המוני אנשים נוהרים אחרי ישוע באזור הדקפוליס בצדה המזרחי של הכינרת.‏ הם באו לשמוע אותו ולהירפא,‏ והביאו אתם סלי מזון גדולים.‏

בחלוף זמן מה אומר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏אני מרחם על ההמונים,‏ כי כבר שלושה ימים הם אתי ואין להם מה לאכול.‏ אם אשלח אותם לבתיהם רעבים יתמוטטו בדרך,‏ ויש מהם שבאו מרחוק”‏.‏ התלמידים שואלים:‏ ”‏היכן אפשר למצוא לחם במקום השומם הזה כדי להשביע אותם?‏”‏ (‏מרקוס ח׳:‏2–4‏)‏.‏

ישוע שואל בתגובה:‏ ”‏כמה כיכרות לחם יש לכם?‏”‏ והתלמידים אומרים:‏ ”‏שבע,‏ ומעט דגים קטנים”‏ (‏מתי ט״ו:‏34‏)‏.‏ ישוע מורה להמונים לשבת על הארץ.‏ הוא לוקח את כיכרות הלחם ואת הדגים,‏ מתפלל לאלוהים ונותן אותם לתלמידיו כדי שיחלקו אותם לאנשים.‏ למרבה הפלא כולם אוכלים לשובע.‏ בשאריות האוכל ממלאים התלמידים שבעה סלי מזון גדולים,‏ אף שמספר האוכלים היה כ־000,‏4 איש,‏ מלבד הנשים והטף!‏

לאחר שישוע משלח את ההמונים,‏ הוא ותלמידיו חוצים את הכינרת ושטים אל מגדן שבחוף המערבי.‏ מספר פרושים,‏ ביחד עם כמה מכת הצדוקים,‏ ניגשים אל ישוע כדי לנסותו ומבקשים ממנו להראות להם אות משמיים.‏

ישוע מודע למניעיהם ולכן משיב להם:‏ ”‏לפנות ערב אתם אומרים,‏ ’‏יהיה מזג אוויר נאה,‏ כי השמיים אדומים כאש’‏,‏ ובבוקר,‏ ’‏יהיה היום קר וגשום,‏ כי השמיים אדומים כאש אך קודרים’‏.‏ את מראה השמיים יודעים אתם לפרש,‏ אבל את אותות הזמנים אינכם מסוגלים לפרש”‏ (‏מתי ט״ז:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אז אומר ישוע לפרושים ולצדוקים שלא יינתן להם שום אות מלבד אות יונה.‏

ישוע ותלמידיו נכנסים לסירה ושטים אל בית צידא השוכנת בחופה הצפון־מזרחי של הכינרת.‏ בדרך מתחוור לתלמידים שהם שכחו להביא אתם מספיק אוכל.‏ יש להם רק כיכר לחם אחת.‏ ישוע חושב על המפגש הקודם שלו עם הפרושים ותומכי הורדוס הצדוקים,‏ ומזהיר:‏ ”‏פקחו עיניכם והיזהרו משאור הפרושים ומשאור הורדוס”‏.‏ התלמידים מסיקים בטעות שהוא מזכיר את השאור משום שהם שכחו לקחת אתם לחם.‏ ישוע מבחין בטעותם ואומר להם:‏ ”‏מדוע אתם מתווכחים על כך שאין לכם לחם?‏”‏ (‏מרקוס ח׳:‏15–17‏)‏.‏

זמן קצר קודם לכן סיפק ישוע לחם לאלפי אנשים.‏ לפיכך התלמידים צריכים להבין שהוא אינו מודאג מכך שחסר להם לחם ממשי.‏ ”‏האם אינכם זוכרים”‏,‏ הוא שואל,‏ ”‏כמה סלים מילאתם בשאריות לחם כאשר בצעתי את חמש כיכרות הלחם לחמשת אלפים הגברים?‏”‏ הם משיבים לו:‏ ”‏שנים עשר”‏.‏ ישוע ממשיך ושואל:‏ ”‏וכאשר בצעתי את השבע לארבעת אלפים הגברים,‏ כמה סלים גדולים מילאתם בשאריות הלחם?‏”‏ הם משיבים ואומרים:‏ ”‏שבעה”‏ (‏מרקוס ח׳:‏18–20‏)‏.‏

ישוע שואל:‏ ”‏איך זה שאינכם תופסים שלא על כיכרות לחם דיברתי אליכם?‏”‏ הוא מוסיף:‏ ”‏היזהרו משאור הפרושים והצדוקים”‏ (‏מתי ט״ז:‏11‏)‏.‏

לבסוף התלמידים מבינים את הנקודה.‏ שאור משמש להחמצת הבצק ולהתפחתו.‏ ישוע משתמש כאן בשאור כסמל לקלקול או להשחתה.‏ הוא אומר לתלמידיו להישמר מפני ”‏מה שמלמדים הפרושים והצדוקים”‏,‏ מתורותיהם המשחיתות (‏מתי ט״ז:‏12‏)‏.‏