פרק 138
המשיח יושב לימין אלוהים
-
ישוע יושב לימין אלוהים
-
שאול הופך לתלמיד
-
יש לנו סיבה לשמוח
עשרה ימים לאחר עלייתו של ישוע השמיימה נשפכה רוח הקודש בחג השבועות והדבר הוכיח שהוא אכן נמצא בשמיים. הוכחה נוספת לכך סופקה בהמשך. בדיוק לפני שהתלמיד סטפנוס נסקל למוות בשל עדותו הנאמנה, הוא אמר: ”הנני רואה את השמיים פתוחים ואת בן האדם עומד לימין אלוהים” (מעשי השליחים ז׳:56).
בעת היותו עם אביו בשמיים ימתין ישוע להוראה ספציפית שנחזתה בדבר־אלוהים. דוד כתב בהשראה: ”נאום יהוה לאדונִי [ישוע]: ’שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך’”. בתום תקופת ההמתנה, המשיח ’ירדה בקרב אויביו’ (תהלים ק״י:1, 2). אך מה יעשה ישוע מן השמיים בעודו ממתין לעת שבה ינקוט פעולה נגד אויביו?
בחג השבועות של שנת 33 לספירה נוסדה הקהילה המשיחית. ישוע החל לשלוט, או למלוך, מן השמיים על תלמידיו משוחי הרוח (קולוסים א׳:13). הוא הדריך אותם במלאכת הכרזת הבשורה והכין אותם לקראת תפקידם העתידי. באיזה תפקיד מדובר? מי שיהיו נאמנים עד מוות יוקמו לבסוף לתחייה וישרתו כמלכים שותפים עם ישוע במלכות.
דוגמה יוצאת דופן של אחד המלכים העתידיים הללו היא זו של שאול, המוכר יותר בשמו הרומי פאולוס. הוא היה יהודי שבמשך שנים רבות היה קנאי לתורת אלוהים. אך הוא הותעה על־ידי מנהיגי הדת היהודים עד כדי כך שהוא אפילו תמך בסקילתו של סטפנוס. לאחר מכן שאול ”הוסיף לאיים על תלמידי האדון באיומי רצח” ועשה דרכו אל דמשק. הוא קיבל סמכות מאת הכוהן הגדול קַיָפָא לעצור את תלמידי ישוע ולהביאם בחזרה לירושלים (מעשי השליחים ז׳:58; ט׳:1). אך בשעה שהיה שאול בדרך, בהק סביבו אור בהיר והוא נפל ארצה.
”שאול, שאול, למה אתה רודף אותי?” אמר קול ממקור בלתי נראה. ”מי אתה, אדוני?” הגיב שאול. ”אני ישוע שאותו אתה רודף”, השיב לו הקול (מעשי השליחים ט׳:4, 5).
ישוע הורה לשאול להיכנס לדמשק ולחכות להוראות נוספות. אך היו צריכים להוביל אותו אל העיר מפני שהאור הפלאי עיוור אותו. בחזון אחר נראה ישוע לחנניה, אחד מתלמידיו שהתגורר בדמשק. ישוע הורה לחנניה להגיע לכתובת מסוימת כדי למצוא את שאול. חנניה חשש לעשות כן, אך ישוע הבטיח לו: ”איש זה הוא כלי אשר נבחר עבורי לשאת את שמי לפני הגויים ולפני מלכים ולפני בני ישראל”. מאור עיניו של שאול שב אליו, ושם בדמשק הוא ”החל לבשר בבתי הכנסת על ישוע ולהכריז שהוא בן אלוהים” (מעשי השליחים ט׳:15, 20).
בתמיכת ישוע המשיכו פאולוס ומבשרים אחרים את פעילות ההטפה שישוע החל בה. אלוהים בירך אותם בהצלחה יוצאת מגדר הרגיל. בערך 25 שנה לאחר שנגלה אליו ישוע בדרך לדמשק כתב פאולוס שהבשורה הטובה ”הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמיים” (קולוסים א׳:23).
שנים לאחר מכן נתן ישוע לשליחו האהוב יוחנן סדרה של חזונות הכתובים במקרא בספר ההתגלות. באמצעות החזונות הללו יוחנן כביכול זכה לראות את ישוע חוזר בסמכותו המלכותית (יוחנן כ״א:22). ”בהשראת הרוח [היה יוחנן] ביום האדון” (ההתגלות א׳:10). מתי נועדה לבוא תקופה זו?
מחקר מעמיק בנבואות המקרא מגלה ש”יום האדון” החל בעת המודרנית. בשנת 1914 פרצה המלחמה שלימים נודעה כמלחמת העולם הראשונה. עשרות השנים שחלפו מאז התאפיינו ביותר מלחמות, מגפות, רעב, רעידות אדמה ובראיות נוספות המעידות על התגשמותו רחבת ההיקף של ”האות” שנתן ישוע לשליחיו לגבי ’נוכחותו’ ו”הקץ” (מתי כ״ד:3, 7, 8, 14). הכרזת הבשורה הטובה על המלכות מתבצעת כעת לא רק בשטחה של האימפריה הרומית, אלא בכל רחבי העולם.
יוחנן כתב בהשראת הרוח מה משמעות הדברים הללו: ”עתה באו ישועתו, גבורתו ומלכותו של אלוהינו וסמכות משיחו” (ההתגלות י״ב:10). כן, מלכות אלוהים השמימית, המלכות שעליה הכריז ישוע ברבים, היא מציאות קיימת!
אלה בשורות נפלאות עבור כל תלמידיו הנאמנים של ישוע. הם יכולים להתעודד מדברי יוחנן: ”על זאת שמחו שמיים ושוכניהם! אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בזעם רב, בידעו כי זמנו קצר” (ההתגלות י״ב:12).
לפיכך ישוע כבר אינו יושב וממתין לימין אביו. הוא מולך כעת, ובקרוב ימגר את כל אויביו (עברים י׳:12, 13). אילו התפתחויות מרגשות צפויות לאחר מכן?