כאשר מגיעים ישוע ותלמידיו לבית צידא,‏ האנשים מביאים אליו איש עיוור ומתחננים לישוע שייגע בו וירפא אותו.‏

ישוע מחזיק את האיש בידו ומוליך אותו אל מחוץ לכפר.‏ לאחר שהוא יורק על עיניו,‏ שואל אותו ישוע:‏ ”‏האם אתה רואה משהו?‏”‏ האיש משיב:‏ ”‏אני רואה אנשים.‏ הם נראים לי כמו עצים,‏ אבל הם מתהלכים”‏ (‏מרקוס ח׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ ישוע מניח את ידיו על עיני האיש ומשיב לו את ראייתו.‏ כעת כשרואה האיש בבירור,‏ שולח אותו ישוע לביתו ואומר לו לא להיכנס אל הכפר.‏

אחרי כן הולכים ישוע ותלמידיו צפונה אל אזור קיסריה פיליפי.‏ זו עלייה ארוכה הנמתחת לאורך כ־40 קילומטר.‏ העיר נמצאת בגובה של 350 מטר מעל פני הים,‏ וצפונית־מזרחית לה ניתן לראות את פסגתו המושלגת של הר החרמון.‏ ייתכן שהמסע נמשך יומיים או יותר.‏

בנקודה מסוימת בדרך הולך ישוע להתפלל לבדו.‏ נשארו רק כתשעה או עשרה חודשים עד מותו,‏ וישוע מודאג לגבי תלמידיו.‏ רבים חדלו לא מכבר ללכת אחריו,‏ ואחרים ככל הנראה מבולבלים או מאוכזבים.‏ אולי הם תוהים מדוע דחה ישוע את ניסיון ההמונים להמליכו או מדוע הוא מסרב לתת אות שיוכיח חד־משמעית את זהותו‏.‏

כשבאים תלמידיו אל המקום שבו הוא מתפלל,‏ ישוע שואל אותם:‏ ”‏מה אומרים על בן האדם,‏ מיהו?‏”‏ הם משיבים:‏ ”‏יש אומרים ’‏יוחנן המטביל’‏,‏ אחרים אומרים ’‏אליהו’‏ ואחרים ’‏ירמיהו או אחד מהנביאים’‏”‏.‏ כן,‏ יש הסבורים שישוע הוא אחד האנשים הללו שהוקמו מן המתים.‏ ישוע רוצה לשמוע מה דעתם של תלמידיו והוא שואל אותם:‏ ”‏ומה אתם אומרים,‏ מי אני?‏”‏ פטרוס משיב מייד:‏ ”‏אתה המשיח,‏ בן אלוהים חיים”‏ (‏מתי ט״ז:‏13–16‏)‏.‏

ישוע אומר שפטרוס יכול לשמוח על כך שאלוהים גילה לו עובדה זו,‏ ומוסיף:‏ ”‏אומר אני לך:‏ אתה פטרוס,‏ ועל הסלע הזה אבנה את קהילתי,‏ ושערי שאול לא יגברו עליה”‏.‏ ישוע מתכוון שהוא עצמו יבנה קהילה ושאפילו השאול לא יחזיק את חברי הקהילה הזו בשבי,‏ כל עוד הם ישמרו על נאמנות בחייהם עלי אדמות.‏ הוא מבטיח לפטרוס:‏ ”‏אתן לך את מפתחות מלכות השמיים”‏ (‏מתי ט״ז:‏18,‏ 19‏)‏.‏

ישוע אינו מעניק לפטרוס מעמד נעלה בקרב השליחים וגם לא הופך אותו ליסוד הקהילה.‏ ישוע עצמו הוא הסלע שעליו תיבנה קהילתו (‏קורינתים א׳.‏ ג׳:‏11;‏ אפסים ב׳:‏20‏)‏.‏ בכל זאת,‏ פטרוס עתיד לקבל שלושה מפתחות.‏ תהיה לו הזכות לפתוח בפני קבוצות אנשים את האפשרות להיכנס אל מלכות השמיים.‏

פטרוס ישתמש במפתח הראשון בחג השבועות של שנת 33 לספירה כאשר יסביר ליהודים ולגרים שהתחרטו על חטאיהם מה עליהם לעשות כדי להיוושע.‏ הוא ישתמש במפתח השני כדי לפתוח בפני שומרונים מאמינים את האפשרות להיכנס למלכות אלוהים.‏ ולאחר מכן,‏ בשנת 36 לספירה,‏ ישתמש פטרוס במפתח השלישי כדי לתת אפשרות זו גם לנוכרים לא־נימולים — לקורנליוס ולאחרים (‏מעשי השליחים ב׳:‏37,‏ 38;‏ ח׳:‏14–17;‏ י׳:‏44–48‏)‏.‏

בשיחתם הנוכחית עם ישוע,‏ שליחיו מוטרדים כאשר הוא חוזה את הסבל ואת המוות שצפויים לו בקרוב בירושלים.‏ פטרוס אינו מבין שישוע יוקם לחיים שמימיים,‏ ולכן הוא לוקח אותו הצידה וגוער בו:‏ ”‏חוס על עצמך,‏ אדוני;‏ לא יהיה לך כדבר הזה”‏.‏ אך ישוע מפנה אליו את גבו ומשיב לו:‏ ”‏סור אל מאחוריי,‏ שטן!‏ מכשול אתה לי,‏ כי מחשבותיך אינן מחשבות אלוהים אלא מחשבות בני אדם”‏ (‏מתי ט״ז:‏22,‏ 23‏)‏.‏

כעת קורא אליו ישוע אחרים מלבד השליחים ומסביר שלא יהיה קל ללכת אחריו.‏ ”‏מי שרוצה לבוא אחריי שיתכחש לעצמו ויישא את עמוד ההוקעה שלו ויתמיד ללכת אחריי.‏ הרוצה להציל את נפשו יאבד אותה,‏ אבל המאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה הטובה יציל אותה”‏ (‏מרקוס ח׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏

כן,‏ כדי להיות רצויים בעיני ישוע על תלמידיו להיות אמיצים ולגלות הקרבה עצמית.‏ ישוע אומר:‏ ”‏המתבייש בי ובדבריי בדור נואף וחוטא זה,‏ גם בן האדם יתבייש בו כאשר יבוא בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים”‏ (‏מרקוס ח׳:‏38‏)‏.‏ אכן,‏ כאשר יבוא ישוע באופן זה,‏ הוא ”‏ישלם לכל איש לפי התנהגותו”‏ (‏מתי ט״ז:‏27‏)‏.‏