ישוע ושליחיו עומדים לעזוב את החדר העליון שבו אכלו את סעודת הפסח.‏ ישוע נתן להם אזהרות רבות,‏ והוא כעת מוסיף ואומר:‏ ”‏את הדברים האלה אמרתי לכם כדי שלא תיכשלו”‏.‏ מדוע אזהרה זו הייתה הולמת?‏ הוא אומר להם:‏ ”‏הנה יגרשו אתכם מבתי כנסת,‏ ואף קרבה השעה שכל ההורג אתכם יחשוב זאת לעבודת אלוהים”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏1,‏ 2‏)‏.‏

ייתכן שהשליחים מוטרדים לשמע הדבר.‏ ישוע אומנם אמר לפני כן שהעולם ישנא אותם,‏ אך הוא לא אמר להם מפורשות שיהרגו אותם.‏ מדוע לא?‏ ”‏קודם לכן לא אמרתי לכם את הדברים האלה כיוון שהייתי אתכם”‏,‏ הוא אומר (‏יוחנן ט״ז:‏4‏)‏.‏ כעת הוא מזהיר אותם מראש לפני עזיבתו.‏ הדבר עשוי לעזור להם לא להיכשל מאוחר יותר.‏

ישוע ממשיך:‏ ”‏כעת אני הולך אל שולחי ואיש מכם אינו שואל אותי,‏ ’‏לאן אתה הולך?‏’‏”‏ מוקדם יותר באותו הערב הם כן שאלו אותו לאן הוא הולך (‏יוחנן י״ג:‏36;‏ י״ד:‏5;‏ ט״ז:‏5‏)‏.‏ אבל עכשיו הם מזועזעים ממה שאמר על רדיפות והם שקועים בעצב שלהם.‏ לכן הם אינם מוסיפים לשאול אותו על הכבוד הצפוי לו או על המשתמע מכך עבור עובדי אלוהים האמיתיים.‏ ישוע מבחין בזאת ומציין:‏ ”‏אמרתי לכם את הדברים האלה והנה לבכם התמלא עצב”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏6‏)‏.‏

אז מסביר ישוע:‏ ”‏מוטב לכם שאלך.‏ אם לא אלך,‏ לא יבוא אליכם העוזר;‏ אך אם אלך,‏ אשלח אותו אליכם”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏7‏)‏.‏ רק אם ימות ישוע ויעלה השמיימה יוכלו תלמידיו לקבל את רוח הקודש,‏ אשר אותה הוא יכול לשלוח כעוזר אל משרתיו בכל מקום עלי אדמות.‏

רוח הקודש ’‏תַראה בבירור לעולם מהו חטא ומהי צדקה ומהו משפט’‏ (‏יוחנן ט״ז:‏8‏)‏.‏ כן,‏ חוסר אמונתו של העולם בבן אלוהים ייחשף.‏ עלייתו של ישוע השמיימה תוכיח בבירור את צדקתו ותראה מדוע השטן,‏ ”‏שר העולם הזה‏”‏,‏ ראוי להישפט לכף חובה (‏יוחנן ט״ז:‏11‏)‏.‏

‏”‏עוד דברים רבים יש לי לומר לכם”‏,‏ ממשיך ישוע,‏ ”‏אך אינכם יכולים לשאת אותם כעת”‏.‏ כאשר ישפוך עליהם את רוח הקודש,‏ היא תדריך אותם ותעזור להם להבין את ”‏מלוא האמת”‏,‏ והם יוכלו לחיות בהתאם לאמת זו (‏יוחנן ט״ז:‏12,‏ 13‏)‏.‏

השליחים תוהים על פשר דבריו הבאים של ישוע:‏ ”‏עוד מעט לא תוסיפו לראות אותי,‏ ועוד מעט תראו אותי”‏.‏ הם שואלים זה את זה מה כוונתו.‏ ישוע שם לב שהם רוצים לשאול אותו על כך,‏ ולכן הוא מסביר:‏ ”‏אמן אמן אני אומר לכם:‏ אתם תבכו ותקוננו,‏ והעולם ישמח;‏ אתם תתעצבו,‏ אך יגונכם יהפוך לשמחה”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏16,‏ 20‏)‏.‏ כאשר ישוע מוצא להורג בשעות אחר הצהריים שלמחרת,‏ מנהיגי הדת שמחים ואילו התלמידים מתעצבים.‏ אך אז הופך יגונם לשמחה כשישוע מוקם לתחייה!‏ ושמחתם נמשכת כאשר הוא שופך עליהם את רוח קודשו של אלוהים.‏

ישוע משווה את מצבם של השליחים לאישה הסובלת מצירי לידה:‏ ”‏האישה היולדת סובלת מכאבים,‏ כי הגיעה שעתה ללדת;‏ אך לאחר הולדת התינוק,‏ אין היא זוכרת עוד את סבלה,‏ כי היא שמחה על כך שבא אדם לעולם”‏.‏ ישוע מעודד את שליחיו ואומר:‏ ”‏גם אתם עצובים עכשיו;‏ אבל אני אראה אתכם שוב ולבכם יתמלא שמחה,‏ ואיש לא ייקח מכם את שמחתכם”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏21,‏ 22‏)‏.‏

עד אותה עת השליחים מעולם לא ביקשו דבר בשם ישוע.‏ כעת הוא אומר להם:‏ ”‏ביום ההוא תבקשו מן האב בשמי”‏.‏ מדוע עליהם לעשות זאת?‏ אין זה מפני שהאב אינו מעוניין להיענות לבקשותיהם.‏ למעשה,‏ ישוע אומר:‏ ”‏האב עצמו אוהב אתכם כי אהבתם אותי והאמנתם שבאתי מטעם האב”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏26,‏ 27‏)‏.‏

ייתכן שדבריו המעודדים של ישוע לשליחיו גורמים להם להצהיר:‏ ”‏משום כך אנו מאמינים שבאת מאת אלוהים”‏.‏ אך ביטחונם יעמוד תוך זמן קצר למבחן.‏ לאמיתו של דבר,‏ ישוע מתאר את מה שצפוי להם בקרוב:‏ ”‏הנה קרבה השעה,‏ והיא כבר באה,‏ שתתפזרו איש איש לביתו ותעזבו אותי לבדי”‏.‏ אבל הוא מבטיח להם:‏ ”‏אמרתי לכם את הדברים האלה כדי שבאמצעותי יהיה לכם שלום.‏ בעולם יש לכם צרות.‏ אך אזרו אומץ!‏ אני ניצחתי את העולם”‏ (‏יוחנן ט״ז:‏30–33‏)‏.‏ לא,‏ ישוע אינו נוטש אותם.‏ הוא בטוח שגם הם יוכלו לנצח את העולם כמוהו,‏ על־ידי כך שיעשו את רצון אלוהים בנאמנות חרף ניסיונות השטן ועולמו לגרום להם להפר את תומתם.‏