררת בדרך כלל תשוקה.‏ ואז,‏ אם מתעוררת הזדמנות מתאימה,‏ התוצאה יכולה להיות ניאוף.‏ כיצד יכול אדם להימנע מלהגיע למצב כזה?‏ לעיתים יש לנקוט צעדים דרסטיים.‏ ישוע אומר:‏ ”‏אם עינך הימנית מכשילה אותך,‏ עקור אותה והשלך אותה ממך.‏.‏.‏ אם ידך הימנית מכשילה אותך,‏ כרות אותה והשלך אותה ממך”‏ (‏מתי ה׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏

יש שוויתרו על יד או על רגל שהיה בהן נגע קשה על מנת להציל את חייהם.‏ ניתן להבין אם כן מדוע ישוע אומר שהכרחי ’‏להשליך’‏ כל דבר,‏ אפילו דבר יקר כמו עין או יד,‏ כדי להימנע ממחשבות לא־מוסריות המובילות למעשים לא־מוסריים.‏ ”‏מוטב לך שיאבד אחד מאיבריך”‏,‏ מסביר ישוע,‏ ”‏משיושלך כל גופך לגיהינום”‏ — מזבלה בוערת מחוץ לחומות ירושלים — מקום המצביע על השמדה מוחלטת.‏

ישוע משיא גם עצות הנוגעות לדרך שבה עלינו להתייחס למי שמזיק לנו ופוגע בנו.‏ ”‏אל תילחם בעושה הרע”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏אדרבה,‏ הסוטר לך על הלחי הימנית,‏ הפנה אליו גם את האחרת”‏ (‏מתי ה׳:‏39‏)‏.‏ אין הכוונה שאדם אינו רשאי להגן על עצמו או על משפחתו מפני התקפה.‏ ישוע מדבר על סטירה — מכה שאינה  מיועדת לגרום לנזק חמור או להרוג,‏ אלא להשפיל את האחר.‏ הוא אומר שאם מישהו מנסה לגרור אותנו לריב או לוויכוח,‏ בין שבאמצעות סטירה ובין שבאמצעות הטחת עלבונות,‏ אל לנו לנסות להשיב באותו מטבע.‏

עצה זו עולה בקנה אחד עם המצווה לאהוב את רענו.‏ לכן ישוע אומר למאזיניו:‏ ”‏התמידו לאהוב את אויביכם ולהתפלל בעד רודפיכם”‏.‏ מדוע?‏ הוא מזכיר סיבה כבדת משקל:‏ ”‏כך תוכיחו שאתם בנים לאביכם שבשמיים,‏ כי הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים”‏ (‏מתי ה׳:‏44,‏ 45‏)‏.‏

ישוע מסכם חלק זה בדרשתו ואומר:‏ ”‏לכן עליכם להיות מושלמים,‏ כפי שאביכם שבשמיים מושלם הוא”‏ (‏מתי ה׳:‏48‏)‏.‏ ברור שהוא אינו מתכוון שאנשים יכולים להיות מושלמים במלוא מובן המילה.‏ אך אם נחקה את אלוהים נוכל להרחיב את אהבתנו כך שהיא תכלול אפילו את אויבינו.‏ ישוע מנסח זאת במילים אחרות:‏ ”‏היו רחמנים,‏ כשם שאביכם רחמן הוא”‏ (‏לוקס ו׳:‏36‏)‏.‏

ישוע ממשיך בדרשתו וקורא למאזיניו:‏ ”‏הישמרו מלעשות את מעשי צדקתכם לפני בני אדם מתוך כוונה שיראו אתכם”‏.‏ ישוע מגנה הפגנת אדיקות דתית צבועה,‏ ומוסיף:‏ ”‏לפני שאתה נותן מתנות צדקה,‏ אל תתקע בחצוצרה כמו שעושים הצבועים”‏ (‏מתי ו׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מוטב לתת מתנות צדקה לאחרים בפרטיות.‏

ישוע מוסיף ואומר:‏ ”‏כאשר אתם מתפללים,‏ אל תהיו כמו הצבועים,‏ כי אוהבים הם להתפלל בעמדם בבתי הכנסת ובפינות הרחובות הראשיים למען ייראו לבני אדם”‏.‏ בהמשך הוא מראה מהי הגישה הנכונה:‏ ”‏כאשר אתה מתפלל,‏ היכנס לחדר הפרטי שבביתך,‏ סגור את הדלת בעדך והתפלל לאביך הנסתר מעין”‏ (‏מתי ו׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ ישוע אינו מתנגד לכל התפילות הפומביות,‏ שהרי הוא עצמו התפלל לעיתים בציבור.‏ הוא מגנה תפילות הנאמרות על מנת להרשים את השומעים וכדי לגרוף אהדה ותשבחות.‏

הוא מייעץ למאזיניו:‏ ”‏כאשר אתם מתפללים,‏ אל תאמרו שוב ושוב את אותם הדברים,‏ כפי שעושים הגויים”‏ (‏מתי ו׳:‏7‏)‏.‏ ישוע אינו מתכוון שאסור להתפלל שוב ושוב על אותו עניין.‏ הוא יוצא נגד המנהג לדקלם ”‏שוב ושוב”‏ מילים שנלמדו בעל־פה,‏ להתפלל תפילות אוטומטיות.‏ לאחר מכן הוא מציג תפילה לדוגמה הכוללת שבע בקשות.‏ שלוש הראשונות מבטאות הכרה בזכותו של אלוהים לשלוט ומתמקדות במטרותיו — שיתקדש שמו,‏ שתבוא מלכותו ושייעשה רצונו.‏ רק אחרי שנתפלל על נושאים כאלה נוכל  לבקש מאלוהים בקשות אישיות — את מזוננו לאותו היום,‏ שייסלחו חטאינו,‏ שלא נתפתה מעבר ליכולתנו ושהוא יציל אותנו מידי הרָשע.‏

איזו חשיבות עלינו לייחס לנכסינו?‏ ישוע קורא למאזיניו:‏ ”‏חדלו לאצור לכם אוצרות על הארץ,‏ במקום שבו עש וחלודה משחיתים וגנבים פורצים וגונבים”‏.‏ איזו עצה שקולה!‏ אוצרות חומריים יכולים להתכלות ובסופו של דבר אכן מתכלים;‏ כמו כן,‏ לא נוכל לרכוש באמצעותם שם טוב אצל אלוהים.‏ משום כך ישוע אומר בהמשך:‏ ”‏אצרו לכם אוצרות בשמיים”‏.‏ נוכל לעשות זאת אם נציב את שירות אלוהים במקום הראשון בחיינו.‏ איש אינו יכול לגזול מאתנו את השם הטוב שיש לנו אצל אלוהים או את הגמול הנובע ממנו — חיי נצח.‏ דברי ישוע אכן נכונים:‏ ”‏במקום שבו אוצרך נמצא,‏ שם יהיה גם לבבך”‏ (‏מתי ו׳:‏19–21‏)‏.‏

כדי להדגיש נקודה זו,‏ ישוע משתמש בדוגמה:‏ ”‏מנורת הגוף היא העין.‏ לפיכך אם עינך פשוטה,‏ כל גופך יֵאור.‏ אך אם עינך רעה,‏ כל גופך יחשך”‏ (‏מתי ו׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ כאשר עיננו מתפקדת כהלכה היא כמנורה דולקת עבור גופנו.‏ אך לשם כך עיננו צריכה להיות פשוטה או ממוקדת בדבר אחד;‏ אחרת אנו עלולים לאמץ לעצמנו השקפת עולם מוטעית.‏ התמקדות בנכסים חומריים במקום בשירות אלוהים תגרום לכך ש’‏כל גופנו יחשך’‏ ואולי יימשך לדברים אפלים ומפוקפקים.‏

ישוע נותן כעת דוגמה רבת־עוצמה:‏ ”‏איש אינו יכול להיות עבד לשני אדונים,‏ שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויבוז לשני.‏ אינכם יכולים להיות עבדים לאלוהים ולממון”‏ (‏מתי ו׳:‏24‏)‏.‏

כמה ממאזיניו של ישוע כנראה תוהים מה צריכה להיות השקפתם על צורכיהם החומריים.‏  לכן הוא מבטיח להם שהם אינם צריכים להיות מודאגים כל עוד הם מציבים את שירות אלוהים במקום הראשון בחייהם.‏ ”‏התבוננו היטב בעופות השמיים;‏ הם אינם זורעים או קוצרים או אוספים אל אסמים,‏ והנה אביכם שבשמיים מכלכל אותם”‏ (‏מתי ו׳:‏26‏)‏.‏

ומה לגבי שושני השדה הגדלים שם בהר?‏ ישוע מציין ש”‏אפילו שלמה בכל תפארתו לא היה לבוש כאחד מהם”‏.‏ מה הלקח?‏ ”‏אם כך מלביש אלוהים את צמחי השדה,‏ אשר היום הם כאן ומחר מושלכים אל תוך התנור,‏ על אחת כמה וכמה הוא ילביש אתכם”‏ (‏מתי ו׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏ ישוע משיא אפוא עצה נבונה לתלמידיו:‏ ”‏לעולם אל תדאגו ותאמרו:‏ ’‏מה נאכל?‏’‏ או ’‏מה נשתה?‏’‏ או ’‏מה נלבש?‏’‏ .‏.‏.‏ אביכם שבשמיים יודע שזקוקים אתם לכל אלה.‏ אם כן,‏ תמיד חפשו תחילה את המלכות ואת צדקתו,‏ וכל שאר הדברים האלה ייווספו לכם”‏ (‏מתי ו׳:‏31–33‏)‏.‏

השליחים ואנשים כנים אחרים רוצים לחיות בדרך המשביעה את רצון אלוהים,‏ אך אין זה קל בהתחשב בנסיבותיהם.‏ לדוגמה,‏ פרושים רבים מגלים ביקורתיות כלפיהם ושופטים אותם לחומרה.‏ משום כך קורא ישוע למאזיניו:‏ ”‏חדלו לשפוט למען לא תישפטו,‏ כי במשפט שאתם שופטים תישפטו”‏ (‏מתי ז׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

מסוכן ללכת בעקבותיהם של הפרושים הביקורתיים,‏ כפי שממחיש זאת ישוע:‏ ”‏האם עיוור יכול להדריך עיוור?‏ הרי שניהם ייפלו לתוך בור”‏.‏ אם כן,‏ כיצד צריכים מאזיניו של ישוע להתייחס לאחרים?‏ לא בעין ביקורתית,‏ שכן הדבר יהווה עבירה חמורה.‏ הוא שואל:‏ ”‏איך תוכל לומר לאחיך,‏ ’‏אחי,‏ הנח לי להוציא את הקיסם שבעינך’‏,‏ בשעה שאינך מביט בקורה אשר בעינך?‏ צבוע!‏ הוצא תחילה את הקורה מעינך,‏ ואז תראה היטב ותדע איך להוציא את הקיסם מעינו של אחיך”‏ (‏לוקס ו׳:‏39–42‏)‏.‏

אין בזאת לומר שבכל מצב אסור לתלמידי ישוע להפעיל את יכולת השיפוט שלהם.‏ ”‏אל תיתנו לִכְלבים את מה שקדוש,‏ ואל תשליכו את פניניכם לפני חזירים”‏,‏ אומר להם ישוע (‏מתי ז׳:‏6‏)‏.‏ האמיתות שבדבר־אלוהים יקרות מפז ומשולות לפנינים.‏ כשאנשים מסוימים מתנהגים כמו חיות ואינם מעריכים אמיתות יקרות אלו,‏ התלמידים צריכים לעזוב אותם ולחפש את מי שיקבלו את המסר שבפיהם.‏

ישוע חוזר לנושא התפילות ומדגיש את הצורך להתפלל בהתמדה.‏ ”‏המשיכו לבקש ויינתן לכם”‏.‏ אלוהים מוכן לענות לתפילות,‏ כפי שמדגיש ישוע בשאלתו:‏ ”‏מי מכם האיש שבנו יבקש ממנו לחם והוא ייתן לו אבן?‏ .‏.‏.‏ לפיכך אם אתם,‏ על אף היותכם רעים,‏ יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם,‏ על אחת כמה וכמה אביכם שבשמיים ייתן את הטוב למבקשים ממנו!‏”‏ (‏מתי ז׳:‏7–11‏)‏.‏

 לאחר מכן ישוע מגדיר את מה שהפך לכלל התנהגות מפורסם:‏ ”‏לכן כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם,‏ כך עשו להם גם אתם”‏.‏ עד כמה חשוב שכולנו נפנים וניישם עצה חיובית זו במגעינו עם אחרים!‏ אך לא תמיד יהיה קל לעשות זאת,‏ כפי שמעידה הוראתו של ישוע:‏ ”‏היכנסו דרך השער הצר כי רחבה ומרווחת הדרך המובילה לאבדון,‏ ורבים ההולכים בה;‏ לעומת זאת,‏ צר השער וצרה הדרך המובילה לחיים,‏ ומעטים המוצאים אותה”‏ (‏מתי ז׳:‏12–14‏)‏.‏

יהיו שינסו להסיט את התלמידים מן הדרך המובילה לחיים,‏ ולכן ישוע מתריע ואומר:‏ ”‏היזהרו מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים,‏ אך בתוכם הם זאבים רעבתניים”‏ (‏מתי ז׳:‏15‏)‏.‏ עצים טובים ועצים רעים ניכרים בפירותיהם,‏ מציין ישוע.‏ הוא הדין לגבי בני אדם.‏ נוכל אפוא לזהות את נביאי השקר על־פי תורותיהם ומעשיהם.‏ כן,‏ כפי שישוע מסביר,‏ תלמידיו ניכרים לא רק במה שהם אומרים,‏ אלא גם במה שהם עושים.‏ יש הטוענים שישוע הוא אדונם,‏ אך מה אם הם אינם עושים את רצון אלוהים?‏ ישוע אומר:‏ ”‏אודיע להם:‏ מעולם לא הכרתי אתכם!‏ סורו ממני,‏ עושי רשע!‏”‏ (‏מתי ז׳:‏23‏)‏.‏

בסיום דרשתו מצהיר ישוע:‏ ”‏כל השומע את דבריי אלה ועושה אותם דומה לאיש נבון אשר בנה את ביתו על סלע.‏ ירד הגשם,‏ באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא,‏ אך הוא לא קרס כי יוּסד על סלע”‏ (‏מתי ז׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ מדוע הבית לא התמוטט?‏ מפני שהאיש ”‏חפר עמוק באדמה והניח את היסודות על הסלע”‏ (‏לוקס ו׳:‏48‏)‏.‏ לכן אין די בכך שנשמע את דבריו של ישוע.‏ עלינו להתאמץ ’‏לעשות אותם’‏.‏

ומה לגבי מי ש’‏שומע את הדברים האלה’‏ אך ”‏אינו עושה אותם”‏?‏ אדם זה ”‏דומה לכסיל אשר בנה את ביתו על חול”‏ (‏מתי ז׳:‏26‏)‏.‏ בית זה יקרוס בעקבות גשמים,‏ שטפונות ורוחות.‏

ההמונים משתוממים על דרך הוראתו של ישוע בדרשה זו.‏ הוא מלמד כבעל סמכות ולא כמו מנהיגי הדת.‏ קרוב לוודאי שרבים מן המאזינים הופכים לתלמידיו.‏