לאחר שישוע מרפא את המשותק הוא נשאר לזמן קצר באזור כפר נחום שליד הכינרת.‏ שוב נוהרים אליו המוני אנשים,‏ והוא מתחיל ללמד אותם.‏ בלכתו משם הוא רואה את מתי,‏ הנקרא גם לוי,‏ יושב בבית המכס.‏ ישוע מושיט לו הזמנה נפלאה:‏ ”‏לך אחריי”‏ (‏מתי ט׳:‏9‏)‏.‏

סביר להניח שמתי כבר נחשף במידה מסוימת לדברים שלימד ישוע ולנסים שחולל באזור — כפי שהיה נכון לגבי פטרוס,‏ אנדרי,‏ יעקב ויוחנן.‏ בדומה לארבעת התלמידים,‏ גם מתי נענה מייד.‏ הוא מתאר זאת בספר הבשורה שלו,‏ ואומר:‏ ”‏הוא [‏מתי עצמו]‏ קם והלך”‏ אחרי ישוע (‏מתי ט׳:‏9‏)‏.‏ לפיכך מתי עוזב את עבודתו כמוכס והופך לתלמידו של ישוע.‏

בשלב מאוחר יותר,‏ אולי כדי לבטא את הערכתו לקריאה המיוחדת שקיבל מאת ישוע,‏ עורך מתי סעודה גדולה בביתו.‏ מי עוד מוזמנים מלבד ישוע ותלמידיו?‏ ובכן,‏ מספר מוכסים,‏ עמיתים לשעבר של מתי,‏ נוכחים גם הם בסעודה.‏ הם גובים מסים עבור הרשויות הרומיות השנואות,‏ כולל מסים מאוניות המגיעות לנמל,‏ משיירות העוברות בדרכים הראשיות ומסים על מוצרים מיובאים.‏ מה יחסם של היהודים ככלל לאותם מוכסים?‏ הם מתעבים אותם משום שהמוכסים בדרך כלל מרמים וגובים מס הגבוה משיעור המס הרגיל.‏ בסעודה נמצאים גם ’‏חוטאים’‏,‏ אנשים הידועים כמי שעושים מעשים פסולים (‏לוקס ז׳:‏37–39‏)‏.‏

כאשר הפרושים הצדקנים שנוכחים במקום מבחינים שישוע סועד עם אנשים כאלה,‏ הם שואלים את תלמידיו:‏ ”‏מדוע אוכל מורכם עם מוכסים וחוטאים?‏”‏ (‏מתי ט׳:‏11‏)‏ ישוע שומע אותם ומשיב:‏ ”‏לא הבריאים זקוקים לרופא,‏ אלא החולים.‏ לכו אפוא ולִמדו מה משמע:‏ ’‏ברחמים חפץ אני ולא בזבח’‏.‏ הן לא באתי לקרוא לַצדיקים כי אם לַחוטאים”‏ (‏מתי ט׳:‏12,‏ 13;‏ הושע ו׳:‏6‏)‏.‏ הפרושים אומנם אינם קוראים לישוע בכנות ’‏מורה’‏,‏ אך הם בהחלט יכולים ללמוד ממנו דבר או שניים באשר לְמה שטוב וישר.‏

ככל הנראה הזמין מתי מוכסים וחוטאים לביתו כדי שיוכלו להקשיב להוראתו של ישוע ולזכות למרפא רוחני,‏ ”‏שכן רבים מהם הפכו לתלמידיו”‏ (‏מרקוס ב׳:‏15‏)‏.‏ ישוע רוצה לעזור להם לכונן יחסים תקינים עם אלוהים.‏ לעומת הפרושים הצדקנים,‏ ישוע אינו מתעב אותם.‏ הוא נמלא חמלה ורחמים כלפיהם;‏ הוא יכול להיות רופא רוחני לכל מי שחולים מבחינה רוחנית.‏

ישוע נוהג ברחמים כלפי המוכסים והחוטאים,‏ לא משום שהוא מתעלם מחטאיהם,‏ אלא כדי להפגין כלפיהם את הרוך והאהבה שגילה גם כלפי מי שסבלו ממחלות פיזיות.‏ זכור לדוגמה כיצד נגע במצורע מתוך חמלה ואמר לו:‏ ”‏רוצה אני.‏ היטהר”‏ (‏מתי ח׳:‏3‏)‏.‏ מן הראוי שגם אנחנו נטפח את אותה גישה ונושיט ברחמים עזרה למי ששרוי בצורך,‏ במיוחד מבחינה רוחנית.‏