בהתקרב חג הפסח של שנת 32 לספירה ישוע מלמד באזור הגליל.‏ לאחר מכן הוא ככל הנראה יוצא אל ירושלים כדי לחגוג את הפסח,‏ כנדרש בתורת אלוהים.‏ אולם ישוע עושה כן בזהירות,‏ שכן היהודים רוצים להרגו (‏יוחנן ז׳:‏1‏)‏.‏ אחר כך הוא חוזר אל הגליל.‏

ישוע נמצא ככל הנראה בכפר נחום כאשר כמה פרושים וסופרים באים אליו מירושלים.‏ מדוע הם עשו את כל הדרך הזו?‏ הם מחפשים עילה להאשים את ישוע בעבירה דתית.‏ הם שואלים:‏ ”‏מדוע עוברים תלמידיך על מסורת הקדמונים?‏ למשל,‏ הם אינם נוטלים ידיים לפני הסעודה”‏ (‏מתי ט״ו:‏2‏)‏.‏ אלוהים מעולם לא ציווה על עמו לקיים את הטקס של ’‏רחיצת הידיים עד המרפק’‏ (‏מרקוס ז׳:‏3‏)‏.‏ אך בעיני הפרושים,‏ מי שאינו עושה זאת אשם בעבירה חמורה.‏

במקום לענות ישירות על האשמתם,‏ ישוע מראה כיצד הם מפרים בזדון את תורת אלוהים.‏ ”‏מדוע אתם עוברים על מצוַת אלוהים למען המסורת שלכם?‏”‏,‏ הוא שואל אותם.‏ ”‏למשל,‏ אלוהים אמר,‏ ’‏כבד את אביך ואת אמך’‏,‏ וגם,‏ ’‏המקלל את אביו או את אמו מות יומת’‏.‏ אבל אתם אומרים,‏ ’‏מי שאומר לאביו או לאמו:‏ ”‏כל דבר משלי שיוכל להועיל לך,‏ הרי הוא מתנה המוקדשת לאלוהים”‏,‏ אינו חייב לכבד את אביו’‏”‏ (‏מתי ט״ו:‏3–6;‏ שמות כ׳:‏12;‏ כ״א:‏17‏)‏.‏

הפרושים טוענים שכסף,‏ רכוש או כל דבר אחר המוקדשים כמתנה לאלוהים שייכים לבית המקדש,‏ ולכן אין להשתמש בהם למטרה אחרת.‏ אך למעשה המתנה המוקדשת נמצאת עדיין ברשותו של האדם.‏ לדוגמה,‏ בן יכול להצהיר על כספו או על רכושו כעל ”‏קורבן”‏,‏ מתנה המוקדשת לאלוהים או לבית המקדש,‏ וכך לתת למקדש כביכול זכות קדימה על מתנתו.‏ הכסף או הרכוש עדיין נמצאים בידי הבן והוא יכול להשתמש בהם,‏ אך הוא טוען שאין לעשות בהם שימוש כדי לעזור להוריו הקשישים והנזקקים.‏ בזאת הוא מתחמק מאחריותו כלפיהם (‏מרקוס ז׳:‏11‏)‏.‏

ישוע כועס בצדק על סילוף זה של תורת אלוהים ואומר:‏ ”‏כך ביטלתם את תוקפו של דבר אלוהים בגלל המסורת שלכם.‏ צבועים,‏ היטב ניבא עליכם ישעיהו באמרו:‏ ’‏העם הזה בשפתיו מכבד אותי,‏ אך לבו רחוק ממני.‏ לשווא עובדים הם אותי,‏ כי מלמדים הם מצווֹת אנוש’‏”‏.‏ לפרושים אין מענה לביקורת הנוקבת מצד ישוע.‏ לכן הוא קורא אליו את ההמונים ואומר להם:‏ ”‏הקשיבו והבינו:‏ לא מה שנכנס אל הפה מטמא את האדם;‏ מה שיוצא מן הפה הוא המטמא את האדם”‏ (‏מתי ט״ו:‏6–11;‏ ישעיהו כ״ט:‏13‏)‏.‏

מאוחר יותר בהיותם בבית ניגשים התלמידים אל ישוע ושואלים אותו:‏ ”‏האם אתה יודע שדבריך היו לפרושים למכשול?‏”‏ הוא משיב להם:‏ ”‏כל צמח שלא נשתל על־ידי אבי שבשמיים ייעקר.‏ הניחו להם.‏ מורי דרך עיוורים הם.‏ ואם עיוור מדריך עיוור,‏ שניהם ייפלו לתוך בור”‏ (‏מתי ט״ו:‏12–14‏)‏.‏

ישוע נראה מופתע כאשר פטרוס מבקש בשם התלמידים הבהרה לגבי מה שמטמא את האדם.‏ בתגובה אומר ישוע:‏ ”‏האינכם יודעים שכל הנכנס אל הפה יורד אל המעיים ומוטל אל הביוב?‏ אך הדברים היוצאים מן הפה נובעים מן הלב,‏ ואלה מטמאים את האדם.‏ כי מן הלב נובעים מחשבות רשע,‏ רציחות,‏ ניאופים,‏ מעשי זנות,‏ גניבות,‏ עדויות שקר וגידופים.‏ אלה המטמאים את האדם;‏ אבל אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם”‏ (‏מתי ט״ו:‏17–20‏)‏.‏

ישוע אינו יוצא נגד שמירה על היגיינה וגם אינו טוען שאין צורך לשטוף ידיים לפני שמכינים אוכל או שמסבים לארוחה.‏ הוא מגנה את צביעותם של מנהיגי הדת אשר מנסים לעקוף את חוקיו הצודקים של אלוהים על־ידי קיום מסורות של בני אדם.‏ לאמיתו של דבר,‏ מעשים רעים הנובעים מן הלב הם מה שמטמא את האדם.‏